לאן שלא תפנו, המבט של טיילור סוויפט יפגוש את מבטכם בחזרה. היא נמצאת בכל מקום, ונראה שהעולם סובב סביבה. המוזיקאית וכותבת השירים האמריקאית בת ה-34 היא אמנם לא דמות חדשה בחיינו, אך היא הפכה בחודשים האחרונים לאישה הכי מדוברת בעולם, באופן ששונה מכל מה שאנחנו מכירות. באירועי הסופרבול והגראמי שאותם פקדה היה בלתי אפשרי שלא לחזות בממדי האובססיה התקשורתית כלפיה. אין תחום שבו היא לא שולטת. היא לא מככבת רק במדורי התרבות והרכילות, אלא גם במדורי הספורט (עקב בן זוגה החדש, כוכב הפוטבול טראוויס קלסי), ההורות (אבות מצליחים לתקשר עם בנותיהם סביב הסופרבול), הכלכלה (הצלחת מסע ההופעות Eras) הטכנולוגיה (עת הייתה קורבן לדיפ פייק), החדשות (הקונספירציה שקושרת אותה לביידן) והאוכל (איך להכין את הקוקטייל האהוב עליה).
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
ההסבר לעוצמות של הסוויפטיזם טמון בין השאר במסירות הענקית של הקהל שלה, הלוא הם הסוויפטיז. סוויפט ידועה כמי שמסורה מאוד לעבודתה, מוציאה אלבומי קונספט בקצב ולא מפסיקה לכתוב שירים חדשים. מעריציה משתווים לה במידת המסירות שלהם. הם רוכשים את האלבומים הפיזיים על כל מהדורותיהם המורחבות (ובכך מקימים לתחייה את שוק הוויניל), עושים מאמצים טכנולוגיים ולוגיסטיים אדירים כדי לרכוש כרטיסים להופעות, ומעודכנים ברמה שעתית במסר האחרון שאותו שולחת אליהם סוויפט באמצעות הרשתות החברתיות.
קהילת הסוויפטיז הלכה והתעצמה בגודלה לאחר צאת האלבום Midnights בשנת 2022, שלאחרונה זיכה את סוויפט בפרס הגראמי בקטגוריה הנחשבת "אלבום השנה". במהלך הזכייה הכריזה בחגיגיות על האלבום הבא שלה. בכך היא הפכה טקס לא רלוונטי, שמואשם בכל שנה מחדש בסקסיזם ובגזענות, לכזה שיש לו ערך חדשותי מעבר לערך הנוסטלגי. זה היה הטקס של סוויפט: לכל אורכו, המצלמות התמקדו בתגובותיה ללא הרף. כך היה גם בסופרבול, שבו היא השתתפה כצופה מדוברת. כך ראינו את כל הטקסים האלו מתוך נקודת מבטה, והם התעצבו ביחס אליה. קשה לזכור מקרה דומה לכך, באופן שחורג מגבולות ה"תופעה". אולי הנסיכה דיאנה או הספייס גירלז בשנות ה-90.
הכתרתה הלא רשמית כאישה המדוברת ביותר בעולם התרחשה בדצמבר 2023, כשנבחרה ל"אישיות השנה" של מגזין TIME. בכך הפכה לאישה הראשונה שמככבת פעמיים על שער גיליון "אישיות השנה" של TIME. הפעם הקודמת הייתה ב-2017, אז הופיעה כחלק מחבורה של "שוברות שתיקה", נשים שחשפו התעללות והטרדות מיניות שעברו. "כל שנה מתאפיינת באור וחושך: 2023 הייתה שנה עם הרבה יותר חושך. בעולם מלא חילוקי דעות, שבו יותר מדי מוסדות נכשלים, סוויפט מצאה דרך להתעלות מעל גבולות ולהוות מקור של אור. אין אף אחד אחר על הפלנטה כיום שיכול לרגש כל כך הרבה אנשים כל כך טוב", נכתב בנימוקי בחירתה בסוף השנה האחרונה.
מגזין TIME צודק. סוויפט יכולה למכור יותר מ-70 אלף כרטיסים להופעה, ועדיין ייוותרו אלפים בחוץ. הניסיון להשיג כרטיסים להופעה במסגרת ה-Eras Tour יכול להוציא גם אדם שפוי מכליו. לאחר השתתפות בהגרלה נשלח קוד, שרק עימו אפשר לקבל הזדמנות לרכישת כרטיסים, כשהאתר מאיים לקרוס בכל רגע. ועדיין, הביקוש עולה על ההיצע. סוויפטית אחת תיארה את התהליך כ"התעללות", כהגרלה אכזרית ומורטת עצבים שדורשת כישורים רבים ומובילה לתוצאות מתסכלות.
