צדק הוא מושג חמקמק. בחיים הפרטיים והציבורים, והוא הופך לבעייתי אף יותר בזירה הבינלאומית. הנאצים סימנו את היהודים כמפיצי מחלות זיהומיות של הגוף (טיפוס) והנפש (קומוניזם) והחליטו להדבירם כדי להפסיק את התבוללותם באומה הארית; לפי ארצות הברית הטלת פצצת האטום על הירושימה ונגסאקי נועדה להרתיע כדי לשים סוף למלחמה עם יפן; הסרבים טוענים שהטבח בסרברניצה היה תגובה מתבקשת על מתקפות הבוסנים על ההתנחלויות שלהם באזור; ולדימיר פוטין קבע שהפלישה לאוקראינה נועדה לסכל איום של נאט"ו על רוסיה ובחמאס מתארים את 7 באוקטובר כמאבק בכיבוש הישראלי של אדמתם, כשישראל מנמקת את מדיניות הכיבוש שלה כפעולת מנע נגד הטרור הפלסטיני. טיעונים והסברים יש למכביר והם מזינים ומצדיקים את המשך מעגל האלימות, בעוד שבית המשפט הבינלאומי (ICC) נוסד כדי לקטוע אותו.
טריילר - "מלחמה וצדק"
(באדיבות Marcus Vetter)
הסרט התיעודי "מלחמה וצדק" (War and Justice) של צמד הבמאים הגרמנים מרקוס פטר ומיקלה ג'נטילה, עוקב אחר פעילות בית המשפט הבינלאומי בהאג מבעד לעיניו של התובע הראשי הראשון שעבד בו, לואיס מורנו אוקמפו הארגנטיני וממשיכי דרכו. המשפטן המוערך שהוביל את התביעה נגד מנהיגי החונטה הצבאית בארצו, ושכמרצה לימד בין השאר באוניברסיטה העברית בירושלים, התווה במהלך כהונתו (2012-2003) את היעדים ואת דרכי הפעולה שאליהם שאף בהכרעת סכסוכים בינלאומיים והבאת האחראים לפשעי מלחמה לדין. אבל לצד המטרות הנעלות הללו, אוקמפו מתוודה מול המצלמה על המגבלות והאתגרים הבירוקרטיים והמדיניים שמותירים את המנדט של המוסד שבהובלתו מצומצם ולעתים חסר אונים.
פטר וג'נטילה מלווים עם מצלמותיהם את אוקמפו מאז השנים האחרונות לכהונתו ועד היום, וכן את היורשת שלו בתפקיד פאטו בנסודה מגמביה, ואת התובע הראשי הנוכחי כרים חאן מבריטניה. בן פרנץ, התובע הראשי במשפטי נירנברג שהלך לעולמו בשנה שעברה, מצרף גם הוא את תובנותיו למה שאפשר ולמה שאי-אפשר לבצע באופן מעשי שם. מנגד הוא גם מציג את מה שיש לשאוף אליו על מנת שמלחמות ברחבי העולם לא יתנהלו על פי עקרון נקמת דם. דרך סקירת המקרים השונים שנחקרו בבית המשפט הבינלאומי בשני העשורים האחרונים, ואלו שהסתיימו בצו מעצר והרשעות, צפות ההתלבטויות שעולות מהשאיפה לצדק שמוכרע בארכאות משפטיות במקום בשדה הקרב. בעוד שפשעי מלחמה של מנהיגי מדינות עולם שלישי, כמו בדרפור, קונגו ולוב נידונים בהצלחה ולעתים מביאים להצלחה, המעצמות העולמיות זוכות לחסינות מתוקף מעמדן.
