סטיבן ספילברג הפך למעריץ של מישל וויליאמס עוד ב-2010, אחרי שצפה בה מככבת ב"בלו ולנטיין" לצד ראיין גוסלינג - תפקיד שסידר לה מועמדות לפרס האוסקר. הוא אפילו ביקש אז להיפגש איתה, לא כי היה לו איזה תפקיד להציע לה, אלא פשוט כי היה מעוניין לפגוש אותה ולהחמיא לה על עבודתה וכמה התלהב כשצפה בה בקולנוע.
רק כעשור מאוחר יותר הוא מצא את מה שלדעתו יהיה התפקיד המושלם עבורה - מיצי פייבלמן, הגרסה הקולנועית של אמו האהובה לאה, שהלכה לעולמה לפני כחמש שנים, בסרטו החדש "הפייבלמנים" שיצא לבתי הקולנוע בישראל בדיוק לפני שבועיים. אבל וויליאמס עצמה לא ממש הבינה שזו סיבת הפגישה ביניהם.
זו הייתה שיא תקופת הקורונה, והפגישה הראשונה ביניהם הייתה בזום. הוא, להפתעתה, הציע לה את התפקיד במה שנחשב לסרטו האישי ביותר. תפקיד עם מטען כה כבד עבורו ומחייב עבורה, ועקב כך וויליאמס עצמה התקשתה להאמין שהיא מקבלת את ההזדמנות לגלם את הדמות הזו.
"הפייבלמנים" - טריילר
"זה עניין ענק ממש שסטיבן ספילברג קורא לך לשחק את אמא שלו", היא מספרת ל-ynet בריאיון מיוחד. "ואתה צריך להשתמש באמונה שלו בך לפני שאתה יכול להרוויח את האמונה שלך בעצמך, שאתה מסוגל לעשות את זה. זה היה פשוט לקחת נשימה אחת עמוקה בהתחלה ולנסות לסלק עד כמה שאפשר את הפחד לאכזב אותו, או שתתקבל תוצאה שהוא לא ציפה לה".
לראיונות נוספים:
והיא ממש לא אכזבה. ההפך הוא הנכון. וויליאמס בת ה-42 נחשבת, בצדק, לאחת השחקניות הטובות ביותר בהוליווד - וארבע המועמדויות שלה לפרס האוסקר יעידו על כך. הפעם, טוענות סוכנויות ההימורים, היא הולכת לקבל מועמדות מספר חמש ואף תסיים עם הפסלון ביד ותזכה בפרס בקטגוריית שחקנית המשנה הטובה ביותר. וויליאמס, בתפקידה כאם המשפחה, זנחה את חלומה להיות נגנית פסנתר מקצוענית לטובת הזוגיות, ולאורך הסיפור היא מתמודדת ושוקלת מחדש כמה מהבחירות שעשתה במהלך חייה, תוך כדי ניסיונות לשמור על המשפחה שלמה ומתפקדת. היא מספקת תצוגת משחק מבריקה ומרגשת, שמוכיחה ומאשרת שבחירתו של ספילברג בה הייתה מדויקת.
מיצי פייבלמן היא לא רק אמא, היא גם אישה בזכות עצמה, עם רצונות, תשוקות ומטרות, שגרמו לוויליאמס להתמכר לתפקיד ולהיכנס עמוק לתוך דמותה המורכבת. "הוא התחיל לומר לנו דברים כמו 'אמא שלי כך ואבא שלי כך, או מה אם ננסה את זה'", היא מספרת. "וזה באמת כל כך מלהיב ונהדר וכל כך כיף לעבוד ככה. זה לא הרגיש כמו 'או, אלוהים, האם אני אאכזב אותו או האם אני אצליח לגלם בצורה מספיק טובה את אמא שלו'. זה באמת הרגיש שהיו המון רעיונות כל הזמן וזה היה מרחב מוגן שבו כולם סמכו על כולם".
איך העובדה שאת אמא במציאות השפיעה עליך תוך כדי התפקיד, והאם השתמשת במשהו מחייך כדי להתמודד עם כל מה שקורה במהלך הסרט?
"עבורי, להיות אמא אומר שאין שום דבר שאני לא אחראית לו. ואולי הדרך הכי פשוטה וכנה שאני יכולה לענות בה לשאלה היא לומר שדיברתי עם חברה שלי הבוקר ואמרתי לה 'זה כל כך קשה לעזוב את הילדים שלך וללכת לעבודה', אבל מה שזה עושה, זה נותן לך תשוקה ואנרגיה נוספות ליצור משהו יפה מספיק כדי להצדיק את הזמן שלך הרחק מהם. אני חושבת שלמעשה מה שלהיות אם עושה הוא למלא אותי באנרגיות כדי להפוך את הזמן הזה הרחק מהם לחשוב מספיק".
וויליאמס בילתה את שנות ילדותה המוקדמות במונטנה, כשבהמשך עברה עם משפחתה לסן דייגו, שם החלה את קריירת המשחק המצליחה שלה בהפקות של תיאטרון קהילתי לילדים. "אני זוכרת שהייתי בת 7 או 8 וצפיתי במחזה בפעם הראשונה, אני חושבת שזה היה 'אנני' וכל כך רציתי להיות שם איתם. אני לא רציתי להיות אנני, רציתי להיות במקהלה. רציתי להיות חלק ממשהו, רציתי להיות בקבוצה ואני עדיין מצליחה לזכור את הריגוש שהיה לי באותה פעם ראשונה".
