כשהבמאית סופיה קופולה ("אבודים בטוקיו") החלה ללהק את סרטה "פריסילה", על הרומן והנישואים של אלביס פרסלי ופריסילה, שאותה הכיר בגרמניה עת שירת בבסיס של הצבא האמריקני - היא חיפשה אחר שחקנית אחת שתגלם את הדמות מגיל 14 ועד 29. "זה היה תהליך די מפחיד", התוודתה קופולה, אבל יועצי הליהוק המליצו לבחור בשחקנית קיילי ספייני. גם כוכבת הקולנוע קירסטן דאנסט, שעבדה עם קופולה במספר סרטים, המליצה בחום. אחרי שקופולה וספייני נפגשו לקפה בניו יורק, הבמאית החליטה לקחת את הסיכון ולתת לה הזדמנות. "יש לקיילי פרצוף של ילדה, אז זה אמין שהיא תהיה בת 15, ומאחר שהיא כל כך מחושבת ידעתי שהיא תיגש לפרויקט ברגישות", נימקה קופולה.
"פריסילה" - טריילר
(באדיבות בתי קולנוע לב)
ההימור השתלם, והמשחק של ספייני בת ה-25 זוכה בצדק לשבחים רבים. היא אף גרפה את פרס השחקנית המצטיינת בפסטיבל ונציה ה-80 על הופעתה בסרט, שמגיע עכשיו לבתי הקולנוע בישראל, והייתה מועמדת לגלובוס הזהב. כשספייני התבשרה על הזכייה היוקרתית בוונציה, היא חשבה על הדרך הארוכה, המורכבת והמפתיעה שעשתה, מאז ילדותה הסוררת במיזורי שבדרום ארצות הברית, ועד השטיחים האדומים של ונציה והוליווד.
"הסיפור שלי הוא סיפור קלאסי, מאוד אמריקאי. נשלפתי מעיר קטנה בחגורת התנ"ך באמריקה (כינוי לאזור בדרום ארצות הברית שמאופיין בשמרנות, א"ק), והגעתי לעבוד עם במאית הוליוודית ידועה שהערצתי כל החיים", אמרה ספייני בעודה מתבוננת בגלים התכולים, כשראיינתי אותה בגינה המשקיפה על חוף הים בעיר התעלות האיטלקית. "אחרי שצפיתי בגיל 14 בסרט 'חמש ילדות יפות' (שיצרה קופולה, א"ק), נעלתי את עצמי בחדר ופשוט צפיתי בכל הפילמוגרפיה שלה. זו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי את רוחב היריעה ביצירה של במאי אחד. הרגשתי גם שסוף-סוף מישהי מכירה בזה שאת יכולה להיות ילדה צעירה וחמודה, אבל שיהיה בך גם אופל אמיתי וכאב, ערגה כזו לחיים אחרים או לאהבה. כשצעדתי עם סופיה בבכורה בוונציה על השטיח האדום, זה היה סוריאליסטי לגמרי מבחינתי. אני באמת גאה במסע הזה, במיוחד שאף אחד לא יודע מי אני", היא פורצת בצחוק.
7 צפייה בגלריה
"סוף סוף מישהי מכירה בזה שאת יכולה להיות צעירה וחמודה, אבל שגם יהיה בך אופל אמיתי וכאב". מתוך "פריסילה"
(באדיבות בתי הקולנוע לב)
ספייני חושפת שבילדותה היא הייתה תלמידה נוראית וילדה עקשנית. "לא רציתי ללכת לבית הספר ולא התחברתי לילדים בגילי, תמיד הסתובבתי עם המורים בזמן ההפסקות. הם כנראה ריחמו עליי, אז הם היו נותנים לי לעשות לפעמים מועדי ב' בסתר. בגיל 13 התחלתי לעבוד בתיאטרון המקומי, והופעתי כל שנה בפארק שעשועים במיזורי, בין הסתיו לחג המולד. ככה בניתי את הרזומה שלי. נשרתי מהלימודים ובגיל 15 הרגשתי שהגעתי ל'תקרה' שלי בדרום מיזורי. ואז פגשתי במקרה במסעדה איזה בחור שראה אותי מופיעה בלהקת רוק, והוא הכיר בחור שהשותף שלו היה סוכן בלוס אנג'לס, ונתן לי את כרטיס הביקור שלו. סיפרתי על המפגש הזה להוריי, והתחננתי: 'בבקשה, תיקחו אותי לשם'".
