אפשר להבין מדוע במשטרה הזדרזו עוד במהלך השבת להוציא הודעה זועמת נגד גיא פלג, לאחר שהאחרון כינה את המפכ"ל "אידיוט שימושי" ב"אולפן שישי". בכל זאת, הכתב הבכיר הוא לא אשת חינוך ערבייה שניתן לעצור באמצע הלילה עם אזיקים ופלנלית על העיניים ואז להפיל עליה טענות שונות כדי לדרוש הארכת מעצר של שבוע. אם כך, למה לא להסתפק בדרישה (עילגת באופן לא מפתיע) לנקוט נגד פלג בצעדים עקב דיבור "בוטה ומכפיש הגובל בלשון הרע". טוב שלא דרשו לכלוא אותו בעוון העלבת עובד ציבור.
ובכן, אם פלג חטא בלשון הרע כלפי סמל שלטון - אזי בערוץ 14 צריכים להתחיל לארוז: לפי האופן שבו מדברים שם על היועצת המשפטית לממשלה והרמטכ"ל, למשל, הם אמורים להפסיד את התחתונים בתביעות דיבה ואולי גם להיאסר בגין הסתה. מן הסתם המשטרה בוודאי לא תזדרז לפתוח בחקירה נגד הערוץ שבו השר איתמר בן גביר הוא לא ליצן שמסתובב בתחנת דלק עם מצית זיפו אלא בסך הכול אחלה גבר.
אבל הסיפור הוא לא רק הפרשנות המגוחכת של המשטרה למושג של "לשון הרע" או הצביעות שלהם בכל הנוגע למשרתי הציבור אותם מותר לבקר בחריפות: מה שמטריד הוא האופן שבו גופים כמו המשטרה (במקרה של פלג) והצבא (בפרשת הסרטון של "הפטריוטים") מאמצים מדיניות תקשורתית שבה במקום להגיב לטענות - עוברים למתקפה על הגוף המשדר או הדמות הביקורתית, ואף באים בדרישות מופרכות במדינה דמוקרטית (טל"ח).
לעניין זה, אין ממש משמעות להבדל הדרמטי בין צבא שנמצא בשיאה של מלחמה ומוצא את עצמו מותקף באופן מנותק לחלוטין מהעובדות, לארגון שפעם נודע בתור "משטרת ישראל" וכיום ממש מתאמץ להוכיח שהוא הפך לזרוע ביצועית הכפופה לכהניסט עם רזומה הרשעות מפואר. בשני המקרים החיכוך עם תקשורת ביקורתית ואף אגרסיבית בלי שום ספק מוציא מהארגונים ניסיונות נואלים להתערב בתוכן, ליצור הרתעה עתידית והפעלת אפקט מצנן בקרב דמויות פחות חזקות מפרשן בכיר בחדשות קשת.
וכשם שהרמטכ"ל יכול וצריך להתגבר על העלבון שנגרם לו בערוץ 14 ולא להפוך אותו ל"הסתה" (מונח בעל משמעות פלילית), כך טענות המפכ"ל כאילו פלג כשל ב"לשון הרע" (מונח בעל משמעות משפטית) ראויות להישלח אחר כבוד לפח האשפה העמוס בניסיונות להסיט את הדיון מהמהות (ההתנהלות המטרידה והמסוכנת של רב-ניצב דני לוי בהדחת היועץ המשפטי של המשטרה) לשולי השוליים (פלג אמר "אידיוט שימושי"! בטלוויזיה! הצילו!).
למעשה, קשה שלא לראות את האירוניה, תגובת המשטרה היא לא רק תזכורת לכוחניות של ארגונים שבהם ממילא התפיסה האזרחית מוגבלת מטבעה, היא גם משמשת ראיה לכך שפלג יכול לטעון בשקט: "אמת דיברתי".