הכותרות הציגו תמונה מדאיגה: "בראד פיט חנק והכה את ילדיו, אומרת אנג'לינה ג'ולי בתביעה". כל אתרי החדשות דיווחו על הסיפור, שהתגלה באוקטובר בשנה שעברה. ועם זאת, העולם לא "כועס" על פיט, השחקן בן ה-58 שהיופי והקוּל הבלתי נגמרים שלו הפכו לסוג של כוח-על עבורו. הסרט החדש בכיכובו, "בבילון", אומנם נכשל בקופות, אבל הקריירה שלו ממשיכה במסלול בטוח, עם פרויקטים חדשים, חברה חדשה (אינס דה-רמון), קמפיינים פרסומיים וסרטים חדשים בחברת ההפקות שלו, Plan B, שאותה מכר לאחרונה לענקית מדיה צרפתית. המקרה לא זעזע את התודעה הציבורית, וכלל לא בטוח שבכלל נרשם בה. למה אנחנו לא כועסים על בראד פיט? האם זה בגלל שהוא עדיין הגבר היפה בעולם? או שזה לא היופי שלו שמעוות את תפיסת המציאות שלנו, אלא חוסר הרצון שלנו להכיר בכך שגם אנשים יפים יכולים להיות לכאורה אלימים?
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
האתוס של בראד פיט כרוך באופן בלתי נפרד בחלום האמריקאי. כמו מדונה לפניו, בגיל 22 עבר השחקן הצעיר ממינסוטה לקליפורניה כדי לחיות את החלום. לאורך שנות ה-90 טיפס באופן עקבי למעמד של כוכב הקולנוע הגדול ביותר בעולם, שמרוויח כיום, לפי השערות, כ-20 מיליון דולר לסרט. הוא זכה לככב בסרטי קאלט בזה אחר זה: "תלמה ולואיז" (1991), "ריאיון עם הערפד" (1994), "שבעה חטאים" (1995), "12 קופים" (1995) ו"מועדון קרב" (1999) - הזדמנויות שניתנו לו ללא עוררין בשל כישרון משחק ותזמון קומי נפלא, וגם בזכות גנטיקה של אל יווני.
על סט הסרט "מר וגברת סמית'" התאהב פיט באנג'לינה ג'ולי, השחקנית, הבמאית והאקטיביסטית זוכת האוסקר בת ה-47, שכמוהו גם היא אלה נשגבת שירדה אל עולמנו מאולימפוס הסימטריה. הם החלו לצאת רשמית בשנת 2003, לאחר שפיט התגרש מאשתו דאז ג'ניפר אניסטון, כוכבת "חברים".
יחד, פיט וג'ולי הפכו ל"בראנג'לינה". המשמעות של כינוי החיבה כפולה: הוא מרמז על העיסוק בהם כזוג, מושא לאובססיה תקשורתית ולספקולציות; בו בזמן, הוא מדגיש את היותם יחידה או ישות אחת, ללא אישיות עצמאית אוטונומית. מעין גוף חייזרי, במובן שהוא נשגב, שמימי, לא מושג ועילאי. הם הכי יפים, הכי עשירים והכי מוצלחים, ה-1%, והרדיפה התקשורתית מוגזמת בהתאמה.
בדו"ח של האף.בי.איי נכתב: "פיט תפס את ג'ולי בראשה וטלטל אותה, ולאחר מכן תפס אותה מהכתפיים, טלטל ודחף אותה אל קיר השירותים. אז פיט הרביץ באגרוף לתקרת המטוס כמה פעמים וגרם לג'ולי לצאת מהחדר. מאדוקס, הבכור, יצא להגנתה וכינה את פיט 'מניאק'. פיט זז אל עבר הילד, וג'ולי ניסתה לעצור אותו מאחור. כדי להוריד אותה מהגב שלו, פיט זרק את עצמו אחורנית אל מושבי המטוס ובכך פצע אותה"
הכינוי "בראנג'לינה" מרמז גם על התעתוע שכלול במעמדם. צפינו בהם הופכים מבני עשרים ומשהו שמגלים את הפוטנציאל הפוטוגני שלהם בקולנוע עצמאי לכוכבי ענק בשוברי קופות אפיים. הם גרמו לנו לצחוק ו/או להתרגש עם האנשים שאנחנו אוהבים, מול הטלוויזיה או בקולנוע. דווקא משום שהם כל כך רחוקים, הם הופכים ללא פגיעים, על-אנושיים. כך אנחנו נוטים להשליך עליהם את המחשבות והרגשות שלנו, כשלמעשה אין לנו דרך לדעת בוודאות מה קרה ביניהם.
