התסריטאי-במאי מטסון טומלין הוא שם עולה בז'אנר המד"ב הקולנועי. הפרויקטים העתידיים שבהם הוא מעורב מעידים על כך שאנשים בעמדות מפתח התרשמו מעבודותיו הקודמות. בין השאר הוא תרם ככותב (ללא קרדיט) ל"באטמן", העיבוד הבא והכנראה מאוד שאפתני בבימויו של מאט ריבס (שייצא ב-3 למרץ 2022), והוא כותב את כל התסריטים וישמש כשואוראנר בסדרת האנימציה "Terminator", שתעלה בנטפליקס ותתבסס על יקום "שליחות קטלנית" של ג'יימס קמרון.
"אמא או אנדרואידים" – טריילר
כל זה קצת מפתיע, מאחר והרקורד של טומלין כתסריטאי התבסס עד היום על שני פרויקטים. הראשון הוא "פרויקט פאוור" (2020), סרט גיבורי-על של נטפליקס בבימויים של אריאל שולמן והנרי ג'וסט - ניסיון יומרני ומגושם לחבר בין הז'אנר ובין רעיונות קונספירטיביים על יחסים בין גזעיים. התסריט השני שלו שהופק היה ל-"Little Fish", גם הוא מ-2020, סרט מד"ב רומנטי ומלנכולי על האופן שבו וירוס מוחק-זיכרונות משפיע על זוג נאהבים, סרט שנושא הדים רעיוניים לתסריט (והסרט) הנפלא "שמש נצחית בראש צלול" של צ'ארלי קאופמן. כעת עולה בפלטפורמות הולו ונטפליקס "אמא או אנדרואידים" (Mother/Android) שטומלין לא רק כתב אלא גם ביים, בעבודת הביכורים שלו כבמאי. זהו פרויקט שנראה כמו חזרה גנרלית מדכדכת, בתקציב נמוך ועם כתיבה לא מלהיבה, לאלמנטים בהשראת יקום "שליחות קטלנית".
מדע בדיוני מונע-רעיונות לא חייב להתבסס על תקציבי ענק. "שליחות קטלנית" (1984) היה סרט יחסית דל תקציב, אבל היה מאוד שלם מבחינה רעיונית, ובוים תוך הפגנת היכולות של ג'יימס קמרון בשיאו. שני דברים שרחוקים כמרחק ארץ משמים מ"אמא או אנדרואידים". מבחינת התכנים, לעומת זאת, קשה לא לחוש במקור השראה זה, עם תוספת מ"מקום שקט" (2018) של ג'ון קרסינסקי.
העלילה מתרחשת בעתיד לא רחוק בארה"ב של היסטוריה אלטרנטיבית. מטעמי חיסכון בתקציב ההפקה זה מאפשר להציג עולם זהה לשלנו, אבל כזה הכולל מרכיב טכנולוגי מתקדם המשולב בו. בשלהי שנות ה-60 של המאה הקודמת נעשתה פריצת דרך בפיתוח בינה מלאכותית. עד שמגיעים לתקופת ההווה המקביל, זו שבה מתחיל הסרט, יש שימוש נפוץ באנדרואידים – בבתים האמריקאים הממוצעים, ומן הסתם בכל מקום אחר בחברה (למרות שבנפח הדל של הסרט לא מוצג יותר מדי מחברה זו). אנדרואידים שכולם נשלטים (למרות שזה אף פעם לא ממש מוסבר באופן ברור) על ידי אותה בינה מלאכותית.
הפתיחה של "אמא או אנדרואידים" מתרחשת בנקודת זמן השייכת לעומק עלילת הסרט. היא מסגירה פרט שלו אני הייתי מתייחס אליו בתיאור העלילה הייתי מואשם בחטא הספויילר. אין כל סיבה עניינית לגילוי מידע זה עוד לפני שלמדנו דבר מה על הדמויות והעולם הבדיוני. ובכל זאת, זה גם מתפקד כרמז ראשון ל"השראה" של "שליחות קטלנית". ליקוי תסריטאי כה מהותי, שבה בעת גם מרמז על הדלות היצירתית, וכל זאת כבר בדקה הראשונה של הסרט, הוא הישג מרשים למדי.
בתחילת הסרט ג'ורג'יה (קלואי גרייס מורץ) מצויה במהלכה של שיחה רצינית עם החבר שלה סם (אלג'י סמית') לאחר שגילתה שנכנסה להיריון לא מתוכנן. נראה שחרף הבטחתו להיות לצידה בכל מה שהיא תבחר לעשות, היא כלל לא בטוחה שהיא רוצה להמשיך את ההיריון, ולא נראה שרגשותיה כלפי סם מתקרבים למידת העומק שתגרום לה לשקול ברצינות את הצעתו להתחתן איתה.
