התחרות לא קלה, אבל בשנת 2023 ג'ייסון סטיית'ם מיצב את עצמו כבכיר שחקני הטראש-אקשן הקולנועי. בתחילת השנה היה רגע של ספק, כשהוא שיחק בסרט הבינוני "מבצע פורצ'ן: תרגיל מלחמה" של גאי ריצ'י, אבל בשלושת סרטי העולב שבאו אחריו הוא הבטיח את מעמדו.
"הכוורן" – טריילר
כך בחודש מאי הוא חזר לדמותו של דקארד שואו כחלק מהאנסמבל של "מהיר ועצבני 10" - סרט שעלויות ההפקה שלו יצאו משליטה, ושגם הכנסות של 714 מיליון דולר לא הספיקו כדי שבאולפני יוניברסל ירוויחו ממנו. בחודש אוגוסט הוא שיחק ב"אימה במצולות 2: התהום", שבו סטיית'ם שב והראה לכרישי מגלודון פרהיסטוריים מאיפה משתין הדג. רווחיו היו בינוניים, בעיקר בזכות הקהל הסיני האנין שהיה אחראי לכ-30% מההכנסות. בספטמבר שיחק ב"בלתי נשכחים 4" - המועמד המוביל לפרסי ה"ראזי" הקרובים - שבעלילתו הועברה הובלת כוח הקומנדו מידיו של סילבסטר סטאלון המקשיש לסטיית'ם. אפשר היה לקוות שהכישלון הכלכלי המוחלט של הסרט יהיה קבורת החמור שהפרנצ'ייז הזה כה זקוק לה, אבל בימים האחרונים נפוצו שמועות שסטאלון לא הרים ידיים. נחכה ונראה. אם לסכם: התרומה של סטיית'ם לתרבות הקולנועית של שנת 2023 שקולה לתרומה שהביא לאקולוגיה העולמית אי הפלסטיק הצף במימי האוקיינוס השקט.
והנה התחילה שנה חדשה, אבל הסטיית'ם לא נח על ערמות הכסף של השנה הקודמת. הפעם הוא נמנע מהטעות של "מבצע פורצ'ן" ומבהיר כבר בינואר שהוא ואיכות זה כמו הקרקפת שלו ושיער. לסרט הנוכחי קוראים "הכוורן" (The Beekeeper) בגלל תחום העיסוק של הגיבור (להבדיל מ"קברן" המתאר את עבודתו הממשית בעלילה). שוב הוא מגלם אדם בודד ולקוני שבהינתן המוטיבציה העלילתית הנכונה הופך למכונת קטל בלתי ניתנת לעצירה. לצופים שהפנטזיה המינית שלהם היא לראות את סטיית'ם מפרק אנשים בנוסח הצ'יט God Mode במשחק מחשב - הסרט בהחלט יענה על הציפיות. לאלו המחפשים קמצוץ של היגיון עלילתי, גילוי תכונות אנושיות, או הפתעה מעוררת עניין - חפשו במקום אחר.
העלילה מתבססת על השטיק של גיבור שהוא, לכאורה, אדם שקט החי ב-ד' אמותיו. אבל הקהל מנחש (ובצדק) שיש לו חתיכת פאקינג עבר קרבי וכישורי קטל שיתגלו כשהדבר יידרש. אפשר לעשות את המהלך העלילתי הזה היטב (למשל, ב"משחק הדמים" מ-1982, החלק הראשון בסדרת סרטי רמבו), אבל כשכל מה שמשתנה הוא הקפצת מתג להפעלת מכונת הקטל - זה לא מעניין במיוחד.
סטיית'ם הוא אדם קליי, כוורן שאנו פוגשים בתחילת הסרט כאשר הוא שוכר חלקת אדמה בחווה של מורה בפנסיה בשם אלואיז פרקר (פלישיה רשאד, גברת קוסבי מסדרת הטלוויזיה). את עומקה של מערכת היחסים ביניהם הסרט מסכם במשפט שאומר לה קליי: "אף אחד (מעולם) לא דאג לי". למה הוא צריך לשכור ממנה שטח? למה למורה מבוגרת ובודדה יש חווה גדולה? איך היא דאגה לו במידה שכה ריגשה אותו? עזבו שטויות. הגברת פרקר שם רק כדי שיהיה תירוץ להקפיץ את המתג.
תוך זמן קצר היא הופכת לקורבן של אופרציית נוכלות משוכללת. הנוכלים מהצד השני של הטלפון משכנעים אותה לתת להם גישה למחשב שלה. לא רק שהם מרוקנים את כל חסכונותיה, אלא מסתבר שהיא מאושרת חתימה על איזו קרן צדקה ששווה שני מיליון דולר (זה אף פעם לא מוסבר בסרט) - וגם אותה הם מרוקנים. בצערה הרב של אישה מוסרית זו, לא נותרה לה כל ברירה אלא להתאבד באמצעות האקדח שיש ברשותה.
