חיים שנראים מושלמים מבחוץ, אבל מתבררים כמבאישים ופגיעים מתחת לפני השטח? אפשר להגיד שזה הפרמיס של "עקרות בית נואשות", הדרמה שכתב מארק צ'רי שעלתה השבוע לפני 20 שנה בדיוק, וכבשה את העולם. ארבע (ובהמשך חמש) הדיירות של רחוב ויסטריה ליין בפרבר אמריקני אמיד, שמנסות בעונה הראשונה לפתור את תעלומת התאבדותה של אחת השכנות שלהן ובהמשך פשוט רוכבות על גל של דרמות מופרכות יותר או פחות, וכולן רוקדות את הריקוד היפה בין הנסתר לגלוי.
במובן מסוים "עקרות בית נואשות" לא הסתפקה בתסריט שלה והתעלתה על עצמה לכדי הגשמת החזון שלה גם במציאות: בזמן שמבחוץ הן נראו כמו חבורת שחקניות נהדרות שהשלם שיצרו היה גדול מסכום חלקיו, התברר שהקאסט הנשי של "עקרות בית" התמודד על הסט עם סכסוכים, מריבות, חרמות ושאר מריעין בישין שלקוחים מספרי המחזור שלכם בסוף התיכון, מינוס הפוטו-רצח המעוור. אז נכון, אין פה התעללויות או ניצול מהסוג הישן והטוב, זה שהוליווד מכה בעטיו על חטא בתקופה הנוכחית - אבל גם סתם ביף, השמצות, תביעות ואפילו ימי מאסר ממשפחת הצווארון הלבן יעשו את העבודה. קבלו את "האמת על הסט" של "עקרות בית נואשות" - צהבהב במיוחד, לרגל החג.
הסיפור הגדול ביותר על הסט של "עקרות בית" היה כנראה הקרע בין טרי האטצ'ר (שגילמה את סוזן מאייר הקלולסית) לשאר עקרות הבית – פליסיטי האפמן (לינט סקאבו האמהית), מרשה קרוס (ברי ואן דה קמפ המודחקת) ואווה לונגוריה (גבריאל סוליס הקוקטית והממזרית), ובהמשך גם ניקולט שרידן (אידי בריט החשקנית). אם לסמוך על עדויות ורמזים של אנשים מהסט, הקרע התגלע כבר במהלך צילומי העונה הראשונה והלך והחמיר במהלך שמונה עונות הסדרה, כשכל עונה משווה ומעלה את קודמתה. כך הצטרפה "עקרות בית" ליציע המכובד של סדרות שאחורי הקלעים שלהם רחשו עימותים כמו "האשה הטובה" (ג'וליאנה מרגוליס וארצ'י פנג'אבי שהתנהגו כמו אחרי גירושים ממש מכוערים) או "סקס והעיר הגדולה" (הריב הידועה לשמצה של קים קטרל ושרה ג'סיקה פרקר, שנמשך עד עצם היום הזה).
"מה שלא תעשו", הוא התריע, "אל תתנו לטרי להיכנס לראשונה למלתחה"
כשהאטצ'ר לוהקה לסדרה היא כבר זכתה להלך על פני כמה שטיחים אדומים פה ושם. היא הייתה לויס ב"לויס וקלארק", לצידו של דין קיין. היא הייתה האשה שהעידה על הציצים שלה ש"הם אמיתיים והם מרהיבים", בעונה הרביעית של "סיינפלד", והיא גם הפציעה כנערת ג'יימס בונד ב"מחר לנצח". קשה לפענח מה הוביל למה – כנראה שחוסר הביטחון של השחקניות האחרות בשילוב עם אטיטיוד מעט סוציומטי של האטצ'ר עצמה, כמו גם התחושה שהיא גונבת את הפוקוס לשאר, הוביל למתחים בלתי-נסבלים על הסט.
השיא נרשם במהלך צילומי שער למגזין ואניטי פייר, שאליו הגיעו חמש הנשים לקידום העונה השנייה של הסדרה, לאחר שקצרו שלל פרסים על העונה הראשונה. על פי רוב מגזיני בידור מהסוג הזה משתפים פעולה עם מכירת האשליה של כוכבים מושלמים ומשאירים את הקשיים על רצפת חדר העריכה. אבל כתבת השער הזאת, שבה מצולמות חמש הנשים בבגדי ים על שפת בריכה, לוותה בכותרת "לא תאמינו מה היינו צריכים לעשות כדי לצלם את התמונה הזאת!".
