תגידו מה שתגידו על הוליווד, למרות תחושת הרדיפה שרבים מאיתנו מרגישים מגבעתיים ועד בוורלי הילס, תעשיית הבידור האמריקנית שופעת מפיקים, במאים ושחקנים יהודים. רבים מהם ילידי הארץ. בין אם מדובר במקרה של כל ישראל חברים, או סתם סטטיסטיקה פשוטה, שיתופי הפעולה שלהם מניבים בדרך כלל סדרת מתח או סרט אקשן עם סיפורי מקור ששואבים השראה מהסכסוך במזרח התיכון, והפקתם כוללת קומבינציה כלשהי של גידי רף, ליאור רז, מארק איווניר, ענבר לביא, אריאל ורומן ועוד. לא חסר. מי שהצליחו להיחלץ מהביצה הישראלית של לוס אנג'לס הן היוצרת עלמה הראל וכוכבת העל נטלי פורטמן. מסלולי החיים של כל אחת מהן הובילו אותן לקדמת הבמה של תעשיית הקולנוע האמריקנית, ועד לעבודה המשותפת על הפקת המיני-סדרה "האישה באגם", שעלתה אתמול (ו') באפל TV פלוס. עלילתה מתרחשת בעיר בולטימור ולא בכנרת או באגמון החולה. אומנם נפש יהודייה הומייה בה אך אין לה קשר לארץ הקודש. ובכל זאת שווה לכם לצפות בה.
Lady in the Lake – טריילר
(באדיבות: אפל TV פלוס)
זהו תפקידה הטלוויזיוני הראשון של פורטמן, אחרי קריירה אדירה על המסך הגדול כשחקנית אמריקנית (ונזכיר שגם כבמאית ישראלית, עם העיבוד שלה לספרו על עמוס עוז "סיפור על אהבה וחושך"). פורטמן חברה לעלמה הראל שנרתמה להפקת "האישה באגם" כתסריטאית ראשית עבור שירות הסטרימינג של אפל. לא משהו מובן מאליו, הראל בת ה-48 אומנם נודעת בארצות הברית כקולנוענית מקורית ומוכשרת, שביימה קליפים ללהקות ביירות וסיגור רוס, ואף עבדה עם שיה לה-באף על דרמת ההתבגרות הנהדרת "האני בוי". עם זאת, להוביל מיני-סדרה בסדר הגודל הזה הוא לא משהו שהתנסתה בו בעבר. כל זה קרה כשהיא בהיריון ראשון מבן זוגה ביירון באוורס שאף מופיע בסדרה כשחקן, ומשתפת פעולה עם בעלה לשעבר ושותפה היצירתי בועז יכין, שנמנה על צוות המפיקים (וגם כתב פרק אחד). ואיך אפשר לשכוח שפורטמן הגיעה עם דרמות שלה מהבית על רקע הגירושין מבעלה בנג'מין מיליפייה והסיקור הצמוד בטורי הרכילות.
בהתחשב בנסיבות החיים האישיים והמקצועיים של שתי היוצרות הללו, שיתוף הפעולה שלהן מרגיש טבעי, בנקודת הזמן הזאת ובמסגרת העיבוד לרב-מכר של הסופרת היהודייה לורה ליפמן. "זה היה שידוך מצוין", הצהירה פורטמן. העלילה מלווה דמויות של שתי נשים, האחת יהודייה והשנייה שחורה, שתיהן גרות בעיר בולטימור בשנות ה-60, אך סיפורי הרקע שלהן שונים בתכלית. עם זאת, הנסיבות מוליכות אותם בקווים המקבילים בדרך למפגש מתוח, לא טבעי. וליתר דיוק אל-טבעי. מאדי שוורץ (פורטמן) היא אשת איש ופעילה בקהילה היהודית, קלואי שרווד (מוזס אינגרם) היא אם חד-הורית בשכונה שנשלטת על ידי ארגון פשע מקומי. השתיים נאבקות בלפיתת הגברים סביבן, בהשראת התנועה לזכויות האזרח שנישבה בארצות הברית באותה התקופה. מתוקף תפקידן החברתי כבנות זוג ואימהות, הן נדרשות לריסון עצמי ודיכוי דחפים.
