לאורך יותר משני עשורים, אולפני האחים וורנר החזיקו בזכויות העיבוד הקולנועי של יצירתו של ג'יי.ר.ר. טולקין, ואלו הניבו להם ממון רב ותהילה עם הפקות הענק שהוביל פיטר ג'קסון - טרילוגיית "שר הטבעות" המוערכת, וזו של "ההוביט" שקצת פחות. כתביו של הסופר הבריטי היו הנכסים הרוחניים בעלי הערך הרב ביותר עבור המעצמה ההוליוודית. "הפרשס" שלהם. אבל כמו בעולם הדמיון שיצר טולקין, גם כאן הטבעת המוזהבת הנחשקת הביאה עמה תאוות בצע, תשוקה לשליטה ושחיתות מוסרית. חברות ההפקה, בעלי הזכויות השונים ועזבונו של טולקין שנשבעו בטבעת זו, הסתכסכו על רקע כספי וערכי ולבסוף הסכימו להיפרד בפשרה ב-2017 שאפשרה להעביר הלאה את הזכויות למרבה במחיר - חברת אמזון שהסכימה לשלם כ-250 מיליון דולר.
מה הניע את ראשי האולפנים לוותר על התרנגולת שהטילה עבורם ביצי זהב? ייתכן שהם חשו מיצוי בכל הנוגע לעיבודים של סיפור המקור לקולנוע, או שפשוט לא היה ברשותם מספיק כסף כדי לתקצב הפקת ענק נוספת, או אולי העובדה שבינתיים הם מצאו ביצי זהב חלופיות, שהטילו הדרקונים של "משחקי הכס" בקן של חברת HBO (שגם היא בבעלות תאגיד וורנר מדיה). כל הסיבות האלה ואחרות הובילו את אמזון להניע את המהלך לרכישת הזכויות. כשחקנית חדשה יחסית בענף הבידור, מאחורי חטיבת התוכן של אמזון אין שוברי קופות יוצאי דופן בבתי הקולנוע (וגם אין עניין בהם), ומנגד יש לרשותה גיבוי של משאבים אינסופיים מחברת האם. וגם, זוהי הזדמנות נדירה לפרוץ בגדול בתחרות בין ענקיות הסטרימינג האמריקניות עם שובר קופות משלה. הסדרה החדשה "שר הטבעות: טבעות הכוח", היא אכן כזו, ואף יותר.
עוד במדור טלוויזיה:
"טבעות הכוח" יוצאת לדרך שבועיים בלבד אחרי ש-HBO הזניקו את "בית הדרקון", סדרת הפריקוול של "משחקי הכס". העיתוי כנראה אינו מקרי, וסביר להניח שהבעלים של אמזון, ג'ף בזוס (שעל פי הדיווחים מעורב אישית בהפקה), דחף לכך ששתי הסדרות יתחרו זו בזו בזמן אמת, ועל אותו קהל פחות או יותר. סימן לשאפתנות הגדולה שלו, וגם אמונה במוצר שהוציא תחתיו ועליו שילם לפי הדיווחים לא פחות מ-715 מיליון דולר עד כה. התקציב הבלתי נתפס הזה שהושקע בעונה הראשונה, הופך את "טבעות הכוח" למיזם הטלוויזיוני היקר ביותר אי פעם, יקר יותר מכפי שהוערך תחילה (בעבר דווח כי מיליארד דולר הוקצו לכל חמש העונות המתוכננות). עם התשתית הכלכלית האיתנה הזאת, שמתורגמת היטב לערכי ההפקה של הסדרה, היא יוצאת לשדה הקרב מול "בית הדרקון" כשהיא חמושה היטב, מהוקצעת ונראית מצוין. היא באמת נראית כל כך טוב, עד שההשקעה האדירה בה נראית קצת כמו בזבוז על המסך הקטן. את שני הפרקים הראשונים היה עדיף לראות על מסך איימקס ענק - מדובר בחווייה קולנועית לכל דבר.
