עשר שנים אחרי המפץ הגדול שלה, מרגלית צנעני בת ה־72 לא מפסיקה לעבוד. לוח ההופעות שלה דחוס, היא מגישה תוכנית רדיו יומית וזכתה השנה אפילו בסמל סטטוס ממלכתי נחשק שמעיד הכי טוב על מעמדה הנוכחי - הופעה בטקס המשואות ביום העצמאות. נותר לה לסגור קצה אחד בלבד כדי להשלים הום־ראן מהדהד של עשור. מי שלא רצה את מרגלית צנעני בתעשיית התרבות, מקבל אותה עכשיו ממש בפריים־טיים, בדיוק באותו מקום שחיכה לה. זה רק השם של התוכנית שהתחלף ל''אקס פקטור לאירוויזיון''.
אוגוסט 2011. הקריירה של מרגלית צנעני נראית מרוסקת, בלי עתיד, בלי תקוה, עם חלום רע. זה התחיל במעצר, התפתח לפרשת עומר אדם ונגמר בעסקת טיעון שבה הורשעה בסחיטה באיומים של אסף אטדגי, אמרגנה ואמרגנו של אדם לשעבר. המקום של צנעני בשולחן השופטים של ''כוכב נולד'' הופקע והיא איבדה את אחת המשבצות הכי יוקרתיות בטלוויזיה, שלא לדבר על פגיעה קשה בתדמית.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
"אתה יודע מה?" מהרהרת בקול מרגול, "לא נעדרתי ממש גם מהמסך. הייתי פה ושם בטלוויזיה, ועשיתי אפילו תוכנית בוקר. זה לא באמת סיבוב שני עבורי, למרות שכמובן עלצתי מאוד כשהגיעו מ'אקס פקטור לאירוויזיון' עם ההצעה שלהם".
מרגישה סוג של ניצחון?
"אני לא חושבת בטרמינולוגיות של ניצחון. כל העשר שנים שעברו מאז עבדתי כדבעי. כמובן שהמקרה ההוא היה ממש לא טוב, כזה שמעכיר מאוד את הכול, אבל לא ניזוקתי אז מהבחינה המוזיקלית, נקרא לזה ככה. הופעתי כל הזמן, תחת כל מטרייה".
אמרו שאת גמורה.
"הבין מי שהבין שבעניינים האלה היה לא מעט עורבא פרח ואל תמשוך אותי בלשון. בשורה התחתונה חזרתי מאוד מהר בעיניי. אני לא רוצה לנצח אף אחד וגם לא רציתי".
6 צפייה בגלריה
''אנשים לא לקחו את כל מה שאמרו עליי ברצינות''. מרגלית צנעני בבית המשפט
(צילום: טל שחר)
האמנת שתחזרי ככה?
"אענה לך באחד המשפטים הכי יפים שנכתבו במוזיקה העברית: 'לבבי התרגל אל עצמו ומונה במתינות דפיקותיו'. ידעתי כל הזמן שלנגזם לנגזם, הרי נערה הייתי וגם זקנתי. אף פעם לא חשבתי שהקריירה שלי נגמרה. גם ברגעים הכי קשים ידעתי שהכול ימשיך. הדבר הכי חשוב אז היה שחיש מהר חזרתי להופעות, והיו לי המון. שמע, כנראה שרשום לי משהו חיובי בפנים, כך שאנשים לא לקחו את כל מה שאמרו עליי ברצינות".
בכל זאת היה סיפור רציני.
"אתה יודע כמה דברים איומים רשומים לאנשים אחרים בהיסטוריה שלהם? אבל אצלי עשו רעש גדול. אני תמיד משכתי אש. האמירות שלי, הנחרצות שלי, סגנון הדיבור שלי, הווליום של הקול שלי, הניסוחים. אז אני מזמינה את זה קצת על עצמי. בסדר. אני בוטה לפעמים. אז קולטים אותך. הזמנים יספרו את עצמם".
מה זה אומר בעצם?
"אם אנחנו מדברים פה, עובדה שאני נוכחת, קיימת, עובדת והכול בסדר. דיברת על סגירת קצוות. תראה, בפסטיבל הג'אז באילת אני מארחת את תמיר גרינברג שזכה ב'כוכב הבא'. לא ביקשתי ולא פניתי. יש יותר סגירת מעגל מזו?"
מהצד זה נראה גם כמו התנהלות תקשורתית מעולה. מה הייתה תוכנית הפעולה?