בגיל 15 החליטה לעזוב את בית הספר שבו למדה ובאישור הוריה הלכה להגשים את חלומה להיות שחקנית. היא עברה ללמוד מהבית ואת התיכון סיימה תוך תשעה חודשים כשנבחנה מרחוק. בדיעבד אמרה על ההחלטה הזו שהיא מתחרטת שלא רכשה השכלה שגרתית בבית הספר כמו שאר בני גילה. את הפריצה שלה עשתה וויליאמס ב-1998 כשגילמה את ג'ן לינדלי בסדרת הנעורים "דוסון קריק", שרצה במשך שש עונות וזכתה להצלחה גדולה כשאיכויות המשחק של וויליאמס בלטו כבר אז. שנים מאוחר יותר היא קראה לתקופה הזו "בית הספר למשחק הכי טוב בעולם".
כיום היא נמצאת בזוגיות מאושרת ומתוקשרת עם המחזאי היהודי המצליח תומאס קייל, שביים בין היתר את המחזה המצליח "המילטון", ולשניים שני ילדים משותפים (לוויליאמס בת נוספת ממערכת היחסים שלה עם הית' לדג'ר המנוח).
לאחרונה סיפרת שאת רוצה ללמוד יהדות וגם לגדל את שני ילדיך הקטנים כיהודים. האם העלייה באנטישמיות ואירועים כמו לדוגמה הדברים שאמר קניה ווסט לא מדאיגים אותך?
"הייתי אומרת שבאופן כללי, בחיים שלי, אני מנסה שפחד או דאגה לא יובילו אותי. אני מנסה שאהבה ואופטימיות יובילו אותי תמיד. ולגבי הילדים שלי, בעלי הוא יהודי, כך ששני הילדים הצעירים שלי הם חצי יהודים. עבורי, לאורך כל חיי, הרגשתי שהיהדות מושכת אותי אליה. וכשהייתי הולכת אל הבתים של החברים היהודים שלי הייתי כל כך סקרנית ונרגשת מהמסורת שהמשפחה שלהם שמרה עליה עבורם. ונמשכתי אל היהדות מאז שהייתי צעירה מאוד, כך ששמחתי על האפשרות לגדל את ילדיי עם תחושת שייכות למקום, להיסטוריה ולפולחן האלו, וזו ההזדמנות המושלמת עבורי לעשות את זה. הרגשתי שאני לא אוכל לגדל אותם כיהודים אם לא אדע כלום על היהדות, כך שיש איזה תהליך למידה שאני צריכה לעשות, כמו זה שמצפה לילדיי. וכן, זה משהו שאני נרגשת מאוד לגביו".
"לא דמיינתי את עצמי בקולנוע כשהייתי צעירה"
"הפייבלמנים" מתעמק בסיפור של משפחת פייבלמן היהודית - ההורים ברט ומיצי ושלושת ילדיהם, סמי, אן ונטלי, שהוא למעשה הסיפור של ספילברג ושנות התבגרותו, כשסרטים היו עבורו לא יותר מחלום ילדות, ונעו איפשהו על הקו שבין משאלת לב לתחביב. אנו מקבלים את ספילברג בכמה תקופות בחייו, תחילה כילד בניו ג'רזי, לאחר מכן כנער מתבגר באריזונה ובסוף כבחור צעיר בקליפורניה - ותוך כדי את החוויות, האירועים והרגעים שניתבו אותו להפוך לאחד מיוצרי הקולנוע הגדולים בהיסטוריה.
הצומת שבה נפגשים ספילברג הילד, הוריו והקולנוע מגיעה כבר בתחילת המסע, בסצנה הראשונה של "הפייבלמנים", שמתרחשת מחוץ לבית קולנוע בניו ג'רזי ב-1952. סמי בן השש עומד לצפות בסרט הראשון בחייו, "ההצגה הגדולה בתבל" של ססיל בי. דה מיל וחושש מהחוויה הצפויה לו, כשהוריו מנסים להרגיע אותו. לאחר כניסתו לאולם, הצפייה בסרט מדהימה את סמי, שחוזה בקסם שמתחולל לנגד עיניו - אירוע שספילברג עצמו טוען שהייתה לו השפעה עצומה עליו, בייחוד סצנת ההתנגשות בין קטר למכונית.
"בהחלט לא הייתה לי בקולנוע את חוויית 'פגיעת הברק' שהייתה לסטיבן כשהוא צפה ב'ההצגה הגדולה בתבל'", אומר ל-ynet פול דאנו, שמגלם את אב המשפחה ברט. "אבל אני גדלתי בניו יורק ואני זוכר את ההרגשה בקולנוע כשהאור נכבה והווילון עומד להיפתח והציפייה של מה שעומד לקרות. ואז פשוט נשאבתי לתוך כל הדבר הזה, אז אני לא יודע אם בצורה לא מודעת אהבתי את זה, אבל זה לא היה משהו כמו 'מתישהו, אני אהיה...'".
רגע החיבור של וויליאמס עם המסך והבמה היו דומים. "לא דמיינתי את עצמי בעולמות האלו של הקולנוע כשהייתי צעירה, אבל בשנות העשרה המאוחרות שלי התחלתי לצפות בסרטים וחשבתי 'הייתי רוצה להיות בעולם הזה, ואולי אם אני אעבוד מספיק קשה, אני אוכל להיות מישהי שתצליח להיכנס לשם'".
