חג ביונסה שמח למי שחוגג. שש שנים אחרי צאת אלבום האולפן האחרון שלה, הזמרת שחררה סוף סוף את הסינגל הראשון מאלבומה השביעי - Renaissance שצפוי לצאת ב-29 ביולי, ושבמסגרת הקידום שלו היא מחקה את תמונות הפרופיל בכל חשבונותיה ברשתות החברתיות. גולשים ברחבי האינטרנט, שככל הנראה שכחו ממהלכי יח"צ אמיצים יותר מצד טיילור סוויפט כבר ב-2017 (כשמחקה את כל התמונות שלה לטובת קידום אלבום), התייחסו לצעד המשעמם כ"מפתיע". "המעריצים השתגעו!", אף דווח ב"דיילי מייל". ובאותן ידיים פרושות, כך גם התקבל השיר כשייצא. בלי שאלות, בלי הפתעות. אבל מזו שהנחיתה את Lemonade המופתי ופורץ הדרך, במהלך מתוחכם באמת וללא כל הודעה מוקדמת כבר ב-2016, לא היינו מצפים ליותר?
Break My Soul יצא בשבוע שעבר כמתוכנן (אם מתעלמים מהדליפות) ובול בזמן - בשיא חודש יוני, שבו מציינים גם את חודש הגאווה וגם את חודש ההערכה למוזיקה האפרו-אמריקנית. כמו כולם, גם כותבת שורות אלה התעוררה באותו בוקר, נרגשת לשמוע את הבשורה בפיה של ביונסה, אבל האזנה לקטעים ראשונים מתוך הסינגל שצפו ברחבי הטוויטר - לאחר שזה הושק קודם בשירות הסטרימינג Tidal בבעלות בעלה, ג'יי זי - עוררה אינסטינקטיבית מחשבה אחת: זה השיר? הביט אומנם מוכר אך לא מאוד קליט, הטקסט פשטני והמבנה חסר מעוף.
זה לא היה אמור להיות כל כך מאתגר. הבסיס לסמפול בשיר נשען על גרסת הרמיקס ללהיט האגדי Show Me Love של רובין S מ-1992, שנחשב בעיני רבים לאחד משירי הדאנס-האוס הטובים בהיסטוריה. אפילו שהז'אנר מרוחק מהסגנונות בהם ביונסה יוצרת, הבחירה בו היא דווקא מעניינת; בראשית דרכו באייטיז בשיקגו, ההאוס היה סגנון שמזוהה עם מוזיקה שחורה, שלא כמו היום, עם דיג'יים אירופאיים כנערי הפוסטר של הז'אנר. עצם הניכוס מחדש בידי דמות מפתח כמו ביונסה ראוי לציון ולמחשבה מחדש על התגלגלותו של הז'אנר. במשך שנים היוותה מוזיקת ההאוס מרחב מיוחד עבור קווירים שחורים ולטיניים שבו הם יכולים ליהנות ולהשיל את התחושות השליליות שהם חווים ביומיום, אך בעוד הסצנה הלהטב"קית שופעת יצירות פרוגרסיביות, פורצות גבולות ופורעות חוקים (ואפילו מכתיבה סוגות מוזיקליות משל עצמה) - בעיבוד המוזיקלי של ביונסה הלהיט מהניינטיז הושטח עד לבלי היכר, והתוצאה היא שיר שלא מתרומם - ובעיקר מאכזב.
הסינגל המדובר נכנס לקטגוריה של Burnout Songs - שירי שחיקה, בתרגום חופשי, שעוסקים בעייפות מעבודה קשה ומשגרה מתישה - ואף הועמד באותה השורה יחד עם Nine to Five של דולי פרטון ו-Under Pressure של דייויד בואי וקווין. כשפרטון שרה על "לעבוד מתשע עד חמש" זה היה ב-1980, התקופה הייתה אחרת וכך גם תדמיתה של פרטון. כשייצא, אי אז בתקופה נטולת רשתות ששיווקו את חייהם הנוצצים של המפורסמים, השיר נחשב למעצים ולחדשני, ואפילו עמד במבחן הזמן והפך להמנון מעודד עבור עובדים (ובעיקר עובדות) ברחבי העולם, ונשאר מלהיטיה הגדולים עד היום. אבל כשביונסה של 2022 שרה על שחיקה מעבודה שגרתית - "בדיוק עזבתי את מקום העבודה שלי / אני אמצא משהו חדש שמרגש אותי / הם גורמים לי לעבוד כל כך קשה" - ובכן, מעט קשה להאמין לה או להזדהות עם הדמות שהיא מתיימרת לצייר.
