זה אולי נראה לכם מיושן – רפי גינת מתריע על קוליפורמים בחומוס ומתפנק על חיידקים במזרקות, בסמיכות לאיחוד של אואזיס וחזרתו של "ספר הג'ונגל" לבמות – אבל במובן מסוים קשה לסרב לסיבוב על מכונת הזמן של קשת, שהחזירה אותנו לפחות עשור-שניים אחורה. אולי רק לפעם אחת, אולי רק בשם הנוסטלגיה; אבל בתקופה שאנחנו חיים בה, תוכנית תחקירים עם אוריינטציה צרכנית - שמשתכשכת בזיוף מותגי נעליים ובאחוז הקרח בדג הקפוא - היא מה שאני קוראת לו "אסקפיזם".
כלבוטק 2024 עם רפי גינת
(צילום: באדיבות קשת 12)
כמו שאני רואה את זה, יש משהו כמעט מרגיע בידיעה שדופקים אותנו כי לא שמים כלור במים במזרקה. דרישת שלום מהעולם השפוי שבו ניתנת לאדם הפריווילגיה להתרעם או לדאוג כי החומוס שלו לא טרי, ולא כי אין לו בית, האחים שלו מוחזקים במנהרות בעזה, כטב"מים נופלים לו על הראש וחברות דירוג האשראי העולמיות מסתכלות עליו בסלידה כאילו הוא לא התקלח חודשיים.
אז נכון, זה אולי לא יחזיק הרבה זמן במתכונת הנוכחית – הרשתות החברתיות הן ה"כלבוטק" החדש, והם הרבה יותר זועמות ואפקטיביות מרפי גינת - אבל אולי לזה כיוונה קשת כשהלכה ישירות על הרטרו: הנה עולה רפי גינת עם שילוב הידיים המוכר, אמנם מולבן-שיער אבל הקול עדיין רועם והטקסטים שלו עדיין מתפייטים. הדוגמים שוב עטים על משהו, מה שזה לא יהיה, והטייטלים המקצועיים עדיין מופרכים (יועצת בתחום בקרת מי שתיה ונופש. מה?). המעבדות שוב סרות למרותו ומקפיצות חיידקים בצלחות פטרי, נחמיה שטרסלר עדיין בועט והמצלמות הנסתרות עדיין רועדות, ממש כמו פעם.
כל הג'אז הזה אינו מיועד, כמובן, לדור הטיקטוק, אלא לדור שידע את "כלבוטק" בערוץ הראשון ואולי גם בערוץ 2, אלו שמקצב הקריינות של גינת מרגיש להם כמו ליטוף אבהי או ערסול מנחם מימים רחוקים. הדור שמעולם לא חווה את גינת מן הסתם לא יבין למה נותנים בטלוויזיה – כלומר, אם הוא זוכר מה זאת טלוויזיה – תוכנית אנכרוניסטית עם דוד מזדקן שמספר לנו איך הוא אוהב את הסביח שלו (בתוך בצק מטוגן), ומלמד אותנו איך לזהות עסקאות מפוקפקות בשטח באמצעות החבר גוגל.
לא לחינם היו שניים מהתחקירים הגדולים של הספיישל הזה (שקשת מתעתדת, כנראה, להפוך לעניין קבוע) מבוססים על תחקירי-עבר ש"כלבוטק" כבר נחה יפה יפה על זרי הדפנה שלהם לפחות פעם אחת: מים בדגים, חיידקים בחומוס ומסביבם עוד כמה וריאציות חופשיות על חיידקים במקומות אחרים. רק אזכור קטן – משרד הבריאות לא ממש התעניין בתוצאות, נדהם גינת לדווח – ומחזיר אותנו למציאות העכשווית.
ברור של"כלבוטק" אין באמת מקום בטלוויזיה הנוכחית. המבנה שלה איטי ומייגע, כמות הזמן שמבוזבזת על תגובות שאינן אומרות דבר מתישה את הצופה. היא מספרת לנו את מה שאנחנו כבר יודעים – אנחנו מרומים מכל כיוון, לא פעם מהמקפצה, בלי שום ניסיון להסתיר את הרמייה. אנחנו צריכים לחשוד בכולם ובהכל. לא להתפתות בשום אופן לעסקאות בשטח. מה שנחשב לבוטה ומתריס לפני שניים ושלושה עשורים כבר לא מסעיר אף אחד. נוכלים מטינדר הופכים לסלבס והבושה התאבדה.
אז נכון, "כלבוטק" בהחלט מדברת אל היומיום של האזרח הקטן, אל השגרה המיניאטורית שלנו, ובפעם הבאה שתעברו ליד המקררים של הדג הקפוא בסופר אולי תצליחו לזכור שהיה אחד שעדיף על האחרים, אבל תושבי ראש העין ימשיכו לרבוץ במזרקות, מי שאוהב את חומוס אבו חסן ימשיך לדגום אותו, והקומבינה הגדולה באמת, זאת שאנחנו חיים בעיצומה כרגע, תחזור לתפוס את הפריים טיים הטלוויזיוני של קשת.