הצלחת לשכנע אותם?
"כן. הם ארזו את המיני-וואן ונסעו איתי. אחרי שחצינו את המדינה במשך שלושה ימים הגענו ללוס אנג'לס. משם התחילו ארבע שנים של פגישות, סירובים, של נגמר הכסף ושל לגור בבתים של אנשים רנדומליים, לישון להם על הספה, של להתחנן שהם ייתנו לי ולהורים שלי אפשרות להישאר עוד חודש, כי קראו לי לאודישן שני לתפקיד שבסוף לא צלח. ואז הוריי אמרו: 'אנחנו חייבים להפסיק עם זה. אנחנו כבר ארבע שנים לוקחים אותך לאודישנים ועכשיו את עוד מעט בת 18, אז את חייבת למצוא את הדרך שלך בהוליווד לבד'. ואז זה הסתדר - בגיל 18 קיבלתי את התפקיד הראשון שלי ב'פסיפיק רים: המרד', סרט מדע בדיוני, ומאז אני על הגל. גדלתי מהר מאוד והתחלתי להכניס כסף למשפחה כשהייתי צעירה מאוד".
ספייני אכן דוהרת על הגל, אחרי שורה של סרטים ("סגן הנשיא" משופע הכוכבים של אדם מקיי ו"הכישוף: הדור הבא") והפקות טלוויזיה, כולל המיני-סדרה המשובחת של HBO "הסודות של איסטאון" (2021) ו"הגברת הראשונה" (2022), הגיעה הפגישה המכוננת עם קופולה. "פשוט קיבלתי טלפון שהיא רוצה לפגוש אותי. אז ישבנו לקפה וסופיה שלפה אייפד והחלה להראות תמונות של פריסילה הצעירה ואמרה: 'אני הולכת לפגוש אותה לראשונה בעוד כמה ימים, ואני חושבת שתתאימי לתפקיד'. האמת שסופיה הכירה אותי קודם לכן, ופגשתי אותה כמה פעמים, אבל היא בטח לא זוכרת את זה. סופיה הייתה הראשונה שקראה לי לאודישן שני, כשהייתי בת 16. היא עבדה על 'בת הים הקטנה', שלא קרה בסוף. המלהקים שלה הכירו אותי מאותה תקופה, והם המליצו עליי. כמו כן, עבדתי עם קירסטן דאנסט המקסימה על סרט חדש שייצא בקרוב - 'מלחמת אזרחים', וקירסטן הייתה מקסימה ושלחה לסופיה הודעה: 'היי, אני עובדת עם קיילי ואני מאוד מחבבת אותה והיא מצוינת'. אני חושבת שזה מה שהכריע, וסופיה החליטה ללהק אותי. כשהתבשרתי שנבחרתי זה היה מלחיץ - מפחיד לגלם את פריסילה פרסלי".
איך הורייך הגיבו לבשורה המשמחת?
