כל כך הרבה דברים השתנו מאז 1987, השנה בא יצא לאקרנים הסרט האייקוני, "חיזור גורלי". לא פלא שהגרסה הטלוויזיונית של הסרט, שעלתה בשבוע שעבר בפרמאונט+, לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל. במיוחד כשהטלוויזיה של ימינו, למרות ההתרחבות המדהימה שלה והשפע הבלתי ניתן להכלה שהיא משליכה על הצופים, נתונה בסד ביקורתי הרבה יותר קשוח מזה שפעל עליה בסוף שנות ה-80 העליזות. לפני שיצא לקולנוע, שינו היוצרים את הסרט בהתאם לדרישת הקהל (בעזרת קבוצות מיקוד), באופן שביטא את התפיסה החברתית של אז - משפחה היא תמיד מעל הכול. נשים רווקות תמיד תהיינה מתוסכלות, לא משנה כמה מצליחה הקריירה שלהן, כי, כאמור, משפחה היא הדבר החשוב ביותר. גברים בוגדניים הם לא האשמים, אשמה האישה שפיתתה אותם, ואם היא גם מטורפת, אובססיבית, תלותית ומאיימת, אז עוד יותר טוב.
"חיזור גורלי" - טריילר
(באדיבות פרמאונט+ )
הימים בהם גברים ישבו בקולנוע וצווחו על המסך "תהרוג את הכלבה!", כשהדמות של אלכס פורסט בגילומה של גלן קלוז הופיעה עליו, עברו מהעולם. המרכיבים שהפכו את "חיזור גורלי", סרט על אישה (גלן גלוז) שאחרי סטוץ חד פעמי עם עורך דין אמיד ונשוי (מייקל דאגלס) הופכת לסטוקרית מהגיהנום ומשלמת על כך בחייה, לכזה שמעורר תגובה קדמונית אמוציונאלית כל כך נחשבים היום כמעט בלתי מוסריים. ובכל זאת, הפיתוי להשיב הצלחה מסחררת כמו "חיזור גורלי" אל המסך מן הסתם היה גדול.
אני יכולה רק לנסות לדמיין איך נשמעה ישיבת הפיתוח של "חיזור גורלי" הטלוויזיונית בפרמאונט: בואו ננצל את הזכויות על "חיזור גורלי", אבל נתאים אותה לרוח הזמן. נוסיף קצת, נעבה הרבה, נמתח את התסריט על פני שמונה פרקים של שעה כל אחד. נוודא שאנחנו לא מעצבנים אף אחד - אלכס פורסט היא כבר לא נקמנית, רצחנית ומרושעת אלא אישה עם טראומת עבר, נואשת לחיבה, שלא מצליחה לקרוא את הסיטואציה החברתית. נעשה את זה שנון יותר, עכשווי יותר, נשאיר את הסקס ונוסיף גם תעלומה בלשית של רצח. נמזוג פנימה שני שחקנים לוהטים - ג'ושוע ג'קסון ("הרומן", "דוסון קריק") וליזי קפלן ("הסקס של מאסטר", "פליישמן בצרות") - ויש לנו את זה. להגיד שזה הצליח? פחות.
2 צפייה בגלריה
הפיתוי להשיב הצלחה כזאת אל המסך מן הסתם היה גדול. מתוך הסדרה "חיזור גורלי"
(צילום: באדיבות פרמאונט+)
זה מתחיל בשינוי הכי בסיסי: מותחן אירוטי של שעתיים עם קצב אינטנסיבי הופך לסדרה המתפרשת על פני שמונה שעות. אתגר כמעט בלתי אפשרי בהתחשב בחלל הריק שהיוצרים - אלכסנדרה קנינגהם ("עקרות בית נואשות") וקווין ג'יי היינס ("פרי מייסון"), שעבדו עם התסריטאי של הסרט המקורי, ג'יימס דירדן - התבקשו למלא. הריפוד הנוסף הורכב מפיצול העלילה לשני קווי זמן: באחד דן גלאגר (אותו גילם במקור מייקל דגלאס) הוא עורך דין מצליח שמועמד למשרת שופט. בקו הזה, שמתרחש בתחילת שנות ה-2000, מתנהל גם הרומן קצר המועד של אלכס ודן. בקו עלילה חדש לחלוטין, 15 שנה מאוחר יותר, גלאגר יוצא מהכלא לאחר שריצה מאסר של 15 שנים על רציחתה של פורסט. הנרטיב הזה מתמקד ביחסים שלו עם המשפחה שלו - בת', אשתו לשעבר (אמנדה פיט) והבת שלו אלן (אליסה ג'ירלס), כעת סטודנטית נוגה לפסיכולוגיה יונגאינית, שאמורה לאפשר לסדרה לשים עוד פוקוס על ההפרעה הנפשית של אלכס.