בערב, כאשר הכוורן מביא דבש לבעלת הקרקע, הוא נעצר על ידי הבת שלה - סוכנת FBI בשם ורונה (איימי רייבר-לאמפמן, "אקדמיית המטרייה"). תוך זמן קצר מתגלה שהאם התאבדה בעקבות מעשיה של רשת נוכלים, ולכן הוא משוחרר. מסתבר שה-FBI לא מסוגל לאתר את האופרציה של הנוכלים, וזאת למרות שהם לא פועלים מהצד השני של העולם, אלא ממוקמים בארצות הברית. אפילו כשהדברים נוגעים בביסוס האימפוטנציה של רשויות החוק התסריט לא מתכוון להשקיע. בכל מקרה, אין ברירה, ומר כוורן צריך להתחיל לפעול.
כותרות הפתיחה של הסרט כוללות אוסף מהיר של דימויים אינטנסיביים של צילומים ושרטוטים של סוגי דבורים, רשומות עתיקות של דבורים משלל תרבויות, הבלחות של דימויי אגודות סתרים, ומבני כוורת המושווים למבנים הנדסיים בצורת משושה, ולמעברי חציה משוכללים במיוחד. תדמיינו את כותרות הפתיחה המיתולוגיות של "שבעה חטאים" (1997) של דיוויד פינצ'ר, אם הסרט היה עוסק בדבורה כרוצחת סדרתית. פה כבר התחלתי לחשוד.
מסתבר שקליי הוא "כוורן", מי שהיה חלק מרשות סודית ורבת עוצמה שפועלת כאשר כל רשויות החוק האחרות קורסות - כמו במקרה של המורה הפנסיונרית. תפקידה של רשות זו הוא "להשיב את הסדר לכוורת" - והנמשל שבכוורת החברתית כל אדם הוא דבורה. על אגודת סתרים זו לא נלמד כמעט דבר במהלך העלילה, אבל תהיו בטוחים שהתסריטאי קורט וימר שומר הפתעות לסרטי ההמשך. קשה לפספס את הניחוח של מישהו שמנסה לבנות "מיתולוגיה ד-לה-שמאטע" בנוסח סרטי ג'ון וויק.
אדם קליי נדרש לטפל בערעור הסדר. לשם כך הוא מונחה בתפיסת העולם שלו המעוצבת מעולם הדבורים: לטפל בנוכלים זה "לבעוט בקן הצרעות" כדי לגלות מי מפעיל אותם. וחוץ מזה צריך "לשמור על הכוורת", ויש גם את האקסטרים של האקסטרים - במקרה הקיצוני ביותר של חוסר תפקוד כוורתי, ישנה הדבורה שתפקידה הוא לרצוח את המלכה, כדי שכוורת חדשה תוכל להתחיל להיווצר. נחשו מי כאן בתפקיד הדבורה "קוטלת המלכה"?
באופן הגיוני לחלוטין, מסתבר שהנוכלים הם חלק מאופרציה גדולה הרבה יותר. היא קשורה לאיש עסקים צעיר ועשיר בשם דרק דנוורת' (ג'וש האצ'רסון), דוש מפונק וחסר מצפון שמגיע ממשפחה אולטרה עשירה ומקושרת. מעמדה של משפחתו הוא כה רם עד שיש לו יועץ בכיר בשם וואלס ווסטווילד (ג'רמי איירונס, שמתבזה), שבעבר ניהל סוכנות ביון לאומית. כמה המשפחה הזו צריכה להיות מקושרת אם זה היועץ? אני לא רוצה לקלקל את ההפתעה בסרט, אבל אפשר לומר שאם בסרט ההמשך יצטרכו דמות בדרגה בכירה יותר מזו של האמא של דרק דנוורת', הכוורן שלנו יצטרך לטפל בזינו (Xenu) הקיסר הגלקטי (בדיחה לסיינטולוגים בדרגת OT III ומעלה).
בקיצור, מכונת "השבת הסדר החברתי" יוצא לפעולה. בדרך הוא יטפל ברעים בדרכים יצירתיות, אבל יחסל עשרות אנשי חוק שעומדים בינו לבין החיסול הבא. וכל זה מוצדק, כמובן, כי מורה פנסיונרית לא קלטה שנוכלים משטים בה. אפילו הרג כלבת הביגל של ג'ון וויק הייתה סיבה יותר מוצלחת. ייתכן שניתן ליהנות מהסרט כפרודיה על סרטי סטיית'ם, אבל תהיה זו תמימות לחשוב שהדבר תוכנן כך מראש.
מאחורי הסרט עומד התסריטאי שהפך לבמאי, דיוויד אייר. כתסריטאי הוא כתב את התסריט ל"יום אימונים מסוכן" (2001) שביים אנטואן פוקואה, וזה עדיין הדבר הטוב ביותר שנקשר לשמו. כבמאי הוא עשה בשנים האחרונות את סרט האנטי גיבורי-על הכושל "יחידת המתאבדים" (2016) - שהוא עדיין מנסה לשכנע את "האחים וורנר" לאפשר לו לערוך מחדש לגרסת הבמאי, או סרט המד"ב הירוד של נטפליקס Bright (2017), בכיכובו של ויל סמית'. התסריטאי קורט וימר אחראי, בין השאר, לכתיבת העיבוד המחודש והגרוע ל"זיכרון גורלי" (2012) ול"בלתי נשכחים 4" שאליו כבר התייחסתי. ובכך, ובכן, התביעה סיימה את טיעוניה.