כשהם נשענים על תקציב בלתי נתפס, יצאו המפיקים לדרך כדי לבנות עולם שמתכתב הן עם התיאורים הטקסטואליים מספרי טולקין והן עם הקונספטים הוויזואלים בסרטים שביים ג'קסון (שאינו מעורב בהפקת הסדרה). העושר החזותי מפעים ומעורר השתאות כמעט בכל סצנה, אבל האתגר שעמד בפני צמד התסריטאים הראשיים ג'ון די. פיין ופטריק מקיי היא להפיח חיים חדשים בסביבה המרהיבה, ולעצב את העלילה שנהגתה בהשראת רשמים כלליים של טולקין שנאגדו על ידי בנו בספרי "ההיסטוריה של הארץ התיכונה". כמו "בית הדרקון", גם "טבעות הכוח" היא פריקוול, מעין חקירה היסטורית לעולם תוכן שפרטיו הפכו לידע כללי עבור המעריצים. אבל בניגוד למתחרים מ-HBO שמבססים את התסריט על סיפור שטווה ג'ורג' ר.ר. מרטין ב"אש ודם" (ספר ההמשך לסדרת ספרי "שיר על קרח ואש" עליה מבוססת "משחקי הכס"), פיין ומקיי יצאו מאפס, והלכו אחורה בכוחות עצמם. התוצאה היא חיובית, המינוס נחשב לפלוס. השניים שומרים בהצלחה על הרוח והחומר של טולקין, אבל מחשלים אותם בדרכם ועל פי הציפיות של הקהל העכשווי.
נקודת המוצא של עלילת "טבעות הכוח" מהדהדת לא רק את יצירת טולקין אלא גם את קורות חייו שהניעו אותו לכתוב את ספריו - טראומת מלחמת העולם הראשונה שבה לחם כחייל בצבא הבריטי, והחרדה מאפשרות של מלחמה נוספת, שאכן פרצה 20 שנה לאחר מכן. בסדרה אנחנו מוצאים את עצמנו אחרי מלחמת הכול בכול, בסופה הכריעו שבטי האלפים ובני בריתם את הפולשים האורקים הנבזיים. עם זאת, מנהיגם סאורון חמק ואין שמץ של מודיעין מה עלה בגורלו. אחרי חיפושים מאומצים שנמשכו לאורך שנים, הנטייה של מנהיגי האלפים היא להתרגל מחדש לעת שלום, להירגע ולהקדיש עצמם לחיי אזרחות טובה, רווחה ואולי גם הנאה. זהו מצב טבעי בתקופה של שקט ושגשוג, והוא תמיד מזמן אופטימיות לעתיד. אבל הלוחמת האמיצה גלדריאל מסרבת להרפות ולהתמסר להלך הרוח הזה. היא חיה בעבר ומזהירה משאננות בהווה.
גלדריאל (אותה הכרנו כבר בטרילוגיית "שר הטבעות" בגילומה של קייט בלנשט, ופה מגלמת אותה מורפיד קלארק האלמונית) שכלה את אחיה האהוב בשדה הקרב. היא חוששת מהתחדשות כוחות הרשע ומהאיום שהם עלולים להטיל על הציביליזציה. היא מתעקשת להמשיך במשימה, לאתר את סאורון ולבצע בו וידוא הריגה, אולם גם תומכיה הנאמנים ביותר עייפו. הם חושדים בה שהיא מונעת מנקמה, או אולי מפרנויה. הם יגלו מאוחר מדי שהצדק איתה. כמו שהיא אומרת "הרוע לא ישן, הוא רק ממתין", וההמתנה שלו מסתיימת בעתות שלום מדומה.
המרדף הנחוש של גלדריאל אחר סאורון הוא הקו העלילתי המרכזי בסדרה, אבל אליו מצטרפים סיפורים אחרים משאר חלקי הארץ - ממלכת האלפים ולינור, המכרות התת-קרקעיים של שבטי גמדים, הפלך בו שוכנים ההוביטים, וגם הארץ התיכונה המאולכסת בבני אדם המועדים לפורענות מכולם. לבני אדם קשה יותר לעמוד מול הכוח המפתה של הרוע. הם נוהים אחריו כמו פרפר לאור, כמו אנקין סקייווקר לצד האפל של הכוח.
על רקע הנופים הטבעיים, המרהיבים והמגוונים הללו, והאווירה הפסטורלית שהם מנחילים בנו, אנו חשים בשינוי הדרגתי במצב העניינים באזור. מול אשליית השקט, מתקבלים סימנים שמעידים על התעצמות מחודשת של האופל מתחת לפני השטח, ומתחת לאפם של התושבים התמימים של הארץ התיכונה. אלו שאינם נשבים במקסם השלווה, הם מי שיובילו את המאבק בסאורון שעתיד לצאת בהמשך ממחבואו במלוא עוצמתו. גלדריאל אינה לבד. חברה הנאמן אלרונד (רוברט ארמאיו) משתכנע בטיעוניה ופועל ביחד עם הממציא קלברימור (צ'רלס אדוארדס) כדי לשתף פעולה עם הגמדים בעיר התחתית קז'אד-דום בגיבוש טכנולוגיית הגנה. ארדניר (איסמאל קרוס קורדובה) הוא לוחם אלף שהוצב לשמור על כפר של בני אנוש ומסרב להתפנות בפקודה בגלל חשד סביר לחדירת אופל, וגם בגלל אהבתו האסורה לאישה מקומית. בינתיים בפלך, ההוביטית הצעירה נורי ברנדיפוט (מרקלה קוואנה) מאמצת גבר מסתורי שנפל מהשמיים (אני מרשה לעצמי לחשוד, וכנראה לטעות, שמדובר בגנדלף). אלו הם רק כמה מהדמויות הרבות שמשתלבות בסדרה שצפויה להתפתח בכיוונים שונים בהמשך.