ג'ולי הגישה בקשה להתגרש מפיט לפני שש שנים, כמה ימים לאחר תקרית אלימה לכאורה שבה הכה פיט וחנק אותה וכמה מילדיהם במהלך טיסה. הגירושים טרם הסתיימו, והזוג עדיין שרוי בעיצומן של שתי מחלוקות: הראשונה נוגעת למשמורת על ששת ילדיהם, והשנייה למכירת חלק מ"שאטו מיראוול", הכרם שאותו רכשו יחד בשנת 2008.
פרטי המקרה התגלו בעקבות תביעה שקשורה לכרם: ג'ולי מכרה את חלקה, ופיט האשים אותה בפגיעה במותג ובנקמנות כלפיו ותבע אותה. לפי המסמכים, שפורסמו ב"ניו יורק טיימס", ג'ולי החליטה למכור לאחר שפיט דרש ממנה לחתום על "הסכם לשמירת סודיות", שמשמעותו היא שאסור לה לדון בתקרית מחוץ לבית המשפט. היא תבעה אותו בחזרה, ובתביעת הנגד שלה התגלו מסמכי האף.בי.איי שבהם העידה.
התקרית האלימה לכאורה התרחשה ב-16 בספטמבר 2016, בעת טיסה של הזוג וששת ילדיהם מהכרם בצרפת לקליפורניה. המסמכים עם העדויות של ג'ולי התפרסמו בגרסה ערוכה שלפיה האגרסיביות של פיט החלה לכאורה עוד טרם הטיסה, בעימות עם בנם מאדוקס, אז בן 15. אחרי ההמראה שאלה ג'ולי את פיט מה קרה, והוא דחף אותה אל חדר השירותים וצעק עליה שהיא "הורסת את המשפחה".
בדו"ח נכתב: "פיט תפס את ג'ולי בראשה וטלטל אותה, ולאחר מכן תפס אותה מהכתפיים, טלטל ודחף אותה אל קיר השירותים. אז פיט הרביץ באגרוף לתקרת המטוס כמה פעמים, וגרם לג'ולי לצאת מהחדר. מאדוקס, הבכור, יצא להגנתה וכינה את פיט 'מניאק'. פיט זז קדימה בצורה פתאומית אל עבר הילד, וג'ולי ניסתה לעצור אותו מאחור. כדי להוריד אותה מהגב שלו, פיט זרק את עצמו אחורנית אל מושבי המטוס, ובכך פצע את המרפק והגב שלה. הילדים ניסו באומץ להגן זה על זה. לפני שזה נגמר, פיט חנק אחד מהם והכה אחר (או אחרת) בפנים". עוד צוין בדוח כי לאחר מכן שפך פיט בירה על ג'ולי ובירה ויין אדום על הילדים.
ג'ולי אמרה שפיט "נהיה מפלצת" וצרח, ושהם היו "בהלם קרב. הייתי קפואה, מפוחדת ולא ידעתי מה לעשות". היא סיפרה שהרגישה על המטוס "כמו בת ערובה". הדוח כלל תמונות, שלא פורסמו, ובהן המרפק הפצוע של ג'ולי וחבלה על זרועה, שנגרמה כנראה משפשוף כנגד מושבי המטוס.
ג'ולי לא הגישה תלונה נגד פיט. על פי הדוח היא הייתה "בקונפליקט סביב השאלה אם להתלונן", ולבסוף "הוסכם על ידי כל הצדדים שלא יוגשו אישומים פליליים במקרה זה בשל כמה גורמים". הגורמים לא פורטו. מחלקת הרווחה בלוס אנג'לס החליטה שלא נמצאו סימני התעללות בילדים, פיט עצמו הכחיש התעללות והמקרה נסגר.