"לאמא שלי היה בבית מעין מזבח מזכרות של אלביס - והיא קצת התחרפנה כשסיפרתי לה. היא שאלה אותי במבוכה: 'אני יכולה להתחבא בשיחים בזמן הצילומים?'. אמא שלי ידעה בעל פה את 'אלביס ואני', האוטוביוגרפיה שכתבה פריסילה ושעליו סופיה ביססה את הסרט. אני לגמרי מבינה מה החשיבות של אלביס מבחינה תרבותית, מה גם שנולדתי בטנסי וגדלתי במיזורי. אלביס היה חלק גדול מחיינו. הוא כזה סמל של ארצות הברית, אבל גם של דרום ארצות הברית. כשהייתי קטנה נהגנו לבקר בגרייסלנד, האחוזה של אלביס. יש לי זיכרון ממש צלול של אבא שלי הולך בגרייסלנד כשהוא ממרר בבכי ואת If I Can Dream מתנגן ברקע - באותו רגע הסתכלתי על ההורים וראיתי כמה משמעות הייתה לאלביס עבורם".
"פריסילה" עוקב אחר ההיכרות של פריסילה בת ה-14 עם אלביס, דרך החיים בגרייסלנד, הנישואים ב-1967, ההורות לליסה מארי ועד הפרידה שלהם. "הסרט עוסק באהבה ראשונה", אומרת ספייני. "כשאתה כל כך צעיר, כשמתאהבים ככה, אתה לא יודע מי אתה מלכתחילה. אז כשבן הזוג שלך אומר: 'אני אוהב נשים כאלה וכאלה' או 'אני מעדיף את זה ככה' - אני יודעת מניסיון שלי שאני לגמרי אמרתי: 'טוב, אני בכל מקרה לא יודעת מי אני, אז אולי כבר אהיה מה שהוא רוצה כי אני מאוהבת'. את פשוט רוצה להיאחז במשהו".
פריסילה הגיעה בנעוריה מבסיס קטן בגרמניה לאחוזה של גרייסלנד והייתה צריכה להתמודד עם תהילת אלביס. כמי שגם הגיעה בגיל ההתבגרות מעיר קטנה להוליווד - איך את מתמודדת עם הפרסום, הצהובונים והשטיחים האדומים?
"אני לא חושבת שאני מאוד מפורסמת", אומרת ספייני וצוחקת. "להיפגש איתך וללכת על השטיח האדום בבכורה זה הכי קרוב שהגעתי להיות מפורסמת. בתור ילדה שבאה ממשפחה שמרנית - כפי שאמרתי, מעיירה קטנה בחגורת התנ"ך שאומרת להורים שהיא רוצה להיות כוכבת - אני יכולה לחשוב מה ההורים של פריסילה חשו כשהם גילו על הרומן שלה עם אלביס. אני לא יכולה לדמיין אפילו את השיחות שהתרחשו בחדר השינה של הוריי כשהודעתי להם על הרצון לעבור ללוס אנג'לס. למזלי הם מעולם לא פרשו אותן בפניי, הם היו מאוד תומכים אבל זה בוודאי היה להם קשה. אבל כמו שפריסילה ידעה, אני יודעת מה זה כשיש לך אמונה עיקשת במשהו כשאת בערך בת 14, ואת אומרת: 'זה הדבר היחיד שאני רוצה', כשאת יודעת את זה עמוק בפנים".
7 צפייה בגלריה
"אני יכולה לחשוב מה ההורים של פריסילה חשו כשהם גילו על הרומן שלה עם אלביס". מתוך "פריסילה"
(באדיבות בתי הקולנוע לב)
"בפגישה הראשונה שלנו במסעדה בלוס אנג'לס, פריסילה אמרה לי: 'הייתי מוצאת דרך להגיע לגרייסלנד כדי להיות עם אלביס, בין שההורים היו עוזרים לי ובין שלא'. ככל הנראה הייתי עושה את אותו הדבר, אם ההורים שלי לא היו עוזרים לי להגיע ללוס אנג'לס. הייתי כבר מוצאת מישהו וקופצת לאוטו שלו. הייתי נעולה לגמרי על ההחלטה הזו והייתי מסתדרת איכשהו. זה הדבר היחיד שיכולתי להזדהות איתו במהלך בניית הדמות, כי פריסילה כל כך רחוקה ממני. אני לא יודעת שום דבר על איך זה לחיות את החיים שהיא חיה. המסע הרגשי שפריסילה עברה הוא בוודאי קשה פי עשרה מכל מה שאני חוויתי, בגלל שהמסע הזה היה חשוף לעיני העולם כולו".