הכתבה פירטה את התלאות שעבר צוות המגזין בדרך לשער. הן כללו רשימת תביעות מאיש יחסי הציבור של ABC, הרשת המשדרת, שדרש שלכל כוכבת יוצמדו מעצבי שיער ואיפור אישיים, ובעיקר שצוות הצילום של המגזין "ימנע מטרי להתנהג כאילו היא הכוכבת של הסדרה", במטרה לפייס את השחקניות האחרות שכבר הגיעו בקריזה אל סט הצילום. איש יחסי הציבור מטעם ABC הדגיש שאסור לצלם להציב את האטצ'ר במרכז של אף תמונה קבוצתית ו"מה שלא תעשו", הוא התריע, "אל תתנו לטרי להיכנס לראשונה למלתחה". אלא שהאטצ'ר דווקא התייצבה בשמונה וחצי בבוקר על הסט, ניגשה בעליצות למלתחה (הרגל שאימצה לעצמה זה מכבר בימי צילום מתוך הידיעה שלפי הפרוטוקול ההוליוודי המקובל, כל הקודם – זוכה) ובחרה בבגד ים אדום לוהט שלוכד את העין.
העניין הזה לא חמק ממרשה קרוס, שפנתה למתאם הצילומים מטעם הרשת, להלן הגננת, ונזפה בו. כשהצילום נמשך והתברר שהצלם מבקש מהאטצ'ר לעמוד במרכז, קרוס רתחה ועזבה את הסט, ואילו לונגוריה סימסה לו תוך כדי הצילומים ש"שום דבר לא בסדר". הפשרה שהושגה לבסוף הייתה שבמרכז תוצב שרידן, ותחצוץ בין האטצ'ר מצידה האחד לקרוס מהצד השני. כשהמגזין יצא לאור התברר שתמונת השער התפרשה על שני עמודים. כשהעיתון היה סגור נחתכו מהשער קרוס והאפמן, מה שבאופן טבעי התסיס עוד יותר את האווירה על הסט. הצילומים האלה התבררו כטראומטיים כל כך ש-ABC פרסמה הצהרה לפיה "משא ומתן על אלמנטים מסוימים בצילומים מהסוג הזה הוא סטנדרטי ומקובל, והיה חלק מהתיאום שלנו עם ואניטי פייר. הצילומים האלה פשוט לא התנהלו כמתוכנן. הטאלנטיות שלנו הוכרחו להתמודד כמיטב יכולתן עם סיטואציה שלא הן יצרו. המקרה הבודד הזה לא מגדיר את הנשים האלה או את מערכת היחסים שלהן זו עם זו".
האפיזודה הזאת הגיעה במה שנדמה לשיא הצלחתה של "עקרות בית נואשות" והבאזז שעוררה היה בהתאם. במהלך ביקורה של לונגוריה ב"סטארדיי נייט לייב" היא השתתפה במערכון שתיאר את צילומי השער, כשלונגוריה מגלמת את האטצ'ר עצמה, ולא באופן מחמיא במיוחד, יש להודות. כשהתארחה בתוכנית של ג'ימי קימל שנים מאוחר יותר הודתה לונגוריה בחיוך ש-99 אחוז מצוות השחקנים נותרו ביחסי ידידות, והזכירה את קרוס והאפמן. שמה של האטצ'ר נותר בחוץ. הצילום ב"ואניטי פייר" היה הפעם האחרונה בהחלט שבה כל השחקניות הראשיות חלקו פריים משותף לצורכי יחסי ציבור.
ב-2012, לאחר שמונה עונות, שודר הפרק האחרון של "עקרות בית נואשות". עם סיום הסדרה העניק צוות השחקנים מתנות פרידה לאנשי ההפקה, אך מעשה שטן, שמה של האטצ'ר נעדר באופן בולט מההקדשות שהוצמדו המתנות הללו, ואת מקומה תפסה ונסה וויליאמס, שהצטרפה לתוכנית בתפקיד רנה פרי בעונה השביעית. על פי הוליווד ריפורטר הפתק שהגיע עם המתנה הבטיח ש"דעו שבכל הרפתקאותיכם העתידיות אתם נושאים פיסה קטנה מהאהבה והכרת התודה שלנו. תודה על שמונה שנים קסומות. באהבה, אווה, מרשה, פליסיטי ו-ונסה". במייל ששיגרה האטצ'ר למגזין TV guide היא הסבירה ש"לעולם לא אחשוף את המסע האמיתי והמסובך של כולנו על הסט, אבל אני מאחלת בהצלחה לכל מי שלקח חלק בתוכנית". ועל זה יש לומר, לעולם אל תאמרי לעולם.