ארבעה ימים לאחר התקרית הגישה ג'ולי בקשה לגירושין הכוללת חזקה על ששת ילדיהם, עם ביקורים לפיט, ללא תמיכה כלכלית מצידו. "ההחלטה נעשתה לשם בריאות המשפחה", נמסר מטעמה. "ג'ולי התאמצה מאד לגונן על ילדיהם, כדי שלא יחיו מחדש את הכאב שפיט המיט על המשפחה באותו היום, אבל כשפיט הגיש את התביעה, כדי להשיג שליטה על חייה הכלכליים של ג'ולי ולאלצה להצטרף כשותפה עסקית 'מוקפאת', הוא הכריח אותה להגן על עצמה פומבית בנושאים אלו לראשונה". פיט מסר מצידו: "אני מאוד עצוב מכך, אבל בריאות הילדים הכי חשובה כעת".
כתבת של NBC מצאה 12 ערוצי יוטיוב שמשווים באופן ישיר את ג'ולי והרד עם בין 5,000 ל-3.2 מיליון מנויים. בממוצע, כל אחד מהקליפים המאשימים את ג'ולי זכה ליותר מ-20 אלף צפיות. ברוב הכותרות של האתרים האלו נאמר שג'ולי "שקרנית", משתמשת ב"טקטיקות של אמבר הרד" ושהיא "אמבר הרד 2.0" או "אמבר הרד הבאה"
לאחר פרסום המסמכים הקרב התלהט. פיט מסר למגזין "הוליווד ריפורטר" שג'ולי "ממשיכה לטחון, לשכתב ולדמיין מחדש את התיאור שלה של אירוע שקרה לפני שש שנים על ידי הוספה של מידע לא נכון לחלוטין, בכל פעם שהיא לא משיגה את מה שהיא רוצה. הסיפור שלה לא מפסיק להתפתח". למעשה, פיט רמז שהיא משקרת ("משכתבת, מדמיינת"), וכן ש"נזכרה" עכשיו, טיעון נפוץ נגד קורבנות.
פיט הכחיש אלימות, אף שהודה במגזין The Post שצעק על מאדוקס. הצהרותיו אינן בגוף ראשון, אלא דרך "נציגים" אלמוניים, "מקורות". "מקורות קרובים לפיט" הרבו להתראיין והדגישו שהמקרה סגור: "העניין נחקר, נאספו חומרים, בחנו אותם והחליטו שלא להגיש נגדו תלונה".
עובדתית, תלונות שווא הן שיעור קטן עד מזערי מסך התלונות של נשים על אלימות. לפי תמר שוורץ, מנכ"לית עמותת רוח נשית ועובדת סוציאלית, "מספר תלונות השווא, לעומת מספר מקרי האלימות שכן קורים בפועל, זה גרגר לעומת הר, כי לפי דיווחי המשטרה יש כ-200 תלונות שווא בשנה בישראל, לעומת כ-800 אלף נפגעות אלימות".
הצד של ג'ולי לא סיפק חומרים רבים. בריאיון בודד ל"גרדיאן" הסבירה שאינה יכולה להרחיב מטעמים משפטיים. היא רמזה שבחרה להוציא ספר בנושא זכויות ילדים בגלל מקרה שחוותה בעצמה בארצות הברית. "לילד באירופה יש סיכוי יותר טוב להשמיע את קולו בבית המשפט מאשר לילד בקליפורניה. זה אומר מבחינתי הרבה על המדינה הזו", אמרה בזהירות.
כשנשאלה אם בעת התקרית חששה לביטחון ילדיה, ענתה: "כן, חששתי לביטחון המשפחה שלי. כל המשפחה שלי". כשהעיתונאי ציין שג'ולי השקיעה עשורים בהגנה על זכויות ילדים רק כדי לגלות שהפגיעה מתרחשת גם קרוב לבית, היא התקשתה להשיב, ולבסוף אמרה: "אני לא אדם שמקבל בקלות החלטות כמו זו שנאלצתי לקבל. לקח לי הרבה זמן להיות בעמדה שבה הרגשתי שאני חייבת להיפרד מאב ילדיי", הסבירה. כשנשאלה כיצד השפיעו עליה השנים מאז הגירושים, ענתה: "בדרכים מסוימות, זה היה כל העשור האחרון. יש הרבה שאני לא יכולה לומר".