בתור דמות, פריסילה הצעירה די פאסיבית, והקהל כיום תוהה למה היא המשיכה לסבול בעודה "כלואה" ובודדה באחוזה המפוארת, ולמה היא לא עזבה את אלביס קודם לכן. איך הצלחת להתחבר להיבט הזה בדמות שלה ולסובלנות שלה?
"אני לא יודעת אם בהכרח התחברתי, בגלל שאני ככל הנראה הייתי אומרת, 'נו, יאללה. נמשיך הלאה'. באותה תקופה, בשנות ה-60, ללהיות השותפה, הרעיה, הצד התומך הייתה משמעות אחרת. מה גם שהעובדה שהיא הייתה זאת שתמכה במלך הרוקנ'רול מוסיפה רובד אחר לגמרי. פריסילה הייתה ילדה שקטה ומהורהרת, מבוגרת הרבה מגילה. כבר בגיל צעיר, פריסילה, שתמיד הייתה נשמה עתיקה, הבינה בדידות מהי ובנתה עמידות. כשהם נפגשו, שניהם היו בודדים מאוד - פריסילה הייתה רגילה לעבור מעיר לעיר ולהתחיל חיים חדשים בגלל שאביה היה טייס, ואז היא גילתה שהוא בכלל לא אביה הביולוגי. ואילו אלביס התייתם מאמו האלכוהוליסטית, זמן קצר לפני שהם הכירו. לכן פריסילה הבינה את אלביס, מהמקום שלה בחיים. מה שהיא עשתה למענו, זה מסוג הדברים שעושים בשביל אהבה. ללא ספק יש בסיפור שלהם כמה פרטים מזעזעים והוא מראה איך מישהי שלמראית עין חיה את החלום מוצאת את הכוח הפנימי.
"בעבודה על התפקיד, מצאתי אתגר באיך אני נשארת נאמנה לאופי שלה, אבל גם מציגה כוח פנימי. בתום ההקרנה בוונציה, פריסילה לקחה אותי הצידה ואמרה: 'הצלחת, זו הייתה אני. צפיתי בחיים שלי דרכך'. כך שעכשיו לא משנה מה יש לאנשים אחרים להגיד על הסרט ועל מערכת היחסים המוצגת בה".
7 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: ג'ייקוב אלורדי, קיילי ספייני, פריסילה פרסלי וסופיה קופולה
(צילום: Vianney Le Caer/Invision/AP)
לספייני ולג'ייקוב אלורדי ("אופוריה"), שמגלם את אלביס, היה זמן קצר לצלול לתוך כל התקופה המשמעותית הזאת. "לגלם את פריסילה היה דבר מאוד מפחיד. בגלל שהיו לנו רק שלושה חודשים להתכונן לצילומים, פשוט עבדתי כמו מטורפת. ניסיתי לפצח את הסיפור כמה שרק אפשר. כמה סרטונים ביתיים של פריסילה מאוד עזרו, כך שדי שמתי אותם בלופ ופשוט צפיתי בהם באדיקות. וכמובן גם דיברתי עם פריסילה. רצינו לספר את הסיפור האנושי שלה, מה הייתה מערכת היחסים שלה ושל אלביס מאחורי דלתיים סגורות ומה הייתה הזווית של פריסילה על הסיפור הזה - משהו שלא ראינו קודם. העיניים שלה נצצו כשהיא דיברה על אלביס, כאילו היא שם איתו והיא עדיין צוחקת מבדיחה שהוא סיפר לה.