פריווילגיה לבנה
לזכותה של האטצ'ר יש לזקוף את העובדה שגם שנים לאחר שהסדרה ירדה, וגם כשהנושא שעלה על הפרק לא היה קשור אליה כלל, הטינה של להקת הנשים בסדרה ואפילו צ'רי עצמו לא שככה. ב- 2019, שבע שנים לאחר שידור הפרק האחרון של "עקרות בית נואשות", עלתה לכותרות פליסיטי האפמן מסיבות מחמיאות פחות. היא נמנתה על קבוצת ידוענים ששיחדו בוחנים בבחינות הפסיכומטריות לצרכי קבלה לקולג' (SAT), כדי שיתקנו את השגיאות של הצאצאים שלהם ויגישו את הטופס המשופר. בית המשפט שלח אותה ל-14 ימי מאסר (מתוכם ריצתה 11 ימים) ול-250 שעות שירות קהילתי. במסגרת ההגנה הגישה האפמן לבית המשפט עדות אופי שכתבו 27 חברים קרובים שלה, חלקם באופן טבעי מפורסמים למדי.
האטצ'ר לא הייתה אחת, מהם אבל לונגוריה דווקא כן. במכתבה, שהגיע באורח פלא גם לידי חדשות NBC, חושפת לונגוריה שהיא סבלה מהתעללות בריונית מצד אחד - או אחת - הקולגות שלה, מבלי לנקוב בשמות. "פחדתי מהימים שבהם הייתי צריכה לעבוד עם האדם הזה כי זה היה עינוי טהור. עד שיום אחד, פליסיטי אמרה לבריון 'די' והכול נעצר. פליסיטי הייתה יכולה להרגיש שאני מלאת חרדה למרות שמעולם לא התלוננתי או הזכרתי את ההתעללות בפני איש".
גם המכתב של צ'רי להאפמן כלל כתב חידה אבל הוא כבר היה הרבה פחות מסתורי. "הייתה לנו כוכבת גדולה עם כמה בעיות התנהגות גדולות", הוא אמר. "כולם ניסו ככל יכולתם להסתדר עם האישה הזו במהלך הסדרה. זה היה בלתי אפשרי והדברים התדרדרו מדחי אל דחי. בשלב מסוים במהלך העונה השביעית האישה הזו החליטה שהיא לא תדבר יותר עם חבריה לקאסט. פליסיטי עדיין התעקשה לומר 'בוקר טוב' לשחקנית הזו, למרות שידעה שלא תקבל תגובה. כשגיליתי את זה שאלתי את פליסיטי 'למה את ממשיכה לברך אותה?'. היא חייכה ואמרה, 'רק בגלל שהאישה הזאת נחושה להיות גסה, לא אומר שהיא יכולה למנוע ממני להיות מנומסת'".
מי שהתייצב, אולי לא במודע, דווקא לצידה של האטצ'ר היה ריקרדו אנטוניו צ'ווירה, קרלוס סוליס בשבילכם. כשעונשה של האפמן התפרסם בכלי התקשורת, מיהר צ'יוורה להעלות ציוץ בחשבון הטוויטר שלו ולהביע את מורת רוחו מהקלות הבלתי-נסבלת של העונש, בליווי הטענה שמדובר ב"פריווילגית לבנה. ראיתי שמונה עונות מזה", הוא הטעים, "אז אני יודע על מה אני מדבר. לקיחת אחריות לא אומרת שום דבר לאנשים האלה".
דובדבן מר
חייבים לציין שצ'רי עצמו לא היה בדיוק הבן אדם שהייתם מביאים לו את כוס "הבוס הכי טוב בעולם". הוא נודע כמנהל מחמיר עם סגנון עבודה קשוח, שהקפיד לשלוט בכל פרט בתסריט, בבימוי ובעריכת הסדרה. שחקנים ואנשי צוות התלוננו לא פעם על הלחצים שהפעיל עליהם, כולל לונגוריה עצמה שסיפרה במילותיה המכובסות בראיון ל-Good Morning America ש"לצ'רי היה חזון מאוד ברור אבל לעתים קרובות היה קשה לעמוד בקצב שלו", ובראיון ל-Guardian סיפרה על אי-הוודאות לגבי המשך הסדרה: "תמיד תהינו את הדמות שלנו היא הבאה בתור ללכת. זה היה מרגש אבל גם מורט-עצבים". אחד מסימני ההיכר של צ'רי היה הנעת העלילה בעיקר על ידי הפתעות דרמטיות ושינויים תכופים, לעתים מופרכים, מה שהקשה על השחקנים לפתח את הדמויות שלהם לעומק.