2 צפייה בגלריה
מאתחלת את מהותה כעיתונאית חוקרת, אמיצה וחסרת פשרות. מתוך Lady in the Lake
(צילום: באדיבות אפל TV פלוס)
האירוע המחולל שגורם טלטלה בתפיסת המציאות של מאדי ודוחף אותה לצאת לחיים חדשים הוא האובדן של חיי אישה אחרת, נערה יהודייה בשם טסי דרסט שנחטפה ונרצחה בעיצומו של מצעד חג ההודיה בעיר. היא נדהמת נוכח האדישות שמגלה בעלה השמרן, בגילומו של ברט גלמן (שהפך דווקא לכוכב על בישראל בזכות עמידתו האיתנה נגד חמאס), ועוזבת אותו ואת בנם המשותף כדי לאתחל את מהותה כעיתונאית חוקרת, אמיצה וחסרת פשרות. כל הדרך למימוש עצמי, הרחק מעבודות הבית, המפגשים החברתיים המזויפים, ארוחות שבת כשרות והטרחה המוגזמת שבהכנתן. במקביל אנחנו עושים היכרות עם שגרת יומה של קלואי שמגדלת שני ילדים קטנים, שלאביהם (באוורס) יש תרומה שלילית, אם בכלל, לחינוכם. כמפרנסת יחידה, היא נאלצת לעבוד בשתי משרות: כבובת ראווה אנושית בכלבו במהלך היום, וכברמנית במועדון ג'אז בלילה. כשהיא מנסה להרים ראש דרך פעילות חברתית בתנועה לשחרור האישה, היא מאוימת.
העלילה שנמתחת ומסתעפת לאורך תשעת פרקי הסדרה מתעצבת כשילוב של דרמה פמיניסטית ובלשית, כשמאדי נשאבת עד כלות למציאות חייה החדשים כעיתונאית. אחרי שהיא עוזרת למצוא את האשם בחטיפת טסי דרסט הצעירה, מאדי נחושה לפתור תעלומת הרוצח המסתורי של "האישה שבאגם", הלוא היא קלואי. שתי הנשים שלא נפגשו בחייהן, עתידות להיכנס למסלול התנגשות דווקא אחרי מותה של האישה השחורה שרשויות החוק לא מראות עניין רב מדי בסיפורה, ומנגד מאדי מראה עניין מוגזם מדי בו. זוהי תפנית מקורית ביחס לסיפורים השגרתיים של העצמה נשית, מתוך סדיקה של אחדות השורות. על אף שרוחה של קלואי מבקשת ממה לסגת ולהפסיק להתערב בענייניה האישיים, התשוקה של הבלשית המתחילה גוברת על כל שיקול אחר. ההגשמה העצמית שלה כאישה משוחררת מתעלה על פני צרכים של אחרים, ואחרות.
2 צפייה בגלריה
הסדרה נשענת על העוצמות הדרמטיות הנדירות של פורטמן. מתוך Lady in the Lake
(צילום: באדיבות אפל TV פלוס)
ביחס למקור הספרותי של ליפמן, העיבוד הטלוויזיוני של "האישה באגם" נותן יותר נוכחות לדמות של קלואי, בחייה ובמותה. למעשה, לופיטה ניונגו זוכת האוסקר לוהקה לתפקיד, אך פרשה שבועות ספורים לפני תחילת הצילומים. אינגרם הוזעקה להחליף אותה ועשתה זאת בכישרון רב. עם זאת, זוהי דמותה של מאדי שעומדת במרכז הסדרה והיא נשענת על העוצמות הדרמטיות הנדירות של פורטמן, וניזונה אולי מהשינויים בחייה האישיים כאישה עצמאית מחוץ לחיי הנישואין. התפיסה החזותית המקורית של הראל מעניקה לסדרה תנופה קולנועית עם עבודת מצלמה נמרצת ותנועה תזזיתית שבוודאי סייעו לפורטמן להעצים את נוכחותה בהרפתקה הראשונה שלה בהפקת סדרה, שמתנהלת בתנאים הפקתיים שונים ובלוח זמנים מתמשך, מקוטע וחסכני יותר ביחס לצילומי סרטים.
השידוך בין הראל לפורטמן מוצלח ולא רק בגלל שמדובר בשבט אחיות גם יחד. לצד הדרמה והמתח, השתיים מיטיבות להמחיש את מנגנון ההתקרבנות העצמית כמחולל הצדקה לחתירה לעצמאות על חשבון אחרים. או כפי שפורטמן מגדירה זאת: "המדוכא יכול להפוך למדכא". בהקשר העכשווי, זה נוגע לתרבות ה-WOKE האמריקנית שמבקשת להעצים את אלה שמסומנים כ"חלשים" בחברה מתוך התנגדות ל"חזקים" ומחיקתם. וזה מהדהד את צדקת הדרך של יהודים שחוו רדיפה לאורך השנים וכיום מתעמרים בעם אחר לצורך הגשמה עצמית. זה מתחבר גם לתחושות הקיפוח של שחקנים, ובעיקר שחקניות, ממוצא יהודי שתובעים הכרה בבלעדיותם בהתאם למנטרת ה"לספר את הסיפורים שלנו" ובתגובה לסערת ה-Jewface בעקבות ליהוק הלן מירן ל"גולדה" של גיא נתיב. "האישה באגם" היא סדרה חזקה שיצרו נשים יהודיות חזקות על אישה יהודייה חזקה. הן עושות זאת מעמדת כוח והן לא מתנצלות על כך, בטח לא מתבכיינות.
פורסם לראשונה: 08:00, 19.07.24