הצהובונים הגדולים דוגמת Page Six, TMZ, Daily Mail, שאומנם לא נחשבים ליוקרתיים או לאמינים אבל בהחלט נקראים על ידי המונים, מציפים את הנרטיב של פיט, שלפיו ג'ולי "מרעילה כנגדו את הילדים", וכך דעת הקהל נוטה לטובתו. האסטרטגיה של פיט זהה לזו של ג'וני דפ בזמן המשפט שניהל כנגד אשתו לשעבר אמבר הרד: הצפה של אייטמים שבהם הוא מוצג כקורבן, בעוד האישה "נקמנית".
אי אפשר היה להתחמק מהמשפט של דפ והרד שהתחולל בבתי המשפט, וגם על מסכי הטלפונים שלנו, לאורך השנה שעברה. סרטוני הטיקטוק בנושא, הערוכים באופן קיצוני, התוו נרטיבים שונים וייצרו פייק ניוז למכביר. כיום ישנו "זרם תחתי מטריד של רטוריקה מיזוגנית, שבה ג'ולי מושווית להרד", כתבה לוסי מורגן במגזין "גלאמור". למשל, משתמש טוויטר אחד צייץ: "תגידו לי מה ההבדל בין ג'ולי להרד חוץ מהגיל? חוטפות בעלים, נרקיסיסטיות ונקמניות, שונאות גברים".
"זה נראה, למרבה הדיכאון, שג'ולי הולכת לקבל את היחס שקיבלה אמבר הרד", כתבה ארווה מאדהאווי בטור דעה ב"גרדיאן". "אין לנו איך לדעת אם הסיפור נכון. אבל האם האמת חשובה בכלל?", שואלת מאדהאווי. "כל אישה, לא משנה כמה היא מפורסמת, שיוצאת נגד גבר מפורסם הולכת לקבל יחס של אמבר הרד 2.0. דפ כתב את התסריט שנראה שגברים שמואשמים בהטרדה להוטים מאוד להעתיק".
קאט קארדנס, כותבת וצלמת, כתבה בטוויטר: "מאז המשפט, 'עוד אמבר הרד' הפך לשם נרדף ל'נשים שקרניות' כי הן דיברו על ההתעללות שחוו, או פשוט כי הן 'לא נחמדות'. בחודש האחרון השתמשו בכך נגד מייגן מרקל, אוון רייצ'ל ווד, אוליביה ווילד ועכשיו אנג'לינה ג'ולי - צפוי ומגעיל".
במסגרת הסיקור של מלחמת הפייק ניוז וההצפה של תוכן אנטי-ג'ולי מצאה כתבת רשת NBC קאט טנברג 12 ערוצי יוטיוב שמשווים באופן ישיר בין ג'ולי להרד, עם בין 5,000 ל-3.2 מיליון מנויים. בממוצע, כל אחד מהקליפים המאשימים את ג'ולי זכה ליותר מ-20 אלף צפיות. ברוב הכותרות של האתרים האלו נאמר שג'ולי "שקרנית", משתמשת ב"טקטיקות של אמבר הרד" ושהיא "אמבר הרד 2.0" או "אמבר הרד הבאה". שוב ושוב מוזכר המשפט של דפ, כמעין הוכחה ניצחת לזכאותו של פיט. ההצפה של התכנים האלו נראית מכוונת, שיטתית ובעלת כוונה אחת: להרתיע כל מי שמעוניינת להתלונן כנגד גבר חזק ומקושר.
