המילה "שלמות", על הטיותיה השונות, מופיעה לא מעט בדוקו החדש של נטפליקס, "מרתה". היא נאמרת על ידי המרואיינים ובעיקר על ידי מי שהדוקו עוסק בה, כוהנת הלייף סטייל הוותיקה מרתה סטיוארט, האישה שלימדה את אמריקה איך לחיות ולארח בטוב טעם. סטיוארט היא לא הסלבריטאי הראשון בעולם ששאף שהסרט הדוקומנטרי שיסקר את תולדותיו יציג אותו כאדם מושלם, אבל היא בהחלט הפכה את השלמות וההשתוקקות אליה למוטיבציה בכל תחומי החיים, ולא רק כשזה נגע לדימוי הציבורי שלה.
"מרתה" - טריילר
(באדיבות נטפליקס)
האם יש לשאיפה הזאת מחיר? תוהה יוצר הסרט אר.ג'יי. קאטלר (שהספיק לשכלל את כישורי דיבוב הסלבריטאים שלו בסרטי דוקו מוערכים שעשה על בילי אייליש, אלטון ג'ון, אנה וינטור ואחרים). אז כן, כמובן שיש לזה מחיר. והמחיר הזה ניכר בעיקר בכל דקת ריאיון עם סטיוארט, אבל הוא גם זה שהופך את "מרתה" לקצת יותר מעניין מסיפור "נסיקתה, התרסקותה והתאוששותה הבוגרת" הרגיל שעומד בבסיסם של רוב סרטי הדוקו-סלב מפס הייצור ההוליוודי.
סיפור הרקע של סטיוארט כבר סופר לא פעם, היא סלף-מייד ביליונר, שהגיעה מרקע לא פשוט - משפחה ענייה בת שמונה נפשות מניו ג'רזי, עם אבא פרפקציוניסט ומתעלל רגשית, שפתח את היום עם כוס קפה וכוס יין אדום - ובעזרת תושייה, יצירתיות והתמדה הוכיחה שהחלום האמריקני חי ובועט. היא עשתה את זה פעמיים: הלכה בעקבות התשוקה הפנימית שלה, במקרה שלה "לשדרג את חיי היום-יום", כפי שמצהיר הביו שלה באינסטגרם, כלומר סגידה לאסתטיקה וליעילות בגבולות הבית והחצר, והיא גם הצליחה לתרגם את זה להצלחה עסקית, היא הפכה את עצמה למיליונרית, הקימה חברה, הונפקה בבורסה והפכה למעצמת תרבות.
הקריסה הגיעה בשנת 2004, אז נסחרה החברה של סטיוארט "ליווינג אומנימדיה", בשיא של שני מליארד דולר. אלא שאז עלה שמה של סטיוארט כאחת מקבוצת אנשים שמכרו מניות של חברת התרופות "אימקלון", בעקבות מידע פנימי מסווג שהגיע לידיהם. בסיומו של משפט מתוקשר, שבמהלכו הואשמה סטיוארט לא בסחר מניות הלא-חוקי אלא דווקא בשיבוש הליכי משפט ועדות שקר, היא ריצתה חמישה חודשי מאסר בכלא הפדרלי אלדרסון במערב וירג'יניה. סטיוארט תיארה את המאסר בדרכה היבשושית וכמובן, תיעלה אותו לטובת תובנות למודות ניסיון וחוכמת חיים. זה לא עזר לחברה שלה, שערך המניות שלה קרס בעקבות המוניטין של סטיוארט ובהיעדרה. השלמות עזבה את הבניין.
היא אומנם עברה לא מעט טלטלות - בעלה הראשון עזב אותה, החבר השני שלה מזה 15 שנה הודיע לה שהוא צריך להתחתן, ולכן הוא עומד להינשא לאישה אחרת, תוך כדי בילוי משותף - אבל אין מה לרחם על סטיוארט. בואו, מדובר באישה לבנה ועשירה, שחולשת על אימפריה, גם היום וחיה חיי נוחות פריווילגיים. אבל אולי דווקא משום כך יש משהו מרתק בצפייה בסטיוארט מתראיינת, ואולי זאת הסיבה שקאטלר ניקה מהסרט את כל פרצופיהם של המרואיינים האחרים - כולם, לרבות בתה היחידה, לקסי - כדי לאפשר לצופים להתמקד רק בסטיוארט עצמה.
האישה בת ה-82 עוברת את המסך בעיקר כאדם שכל החיווטים הרגשיים שלו מנותקים באופן זה או אחר. ניכר שקל לה יותר למסור לידיו של הבמאי את המכתבים האינטימיים שכתבה לבעלה כשזה עזב אותה, אפילו כשהם מציגים אותה באור שהוא ההיפך מכל מה שהייתה רוצה לחשוב על עצמה, מאשר לדבר על הרגשות האלה מול המצלמה. יש כמה רגעים שבהם היא מגלה מודעות עצמית, כמו ההבנה שבהיעדר הורים שהפגינו כלפיה רגשות היא לא ידעה איך להיות אמא כזאת עבור הבת שלה, אבל רוב הזמן היא מתנהלת בחוסר מודעות מפתיע, בהתחשב בעובדה שבכל זאת עברה כברת דרך.
היא רוטנת על הבגידות של בעלה לשעבר, אנדי, ועל מערכות היחסים שניהל עם נשים אחרות במהלך נישואיהם, אבל מתייחסת בשיוויון נפש לעובדה שהיא ניהלה רומן ("עם גבר אירי נאה מאוד") ופוטרת אותם בכך ש"אנדי לא ידע עליהם". את הרגעים שבהם היא נסגרת או מסרבת לשתף פעולה בדרכה המנומסת במהלך הריאיון קאטלר מכניס פנימה, אולי כדי להראות לצופה עם מה הוא התמודד, אולי כדי להפוך את סטיוארט לקצת יותר אנושית, אולי שתי האפשרויות נכונות. במובן מסוים הדרך של סטיוארט עד הלום היא העניין המשני ב"מרתה", והאופן שבו סטיוארט עצמה חוותה וחווה אותה עדיין, נקודת המבט שלה, היא החלק המרתק בסיפור.
לא בטוח ש"מרתה" שווה את הכמעט-שעתיים שהוא יתבע מכם. הוא חזרתי, מאפשר לסטיוארט להימלט ברגעים מסוימים ומפאר אותה ואת עלילותיה באופן מעט מוגזם. אבל באותה נשימה, סטיוארט היא אכן אייקון אמריקאי רחב יריעה, היא בהחלט אדם שעשוי לספק לחוקרי נפש האדם לא מעט חומרי גלם, האופן המעניין שבו הפכה את עקרות הבית למנוף והלהיטות האמיתית שלה ליופי ויעילות בהחלט מעוררים השראה, ובכל מקרה, תודו שבשום סנריו לא הייתם רואים את זה נגמר עם תוכנית משותפת לה ולסנופ דוג ובשער של ספורט אילוסטרייטד בגיל 81, קו עלילה שנשמע כמו משהו שתסריטאי שיכור היה כותב אחרי שעישן משהו שסנופ השאיר במאפרה שלו. אז כן, גו מרתה. אף אחד לא מושלם.