"היא הייתה אדיבה, תומכת ונדיבה מאוד עם הזמן שלה. כשפריסילה מדברת בקול רך מאוד היא שקולה ומזכירה מלכה, לא לחינם היא נחשבת אצולה אמריקנית. אם לא הייתה לי התמיכה שלה, העבודה על התפקיד הייתה הרבה יותר קשה. היא הייתה המקור העיקרי שלי לבניית הדמות. ברגע שהתחילו הצילומים, הפסקתי הכול. לא הסתכלתי על כלום והייתי חייבת ללכת עם המחשבה שזה הכי טוב שאפשר, הייתי חייבת לראות מה יצא ממני ולבטוח בעצמי. הייתי גם חייבת להישען על סופיה".
היו דברים בשיטת הבימוי של סופיה שהפתיעו אותך?
"כן. סופיה נותנת מרחב לשחקנים, היא מאוד גמישה וכמעט לא נותנות הערות, בניגוד להרבה במאים שרוצים לשלוט בהכול ומרגישים שהם עושים את העבודה שלהם ככל שהם נותנים לנו יותר הערות. סופיה תמיד השמיעה לנו מוזיקה. מוזיקה היא תמיד חלק גדול בסרטים ובתהליך היצירה שלה. יש אמת בקלישאה: 'לעבוד עם סופיה זה כמו משפחה'. היא באמת דואגת לצוות שלה. הייתה לה אמונה גדולה בג'ייקוב ובי, גם כשלא האמנו בעצמנו".
הדרך שבה ספייני מגלמת את פריסילה בשלבים שונים של חייה מרשימה ואמינה. "לא רציתי שזה יצא קריפי או מוזר, שאני מעמידה פנים שאני ילדה. בגלל שהיו לנו רק 30 ימי צילום התרוצצנו כמו משוגעים בניסיון להבין באיזו נקודה אנחנו נמצאים בתסריט, כי לא צילמנו לפי הסדר. בבוקר הייתי בהיריון ואחר הצהריים הייתי בת 14 - היה קשה לעקוב. האלמנט המכריע ששמר אותי מפוקסת היה התלבושות, השיער והאיפור. אני שמחה שזה הסתדר ועבר בשלום. אהבתי מאוד את התלבושות של שנות ה-70 ושמרתי לעצמי חלק. אופנה הייתה חלק גדול מאוד בחיים של פריסילה, בתור המלכה של הרוקנ'רול והפנים של האצולה האמריקנית. לעמוד לצד אלביס, עם התספורות המעוצבות, האייליינר החתולי, שמלות הפייטים - זה היה חלק מהסיפור. פריסילה עדיין מתלבשת באופן שעושה אותה כל כך אלגנטית. אני לעומת זאת לובשת בעיקר ג'ינס וטישירט".
ספייני הספיקה בשנה האחרונה להצטלם לסרט נוסף בסדרת "הנוסע השמיני". "אני משתדלת לעשות את ההפך הגמור ביחס לפרויקט הקודם - אז אחרי 'פריסילה' עשיתי סרט על חייזרים - הכי רחוק שיש. היה כיף לעשות קצת אקשן".
לצד זה, גם עולם האופנה מביע בה עניין רב, והיא חתמה על חוזים עם מותגים נחשבים כמו בולגרי ומיו מיו, כשהיא אף חתמה את תצוגת האופנה של האחרון. "לפני התצוגה הייתי לחוצה, אבל האנרגיה הכמעט-תיאטרלית מאחורי הקלעים גרמה לי להרגיש בבית. ג'יג'י חדיד אמרה לי מאחורי הקלעים: 'ספרי לי איך את מרגישה', 'אל תרגישי שמזרזים אותך', 'תסתכלי לכאן כשהצלמים מצלמים אותך', ואז בסוף התצוגה היא התחילה לצרוח וחיבקה אותי: 'ככה חותמים תצוגת אופנה, חברים!' היא ממש פרגנה לי. למזלי הייתי צריכה לנעול סנדלים, כך שאלי האופנה באמת היו לצידי. לא הייתי צריכה לחשוש מלמעוד. עכשיו אני לא רוצה לצפות בתצוגות אופנה, אני רק רוצה להשתתף בהן".