5 צפייה בגלריה
שאיפה לצדק שמוכרע בארכאות משפטיות במקום בשדה הקרב. מתוך "מלחמה וצדק"
(באדיבות Marcus Vetter)
לאורך הסרט מוזכרים השואה, רצח העם ברואנדה והטיהור האתני בבוסניה כדוגמאות לאסונות הגדולים ביותר שידעה האנושות בעת החדשה. אלו שימשו כמניעים להיווסדותו של בית המשפט בהאג באמנת רומא מ-1998. אלא שיישום סמכויותיו במציאות התגלה כמסובך ביותר. לפי גבולות הגזרה שהוגדרו מלכתחילה, כדי לפתוח בחקירה בנוגע לפשעי מלחמה, הצד התובע חייב להיות אחת מהמדינות החתומות על אותה אמנה. במקרה של פתיחה ב"מלחמה אגרסיבית" - פשע המלחמה החמור ביותר על פי פרנץ ואחרים - על שתי המדינות להיות חתומות. במקרה או שלא, ארצות הברית, רוסיה, סודאן וגם ישראל חתמו על האמנה אך נמנעו מלאשררה באופן רשמי, ובכך הצטרפו למדינות כמו סין, הודו, איראן, אריתראה, תימן וסוריה שמלכתחילה התעלמו מקיומה של ונמנעו מלקבל את סמכותה.
זוהי המורכבות הפוליטית-בירוקרטית שמשפיעה על קבלת ההחלטות של אוקמפו ויורשיו בטיפול במשברים קשים, כדוגמת מלחמת האזרחים בסוריה, הפלישה של רוסיה לאוקראינה והסכסוך הישראלי-פלסטיני. אוקמפו עצמו הצליח להרשיע את תומאס לובנגה מקונגו שנהג לגייס בכוח ילדים למליציה שלו, וכן הוציא צווי מעצר נגד נשיא סודאן, עומר אל-בשיר, על הטבח המדמם בדרפור, ונגד נשיא לוב מועמר קדאפי. אבל למרות שאיפתו לסייע במניעת שפיכות דמים, הוא לא הצליח ליזום הליכים משפטיים בנוגע לסכסוכים מחוץ לאפריקה - למרות שניסה. הסרט סוקר כיצד נפגש ב-2009 עם נציגי הרשות הפלסטינית בצל מבצע "עופרת יצוקה", אולם נדרש לדחות את פנייתם שכן היו נטולי מעמד בינלאומי באותם שנים. היום הוא מביע אכזבה שלא הצליח לעשות דבר בגזרה הזאת: "המקרה המסובך ביותר", על פי הגדרתו.
"אוקמפו הקפיד על שני עקרונות שהוא לא היה מוכן לחרוג מהם: האחד להישאר בתחום סמכותו החוקית, והשני לא להיות מוטה לאף אחד מהצדדים", סיפר מרקוס פטר בריאיון מיוחד ל-ynet. "מבחינתו בית המשפט הוא המקום בו יש לפתור סכסוכים בין מדינות, מכיוון שמלחמה היא הדבר הנורא ביותר. אבל הוא ידע שאם בית המשפט לא יישאר בלתי מוטה, הוא לעולם לא יזכה למעמד של בורר הגון. זה גם הרעיון שמנחה אותי כבמאי. בסרט הזה היה חשוב לי להסביר למה כל כך חשוב שיהיה בית משפט בינלאומי, אבל מצד שני להציג את המורכבות שבפעילותו כשנשאלת השאלה איך אפשר לשפר אותו. כקולנוען אני נמנע מלהתמסר לצד זה או אחר ומציב את עצמי במרכז. אני לא מעוניין ליצור סרט תעמולה והמטרה שלי אינה אקטיביזם אלא לתאר את המתרחש".
5 צפייה בגלריה
"הוא ידע שאם בית המשפט לא יישאר בלתי מוטה, הוא לעולם לא יזכה למעמד של בורר הגון". מתוך "מלחמה וצדק"
(באדיבות Marcus Vetter)
להישאר בלתי מוטה הפך להיות משימה לא פשוטה בכלל מאז 7 באוקטובר, אירוע שטלטל את פטר בן ה-57 שביקר בישראל ובגדה המערבית פעמים רבות בעבר. בעקבות ההתפתחויות הוא החליט לפתוח את הסרט, שכבר נערך והושלם, ולעדכן אותו עם החומרים המזעזעים מהטבח בעוטף עזה וכן בזוועות שעוברות על התושבים הפלסטינים בצל התגובה הקשה של צה"ל. "הגרסה המקורית נסגרה בנאום של נשיא אוקראינה ולדימיר זלנסקי. אבל אחרי 7 באוקטובר, אף אחד כבר לא דיבר על רוסיה, וזה היה ברור מאליו שאני חייב לפתוח את הסרט והייתי חייב להיות זריז מאוד כי הוא כבר נשלח לפסטיבלים", מסביר פטר.