ההבדל העיקרי בין הלהיטים המוזכרים לעיל ובין השיר החדש של ביונסה הוא התדמית שזו טיפחה לעצמה לאורך השנים - מלכה, קווין בי, דיווה - היא הכול מלבד נגישה או מעוררת הזדהות. אהבנו לאהוב את התדמית הזו. הרשת עמוסה בסיסמאות ששואלות What Would Beyonce Do? כמובילת דעת תרבותית, או אפילו מזכירים ש"יש לך את אותן השעות ביום שיש לביונסה" כתמריץ שמזכיר לכולנו להפסיק לאכול אורז קר מהסיר ולהתפנות לעשייה משמעותית, פורצת דרך ומלאה בזיעה. אבל מלבד הכישרון הבלתי מעורער והעבודה הקשה לאורך הדרך - למקרה שלא ידעתם, לביונסה יש מלא כסף והיא לא עובדת בשביל אף אחד. שלא כמונו, היא עובדת בלהיות ביונסה. אם השיר היה אמור להיות המנון עבור דור ה-Y או ה-Z שעובדים סביב השעון ומתקשים להחזיק עבודה קבועה - לא בטוח שהיא הפרזנטורית המתאימה למשימה. איפה הזמרת שבנתה סיסמאות כמו - I dream it, I work hard, I grind 'til I own it? אולי הלכה לאיבוד בדרכה למטבחון המשרדי.
האומנם, זארה לרסון? האומנם?
ומעל לכול, הסינגל חוטא בעצלות. בעוד ברחבי האינטרנט פיארו את חזרתה, נדמה שביקורת אמיתית נחסכה מהמותג. ביונסה ממוקמת היטב במקומה המוגבה - מעל אמנים אחרים ואולי גם מעל המבקרים, על אף שהשיר נשמע כמו משהו שהופק מתוך מחולל שירי פופ מלאכותי - עם חרוזים כמו Foundation, Motivation, Salvation. אחד הרגעים המוצלחים בשיר נרשם דווקא בהופעת האורח של ביג פרידייה, סמל להטב"ק שהזמרת אירחה בעבר ב-Formation, בזמן שקטעי השירה של אחת המבצעות הקוליות של דורנו משמימים למדי.
אז איך ממשיכים מכאן? אולי הגיעה העת לבחון מחדש את החומרים המוזיקליים שמגיעים אלינו, גם אם חתומה עליהם כוכבת ענק כמו ביונסה. יש עוד חודש לצאת האלבום ויש לה עוד מה להוכיח - הציפייה מאחד הקולות הפמיניסטיים והתרבותיים החשובים של דורנו היא עצומה. אחד המשפטים הכי מצוטטים מתוך השיר ברחבי הרשת הוא "ביונסה חזרה ואני ישנה ממש טוב בלילה", ומנקודת מבטה שלה ושל מעריציה האדוקים ייתכן שעצם נוכחותה בשטח עושה את העבודה. אבל בעולם שבו כוכבות חדשות יכולות לצמוח כל הדרך מהאינטרנט לבמות הגדולות בעולם (ע"ע דוג'ה קאט), רלוונטיות היא עניין דינמי וגבולות הז'אנרים מתרחבים ומיטשטשים - לא בטוח שזה מספיק. אפשר רק לקוות שבניגוד למילות השיר ביונסה נשארת ערה לילות ארוכים כדי להצדיק את כס המלכות.
