קונצרט של מוזיקה פרסית – מקצתה מסורתית-קלאסית, מקצתה מודנית יותר - עם אמנים משובחים – זה תענוג של ממש. וכזה היה הקונצרט הפרסי של התזמורת האנדלוסית אשדוד במוזיאון תל אביב שהתקיים מוקדם יותר השבוע, אחד משורה של קונצרטים של מוזיקה פרסית שהתזמורת מנגנת באולמות שונים בארץ.
מתוך המופע של התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד, המוקדש למוזיקה פרסית
(צילום: שלום לוטטי)
המוזיקה הפרסית הקלאסית היא בעצם המקור למוזיקה הערבית ולמוזיקה של המזרח הקרוב כולו (מצפון אפריקה, דרך טורקיה ועד ערבות אסיה התיכונה). בפרס שורטטו מרכיבי היסוד – בראשן שיטת המקאמים, וכמובן גם האילתור ורבעי הטונים. מוזיקאים פרסים הם שניהלו את חיי המוזיקה בחצרות הסולטנים באיסטנבול ובאימפריה העות'מאנית כולה. וכך התנחל המודל המוזיקלי שלהם בכל מרחבי המזרח התיכון וארצות ערב.
המרכיב החשוב ביותר שהמוזיקה הפרסית הנחילה הוא כאמור ההתבססות על המקאמים שהם למעשה סולמות מוזיקליים שלכל אחד מה אופי מלודי ייחודי, וכל אחד מהם משרה על המאזינים הלוך רוח ספציפי. סולמות כאלה היו קיימים גם במוזיקה המערבית העתיקה (בימי הביניים והרנסנס) ונקראו מודוסים. וגם הם, כמו המקאמים התייחדו במוטיבים מוזיקליים ספציפיים, בכיוון מלודי מוגדר, במרווחי צלילים מוגדרים.
4 צפייה בגלריה


זמרת מעולה שניחנת בגרוּב כייפי ומלהיב. לירז צ׳רכי. מתוך המופע של התזמורת האנדלוסית אשדוד שחוגג מוזיקה פרסית
(צילום: שמוליק בלמס)
הקונצרט הציג ז'אנרים שונים מתוך המתחם הגדול הקרוי מוזיקה פרסית: מן הקלאסי-מסורתי, עבור למוזיקה אמנותית עכשווית אך מבוססת מסורת של הלחנה ונגינה, ועד לפופ איראני של ערב מהפכת חומייני מעובד למאה ה-21.
מי שייצג את האגף המסורתי הוא ניסים לוגאסי - מאסטר מובהק של שירה פרסית קלאסית. לוגאסי הוא אולי מן היחידים בארץ שיודע לשיר "תחריר" פרסי של ממש. מדובר בצורת הבעה בשירה הפרסית שבה הזמר מקשט את הקו המלודי על-ידי רטט מהיר בין טונים סמוכים. מעין זינוקים קצרים ומהירים מהקו המלודי לעבר צלילים גבוהים יותר (לעיתים בפלצט), וחזרה. זה מזכיר קצת את היוּדֶל השוויצרי, אך קצר יותר ומהיר יותר. ולוגסי מבצע זאת באופן מעולה, ומגיש שירה דרמטית ומרגשת. לוגסי המנהל את מקאמת - בית הספר למוזיקה של המזרח, ששוכן בצפת, ופרט למומחיותו בשירה פרסית הוא גם מנגן על סנטור וטאר פרסי. כשאת הנגינה על הטאר הוא למד אצל סהבה מוטלבי (Sahba Motallebi) - וירטואוזית בינלאומית, שאף היא כיכבה בקונצרט.
4 צפייה בגלריה