"שתקתי, לא רציתי להבליט את עצמי. יכולתי לבוא להסביר את עצמי בדמעות ובקשקושים ובראיונות עומק - לא רוצה. אם אתה זוכר, שוחחנו אז אצלך פה, ומעבר לזה הייתה שתיקה. ידעתי שהתנועה שלי קדימה תהיה טובה אם אני אביא שירים טובים. שום דבר לא היה מתוכנן. שאלת על תוכנית פעולה, לא הייתה כזו".
אז מה כן?
"זרמתי עם כל מה שבא בשקיקה. תכף אחרי הפרשה האומללה עליתי להופיע ברדינג 3 בנמל ת"א, והיה מלא לגמרי".
הופתעת?
"לא, אנשים באו לשמוע ולראות אותי, וזה עשה לי טוב על הנשמה. אתה חייב להבין אז את הטיימינג: זה היה תכף אחרי שתמו ימי המשפטים. לפני ההופעה הזאת אני זוכרת שהייתי מתוחה, אבל אחריה כבר נחה דעתי. אנשים אמרו לי אז, קחי חברה לניהול משברים. מי לא התקשר כדי להציע? כל העולם בערך. אבל לא רציתי, אמרתי לכולם, אני אנהל את זה לבד. עכשיו צריך שקט וזהו, לכי לפינה, יהיה בסדר".
ומסביב אש.
"עשו על העניין שלי פאנלים על גבי פאנלים עם כל מיני חוכמולוגים שיודעים יותר טוב ממני מה אמרתי או מה עשיתי. נו בסדר".
וגם היו מי שתהו: אולי סלחנו למרגול מהר מדי?
"מי שאומר את זה לא מעניין אותי".
בינואר 2017 עלה שמה של צנעני שוב בהקשרים שלא בדיוק מסייעים לקריירה. פיצוץ קל אירע מתחת לרכב שלה, שחנה אז ביישוב אזור. גורמים במשטרה הסבירו שמדובר בניסיון לאיים על הזמרת. "במקרה הזה אני קורבן עבירה", היא יורה במהירות. "מה יש לי להגיד? עד היום אני לא יודעת מי שם את זה ולמה באוטו שלי. כלום ושום דבר".
לא פחדת?
"איך אתה יכול לפחד ממה שאתה לא יודע?"
אם היו שמים לי מטען כלשהו מתחת לרכב...
"לא מפחדת. עזוב, זו לא הייתה לבנת חבלה, סתם חרטוט. זה בטח לא היה רימון, אלא סוג של קפצון, ובסך הכול מכסה המנוע התרומם. כלום אפילו לא קרה לאוטו. אני משוכנעת שאני לא צד בסיפור הזה. עברו שנים ואני לא מפחדת, כי אין סיבה שזה יקרה יותר. למה שיקרה, ריבונו של עולם?"
בחודשים האחרונים היא מתרגלת לחברים החדשים לשולחן השופטים ב''אקס פקטור לאירוויזיון'' של ''רשת'' - שלראשונה גם תבחר את הנציג הישראלי לתחרות 2022 באיטליה - אביב גפן, נטע ברזילי, רן דנקר ומירי מסיקה. "אני נהנית איתם מאוד־מאוד. התקבלתי בזרועות פתוחות, באהבה, אני מרגישה שנורא רוצים לשמוע מה אני אומרת, מחכים לפניני הלשון שלי. שולחן השופטים מאתגר אותי מאוד הפעם, כי השופטים שלידי צעירים ממני בהרבה, גם אביב, שהוא יחסית בן דורי במוזיקה".
איך האינטראקציה איתו באמת?
"אני מתכתשת איתו פה ושם על טעמים שונים, אבל הוא בהחלט ברנש מיוחד, מה שנקרא, ומבין דבר או שניים במוזיקה. ליבו ופיו שווים. הוא אומר הכול בפנים ועשוי ללא חת".
אביב נחשב שנים צ'ילבה של המוזיקה המזרחית. ב''דה וויס'' למשל ירד על דודו אהרון והטקסטים שלו.
"אז אמר. פה ב'אקס פקטור' הוא לא אומר את זה. אולי בגלל שאני יושבת לידו".
מי הפתיע אותך בשולחן?