Eras Tour - קשה ביותר להשיג כרטיסים
הביקוש עצום מפני שמספר האנשים שמעריצים את סוויפט, ואף מגדירים עצמם כסוויפטיז, הוא חסר תקדים. לפי סקר שהתפרסם במגזין "פורבס", יותר מחצי מהמבוגרים בארצות הברית הם סוויפטיז. בארץ אין לנו נתונים על התופעה, אבל אפשר לדווח שהיא חוצת מגדרים וגילים. בטיקטוק ובמסיבות שמוקדשות לשיריה מתגלה מיד שסוויפט היא לא רק של בנות מתבגרות או של האימהות שלהן. היא של כולם.
ד"ר נדב אפל, מהתוכנית ללימודי פרשנות ותרבות באוניברסיטה הפתוחה, מסביר שההייפ המוגבר החל עוד בסדרת ההקלטות המחודשות Taylor's Versions, הפרויקט המתריס שבו פצחה סוויפט בשנת 2021 כדי להשיג בחזרה את הזכויות על שיריה. במסגרת הפרויקט היא הקליטה מחדש את כל שיריה, כדי לקבל את הרווחים עבורם. בנוסף, ההצלחה חסרת התקדים של סיבוב ההופעות Eras וכל הנלווה אליו הפכה אותה לדמות שלא יורדת מהכותרות. "זה לא מה משהו שקרה פתאום, אלא הצטברות של דברים שהיא עשתה במהלך השנים", מבהיר ד"ר אפל. "זו הצטברות של קהל מחויב, שבפני עצמו תורם הרבה לנוכחות הציבורית שלה".
איך היא שונה ביצירה שלה מיוצרות אחרות של תקופתה?
"ביצירה שלה, באופן מודע או אינטואיטיבי, סוויפט הצליחה לזהות הרבה מהמהלכים המרכזיים שהתרחשו בתולדות המוזיקה הפופולרית, לתמצת אותם ולבצע אותם מחדש בצורה שלא תרגיש כמו משהו מיושן, ריאקציונרי, אלא כמשהו עכשווי".
לפי ד"ר אפל, ההצלחה שלה מפתיעה כי היא מצליחה בתחום שכבר אינו הדומיננטי ביותר עבור צעירים וצעירות. הפופולריות של המוזיקאי כדמות מרכזית דעכה, והוחלפה על ידי גיבורי טיקטוק, פורטנייט או משפיעני אינסטגרם. "סוויפט הצליחה לשמר או להחיות פולחן של מוזיקאים פופולריים, סוג של נורמה תרבותית שדעכה", מסביר ד"ר אפל, "ולכן היא אנומליה בעולם המוזיקה הפופולרית בימינו".
מה קרה למוזיקאי ככוכב תרבות מוביל אצל הנוער?
"ברבע המאה האחרונה המוזיקה הפופולרית ירדה ממעמדה התרבותי המרכזי, שהיה לה בחצי השני של המאה ה-20. המוזיקה הפופולרית פרצה למרכז התרבות בשנות ה-60, ומאז היו לא מעט דמויות שאפשר לומר עליהן שהן נוכחות בכול והקהל שלהן טוטאלי: הביטלס, בוב דילן, דיוויד בואי, מדונה, ליידי גאגא ועוד. במאה ה-21 קשה יותר לסמן מוזיקאים שזוכים למעמד הזה, שהם חלק מהותי מהחיים של הקהל שלהם".
"אני בת 27 ומקשיבה לטיילור מגיל 12, ובעיניי היא עדיין סופר-רלוונטית", מסבירה עדינה פנקר, סוויפטית ותיקה עוד מתקופת הקאנטרי של הכוכבת, כפי שהיא סיפרה בטיקטוק שלה. "כרגע, סוויפט בפיק שלה", מבהירה פנקר. "אם Eras Tour הוא הסרט שמסכם את כל מה שעברנו איתה, אז זה ממש כמו תהליך התבגרות. אני מרגישה שגדלנו איתה".
