סיפור הגבורה המדהים של המתופף יניב אוחנה, ואשתו יולה בכפר עזה במלחמת "חרבות ברזל" - הוא הגן על כפר עזה בלחימה ונפצע באורח קשה אך יציב, והיא הסתתרה בארגז מצעים יחד עם שני ילדיה - וניצלו.
"ביום שבת בבוקר כשהתחילו הרקטות, נכנסתי עם שני הילדים לממ"ד בבית ויניב הוקפץ לכיתת הכוננות", נזכרת יולה, אשתו של יניב אוחנה, המתופף של פאר טסי ועבד בעבר עם משה פרץ וחיים אוליאל.
לכתבות נוספות:
"הוא יצא לנשקיה ואני נשארתי עם הילדים בממ"ד, סגרנו את הדלת ונעלנו את הבית. הבנו שיש חדירת מחבלים ופתאום נשמע פיצוץ והבנתי שהם פרצו לבית. התקשרתי ליניב ואמרתי שמחבלים בבית הוא יצא לכיווננו - ומאז לא שמעתי ממנו. ברגע שהבנתי שהם בבית לקחתי את שני הילדים שלי, הבן והבת (12 ו-9) ונכנסנו להסתתר בארגז המצעים של המיטה", היא מספרת ונזכרת ברגעי האימה.
"המחבלים הגיעו לממ"ד הייתי בטוחה שהם ירססו אותנו עם המיטה. אחד מהם התיישב על המיטה והוציא תחמושת. הבית היה מלא בערבים שמענו מלא 'אללה הוא אכבר' וכאלה. הם הפכו את הבית ממש למוקד של ירי. זה היה פוגרום. ובזמן הזה אנחנו בשקט נזהרים שלא ישמעו אותנו. בשלב מסוים התחלתי לשמוע פיצוצים כאלה של אש ואני מבינה שהבית בוער בזמן שאנחנו בארגז המצעים".
את הדקות הללו מתארת אוחנה בשאלת חיים ומוות - מבחינתה בתחושה עדיין יש מחבלים בבית ומצד שני האש ממשיכה להתפשט.
"בשלב מסוים הבנתי שחייב לצאת אבל ארגז המצעים לא נפתח לי. אני מנסה בכל הכוח וכבר חשבתי שזה אבוד, עד שאין לי מושג איך - הצלחתי לצאת. ופתחנו את הדלת של הממ"ד ואנחנו רואים שהבית ממש חור שחור של עשן שאי אפשר לראות כלום, איכשהו פילסתי את הדרך ליציאה והילדים איתי. יצאנו החוצה וראינו פשוט המוני מחבלים נכנסים מעזה לישראל והמחבלים קלטו אותנו והברחתי את הילדים שוב לבית מלא העשן. יצאנו מיציאה אחורית - והבן שלי נעלם לי. לא ידעתי מה לעשות, להישאר עם הבת או לחפש את הבן, והתחלתי לצעוק לו. משום מקום הוא הופיע וברחנו.
"התחבאנו בשיחים והבנתי שזה לא מסתור מספיק טוב ונכנסנו למחסן, נעלנו את עצמנו ושהינו שם תשע שעות. בלי אוכל ובלי מים עם עשן שמיתמר לכל מקום. הבן שלי מצא חבילת מגבונים ופשוט נשמנו לתוך המגבונים כדי שננשום אוויר נקי. בזמן הזה אנחנו שומעים את קריאות המחבלים ואת היריות והרציחות. חשבנו שלא נצא משם בחיים".
אוחנה מספרת כי בזמן שהיא הסתתרה עם ילדיה היא חשה רגשות אשם על כך שבעלה, יניב לא איתה. "חשבתי שהוא מת בגללי ואנחנו בסדר. הרגשתי אשמה", היא אומרת. "אחרי תשע שעות אני שומעת עברית. 'יש פה מישהו?', פתחנו וראינו את החיילים. זה היה המראה הכי יפה שראיתי בחיים שלי. הם חיבקו אותנו והוציאו אותנו החוצה".
אחרי ששרדו אוחנה וילדיה פונו לבית החולים לתל השומר בגלל שאיפות עשן קלות, וזאת מבלי לדעת מה עלה בגורלו של יניב, אבל אז התברר כי הוא מאושפז בבית החולים ברזילי באשקלון עם פצעי ירי בריאה ובזרוע. "אנחנו שרדנו זה ועכשיו אנחנו רוצים להיות שלמים עם יניב שלנו. הוא במצב יציב, אנחנו מתפללים שיחזור לנשום לבדו. כרגע הוא מורדם ומונשם. הוא באמת גיבור, מנסים לספר לי את סיפורי הלחימה שלו, אני מסרבת לשמוע ממישהו אחר. רוצה רק ממנו כשהוא יתעורר. כולם אומרים לי שאני גיבורה אבל אני לא מרגישה ככה. כל כולי עכשיו למען יניב. אני חייבת שהוא ייצא מזה".