"רן דנקר, מאוד. קודם כל עומק דבריו, בדיגניטי שיש לו, באמירות המנומקות שלו, הענייניות, בלי להיות מרושע. הוא מותק של ילד, אני אומרת את זה כמו יאכנע, אבל אוהבת את הילד הזה מאוד. את מירי מסיקה אי־אפשר להסביר בפגישה אחת. זו דיווה, זמרת פצצה, רגישה ובוכה ללא הרף. אני אומרת לה תמיד שהיא מגז'דרת יותר מדי. ריבונו של עולם, מה זו הרגישות הזאת? והיא אמיתית ולא יודעת לזייף. נטע ברזילי, אני לא ידעתי שהיא כזו ורבלית, מנתחת את הדברים באיזמל של מומחים מהדסה עין כרם".
יש לכם מבחן לא פשוט. ב''קשת'' הצליחו לבחור זמרים שהגיעו לגמר האירוויזיון. אחת מהם אפילו ניצחה.
"ברור שיש עלינו לחץ ואנחנו רוצים לבחור מועמד שיגיע לגמר. תשמע, קשה מאוד לחזור על נטע ברזילי, היא וואן אוף א קיינד, ואנחנו גם נבחר את השיר לאירוויזיון עצמו, שזה גם מבהיל מבחינת הציפיות".
מה השתנה בעשר שנים?
"הטלוויזיה התבגרה, הבינו שאי־אפשר להריץ דאחקה על מי שבא כדי לשיר, גם אם הוא סובל מחוסר מודעות מהגיהינום. אתה לא תרד יותר בתוכניות כאלה על אנשים שאולי מגיעים קצת לא אפויים. זה לא יפה".
את לא ייצגת אותנו באירוויזיון. חסר לך לקריירה?
"מצאת לך. אני לא מתאימה לזה, מעולם לא התעסקתי באירוויזיון כשחיפשו מי שייצג. אני לא זמרת פופ".
צנעני היא שועלה מצולקת מעשרות שנים של התבטאויות ללא פילטרים בכל נושא בערך, מהמחאה החברתית ועד הקרב העדתי, אלמנט שהקנה לה למשל את הגשת תוכנית האקטואליה ברדיו לב המדינה. אבל אפילו היא לא הייתה יכולה לחזות את מהומת האלוהים שפרצה אחרי הופעתה בטקס המשואות לצד אילנית. הדיבור האינטנסיבי ברשתות לא נגע בהופעה המעולה בהר הרצל - ומרגול היא אחת הפרפורמריות הטובות בהיסטוריה של המוזיקה הישראלית - אלא בפניה, שנראו לקהל משופצות. "אתה רואה אותי עכשיו מקרוב", היא פורצת בצחוק. "שמת לב למשהו משונה בפנים שלי?"
לא ממש, לא.
"אז תקשיב מה קרה שם. איפר אותי להופעה ההיא גילי אלגבי, סטייליסט עצום. איפר טוב מאוד, ואת הלחיים הוא הבהיק, כך שהמצלמה תפסה אותי ונראיתי חצי אני וחצי לא אני. זה כל מה שהיה. אותי כל הדיבור הזה שיעשע מאוד. ומה בסוף? כל הסערה הביאה לי המון הופעות".
"כולן עושות הזרקות, חומצות, בוטוקס. כולן. ואתה יודע מה, גם כולם, זכרים, בכל התעשייה ומחוצה לה. הצביעות חוגגת. אם אישה עולה לבמה בלויה ומקומטת אז אומרים, 'תראה איך היא נראית, שתעשה משהו'. אם היא באמת עושה משהו, אז אומרים, 'זה פייק, זה שקר'"
אולי את צריכה רק סערות בחיים.
"הדבר הכי מצחיק שקורה מאז הוא שאנשים שרואים אותי ברחוב מופתעים שהפנים שלי נראות להם רגילות. הם אומרים לי, 'מה זה מרגול, הפנים שלך ממש רגילות ולא נראות כמו אז'. עשו אחרי ההופעה פאנלים שלמים עם רופאים ומנתחים. שמעתי שאמרו שעשיתי ניתוחים".
ולא?
"אני עשיתי ניתוחים? אם הייתי עושה משהו פלסטי, הייתי משאירה לי צוואר כזה עם סימני השנים? אני רואה יום אחד בטלוויזיה רופא שהחליט שעשיתי ניתוח. הבנה מינימלית אין לו אם אמר את זה. די כבר. ובלי קשר, אני מחזיקה בדעה שכל מה שאישה רוצה לעשות במראה שלה, שתעשה. אף אחת מאיתנו הנשים לא צריכה לשאול אף אחד מה לעשות בגופה ואיך לעשות".