פנקר הצליחה לעמוד במשימה הבלתי אפשרית - השגת כרטיסים לטור הקרוב - והיא הולכת להופעה בווינה באוגוסט עם אחותה התאומה. עבורה, סוויפט היא כמו חברה טובה. "אני מרגישה כשאני שומעת את השירים שזו כמו חברה שגדלתי איתה. יש לה שירים לכל מצבי הרוח שלי, אם בא לי להרים או להיות עצובה. היא נותנת לי השראה כאישה וגם כאשת עסקים. כשאני מקשיבה לה זו תחושה חמה בלב, כמו נוסטלגיה אבל עם גאווה".
סוויפט נכנסה לנישה שפעם היתה שייכת לגברים בלבד. "סוויפט מחליפה את כוכב הרוק הגבר. בנות היו מקדישות את חייהן לדמות של זמר גבר בדרך כלל, מאלביס פרסלי ועד לג'סטין ביבר. הנוער זה קהל שזלזלו בו, תעשיית המוזיקה רצתה למכור להן משיכה מינית סטרייטית ראשונית לגבר צעיר ונאה".
סוויפט החליפה לגמרי את מודל ההזדהות - מסמל מין לחברה הכי טובה. "בריטני ספירס למשל לא הייתה מודל הזדהות לבנות צעירות, אלא שווקה לקהל של בנים", מסביר ד"ר אפל. "סוויפט היא הראשונה שהצליחה לגבש סביבה קהל משמעותי, לא על תקן תשוקה מינית ראשונה ובלתי ממומשת, אלא מישהי שהיא כמוהן, כמו שהן יכולות להיות".
איך שונה צורת ההערצה של הסוויפטיז מצורות אחרות של הערצה?
"חלק מהייחודיות של סוויפט הוא בכך שהיא 'סחית'. מבחינת סוג הזהות שהיא מייצגת, סוויפט דומה לשנאיה טוויין או סלין דיון - נשים לבנות שמייצגות עולם ערכים בורגני, שמרן ולבן. מתוך אותו מערך זהויות נורמטיבי ומצומצם, שאין בו חתרנות, סוויפט בכל זאת הצליחה לגבש את עצמה כאייקון שההערצה כלפיו מזכירה את תרבות הנגד משנות ה-60".
האם יש תקדים להצלחה מהסוג הזה?
"הרבה מהשיח של הסוויפטיז מזכיר את סוג השיח שהתפתח סביב בוב דילן: התפיסה שלה כדמות במעמד של מנהיגה. הסוויפטיז עסוקים בחיפוש אחר רמזים או מסרים שאולי טמונים במילים. יש ניסיון לחפור בכל רפרנס. יש לה גם עמדה כדמות נבואית, שאולי יודעת משהו שאנחנו לא. דמות שרוצה לקחת אותנו למקום אחר. על פניו, נראה שסוויפט עצמה לא משדרת מסרים ישירים שבאים לומר את זה".
סוויפט לא לבד בזירה. ביונסה, בילי אייליש, ריהאנה, אדל, דואה ליפה - אף אחת מהן לא מצליחה להיות מבריקה באותה רמה של טוויית עולמות שלמים בתוך השירים והאלבומים. סוויפט יוצרת רשתות סבוכות של דמויות וסיפורים, באופן שהוא גם מלאכת מחשבת אמנותית וגם מבריק מבחינה שיווקית.
סוויפט היא היחידה שיכולה להפוך צעיף שנשאר אצל האקס לנושא תקשורתי באמצעות שיר, All too Well. כשנודע שהשחקן ג'ייק ג'ילנהול, האקס המפורסם שעליו נכתב השיר, סירב להחזיר לסוויפט את הצעיף שנשאר בביתו, חתיכת הבד הסרוג הפכה נושא לאינסוף דיונים. אפילו המוזיקאית דיון וורוויק כתבה בטוויטר: "אם לאיש הצעיר הזה יש את הצעיף של טיילור, עליו להחזיר אותו. תשלח אותו ואני אחזיר לך את עלות המשלוח, ג'ייק".
הצעיף הוא רק דוגמה לאחד הסמלים שטיילור משתמשת בהם, כמאסטרמיינד של טוויית סיפורים (לא רק סיפורי אהבה). החפירה האינסופית בתוך הטקסטים של סוויפט כדי להבין על מי נכתבו ולמה, פענוח של משולשי אהבה (ג'יימס, בטי ואגוסטין מהשיר Teenage Love Triangle). אין ולו שיר אחד שלא מתלווה אליו איזו תעלומה שדורשת פיצוח, תיאוריה שנויה במחלוקת או כוריאוגרפיה שמלווה אותו ב-Eras Tour. אצל סוויפט, אין סוף לאפשרויות.
