בוקר טוב להלומי האוסקר, לשבורי ההייטק ולשבים מרומא. אחרי ההצלה ההירואית של נטשה במועצה הקודמת על ידי פסלון החסינות של אבירן, השבוע היא עזבה את הבניין, הפעם סופית, והלכה לטבול בג'קוזי של שוקולד ולהתגנדר לקראת השואו של המושבעים במועצה הבאה. בניגוד לאבירן, השותף שלה לדרך, שבפרקים האחרונים נכנס בפול גז למשחק, נטשה, על כל חוכמתה, חדוותה והחשדנות הבריאה שלה היא נציגה של הדור הישן. נכון, גם אבירן מרבה להשתמש בשורש בג"ד, אבל הוא משתמש בזה ככלי אסטרטגי ואילו נטשה חיה את העולם הטוטאלי ונטול הדבשת, שבו היא טהורה ופועלת לפי צו המוסר ומי שמעז לנסות ולהדיח אותה הוא יצור נבזי, נקלה וחסר תקנה מצפונית.
מתוך "הישרדות" 12.03.2023
(באדיבות רשת)
זה לא ייאמן אבל מאיה, באחת הגיחות שלה מהבועה הרומנטית עם טל אל עולמנו, ניסחה את זה הכי טוב במועצת השבט: "אף אחד לא יצא פה טוב". הניסיון להצטייר כשחקן עם גיליון ציונים נקי הוא לא רק חסר תוחלת אלא גם מכשול בדרך להתקדמות במשחק. הבלבול הזה גם נקם בנטשה עצמה: היה לה את קוד היתרון במשימה, היא לא הצליחה לחשוף אותו בפני מאיה, אבל גם לא להביא את עצמה להשתמש בו. הטרלול הזה השאיר אותה קירחת מכל הכיוונים: שיקרה לברית שלה ומצד שני הפסידה את המשימה.
לביקורות טלוויזיה נוספות:
זאת רק עוד חוליה במסע הארוך והמפרך של "הישרדות" ישראל, אבל חייבים לציין לזכות הפורמט שהעונה הזאת לוקחת אותו צעד גדול קדימה. כמו כל דבר במדינה זה מאבק בין שני מחנות: האנשים שבאו לשחק והאנשים שבאו להתקרבן. השלב הבא הוא להבין שקרדיט על מהלכים הוא חרב פיפיות, ויש צורך בפיין טיונינג כדי להבין איך לעשות את זה בלי להסיט את המושבעים נגדך. רשימת המוזמנים להשקות מלאה בשחקנים שהגיעו בכוח המהלכים שלהם לגמר אבל הביטו במישהו אחר לוקח את המיליון, כי בדרך לשם הם דרכו על כל עצב חשוף.
גל, אגב, היא דוגמא נהדרת למקרה הזה. היא שולטת במשחק אבל כמעט אף אחד מהשורדים לא מחבב אותה. חסר לה אחד השרירים החשובים במשחק, זה שמאפשר לך טווח תנועה רחב מספיק כדי להוריד את הראש כשצריך. מספיק להקשיב לבחירת המילים שלה כדי להבין למה: בשיחה עם נטשה, במקום לקרב ולפנק אותה בכיבודים חבריים היא מבטיחה לה בדרך לגיליוטינה שהיא "שמה דגש על הדרך שהיינו ביחד", ושלא משנה מה קרה ומה יקרה היא אוהבת אותה, ושלל ג'יבריש ניו לייף מטופש שאומרים בהודעה לעיתונות כשמפטרים מישהו בלי פיצויים. תודה רבה באמת. כל כך שמחה שעשינו את השיחה הזאת. האבטחה תלווה אותך החוצה. טה-טה!
מנגד יש לנו את סהר. בעידן של כאוס ושבירת גדרות טוב שיש דבר אחד קבוע ויציב שאפשר לסמוך עליו - הפאסיביות של סהר. על פניה ההדחה הזאת התאפשרה בעיקר הודות לשלישייה: מאיה, אלית וסהר. מאיה לא איתנו כבר הרבה זמן, ואולי מעולם לא הייתה. אלית מתנהגת כאילו היא צופה במשחק הזה מתנהל בטלוויזיה ותוך כדי עולה שלב בקנדי קראש. על הדרך היא מקבלת טסטמוניות של כלום ושום דבר, בניסיון של ההפקה להצדיק את העובדה שהיא הצליחה להשתחל לשלב כה מתקדם של המשחק. וסהר? אוי סהר. סהר עדיין מתלבט. סהר עוד לא החליט מה הוא רוצה. אין בעיה אחי. בוא ניפגש אחרי הגמר ונראה לאן לוקחים את זה, בסדר? אין לחץ, קח ת'זמן, תשקול טוב טוב את כל האופציות, אנחנו פה, מתפרשים בשוחה, פותחים שולחן של מנות קרב ומחכים שמר קצין יחליט על מי יורים.
יותר מהכול, סהר הוא שחקן מבאס. היה לו פוטנציאל עצום אבל הוא לא היה חלק משום מהלך חשוב במשחק כי הוא כילה את הזמן בהתלבטות. שיא ההחלטה שלו הייתה בנמנעות - להימנע מלהמשיך את המשימה של הדו-קרב מול אבירן. אני מבינה את החיבור שלו לטל על רקע מקרה אמא, ובאמת לפעמים לא ברור מי מאוהב יותר בטל, מאיה או סהר, אבל זה יותר גדול מזה. סהר הוא שחקן שמתחשק לך להזיז אותו כדי שייתן לאחרים לנסות. הוא תופס זמן מסך ומקום של שחקן שהיה תורם קצת יותר להתקדמות במשחק במקום לעכב מהלכים כדי לחשוב. אבירן, לעומתו, מדלג בין שני המצבים - חבר ושחקן. הוא ירשום לזכותו את ההגנה על נטשה אבל הסיכוי שלו להגיע לגמר זעום כי הוא העדיף להיות חבר, שזה כמו להגיע למגרש כדורגל ולנסות לקלוע לסל. יומרני ויפה אבל לא קשור.
בפרקים הבאים ננסה לענות על שאלות כמו האם טל מבין שהעובדה שהוא עדיין במשחק היא נס ומי הבחורה החמודה עם הביקיני הירוק ומה היא עשתה לקייסי? תהיו חזקים.