אבל בכל זאת, בערב ההוא היית שונה.
"אבל לא עשיתי שום דבר קרדינלי. ברור שאני הולכת לסדר את הפנים פה ושם, יש לי קוסמטיקאית. שמע, זה עושה לי רע לדבר על זה".
יש פה אולי מרכיב מיזוגיני.
"כולן עושות הזרקות, חומצות, בוטוקס. כולן. ואתה יודע מה, גם כולם, זכרים, בכל התעשייה ומחוצה לה. הצביעות חוגגת. אם אישה עולה לבמה בלויה ומקומטת אז אומרים, 'תראה איך היא נראית, שתעשה משהו'. אם היא באמת עושה משהו, אז אומרים, 'זה פייק, זה שקר'. אז תחליטו - מאיפה ההערות האלה באות? אין לי מושג, וגם לא אכפת לי. מה אני, רופאת נפש? אני כן יודעת שהמקטגרות הכי מרושעות אחרי ההופעה ההיא היו נשים, אם כי גם המסנגרות. גברים לא כל כך השתתפו בחגיגה הזאת. אולי פה ושם, ואותו מנתח פלסטי, עאלק".
עידן הקורונה מצא את צנעני מקפידה לעטות שתי מסכות על פניה בכל יציאה מהבית. "אני עדיין משתדלת להסתובב עם שתי מסכות. עשיתי את כל החיסונים כמובן, איך אפשר שלא?"
עובדה שיש מתנגדים.
"חבל מאוד, אבל מצד שני אסור גם להכריח אותם להתחסן. זה נוגד את הגישה שלנו כמדינה דמוקרטית. מה אגיד להם? שמרו על עצמכם, ושמרו ממני מרחק".
פחדת מהמחלה?
"איזו שאלה. אני בקבוצת סיכון ואם אתה בגיל שלי אתה מפחד לחלות. אפילו לרדיו בערך חודש ומשהו לא הלכתי בהתחלה, נמנעתי. חששתי לחלות. בסוף החלטתי שדי, אני חייבת קצת לשדר. אז באתי וחיטאתי הכול, הרגעתי את עצמי. נפשית היה לא פשוט. המסך ירד, אין הופעות, אין כלום".
ואת כבר חיה שנים לבד. הרגשת יותר בודדה בתקופה הזאת?
"אני כבר רגילה ואני יודעת מה לעשות טוב מאוד עם הלבד. יש לי אינטראקציה מושלמת עם הבן שלי, שאמנם לא גר איתי, אבל נוכח כל הזמן בחיים. ובכלל, אני לא אדם נטוש. המחסור בהופעות יכול לפעמים לדכא אותך מאוד, מזה אני לא חסינה".
מה עם אהבה?
"אני אדם לעצמי. אין לי בן זוג, חיה בגפי, טוב לי ונפלא לי".
לא מתגעגעת לזוגיות?
"ממש לא. אני יודעת שזה נשמע לך מוזר, אבל יש המון אנשים כמוני. טוב לי בבית שלי, עם המשפחה שלי, נהנית מהנכדים, יש הופעות ואני לא רוצה לחשוב על דברים לא טובים. לי הלבד עושה טוב. היו כל מיני הזדמנויות וניסיונות ויכולתי למצוא בן זוג - אבל אני לא רוצה. יש לי הרבה ידידי נפש נהדרים".
מתחילים איתך הרבה?
"כן, כן. יש טלפון ופייסבוק ויש כל מיני התחברויות והצעות וניסיונות, אבל אני לא שועה לזה, לא רוצה. נשמע לך כמו תירוץ, אה? אבל נשבעת לך בכבודי שאני רוצה להיות לבד".
6 צפייה בגלריה
''עורכים ברדיו לא מרבים לשבץ זמרות. זה אומר עליהם משהו, לא על הזמרות''. מרגלית צנעני
(צילום: שי פרנקו)
היה קשר זוגי כלשהו בשנים האחרונות?