סתיו איפרגן, 31, כתבת ספורט ב-ynet, היא סוויפטית מ-2015. בניגוד לרוב הסוויפטיות, היא ניגשת לנושא בסקפטיות ולא מתוך חרדת קודש. "המדיה הפכה אותה למנהיגה של כת של בנות שהולכות אחריה ולא משנה מה", היא מסבירה. "ברגע שהיא הוציאה את Midnights התחיל הייפ מטורף. לקח לי זמן להבין מה הסיפור שלה".
בעוד מעריצות צעירות יותר רואות בסוויפט חברה, מישהי שמספרת להן את הסודות הכמוסים ביותר שלה, איפרגן לא לגמרי משוכנעת בנרטיבים שסוויפט יוצרת סביבה. "היתה סצנה בסרט 'מיס אמריקנה' (נטפליקס) שבה היא מספרת כמה היא הייתה בדיכאון כי היא לא זכתה בגראמי, זה הרגיש לי לא אותנטי או אמין", היא נזכרת. "מכתיבים לה מה להגיד. היא לא הוגת דעות מבחינתי. היא מכונת יח"צ משומנת".
כמו כל הסוויפטיז, גם איפרגן חופרת עמוק במשמעויות של כל שיר ובכל אלבום. היא הגיעה אל סוויפט דרך המילים בשירים שלה, והתאהבה בה עם צאת השיר All Too Well משנת 2012. זהו שיר יוצא דופן בקריירה של סוויפט. במשך עשר דקות היא מגוללת בלי הפסקה את סיפור מערכת היחסים הכושלת שלה עם ג'ייק ג'ילנהול. זה שיר שהיא שרה בנשימה עצורה, והיא העניקה לו חשיבות נוספת כשביימה סרט קצר שליווה את ה-Taylor's Version שלו, ושזכה עד כה ל-15 מיליון צפיות ביוטיוב.
"התחלתי לנתח את המילים של All Too Well, וניסיתי להבין את המשמעויות", מספרת איפרגן. גם איפרגן פיתחה אובססיה לפענוח הצעיף - מושא לתיאוריות רבות. "פיתחתי תיאוריה סביב הצעיף ולמה היא כל כך מתעקשת עליו. חשבתי שזה בגלל שאולי זה היה מפגש שבו היא איבדה את הבתולים שלה. ואז ראיתי שעוד מעריצים חושבים כמוני".
תופעת סוויפט כל כך משמעותית שאפילו האקדמיה הקדישה לה קורס משלה. באוניברסיטת קנזס מוצע קורס בשם "הסוציולוגיה של טיילור סוויפט". המרצה בריאן דונובן טען בכתבה במגזין Dazed שלסוויפטיז יש מאפיינים של תרבות מחתרתית, על אף שבפועל אין להם ממה להסתתר - כפי שהיה למעריצי תרבות האנדרגראונד בעבר. "מעריצי סוויפט פיתחו בדיחות פנימיות, ריטואלים ופולקלור שאפשר למצוא בתרבויות אלטרנטיביות, אבל בו בזמן הפאנדום של סוויפט הוא הגמוני. הדבר הייחודי להם הוא החיפוש חסר הסוף אחרי 'ביצי הפתעה'", הוא טוען, "כבר מההתחלה, טיילור יצרה רמזים ומסרים שהמעריצים מעורבים בהם. זה יצר רשת אינטר-טקסטואלית דחוסה של משמעויות שמעריצים צריכים לפצח, והם נהנים מזה".
פנקר מסכימה - פענוח המסרים שסוויפט שותלת ביצירה ובמדיה החברתית הוא חלק משמעותי מלהיות סוויפטית. "זה חלק מההנאה. מדברים על זה שהיא תשחרר מהדורה מחודשת של Reputation - והיא משחקת איתנו! היא משנה את תמונת הפרופיל שלה ונועלת נעליים של נחש! (הנחש הוא סמל למריבה שלה עם קים קרדשיאן ועם קניה ווסט בעקבות סירובה לאשר שימוש בשמה בשיר של ווסט - נ"פ). יש כאן משחק שיווקי מעולה. היא יודעת שעל כל רמז יהיו מיליוני טיקטוקים. זו לא רק המוזיקה והמילים וההפקה שלה, אלא מערכת שיווקית טובה מאוד. זה משהו שילמדו בהיסטוריה של הפופ".