"בניגוד לתחילת הדרך ב-2009, כשאוקמפו רצה להתערב אבל לא הייתה לו האפשרות לחרוג מסמכותו, היום הרשות הפלסטינית קיבלה הכרה בינלאומית וראשיה אישררו את האמנה. לכן ההתפתחויות האלה, שקורות לנגד עינינו, יכולות לעלות בהמשך לסדר היום של בית המשפט ויש לתובעים סמכות לחקור פשעי מלחמה של ישראל נגד הפלסטינים וכן של חמאס. זה מצב חדש. הבעיה היא שמה שמניע את המשך המלחמה זה יצרי נקמה ולא מאמץ לפתור את הסכסוך באמצעים משפטיים. לרוע המזל, נקמה רק תשמר את מעגל האלימות ותגביר את ההקצנה בשני הצדדים".
כשאתה שומע על הפגנות בערי אירופה למען פלסטין, שתובעות למצות את הצדק עם ישראל, מה היית רוצה להגיד להם לגבי האופן שבו צדק נעשה הלכה למעשה?
"כולם צריכים לזכור שהמחויבות של בית המשפט הבינלאומי היא להיות בלתי מוטה. כדי לפעול, צריך להתחיל בחקירה מעמיקה של הנסיבות ושל המעשים של שני הצדדים. לכל אחד מהם יש טיעונים משלו, והצדקות משלו. שני הצדדים צריכים לזכור שייתכן שהכרעת הדין אינה תואמת את תפיסת הצדק שלהם, אבל היא עדיין תקפה ויש לקבל אותה. מושג הצדק אינו פשוט כל כך כמו הקריאות ברחוב. צדק הוא לא רק מה שאתה רואה כצדק. אני לא חושב שיש נכון ולא נכון מובהק בכל סכסוך, וכל אחד חושב שהצדק איתו. השאלה היא אם מלחמה צודקת היא מלחמת אין ברירה. כפי שבן פרנץ קבע: 'מלחמה לכשעצמה זה פשע המלחמה הנורא ביותר'. כולם צריכים לעשות הכול כדי למנוע אותה ולהימנע מפשעי מלחמה מקומיים שכמעט תמיד קורים במהלכה".
בימים אלו, בית המשפט נראה מאוד לא רלוונטי, במיוחד בעולם שיש בו ארגוני טרור לא מדינתיים שפועלים באופן לוחמני, כמו חמאס ודאעש שמלכתחילה לא מכירים בחוק הבינלאומי. אבל לפי פטר, הבעיה הגדולה ביותר של בית המשפט הבינלאומי היא העובדה שהמעצמות הגדולות בעולם, ארצות הברית, רוסיה, סין, הודו, וגם ישראל, אינן מכירות בסמכויותיו. בכך מנהיגיהן שומרים לעצמם חופש פעולה ללא לקיחת אחריות מול העולם, ובמיוחד במקרים של פתיחה במלחמה. זוהי אופציה עדיפה בעיניי רבים מהם. היא מאפשרת להם להכריע סכסוכים באמצעות העוצמה הצבאית העדיפה שלהם, ובהתאם לאינטרסים שלהם, בעוד ששדה הקרב המשפטי שיוויוני יותר וההכרעה עוברת לרשות השופטים ששוקלים את מכלול הטיעונים של הצדדים.
"בית המשפט הבינלאומי לא רלוונטי כרגע, אבל הוא יכול להשתפר, וזה חייב לקרות כי האנושות על סף חורבן כללי", אומר פטר, "לבית המשפט תהיה השפעה רק אם סמכותו תתקבל על ידי המעצמות, רק אז ניתן יהיה לכפות את הכרעותיו. איך אפשר לראות בו מוסד בעל השפעה אם המעצמות הגדולות שרוצות לשמר את כוחן לא מוכנות לקבל אותו? צריך שיהיה מי שיגיד גם למנהיגיהן, אתם לא יכולים לעשות מה שאתם רוצים ולפתוח במלחמה כי כך אתם יכולים לכפות את רצונכם על העולם. זה חייב להיפסק. המטרה היא למנוע מלחמה. יש סיבות טבעיות לפתוח במלחמה - מנקמה באויב והרתעתו ועד חיזוק הסולידריות הלאומית הפנימית. אבל הכרעה משפטית מאפשרת נתיב אחר להתרת מחלוקות, תוך נקיטת אמצעים נגד האחראים לעימות. ברור לי שלפעמים אין ברירה ומלחמה מתחייבת מן המציאות. אבל זה חייב להיות המוצא האחרון".