מאז שנחשף דוח האף.בי.איי באוקטובר האחרון והעדויות של אנג'לינה ג'ולי פורסמו בפומבי, נדמה כי ישנה דממה מעיקה או אפילו השתקה של הסיפור. רבים מהאנשים שהתבקשו להתראיין לכתבה זו, אנשים הבקיאים בעולם הקולנוע, לא שמעו על הסיפור כלל ולכן נמנעו מלהגיב עליו. סקר שנערך לאחרונה בארצות הברית רק מחזק את התחושה שהסיפור נקבר או הוצנע. 58% מהנשאלים אמרו שהם שמעו "משהו" או "לא הרבה" לגבי הפרשה, ו-32% טענו ש"לא שמעו דבר". כלומר, חלק גדול מהאוכלוסייה אינו מודע כלל לסיפור.
70% מהנשאלים בסקר שנערך באוקטובר בשנה שעברה ופורסם ב"הוליווד ריפורטר" אמרו שהם "מאוד בעד" או "די בעד" פיט. כשנשאלו שנית לאחר שהוצגו בפניהם טענותיה של ג'ולי, המספר ירד מעט ל-65% אחוז. 49% מהנשים אמרו שיהיו מעוניינות לצפות בסרט של פיט, לעומת 56% מהגברים.
בעוד ג׳ולי שומרת על שתיקה, פיט מוצג כמי ש"השתנה" ומכפר על חטאיו. שתי כתבות מחמיאות במיוחד עלו לאחר החשיפה במגזינים "גבריים" נחשבים - GQ ו"פייננשל טיימס". פיט לא התנצל, אף שמדבריו יכולה להשתמע חרטה. הוא מתואר כמי שעבר גמילה ומתחרט על מעשיו, אבל הוא לא מתנצל באופן ברור ואין שיח על הילדים. ניכר מהכתבות שהמראיינות של פיט נכבשו בקסמיו: הוא מתואר כנינוח אך שקול, רפלקטיבי וכאוב, כמי שעבר טראומה גדולה והפך ל"אדם חדש", לדבריו.
לא רק התקשורת לא מעמתת את פיט עם פשעיו לכאורה. אפילו אנשים שנותרו מחוסרי בית, חולים ועניים כתוצאה ישירה מפעולותיו של פיט סלחו לו, ולא יכולים או מעוניינים לשנות את דעתם החיובית עליו. בשנה שעברה נחשף ב"גרדיאן" פיאסקו סביב פרויקט דיור בניו אורלינס שיזם פיט. ב-2006 החליט פיט לבנות מחדש את השכונה Lower Ninth Ward שנחרבה במהלך הוריקן קתרינה. אירוע הגאלה המפואר להשקת הפרויקט כלל סלבס ובהם הנשיא לשעבר ביל קלינטון, ואת הבתים עיצבו ארכיטקטים מהשורה הראשונה. למרות זאת, 106 הבתים שנבנו לא היו ראויים למחיה. נמצאו בתוכם טרמיטים, עובש שחור, מדרגות מתפרקות, בעיות בתשתית החשמל שעלולות לגרום לשריפה, חדירת מים ועוד. הדיירים תבעו את פיט ואת ארגון הצדקה שלו, שנקרא Make It Right, אבל הארגון נעלם מעל פני האדמה, כך שאין את מי לתבוע ואין ממי לקבל פיצוי.
מקור קרוב לפיט מסר ל"גרדיאן" שלכוכב הקולנוע אין אחריות חוקית בנושא. התושבים שהשקיעו את כל חסכונותיהם ברכישת הבתים נותרו חסרי אונים. עורכת הדין אמרה בתחקיר שרובם עדיין מעריצים של פיט. "עד היום הבתים שלהם מתפרקים מסביבם, והם אוהבים את האיש. אבל הם לא יכולים להאמין לבגידה".
התקשורת אומנם מאשימה את ג'ולי, אבל הטוויטר לא נשאר אדיש. תחת ההאשטאג #bradpittisanabuser ("בראד פיט הוא גבר מתעלל") חוזרים המסמכים שבהם מפורטת העבירה של פיט לכאורה. תחת ההאשטאג המאשים התגלתה גם סדרת צילומים מטרידים. בשנת 2006 פיט שיתף פעולה עם הצלם סטיבן קליין למגזין W. תחת הכותרת Domestic Bliss (אושר ביתי בתרגום חופשי) צולמו 60 צילומים, חלקם מפחידים ואלימים. פיט נראה מאיים בגופו על ג'ולי, אוחז בעקב שלה כשהיא שרועה על המיטה כשבידו משקה, ובאחרת מכוון את אצבעותיו כאקדח אל הפה שלה בעוד היא נראית כמעט מעולפת. הדימוי שלו שם מאיים, ושונה מאד מהחיוך הצחור שמאפיין אותו. האם הכתובת הייתה על הקיר במסווה אמנותי?