כשד"ר אפל ביקר במיניאפוליס בזמן ה-Eras Tour וניסה להשיג כרטיס להופעה של סוויפט, הוא נשאר בחוץ. זה לא מנע ממנו להגיע להופעה בכל מקרה. בכל אחת מהתחנות, המוני מעריצים מגיעים לאצטדיון, גם אם אין להם סיכוי להכנס. שם מתבטאת הקהילתיות שהיא חלק מהמפתח להבנת התופעה סביבה.
"כבר במגרש החניה, אפילו אם לא תיכנס פנימה, יש לך קהילה", הוא מספר. "ההופעה עצמה הייתה באצטדיון סגור ולא שמענו אותה טוב, אבל גם מחוץ לאצטדיון את מרגישה קהילה, שבאה גם עבור עצמה ומתקיימת בזכות עצמה. הקהילה יודעת לדאוג לעצמה, כשהדמות של סוויפט היא תירוץ. גם אצל ה'גרייטפול דד', ההתלהבות לא תמיד הייתה קשורה למוזיקה. סוויפט היא הדמות המרכזית היום שעדיין מצליחה לקיים סביבה סוג כזה של פולחן".
איך נראה האירוע שמחוץ לאירוע?
"הקהילה מייצרת התכנסות במרחב חיצוני למרחב שמנוהל על ידי המוזיקאית או חברת ההפקה שלה. הן שרות ביחד, מכירות את כל המילים והטקסים. דרך זה נוצרות חברויות וערבות הדדית שמקיימת את הקהילה הזו בפני עצמה, ולא כתופעת לוואי של הערצה".
הערבות ההדדית הזו, מסביר ד"ר אפל, היא מה שמקיים את הקהילה: "עצם קיום הקהילה נותן תחושה של ערבות הדדית. מאז סגרי הקורונה, הרבה אנשים חשים באופן תמידי בדידות וניכור. כשיש גורם שמאפשר לנו להרגיש חלק ממשהו משמעותי, זה עוצמתי. ההערצה לסוויפט נותנת פתרון יחסית בריא למצוקות האלו. היא מפתח כניסה לקהילה שבה אפשר להרגיש שייכים".
כמו כל קהילה, גם כאן יש קודים אסתטיים ספציפיים. להופעות של הטור Eras מגיעות הסוויפטיז עם מאפיינים חיצוניים שקשה לפספס. הסוויפטיות מכינות בגדים לפי הסמליות הוויזואלית של האלבומים השונים, ומשחזרות את התלבושות של סוויפט מהקליפים ומעטיפות האלבומים.
עוד מסורת סוויפטית היא "צמידי חברות". מעריצות מכינות צמידים שכוללים את השמות שלהן או משחקי מילים מהשירים, ומחליפות זו עם זו בהופעות. הטרנד החל באוקטובר 2022, עת סוויפט הוציאה את השיר Your'e On Your Own Kid מהאלבום Midnights. שם היא שרה: "אז תכיני את צמידי החברות, קחי את הרגע ותטעמי אותו". כלומר, המשמעות היא אהבה והערכה כלפי החברות שלנו, וניסיון לחיות את הרגע.
יוזמה בשם "הצמיד של רוני" נוצרה בהשראת רוני אשל, תצפיתנית מנחל עוז שהייתה סוויפטית ונרצחה בשבעה באוקטובר. לפני שנודע שנרצחה, כשהיה ניסיון להבין מה קרה לה, הצמידים הצהובים עם הספרות 7.10 ושמה של רוני היו דרך לנסות לעורר מודעות לסיפורה כדי להשיג מידע. אשל תכננה לטוס ולראות את סוויפט בהופעה באירופה עם משפחתה לאחר השחרור מצה"ל.
סוויפט עצמה לא הגיבה לסיפור ולניסיונות המשפחה להגיע אליה. כשהתבקשה על ידי עיתונאי יהודי להגיד את הסלוגן Bring Them Home, סוויפט לא חזרה על הקריאה להשבת החטופים והחטופות משבי חמאס. "I can set that up", אמרה למראיין, כלומר "אני יכולה לתאם את זה".
הצמיד של רוני
עם הכוח הגדול של צבא מעריציה עולה התהייה: מה יקרה אם יום אחד תרצה סוויפט לגייס את כל צבא מעריציה למטרה שלילית? ישנו היבט מדאיג לשליטה המונוליתית של אישה אחת בהמוני אנשים באופן שחוצה אוקיינוסים ותרבויות. כשסוויפט חשפה את היחס הגרוע של האקס שלה ג'ייק ג'ילנהול כלפיה, היא גרמה להמונים לרדוף אותו בטוויטר. מה יקרה אם מחר היא תחליט לצאת למשל נגד המנהיג הדמוקרטי, הנשיא המכהן ג'ו ביידן?