כתבות נוספות במדור טלוויזיה:
גלאגר המיוסר (שמשהו מאוד לא טוב קרה בכלא לשיער הבעייתי שלו ממילא), יוצא מהכלא ומנסה לשקם את היחסים עם בת' ואלן, אליהן התנכר במהלך המאסר. לשם כך הוא גם מגייס את חברו הטוב, מייק (טובי האס) כדי לפתוח את תיק חקירת הרצח ולהוכיח שהוא בעצם לא ביצע אותו. הפרק הראשון הוא אקספוזיציה ארוכה להיכרות של גלאגר ופורסט והפרק השני הוא סוף השבוע הארוך (שהסדרה מרחיבה אותו בעוד שני מפגשים), זה שמכונן את היחסים המעורערים שיבואו בהמשך. שני הפרקים הראשונים גם מנסים להחזיר את האיזון לתמונה המוקצנת של הסרט - גלאגר פה הוא לא הבחור הטוב. הוא מרסק רכב חברה בנהיגה בשכרות כשהוא מתוסכל מהעובדה שלא הפך לשופט, ובורח מהמקום. הוא מתקשה לקחת אחריות על ההחלטה שלו לוותר על הקשר עם משפחתו ומאשים את הסביבה.
2 צפייה בגלריה
קשה לדמיין מספיק ריפוד שיהפוך את מסע הכורסא הזה לכזה שמצדיק שמונה שעות מסך. מתוך הסדרה "חיזור גורלי"
(צילום: באדיבות פרמאונט+)
הפרק השלישי כבר סוטה מהסרט כשהוא מספק את האירועים מנקודת המבט של אלכס. מצד אחד היא הופכת אנושית יותר כשאנחנו לומדים שהיא שברירית ופגיעה, הפסיכולוגית שלה מתנכרת אליה ושהיא נוטה להעצים מערכות יחסים עם גברים ואז לחוות את עצמה כננטשת כשהם לא נשארים. מצד שני הצופים מגלים איך כל ההיתקלויות שלה בגאלגר עד עכשיו היו פרי תכנונה המדויק. מדובר בדילוג לא החלטי בין הניסיון לעמוד בדרישה המוסרית התקופתית להפוך את הטלוויזיה לשיקוף הוגן של המציאות, ובין הרצון להשאיר את הסדרה נאמנת ליחסי הכוחות של הסרט המקורי. התוצאה בעיקר לא אחידה ופושרת. תוסיפו לזה את הכימיה הכמעט בלתי קיימת בין ג'קסון לקפלן, לא משנה כמה האחרונה תיתלה בו עיניים עגולות, ותבינו ש"חיזור גורלי" בבעיה.
באופן מתבקש הסדרה מלאה בקריצות לסרט המקור. שפן לבן מסתובב במסדרונות הבניין של אלכס, רמיזה לשפן המבושל של הבת של גאלגר בסרט. גאלגר ומייק מתבדחים על הרתיעה שלהם מאמבטיות בעקבות הכיכוב שלהן בכל כך הרבה זירות פשע - רפרור לסצנה האחרונה בסרט בו אלכס נורתה על ידי בת'. הסקס הראשון של אלכס ודן במטבח, המטריה שנפתחת כשאלכס ודן נרטבים (במקור מהגשם, בסדרה ממתזים במסעדה מקסיקנית), החומצה על הרכב של דן וכמובן ה"אני לא אסכים שיתעלמו ממני!", המפורסם. אבל כל אלה לא מחפים על העובדה ש"חיזור גורלי" היא שעטנז לא מפוקס שלא מוכן לקחת צד. מאחר ונותרו עוד חמישה פרקים, קשה לי לדמיין מספיק ריפוד שיהפוך את מסע הכורסא הזה לנוח או כזה שמצדיק שמונה שעות מסך. אלכס פורסט, מן ייתן ותמצאי מנוחה נכונה וכזאת שלא תצריך רימייק נוסף. אמן.