בעודם מתמודדים עם המשבר ג'ורג'יה וסם מגיעים למסיבת חג מולד. במסיבה אנו רואים אנדרואידים, בעלי מראה זהה לחלוטין לזה של בני אדם, המשמשים כמשרתים המכינים ומגישים משקאות. אבל אז מתחולל שיבוש לא צפוי ולא מוסבר (וגם כזה שלא יוסבר), הגורם לאנדרואידים להתחיל לחסל את אדוניהם האנושיים. כל זה מתרחש באופן ביצוע שהוא פחות מבינוני, והוא יהיה, בבינוניותו זו, סוג של רגע שיא בסרט.
בקפיצה כמה חודשים קדימה, לתקופת הזמן בה מתרחשת מרביתה המוחלטת של העלילה, ארה"ב בעיצומה של אפוקליפסת אנדרואידים. המעטים ששרדו את החודשים האחרונים מסוגרים בתוך מתחמים צבאיים למחצה או בערים מבוצרות. ישנה אפשרות מסוימת להצליח לברוח דרך הים מארה"ב, אבל קשה עד בלתי אפשרי להגיע למקום בו יהיה ניתן לעלות על סירה, וכלל לא בטוח לכמה אנשים יינתן סיוע ע"י מדינות זרות שיאפשר להם להגיע כפליטים.
העלילה היא במהותה סיטואציית הישרדות דלת תקציב של ג'ורג'יה, הנמצאת בשבועות האחרונים לקראת הלידה, וסם הנמצא לצידה – מנסה לסייע אך גם מוביל לכמה מכשלות שיסכנו אותם. העלילה מתרחשת באזור יערות לא מיושב כשהשניים מנסים מצד אחד למצוא מחסה בקרב בני אדם המתנהלים בחשדנות כלפי זרים, ומנגד להתמודד עם איום האנדרואידים הרצחניים דמויי-האדם, שמשתכללים באסטרטגיות החיסול של בני האדם.
"אמא או אנדרואידים" כושל מכל בחינה. מערכת היחסים המרכזית מוגבלת. מורץ אולי איננה נטולת כישרון, אבל בחירות התפקידים שלה מאוד לקויות. מאז 2018 ("החינוך הרע של קמרון פוסט" ו"סוספירייה") היא הסתפקה בתפקידי דיבוב בסרטי אנימציה זניחים, או שיחקה בסרטים לא מוצלחים כמו "תום וג'רי" ו"צל בעננים". אלו לא מעט שנות דשדוש עבור שחקנית בת ה-24. הכישרון שיש לה בוודאי לא מספיק כדי להתגבר על פגמי התסריט, והפרטנר הלא מרשים שמולו היא משחקת.
מבחינת יכולת הבימוי בכל הנוגע לבימוי אקשן, הסרט דל ומשמים. מבחינה עלילתית, יש הרבה פרטי מידע שהסרט לא טורח להסביר. עולה החשד שזהו ליקוי מכוון: נראה שמישהו מפנטז שהסרט יהיה חלק ראשון בסדרת סרטים, ומה שלא מוסבר בסרט הראשון, יוסבר באחד הסרטים הבאים. בכל הנוגע לעיצוב – גם מגבלות התקציב וגם דלות הדמיון מובילות להפקה שכמעט כולה מתרחשת ביער. הרעיון של הווה אלטרנטיבי פתר את הצורך לעצב עולם בעל דפוסים ייחודיים. כביכול אנו מתחילים בארה"ב שבה כל בית מחזיק באנדרואיד אחד לפחות, אבל חוץ מזה העולם הזה נראה בדיוק כמו שלנו.
ולבסוף, ובאופן המהותי ביותר, לא נדמה שיש לסרט יותר מדי מה לומר על אפוקליפסת האנדרואידים שלו. אין רעיון מהותי על היחסים בין בני אדם וטכנולוגיה. אין רעיון המאפשר לחשוב על החברה האנושית או על האופי האנושי או על החברה האמריקאית העכשווית באמצעות הסיטואציה המוצגת. זה סרט על אישה בהיריון המנסה לשרוד ביער. בשינויים קלים אלו היו יכולים להיות זומבים, או מפלצות שמתנפלות על בני אדם שלא שומרים על דממה מוחלטת. בקיצור, קשה למצוא ב"אמא או אנדרואידים" כל טעם או ערך.