בנוסף, ישנה הקונספירציה סביב סוויפט. "כבר בשנות ה-60 היו קונספירציות ששירי הביטלס נכתבו על ידי מוזיקולוגים מברית המועצות, כאמצעי להסית את הנוער האמריקאי לקומוניזם", מסביר ד"ר אפל. בנוסף היה את "פול איז דד", קונספירציה משנת 1966 שלפיה איש הביטלס פול מקרטני מת בתאונת דרכים והוחלף על ידי כפיל.
במקרה של סוויפט, אחד מתוך חמישה אמריקאים מאמין שישנה קונספירציה של שימוש בסוויפט כדי לגרום לביידן להיבחר שוב לנשיאות ארצות הברית - כך דווח ב"ניו יורק טיימס" בפברואר. "חלק מתיאוריית הקונספירציה הוא שהמפלגה הדמוקרטית משתמשת בה כאמצעי לשליטה בהמונים", מתקצר ד"ר אפל. "זה מלווה בשיח קונספירטיבי, שהרשתות החברתיות מעצימות בצורה חסרת תקדים".
הסוויפטיז לא מתרגשות מכל מיני תרחישים קונספירטיביים. מבחינתן אין דבר כזה יותר מדי סוויפט. "בעיניי היא לא מספיק מוערכת", פנקר מבהירה. "מייחסים הרבה מההצלחה למערכות היחסים שלה, ובכך מנסים להקטין את הכישרון שלה. מוזיקאים גברים יכולים לדבר על האהבות שלהם, אבל אותה מבקרים על זה. בשיר The Man היא אומרת שנמאס לה מכך שאם הייתה גבר, הכול היה יותר קל. היא גם ביימה את הקליפ, שבו רואים אבא שלוקח את הילדים לגן ומקבל כפיים".
המשוררת רומי משה החלה את סיפור האהבה שלה עם סוויפט כבר בגיל עשר. האהבה שלה לסוויפט היא עניין משפחתי - היא ואבא שלה נוהגים לנתח את השירים של סוויפט ביחד. "היא כותבת מילים שכל דור יכול להזדהות איתם בצורה מסוימת", מסבירה משה. "אם הייתי הורה והילדים שלי היו מעריצים את טיילור סוויפט, הייתי מאוד רגועה. היא מודל טוב לחיקוי. הסוויפטיז זה קהל שכיף לי לדבר איתם כאנשי שיחה. זו לא כת".
מה טיילור לימדה אותך מאז שאת ילדה ועד היום?
"המון דברים. בין השאר, טיילור ואמא שלי לימדו אותי שיש גבול לכמה שיט אני יכולה לקחת מגברים. אני לא נותנת לגברים לחשוב שהם יותר טובים ממני, לא בעולם העסקים או בכלל, ולראות אשת עסקים לכל דבר שעושה את זה בצורה כל כך טובה, ובצורה פומבית לא מוכנה לקבל יחס רע - היא לא מוכנה להיות כנועה. כשאשה מגיבה למשהו רע שעשו לה, היא הופכת לבעיה. כך למשל במקרה של קניה ווסט או סקוטר בראון".
למרות שהיא נראית מושלמת, כמו בארבי, סוויפט עצמה מתוודה בשיריה שהיא מרגישה מוזרה, שונה, לא כמו הבחורה הכי יפה בחדר. אולי עצם היכולת שלה לזקק את הרגשות הארציים והאנושיים האלו בצורה ציורית ואותנטית היא חלק מסוד הקסם שלה עבור ההמונים. בשיר Anti Hero, מתוך האלבום Midnights, מספרת סוויפט ש"לפעמים אני מרגישה שכולם סקסיים, ואני המפלצת על הגבעה". בקליפ היא כמו אליס בארץ הפלאות, מגושמת ועצומה בתוך בית קטן למידותיה.
"כששמעתי אותה אומרת את הדברים האלו על עצמה, חשבתי 'וואו, איזה כיף. גם היא מרגישה את הרגשות האלו'", נזכרת משה. "את יכולה להיות האמנית הכי גדולה בעולם, ועדיין לחשוב שאת לא יפה מספיק. זה מה שגורם להרבה אנשים, בעיקר נשים, להזדהות איתה".