"הייתה לי התחברות כלשהי עם בן־אדם לפני כמה שנים. זה נפל על זה שאני אמרתי לו שכל אחד יגור בבית שלו וגם אם נהיה זוג, לא נגור יחד. הוא כל כך נדהם. הוא אמר לי, 'מה זה הדבר הזה, איך אפשר?' אמרתי לו, זה הכי טוב בעולם. אתה בפרק ב', אני בפרק ב', עזוב אותך מלגור יחד. על זה העניין נפל. הוא לא רצה לוותר".
התאהבת?
"התחיל להיות נחמד, והיה מה שאקרא לו 'התקרבות חיננית'. זה לא גלש להתאהבות טוטאלית וגורלית. אני רציונלית. אמרתי לו עוד בהתחלה, אם זה יתקדם, אין מגורים משותפים. אגב, בעיניי זה לא רק העניין של העדפה להיות לבד. אני חושבת שבמגורים יחד יש דברים שמוזילים את האינטימיות ואת הארוטיקה, וזה פשוט לא מתחבר לי. יש לי לא מעט מכרים שהם זוגות ואני לא יודעת אם הם מאושרים. אין אושר בעיניי בשום סוג של התחברות כזו".
זה משפט קשה.
"יש זמן מה של אושר בזוגיות, אבל הוא פג תוקף. ובסוף מגיע פג התוקף, כנראה כמעט לכולם, והחיים בתוך פג תוקף כזה הם מתכון ממש לא טוב".
"גברים הרשו לעצמם למשש בנות בצורה בוטה, אנחנו כולנו מכירים. זה מגעיל אותי, את זה משנים ואנחנו עוד נשנה. אני לגמרי בתוך הרעיון הזה: אתה לא תיגע בי אם אני לא רוצה, לא מגיע לך שום פריבילגיות על הגוף שלי. אתה לא תתחיל איתי בצורה מכוערת, לא תרמוז לי ולא תקרוץ לי"
אוקיי. מה את מרגישה לגבי רוח התקופה, עידן מי־טו?
"זה הלך רוח מתבקש ויש במי־טו גרעין נהדר. אבל אני לא מוכנה שזה ילך לכיוונים שלא מתאימים לי. בוא ניקח למשל את העובדה שגברים פיזית שונים מנשים. עכשיו, אם יבוא מישהו ויגיד שאת הדברים האלה והאלה בצבא בנות לא יכולות לעשות כי פיזית הן בנויות אחרת, מה רע בזה? על זה נשים רבות וצועקות עד לב השמיים. אבל על מה את צועקת? בנות יכולות להיות טייסות וצנחניות? יכולות. אבל בשורה התחתונה, ביכולות פיזיות אנחנו בנויות אחרת. לא שם לדעתי המלחמות צריכות להיות".
על מה כן?
"אם אישה מקבלת 35 אחוז פחות על אותה עבודה מגבר, זה כבר מדליק לי את המוח. פה זה כבר לא פיזי. שכלית אנחנו זהים. על הבדלי שכר צריכה תמיד לקום צעקה".
מה עוד נכון?
"גברים הרשו לעצמם למשש בנות בצורה בוטה, אנחנו כולנו מכירים. זה מגעיל אותי, את זה משנים ואנחנו עוד נשנה. אני לגמרי בתוך הרעיון הזה: אתה לא תיגע בי אם אני לא רוצה, לא מגיע לך שום פריבילגיות על הגוף שלי. אתה לא תתחיל איתי בצורה מכוערת, לא תרמוז לי ולא תקרוץ לי".
הטרידו אותך פעם?
"אין בחורה שלא הוטרדה. פיזית לא קרה לי משהו רע. אבל באמירות? ברור".
מצב הזמרות בישראל נשאר גרוע בהיבט של השמעות ברדיו והופעות בפסטיבלים גדולים.
"לא מובן לי, כי יש פה שירים נהדרים לזמרות. תראה את אדל, רק השפריצה שיר אחד וכל העולם שכוב על הרצפה. למה לא פה? יש אטיטיוד ישראלי מטופש בעיניי, ועורכים ברדיו לא מרבים לשבץ זמרות. זה אומר עליהם משהו, לא על הזמרות".