גם החוק הבינלאומי ובית המשפט הבינלאומי מכיר בכך שלעתים לחימה היא הברירה היחידה, ודומה שזו גם העמדה שלו בנוגע למלחמה הנוכחית בעזה, כך לפחות עולה מהדבריפ שנשא התובע הראשי חאן ב-29 באוקטובר, ושולבו בסרט: "המראות הקשים מהטבח והחטופים מציגים הפרות של אמנת ז'נבה, והפושעים לא יכולים להימנע מעונש. אני מוכן לפעול נגד האחראים. אבל אני חייב להבהיר לישראל שחייבים להיעשות מאמצים ללא דיחוי אשר יבטיחו מזון ומים לאזרחים. זוהי מחויבות שנופלת על ישראל במלחמה נגד חמאס, כשכל בית פרטי, בית חולים, בית ספר או מסגד - הוא אתר מוגן".
לרוע המזל, כחלק מהמערכה המורכבת נגד חמאס, צה"ל נאלץ לבצע פעולות שחורגות מהגדרות אלה. עם זאת, בניגוד לרשות הפלסטינית, ישראל לא נמנית על 124 המדינות שחתומות על אמנת רומא, ולכן לא רשאית ליזום הליך נגד סינוואר וראשי החמאס, והוצאת צווים נגדם בגין פשעי מלחמה או פתיחה ב"מלחמה אגרסיבית". מנגד, לפלסטינים שמורה הזכות לבקש מבית המשפט הבינלאומי לפתוח בחקירה נגד ראשי מדינת ישראל ומערכת הביטחון שלה בחשד לביצוע פשעי מלחמה. מהלך שתלוי בשיקול דעתה של התביעה.
"מלחמות מוכרעות בכוח במקום מעשיית צדק", מדגיש אוקמפו את הבעיה. "הן מוכרעות לפי למי יש כלי נשק רבי עוצמה ולא למי יש טיעונים חזקים". אוקמפו טוען שלאורך ההיסטוריה מנהיגים פוליטיים יצאו למלחמה מסיבות שונות ומשונות, אבל הם לעולם לא יודו שזה נעשה ביוזמתם. כדי להצדיק את המהלך הקיצוני, תמיד יציגו אותו כמונע מהגנה עצמית, וכדוגמה מביא אוקמפו את דברי הרמן גרינג הנאצי ש"כדי לפתוח במלחמה כל מה שנדרש זה להגיד שהותקפת ואז להאשים את כל הפציפיסטים בבגידה במולדת". זו גישה שיושמה לטענתו גם במדיניות של בוש ושל אובמה בעיראק ואפגניסטן, וכך גם במקרה של פוטין ונימוקי הפלישה שלו לאוקראינה. נימוקים שנשללו בבית המשפט הבינלאומי שהוציא נגד נשיא רוסיה צווי מעצר בינלאומיים. בריאיון לסרט אוקמפו מודה ששקל לפתוח בחקירה דומה בעקבות אירועי מבצע "עופרת יצוקה".
5 צפייה בגלריה
"החוק הבינלאומי נועד לשרת שלום ויציבות של האנושות לאורך שנים". מתוך "מלחמה וצדק"
(צילום מסך)
בדוקו משולב נאום של בנימין נתניהו באו"ם מ-2009, בו הוא מסביר שצה"ל מנסה ככל יכולתו למנוע הרג מיותר של אזרחים למרות שחמאס מסתתר ביניהם. אולם כדי להטיל ספק בקביעה הזאת, בסרט משולב האירוע הטרגי של ד"ר עז א-דין אבו אל-עייש שהתקשר לכתב שלומי אלדר בשידור חי בערוץ 10 אחרי שפגזי טנק פגעו בדירת משפחתו וגרמו למות שלוש בנותיו. "המנהיגים תמיד יגידו שפתחתנו במלחמה כי הותקפנו ואז יקבעו שמי שמתנגד למלחמה אינו נאמן למדינה", מסביר אוקמפו. חאן מסביר שמהטעמים הללו, חייבים לעמוד מול השיקולים הפוליטיים והלאומיים הצרים של מנהיגים, ולטובת האנושות ככללה: "החוק הבינלאומי נועד לשרת שלום ויציבות של האנושות לאורך שנים, זה צריך לקבל קדימות לפני שיקולי רווח והפסד פוליטיים ומדיניים בתווך הקצר".