מי שהתמרדה כנגד הנטייה של צ'רי להחזיק את הקאסט בערפל, אולי מפני שהדמות שלה הייתה הבאה בתור ללכת, היא ניקולט שרידן, הלא היא אידי בריט, השכנה העוגבנית שפלירטטה ללא רחם עם גברי השכונה, עם או בלי טבעת נישואים. אידי בריט החזירה את נשמתה לבורא בעונה 5, פרק 18 כתוצאה מסדרת אירועים מצערים. לאחר שגילתה את כוונותיו המרושעות של בעלה דייב, היא ניסתה לעזוב את פיירוויו, אבל במהלך המנוסה היא סטתה מהכביש כדי להימנע מתאונה ופגעה בעמוד חשמל. הפגיעה גרמה לנפילת קו מתח חי וכשאידי יצאה מהמכונית, היא התחשמלה. דמותה הוזכרה מדי פעם בעונות הבאות אבל היא מעולם לא חזרה פיזית לסדרה, גם לא לפרק הסיום, שאליו חזרו רוב השחקניות הראשיות לשעבר. הסיום הפתאומי הזה לא התקבל היטב על ידי חלק מהמעריצים, שטענו שאידי ראויה לסיום טוב יותר והצביעו על הרשלנות בכתיבה. שרידן עצמה טענה שהיא פוטרה בעקבות קונפליקט בינה לבין צ'רי, וטענה שצ'רי סטר לה במהלך הצילומים ואחרי שהתלוננה הוא פיטר אותה. את הטענה הזאת היא לקחה לבית המשפט, כשתבעה את צ'רי על 20 מיליון דולר.
צ'רי מצידו הכחיש את ההאשמות. כלומר הוא לא הכחיש שסטר לשרידן, אבל טען שהוא "טפח על ראשה" במהלך החזרות כדי להדגים לה כיצד עליה לבצע הכאה של דמות אחרת. הוא התעקש שהאולפן אישר את מחיקת דמותה של שרידן כבר שנה קודם לכן. התביעה הפכה לקרב פומבי ומתוקשר במיוחד. בשנת 2012 הסתיים המשפט הראשון ללא הכרעה כשחבר המושבעים לא הצליח לגבש דעה במחלוקת או סתם לא רצה שהכיף ייגמר. שרידן ניסתה תביעה חוזרת אבל בתי משפט נוספים דחו אותה וההאשמות הלכו וגוועו. בעניין הפיטורים שלא כדין קבע בית המשפט כי אין בטענה ממש, מה שהציל את צ'רי אבל לא עצר מבעד קבוצת תסריטאים בסדרה לפתוח דיון עוין כלפי צ'רי. היוצר, כך נאמר שם, היה מאוד לעומתי ומדי פעם סבל מהתקפי היסטריה, ובאופן כללי העדיף את התסריטאים הגברים על פני הקולגות הנשיות שלהם.
7 צפייה בגלריה
דם חם, דם חם, זה מה שכולם אומרים שיש להן. מתוך "עקרות בית נואשות"
(צילום: באדיבות yes)
"עקרות בית נואשות" זכורה עד היום כאחת הסדרות הראשונות שיישמה את הז'אנר האהוב, דרמה קומית סבונית שבעלילתה שזורה גם תעלומת מתח. למרות שהאפמן, לונגוריה ואפילו צ'רי עצמו הביעו עניין באיחוד פוטנציאלי, אחד כזה לא התרחש מעולם. בפברואר 2023 נפגשו הארבע – האטצ'ר, האפמן, לונגוריה וקרוס – באירוע וירטואלי מטעם קרן SAG-AFTRA Foundation. הן אמנם לא נפגשו פנים אל פנים באופן פיזי אבל תמונת מסך של כולן הופצה ברשת וריגשה את המעריצים. האטצ'ר נכנסה ראשונה למלתחה שלה באותו היום ובחרה לעצמה את הבגדים - אבל הפעם, למרבה המזל, הדבר לא עורר את זעמו של איש. "עקרות בית נואשות" מתרוצצת היום בחווה שלה, אי שם בגן העדן של הסדרות הטובות שנפחו את נשמתן אבל הותירו מורשת יפה של קאט-פייט אלגנטי, שאותו ננצור בליבנו לעד. חג שמח.