לצד הבריתות, הבגידות, התקריות המקומיות והמלחמות הכוללות ש"טבעות הכוח" מבטיחה, ובינתיים מקיימת, הסדרה נחושה כאמור להוות יריבה ראוי ל"בית הדרקון" בשליטה על מסך הטלוויזיה או צג המחשב שלכם, ולא רק בגלל החזותיות העדיפה שלה. היורשת של "משחקי הכס" מוגבלת ומרוסנת בנפח הדרמטי שלה ומצומצמת יותר מבחינת היקפה בכל הנוגע לדמויות ובניית העולם. מנגד, היא טוענת לכתר כתוכן עדכני ונועז יותר במורשת קודמתה. אולם חייבים להזכיר שהעולם של "ההוביט" ו"שר הטבעות" והמסרים הסוציופוליטיים והפסיכולוגיים שלו היו שם קודם, ואין ספק שג'ורג' .ר.ר. מרטין שאב השראה סגנונית ומהותית מג'.ר.ר. טולקין. הדמיון בין שני סיפורי המקור כמעט משיקים, ולא רק בגלל הדמיון בשם יוצריהם על הכתב. "טבעות הכוח" אולי נטולת סצנות מין ורגעי זוועה כמו המתחרים, אבל היא נשארת נאמנה יותר למבנה המיתי ההירואי שבו משתלבים גיבורים בעלי תחושת שליחות ורצון עז. זאת בניגוד לתבנית של אופרת סבון החוזרת על עצמה שבה דמויות נחושות לכאורה משתכנעות בקלות לשנות דעה או להחליף נאמנות - מנגנון עלילתי מאולץ להעצמת הדרמה שתסריטאי "משחקי הכס" ויורשיהם ניצלו עד תום.
העולם שהגה טולקין העמיק יותר למצבי קיום אנושיים, החמקמקות של מושג התקווה והצורך שלנו בני האדם להיאחז בה מתוך אמונה בטוב, גם כשרע. פיין ומקיי ממשיכים את דרכו בסדרה החדשה שמציגה את העולם הבדיוני הזה כספארי של גיבורים, יצורים ומפלצות. מעריצים קנאים של טולקין האשימו את ההפקה בהקרבת סיפור המקור מטעמים של תקינות פוליטית בגלל שייעדה שחקנים כהים לתפקידים שונים כהוביטים, גמדים ואלפים. מבחינתם היא פרצה את האחידות במרחבים הדמיוניים של "שר הטבעות", וחרגה מההיגיון הפנימי שלו ומשורשיו שבמיתולוגיה הנורדית. אבל האשמות הללו, שנגועות בגזענות יותר מאשר בשאלת הנאמנות לסיפור המקור, מתבדות. ליהוקם של שחקנים לא מוכרים ממוצאים שונים דווקא מעשירה את הגיוון של הדמויות שלקוחות מזנים, גזעים וצבעים שונים ומרחיבה את היקף העולם הבדיוני המוחשי הזה מעבר לטוב ורע, חושך ואור.
טקסונומיה ביולוגית בצד, הדמויות הרבות והמגוונות בספארי מסווגות בחלוקה גסה בין טורפים ונטרפים, יונים ונצים. גלדריאל היא יונה שהפכה לנץ והיא מתכחשת לכך, בעוד שכל הסובבים אותה חוזרים מקננים בקניהם כיונים. דרכה, ודרך דמויות נוספות, אנחנו לומדים משהו על הסיפור אבל לומדים גם על עצמנו במציאות שלנו בארצות הברית, במערב אירופה, באוקראינה ובישראל. גם כשהשגרה יציבה ובטוחה לכאורה, לעד נצטרך לבחון את עצמנו בכנות ולשאול: מה קורה כשיונה נאלצת להפוך לנץ באל כורחה או מרצון? ומה המחיר שהיא משלמת כדי לשרוד בחרדה תמידית, בלי תקווה, בלי שאיפות לשלווה, ושלום? האם כדי להילחם באופל, עלינו להיות חשוכים בעצמנו? האם אלו חיים ששווה למות בעבורם? תהיה אשר תהיה התשובה האישית של כל אחד ואחת, אפשר לפחות לקבוע ש"טבעות הכוח" היא סדרה ששווה להשקיע בה - את הכסף הגדול של אמזון, וגם את הזמן שלכם.