מאסטר מובהק של שירה פרסית קלאסית. ניסים לוגאסי. מתוך המופע של התזמורת האנדלוסית אשדוד שחוגג מוזיקה פרסית
(צילום: שמוליק בלמס)
הטאר הפרסי - כלי פריטה עם תיבת תהודה בצורת הספרה שמונה, צוואר ארוך ושישה מיתרים – הוא מכלי הייסוד במוזיקה הפרסית. סהבה מוטלבי ובצידה בעלה רזה מוחסניפור – שניהם אמני טאר מובהקים. הם נולדו באיראן, רכשו שם את מומחיותם, פיתחו קריירה בינלאומית (מוטלבי היא גם זוכת פרס גראמי) ועזבו את איראן. במהלך הקריירה של מוטלבי היא הפרה לא מעט טאבו באיראן: כנערה הסתובבה בטהרן נושאת לבדה כלי נגינה ברחוב (דבר שאסור לאישה לעשות במדינה) והקימה אנסמבל על טהרת הנשים בלבד, למרות שבאיראן אסורה נגינת נשים בלא נוכחות נגנים גברים. כמובן שההופעה בישראל היא עוד אחד משבירות הטאבו הללו. סהבה מוטלבי היא גם מלחינה בזכות עצמה ועל הבמה ביצעה קטע סולו שלה מדהים, בנגינה מחשמלת ממש. לפתע פתאום הפך הטאר שלה – בדרך כלל כלי צנוע – למיני-תזמורת שלמה עם סערת צלילים יוקדת.
היצירה הקצרה הזו של מוטלבי היא גם מפגן מרתק של מוזיקה מיקרוטונאלית – כזו שמשתמשת במרווחים של רבעי טונים (שלא קיימים במוזיקה המערבית). המרווחים הקצרים הללו מאפשרים הבעה רגשית ברזולוציה דקיקה במיוחד, כפי ששמענו. והשימוש בהם הוא עוד מאפיין מובהק שהמוזיקה הפרסית הנחילה לתרבות המזרח. אגב, עד היום מוטלבי ניגנה מדי ערב יצירת סולו אחרת, כולן מוטות אילתור.
מי שהביאה לקונצרט את המוזיקה הקלה יותר והמודרנית, הייתה לירז צ'רכי המעולה. צ'רכי, שנולדה למשפחה ממוצא איראני, עוסקת כבר שנים ביצירת שירי פופ איראניים מקוריים, לצד אלבומה הראשון שבו חידשה שירים משנות ה-70 של המאה הקודמת. זו הייתה תקופה שזמרות-על יצרו ז'אנר חדש – עדכני לתקופתן, עם נופך בינלאומי אך מושר בפרסית. בראשן הזמרת גוּגוּש (گوگوش) - האייקון הראשון במעלה של הפופ הפרסי, גִיטִי פָשַיִי (گیتی پاشایی), מַהַאסְטִי (مهستی) ואחרות. אחרי מהפכת חומייני נאסר על נשים לשיר בפומבי וכך נדם קולן של כל הדיוות הללו למשך עשרות שנים. רובן עזבו בסופו של דבר את איראן וחזרו לשיר באירופה ואמריקה.
היצירה של צ'רכי מתכתבת עם שירים מן התקופה ההיא בשילוב בִּיט עדכני, ובקונצרט ביצעה שירים מתוך אלבומיה "זאן" ו"רויה", שיצרה יחד עם אמניות מאיראן שהשתתפו בהם בחשאי. השירים והטקסטים הם מחווה ומחאה עבור זמרות באיראן שכבר 45 שנים מנועות מלהשמיע את קולן בציבור. באופן אישי אני מוכרח להודות שסוג המוזיקה הזה פחות מעניין אותי, אך אין ספק שצ'רכי היא זמרת מעולה, ההפקה הקולית שלה והגרוּב כייפים ומלהיבים.
רועי אזולאי המנצח הניע את הערב כולו בניצוח דינמי מאוד ויעיל, ולמרבה השמחה הוא הוציא מהתזמורת האנדלוסית צליל מגובש ועשוי היטב. במשך שנים התזמורת הזו הייתה במסלול הדרדרות, אבל בשנה-שנתיים האחרונות מסתמן שינוי משמח לטובה: דור חדש של נגנים צעירים הגיע לתזמורת - רובם בוגרי מקאמת שנבחרו בקפידה בידי אלעד לוי, המנהל האמנותי של האנדלוסית. אלה מוזיקאים צעירים שעברו הכשרה יסודית, ושבשונה מבעבר הם חברים בתזמורת במשרות קבע. החבורה הזו מכניסה רוח של התלהבות ומקצועיות.
4 צפייה בגלריה


הוציא מהתזמורת האנדלוסית צליל מגובש ועשוי היטב. רועי אזולאי. מתוך המופע של התזמורת האנדלוסית אשדוד שחוגג מוזיקה פרסית
(צילום: שמוליק בלמס)
גם ההפקות המוזיקליות שלוי מעלה מציגות פנים חדשות לתזמורת: לא רק פיוטים ומוזיקה מן המגרב - שהיו רוב עיסוקה של התזמורת בעבר. אלא מגוון חדש ומעניין של ז'אנרים מוזיקליים מהמזרח. כך למשל, בעונה הנוכחית הוא העלה קונצרט ששילב מוזיקה מהסהרה, מאתיופיה וג'אז עכשווי (עם עומרי מור ואַבָּטֶה בָּרִיהוּן); וקונצרט פיוטים מן המסורתיים ועד למקוריים עכשויים (עם זיו יחזקאל ויגל הרוש). כמובן שהסדרה הפרסית הנוכחית היא המחשה ברורה למגמה החדשה שהוא נוקט. ונקווה ששיקומה של התזמורת יעלה וישגשג עוד ועוד. שורה תחתונה: מומלץ מאוד לאוהבי המוזיקה הפרסית, וגם דווקא לאלה שלא מכירים אותה.