צנעני נחשבת לאחת מפורצות הדרך במוזיקה הים־תיכונית בישראל ולאחת הראשונות שהצליחו לפתוח את הדלתות הכבדות למיינסטרים, בעידן שבו היה הרבה יותר קשה לקבל זמן אוויר ברדיו למוזיקה שלה או רגעי מסך יקרים בערוץ 1. זה לא קרה מהר. היא התחילה את הקריירה במחזמר ''שיער' 'ב־1970 אבל ההמראה התבצעה 16 שנים אחרי, עם אלבום הבכורה 'נערי שובה אלי' שהוציא להיטי ענק. לגבי צנעני, ישראל הראשונה והשנייה היא לא תיאוריה. זו המציאות. "בטח שיש ישראל הראשונה וישראל השנייה. כמו בכל מבנה חברתי, גם פה יש חלוקה מובהקת בין חזקים וחלשים ובין מחוזקים ומוחלשים. ילד מרעננה מקבל פי כמה וכמה ממשרד החינוך מאשר ילד בקריית־אתא".
למה בעצם לדעתך?
"יש ישראל אחת עשירה ומפונקת ו־8200, נקרא לזה, ויש ישראל אחרת, פחות מתוגמלת, עם דיור ציבורי זוועה, נשים חד־הוריות שמטפלים בהן נורא, למרות שגם הן שולחות ילדים לצבא".
הרגשת את זה בעצמך פעם?
"בוודאי. אני זוכרת שהיו אומרים עליי לאבא שלי שאהיה תופרת מעולה, אבל את השכל אף אחד לא בדק. זו הסללה, כאילו אני לא יכולה יותר מזה, והפגרה, מלשון להפגיר אותי. אני מתאימה לתפור כפתורים, כן? ככה אמרו לי אנשי מקצוע בבית הספר, והייתי ילדה מבריקה. למדתי בחינוך הממלכתי־דתי והרגשנו כבר אז שונים. אז אני אומרת, היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה. ועכשיו בבקשה אל תגיד לי, 'מרגול אבל עובדה שאת הצלחת'. רבים שהם מוכשרים ונהדרים קוטלגו כסוג של לוזרים. אז תגיד לי עכשיו, עובדה שהמוזיקה המזרחית ניצחה. כן, ניצחה בכוח".
איך בכוח?
"ברגע שההגמוניה הבידורית ברדיו הפסיקה להיות פלייליסט אישי, ובאה מוזיקת הקסטות, שם התחלנו לנצח. בשכונה שאני נולדתי בה בנתניה, בעמידר, שמעתי את הקסטות מפוצצות את השכונה והבנתי שההגמוניה לא תשלוט יותר. פשוט לקחנו את הכוח לידיים. ההגעה של הזמרים המזרחים לקיסריה הייתה כבר הפסגה וזה היה יפהפה, כי נעשה בצורה טבעית".
מדברים הרבה על החיבור של זאב נחמה לאייל גולן כחלק מהמהפך. את עצמך התחברת למשל לירוסלב יעקובוביץ'.
"אני עצמי אף פעם לא התחפשתי לכלום, גם לא חיפשתי לקרוץ לאף ז'אנר. נכון, עשיתי אלבומים עם ירוסלב יעקובוביץ', שהוא בכלל פליט מצ'כיה, אבל זה היה טבעי לי. הרי ירוסלב עשה אז את 'חתונה לבנה' לשלום חנוך, אלבום מטורף. אני זוכרת שהוא פנה אליי ואמר, 'את זמרת רוקנרול מובהקת'. השירים שלי איתו תמיד נשקו לרוקנרול, גם 'חומות חימר'".
מהשירים הכי יפים שלך.
"לא מעט מוזיקאים אמרו לי, 'תשמעי, לא חשבתי שאת הלחנת את זה'. אני לא נעלבת. זה לא מגיע לדעתי מאטיטיוד של רוע".
אבל את שלום חנוך לא היו שואלים את זה.
"לא אכפת לי, זה מחמיא לי אפילו. יש לי כמה וכמה שירים כיוצרת. אני לא מלחינה להשכיר. ב'חומות חימר' המנגינה חוברה לפני המילים, על קלידים ובקולי, בג'יבריש. נתתי לרחל שפירא לשמוע, היא אהבה וכתבה לי טקסט. אני קוראת את המילים ולא מאמינה, רחל הבינה אותי בדיוק. 'חומות חימר סוגרות עלייך, ילדה קטנה חבל עלייך'. זה שיר שמדבר על דיכוי נשים. אז אני מתקשרת לרחל בטלפון ואומרת לה, 'את כתבת לי בן זונה של שיר'. היא כמעט התעלפה, אישה כזו עדינה. אחר כך חשבתי לעצמי, אוי אלוהים, למי את אומרת מילים כאלה".