שאלה מעניינת היא אם הקונפליקט בין בני הזוג השתקף גם בבחירות הקולנועיות שלהם. ניתאי דגן, תסריטאי, במאי ושחקן ואחד מיוצרי פודקאסט הקולנוע "אוכלי סרטים", טוען כי דמותה של ג'ולי בחיים התכתבה במקרים מסוימים עם דמותה על המסך. "בסרט 'ההחלפה' משנת 2008, שביים קלינט איסטווד, ג'ולי משחקת אישה שהחליפו את בנה, ולא מקשיבים לה", הוא מזכיר. "עושים לה גזלייטינג. היא מדברת הרבה ביצירה שלה על דברים כאלו".
בסרטה האחרון "עד במנוסה" משנת 2021, שמבוסס על ספר מצליח, ג'ולי היא כבאית שמצילה ילד שנרדף על ידי פושעים שרוצים להרוג אותו. הילד במשבר, והיא "המבוגר האחראי" שמגינה על חסר הישע כשכל העולם פונה נגדו. "בסיפור במטוס היא כמו דמות באחד מהסרטים שלה, מהסיפורים שהיא אוהבת לספר: היא המטפלת המושיעה, היא מגינה על הילדים", מסביר דגן.
אבל בקולנוע הטוב והרע מוגדרים וברורים מאוד, ופה אנחנו לא יודעים מה קרה.
"בגלל שאי אפשר לדעת מה באמת קורה, אם אומרים לי שפיט אולי היה אלים, אני מאמין לה, אבל הרבה אנשים לא. האם היא חיה את זה ולכן אוהבת לספר את הסיפורים האלו, או האם זה עוד סיפור? בעיניי התשובה היא שזה לא עוד סיפור. רולאן בארת כתב ב'מות המחבר' שאפשר להפריד בין היוצר ליצירה. כדי לגבש דעה כזו, בכל מקרה חייבים לדעת את העובדות, אבל אסור להתעלם מזה כי זה לאפשר את זה. אנחנו בשנת 2023, די".
7 צפייה בגלריה
אנג'לינה ג'ולי בסרט ''ההחלפה''. דמות שחווה גזלייטינג
(צילום: Tony Rivetti Jr, באדיבות yes)
גם דמויותיו הקולנועיות של פיט מתכתבות לפעמים עם הסיפור המציאותי, כפי שמדגים דגן. "הוא תמיד על תקן הגבר החתיך שמביא את האדג', כמו ב'תלמה ולואיז'. הן נגד העולם הגברי הרעיל, והוא דמות חיובית בעולם הזה, למרות שהוא גם גונב מהן. מצד שני, בסרט 'היו זמנים בהוליווד' פיט משחק גבר אלים שלכאורה הרג את אשתו. בסרט 'מועדון קרב' הוא גם לא חוסך באגרופים. אולי הייתה בו איכות אלימה שאפשרה לו לקבל את התפקידים האלה. אולי הקריירה שלו מהדהדת את האירוע הזה".
על אף ש"בבילון" של פיט נכשל לחלוטין בקופות, לדעתך לפרשה תהיה השפעה על פיט בנוגע למועמדות לאוסקר?
"בטקס האחרון, כשוויל סמית' סטר לכריס רוק, הטקס לא נעצר ולא היה שקלול מחדש של הקולות. בעולם שבו אתה יכול להרביץ לסטנדאפיסט בגלל בדיחה ואז לזכות בכל זאת, ההשפעה כנראה תהיה מינורית. בעיניי, בגלל שמדובר בגבר לבן, שחקן ותיק, זה לא ישנה הרבה. הוא לא יוצר כמו לואי סי.קיי או וודי אלן אלא פנים יפות. הוא לא זה שכותב את התסריטים, והוא ימשיך להיות מלוהק לסרטים. סביר שהסרט הבא יהיה קשור לאלכוהוליזם או לאלימות נגד נשים".