לפי פטר, זאת בדיוק התפיסה שצריכה להשתנות, לא רק בהקשר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני אלא גם באינספור סכסוכים ברחבי העולם שהמנהיגים מעדיפים להכריע אותם בכוח הזרוע. מבחינת הבמאי הגרמני, בן לאב טורקי, התקווה היחידה שנותרה לאנושות היא האנשים עצמם. לפני קצת פחות משני עשורים הוא ניסה לחתור למגע איתם במזרח התיכון, משני צדי הקו הירוק, עת צילם את הסרט "הלב של ג'נין" מ-2008. הסרט מלווה את איסמעיל חאטיב, אביו של הילד אחמד שנורה על ידי חיילי צה"ל, שהחליט לתרום את אברי בנו לילדים לישראלים. בהמשך הפיק את "אחרי השתיקה" על מפגש של אישה ישראלית עם משפחת המחבל שרצח את בעלה, וכן ביים את "סינמה ג'נין" שבו תיעד את היוזמה להקמת בית קולנוע בג'נין, בה לקח חלק פעיל בעצמו.
בדיעבד בית הקולנוע שהיה אמור להפיח השראה ותקווה בנוער המקומי נסגר, נהרס וכיום נבנה מעליו מרכז קניות, מה שמעורר אכזבה אצל פטר, אבל גם קורטוב של ציניות. למרות זאת הוא מנסה לשמור על תקווה. "ב-7 באוקטובר טסתי לסן פרנסיסקו כדי להיפגש עם אוקמפו וראיתי את החדשות מוקדם בבוקר ולא האמנתי שזה קורה. כשנחתתי אחרי שעות של נתק הבנתי עד כמה בלתי נתפס מה שקורה שם. זה טלטל אותי ושבר את לבי והכול צף מחדש כי לא הייתי בשטחים מאז שהקמנו את סינמה ג'נין. נזכרתי איך איסמעיל חאטיב אמר שלמרות הרצון הטוב כל החרא הזה יחזור על עצמו. אני חושב שלמרות שאנחנו נמצאים בתקופה הרעה ביותר האפשרית, הסרטים הללו מראים שיש טוב בשני הצדדים. יש אנשים נהדרים שמאמינים באפשרות לדו-קיום, והם חייבים להמשיך ולנסות לפעול למען המטרה הזאת כי אחרת אי אפשר לדעת מה יקרה בעתיד. זו ההזדמנות האחרונה להציל את המצב".
אפילו אחרי כל המלחמות לאורך השנים?
"אני לא אופטימי, אבל הסיפורים בסרטים הללו יישארו, ומי יודע, אולי הם ישמשו השראה לדורות הבאים ויתנו להם תקווה. אי אפשר להמשיך להילחם כל הזמן, גם אם החלומות שלך התנפצו. אני מכיר כל כך הרבה אנשים שעברו טראומה לאורך השנים בשני הצדדים. גם אני לא רציתי לעשות יותר סרטים בשטחים, ולכן בחרתי בכיוון של בית המשפט הבינלאומי. אבל גם הסרט הזה מתחבר ישירות לטרילוגיה של ג'נין. יש לי תקווה שהאנושות עדיין לא אבודה לגמרי והסרטים שלי נועדו לתמוך ברעיון הזה, אבל ההרגשה שלי היא שזה הולך בכיוון ההפוך. כבר לא נוכל לעצור את החורבן הזה שבדרך. אבל באופן אישי, אני רוצה לעשות מה שאני יכול. וזה מה שמניע גם את הסרט הזה, שהוא ככל הנראה הסרט הטוב ביותר שעשיתי. הוא אולי לא רגשי כמו קודמיו, אבל הוא הכי מורכב וככל הנראה החשוב ביותר".
