דבר אחד בטוח: אחרי צפייה בשבעת פרקי "הדבר האחרון שהוא אמר לי", המותחן החדש שעלה אמש באפל TV פלוס, אני משוכנעת שמילאתי ואף גדשתי את מכסת הפרצופים המיוסרים של ג'ניפר גארנר שאדם אחד מסוגל להכיל. אני מסודרת, רבותי. אני מכירה את כל כיווצי הגבה הספקניים, את אלה העמוקים יותר, אני מסוגלת לשרטט מזיכרוני מפה די מדויקת של הקמטים המעונים במצח היפהפה שלה, שנחרצים כשהיא שוב מתמודדת עם סיטואציה רגשית בלתי אפשרית, כשהיא (שוב) נושאת על גבה את צער העולם. תסלח לי האלה הטובה, לפעמים התחשק לי לשגר אליה את המשפט הנלוז הזה, שאין אישה בעולם שלא שמעה אותו לפחות פעם אחת, לרוב מפיו של זכר תועה ופריווילגי: למה את לא מחייכת?
"הדבר האחרון שהוא אמר לי" - טריילר
(קרדיט: באדיבות אפל TV פלוס)
אבל האמת היא שזו לא אשמתה של גארנר. העיבוד הטלוויזיוני של רב המכר, שכתבה לורה דייב, לא משאיר לה הרבה ברירות. הדמות שלה, האנה הול, מסיימת שנת נישואים אחת מאושרת עם בן הזוג שלה, אוון מייקלס (ניקולאי קוסטר-ולדאו, ג'יימי לאניסטר מ"משחקי הכס", בתפקידו הטלוויזיוני הראשון מאז ירידת הסדרה ההיא). אבל למרבה הצער פה נגמרות הצעדות המתוקות על המזח בסאוסליטו, קליפורניה, החיבוקים בחדר השינה בבית הסירה הנוח, והשיחות השנונות על עוף בתפוז, כי אוון נעלם יום אחד ומשאיר לה פתק עם שתי מילים: "תשמרי עליה". ה'עליה' מתייחס לבתו מנישואיו הקודמים, שהיא עכשיו גם בתה החורגת, ביילי (אנגורי רייס, "הסודות של איסטאון"). להאנה אין מושג מפני מה היא אמורה להגן על ביילי ואיך, וזה גם לא בדיוק עוזר שמדובר במתבגרת נרגנת שמסיבה כלשהי מסרבת להשלים עם העובדה שלאבא שלה יש בחייו אהבה חדשה שגורמת לו אושר.
לביקורות טלוויזיה נוספות:
אבל אתם יודעים איך זה, המשימה שמוטלת על האנה היא משימה רצינית ביותר, וכמו לא מעט דמויות לפניה היא מפתחת כישורים מתקדמים של בלשית ללא שום הכשרה מוקדמת, ויוצאת יחד עם ביילי למסע לפיצוח החידה: לאן נעלם אוון ולא פחות חשוב, ממה הוא ברח. על פניו, התשובה מופיעה כבר בפרק הראשון: ה-FBI פושט על משרדי חברת הסטרט-אפ שבה הוא עבד כמהנדס ראשי, בחשד לתרמית עצומה. אבל ככל שהעניינים מתקדמים הולכות ונחשפות סיבות נוספות ועמוקות יותר להיעלמותו העגומה של אוון, כי באמת מגיע לנו יותר מקוסטר-ולדאו, וברוב הסדרה הוא נוכח רק בפלאשבקים חמודים אבל קצרים שדי חוזרים על עצמם. מבלי לספיילר, נציין רק שלזיכרונות של ביילי יש תפקיד מרכזי בהתקדמות העלילה, שנצמדת לעלילת הספר באופן הדוק למדי, עד לסיום הרגשני והמוזר קמעא.
3 צפייה בגלריה
הדרך מפה ועד עיבוד נכון היא ארוכה ומאתגרת. מתוך "הדבר האחרון שהוא אמר לי"
(באדיבות אפל TV פלוס)
מכיוון שהתקדמות החקירה שמבצעת האנה-גארנר נעה בקצב איטי למדי, לפעמים עד כדי תסכול, היא בהחלט משאירה לה זמן פנוי להשקיע בקו העלילה הלא פחות משמעותי של הסדרה, והיא מערכת היחסים המתפתחת בין האם החורגת לבתה הנערית. כמו שאר האלמנטים במותחן הזה, החל מהטלפונים המסתוריים שהאנה מקבלת, ההבטחות ש"בעלה הוא לא מי שהיא חושבת שהוא" ועד השיחות שלה עם משפחתו וקרוביו של אוון, גם מערכת היחסים הזאת נשענת בעיקר על קלישאות הז'אנר. למעשה "הדבר האחרון שהוא אמר לי" נצמדת כל כך לקווי הבניין המוכרים והבסיסיים של סדרות מתח שאלמלא הייתה מושקעת כל כך הפקתית, כדרכה של אפל בקודש, היא הייתה עלולה להיחוות כפרודיה על הז'אנר. כרגע היא צפויה כל כך שהיא נשמעת כמו מה שה-GPT היה מתסרט לכם על הדרך, אם הייתם מתקילים אותו שעה לפני הדד-ליין.
3 צפייה בגלריה
לא מדובר בטלוויזיה גרועה, אבל גם לא באחת שתפלס לעצמה מקום ברשימת הצפייה שלכם. מתוך "הדבר האחרון שהוא אמר לי"
(באדיבות אפל TV פלוס)
"הדבר האחרון שהוא אמר לי" הופקה על ידי ריס וית'רספון, שכבר הייתה מעורבת בעיבודים טלוויזיונים לספרים מצליחים כמו "שקרים קטנים גדולים" המצוינת (HBO) ו"שריפות קטנות בכל מקום" (הולו). אבל גם בהימורים כביכול בטוחים על רבי מכר מצליחים, שמן הסתם ימשכו קהל נאמן שכבר קרא את הספרים, או לפחות יכילו ערובה מסוימת שהסיפור המרכזי יקסום לקהל חדש, הדרך מפה ועד עיבוד נכון היא ארוכה ומאתגרת. "הדבר האחרון שהוא אמר לי" לא צלחה יפה את המעבר מספר לסדרה, ולמרות שלפחות לא נמתחה על עשרה פרקים מסורתיים של שעה אלא רק על שבעה פרקים של 40 דקות כל אחד, היא עדיין לא מצליחה לייחד את עצמה. כמו כל כך הרבה סדרות אחרות בתקופתינו, לא מדובר בטלוויזיה גרועה, אבל גם לא באחת שתפלס לעצמה מקום ברשימת הצפייה שלכם. מצטערת, גארנר, בואי נתנחם בזה שכמו שאמא שלי הייתה אומרת, לפחות זה לא נתקע לך בפנים לנצח.