הטיעונים שלפיהם ג'ולי ״מניפולטיבית״ ולא יציבה, אלו שבהם נתלים מאות הקליפים והטיקטוקים כנגדה, לקוחים מתוך כתבות רכילות עתיקות שרלוונטיות כמו המגזינים שבהן נכתבו. הדימוי שלה כ"ילדה הפרועה" של הוליווד הוחלף בכזה של אקטיביסטית. ג'ולי קידמה קמפיינים לזכויות אדם במשך יותר מעשרים שנה, בתחילה כשגרירה מיוחדת של האו״ם ובהמשך כשליחה מיוחדת לענייני פליטים.
בשנת 2013 ג'ולי, שאיבדה את אימה לסרטן השחלות, חשפה באומץ שעברה ניתוח כריתת שדיים מניעתי, עקב היותה נשאית הגן BRCA1 שמעלה במידה ניכרת את הסיכון לחלות בסרטן השד ובסרטן השחלות. בכך העלתה את המודעות הגלובלית לחשיבות הבדיקה, והקפיצה את מספרן של הנשים הנבדקות ביותר מ-50%.
לנשים חזקות כמו ג'ולי, שיש לה כוח ומעמד, יותר קשה להתלונן, מסבירה שוורץ. ""לאישה מהמעמד הגבוה, משכילה או מפורסמת, יש יותר תחושת בושה לספר שהיא נפגעת אלימות. זה להודות בכישלון, במרכאות. הכישלון לא שלה, אבל הנפגעת פעמים רבות מרגישה אשמה. לכן יצרו את המיזם 'הבושה עוברת צד'. כי לא הנפגעת היא זו שצריכה להתבייש. זה קורה לכל אישה חמישית, לנשים מכל החברה. נשים דוחות את הקריאה לעזרה לפחות עשר שנים בממוצע, מתחילת האלימות".
שוורץ מדגישה כי האלימות לא קורית בתוך ואקום, אלא בתוך מבנה חברתי שמאפשר אותה. "הגבר הממוצע יותר חזק מאישה, לא רק פיזית. לגברים יש גם כוח כלכלי חזק יותר, בדרך כלל גם נגישות קלה יותר לתפקידים בכירים יותר וכו'. מלכתחילה צריך לראות את האקט של האלימות בהקשר של הבניות חברתיות. ג'ולי היא פרסונה ענקית, אבל זה לא מחסן אותה מפני אלימות, אם אכן הייתה כזו".
ייתכן שהקושי שלנו הוא לא לקבל את זה שפיט חטא לכאורה, אלא לקבל את זה שג'ולי התלוננה. עצם התלונה הוא זה שמעורר בנו את חוסר הנוחות. "תלונה מערערת את הסדר החברתי", מסבירה שוורץ. "אנחנו חושבים על התוקף לכאורה - שאנחנו 'מכירים' אותו, שהוא 'נורמטיבי' - ולכן זה לא נתפס אצלנו. אנחנו חושבים שתוקף הוא אדם זר, אבל רוב הפגיעות האלימות מתרחשות על ידי אדם מוכר: השכן, בן הזוג, קולגה לעבודה. כל הסטריאוטיפים שלפיהם אלימות מתרחשת רק אצל אנשים עניים, למשל, לא נכונים. זה מתרחש בכל החתכים הסוציו-אקונומיים".
אבל אנחנו בשנת 2023, אחרי מי טו. לא אמורות להיות השלכות?
"יש גם זמרים שהואשמו ומוזמנים להופעות ענק, עורכים שמקבלים במה בעיתונים מכובדים. פיט, אם הוא אכן עשה זאת ולא משלם את המחיר, לצערי, הוא לא הראשון ולא האחרון. אני שמחה על תנועת מי טו, שהוקמה על ידי נשים אמיצות שנשכבו על הגדר בשביל כולנו. הנכדות והבנות שלי יקבלו עולם טוב יותר. אבל האם נפתרה הבעיה? לא".
