בסוף 2019 הסתיימו צילומי הסרט הישראלי "הבית ברחוב פין". הבמאי עמיר מנור אמר את הקאט האחרון והחומרים עברו לעריכה. זה היה, ועודנו, סרט תובעני ולא קל לעיכול, על דינה, בחורה צעירה שנקלעת בעל כורחה אל החצר האחורית של תעשיית המין בתל אביב. האדם שכפה עליה את העיסוק בזנות הוא זה שמציל אותה ממנו בסופו של דבר, אבל כדי שזה יקרה צריך היה להתרחש אירוע נוסף שיזמה דמות נשית אחרת בסרט, אנה - לכאורה דמות שולית, אבל כזאת שמעמידה קונטרה לכל הייאוש והכניעה שמאפיינים את העלילה. את התפקיד הזה לקחה דווקא נטע קומאי, אז דוגמנית בת 19, שזה היה תפקיד המשחק הראשון וגם האחרון שלה.
מאז שהסתיימו צילומי הסרט קרו המון דברים בעולם, ובישראל בפרט. בסוף 2021, "הבית ברחוב פין" כבר היה מוכן לאתגר את הנשמות האמיצות שייצפו בו, אבל לפניו עמדו בתור על המדף סרטים רבים אחרים שאת יציאתם דחתה הקורונה. הסרט המתין והמתין ואז הגיעה מתקפת 7 באוקטובר הנוראית, ודחתה את היציאה עוד קצת. לבסוף התקבלה החלטה לשחרר את הסרט לאקרנים, ארבע שנים לאחר הצילומים. קומאי, היום בת 24, מרגישה שחיים שלמים עברו מאז. היא כבר פרשה מהדוגמנות ועכשיו מתמקדת באהבה המקורית שלה, עיצוב אופנה, אבל הרושם שהותירה עליה החוויה עדיין חזק.
"זה סרט מאוד מפעיל רגשית", היא אומרת בריאיון ל-ynet. "הוא חושף משהו מאוד אפל. אהבתי שהוא לא מתנצל או מייפה כלום, זה ראוי להערכה, אבל יש סצנות מאוד קשות לעיכול".
"הבית ברחוב פין" - טריילר
(צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג)
זאת גם לא התקופה האידיאלית להוציא סרט כזה.
"כן, צריך להיות אמיץ כדי להצליח להזדהות עם הדמויות האלו ולא לעצום את העיניים".
הדמות שלך היא במובן מסוים נקודת אור בסרט. את הבחורה האחרונה שחוטף הסרסור, שמגלם אימרי ביטון, ובניגוד לנשים האחרות את לא משתפת איתו פעולה.
"אני באה בגישה אחרת משאר הבנות, לפחות מדינה, הגיבורה. אנה היא הרבה יותר לוחמנית. היא באמת מעדיפה למות מאשר לקבל על עצמה את מה שהוא רוצה שהיא תעשה, ומשלמת על זה מחיר כבד. הייתה לי חוויה מאוד טובה מהצילומים למרות שזה היה תוכן קשה. לבוא בתור הדמות שנכנסת ראש בראש בדמות הכי קשה ומסוכנת ומדכאת, זה היה קטע".
וזה התפקיד שבעצם פתח - וסגר - את קריירת המשחק שלך. לא פשוט בתור תפקיד ראשון, בטח בלי רקע בלימודי משחק.
"נכון. זו הייתה תקופה שעשיתי אודישנים, קפצתי למים. ובאודישן הזה הטקסט ממש זרם לי. זאת הייתה רשימת קללות והתנגדויות, ואיכשהו הצלחתי להתחבר לזה. לא יודעת מאילו עולמות זה הגיע אליי".
מבחינת יוצר הסרט, עמיר מנור, קומאי גילמה את מה שחיפש בדמות של אנה - שהחצינה פחד ורכות, אבל מתחתם הסתתרו ביטחון, ערך עצמי והתנגדות עוצמתית. "נטע הפתיעה אותי ביכולת שלה להחזיק את המורכבות, את הדואליות", הוא מסביר, "שמצד אחד מכילה את האישה המבוהלת, הנדרשת להתמודד עם הכוחנות הגברית במרחב, ומצד שני מחזיקה את האישה החזקה, העוצמתית, שגבולותיה ברורים. כזאת שאינה מוכנה, גם במחיר חייה, להשתעבד ולמחוק את הזהות שלה".
4 צפייה בגלריה
"צריך להיות אמיץ כדי להצליח להזדהות עם הדמויות האלו". מתוך "הבית ברחוב פין"
(צילום: ויקטור בזרוקוב)
הבנת לאיזה סרט את נכנסת?
"בגדול כן. חשבתי שהיא במצב תודעתי אחר ממה שהיא הייתה, אבל אחרי זה הבנתי את הסצנה והעובדה שהיא ממש נלחמת גם במצב הפיזי שהוא שם אותה בו. היא מסוממת, אין לה את הכוחות, והיא נלחמת נגד הגוף שלה שקורס כרגע ורוצה להיכנע, ונגד יהודה, הסרסור, שמנסה להכניע אותה".
איך מתכוננים לתפקיד כזה?
"זה אפל. קשה לי להבין מאיפה הבאתי את ההזדהות, אבל היה לי חיבור לתחושת ההתנגדות לזה שמישהו מחליט עליי וקובע לי, שסוגרים עליי. ניסיתי להקביל את זה לסיטואציות מהחיים שלי, שעברתי עם חברים או משפחה, כשמישהו מנסה לקבוע לי משהו שאני לא, ואני צריכה להוכיח את זה. כמו שבסרט אני אומרת, 'אני אנה, אני לא נועה'. זה מן רגש כזה של, 'אני מה שאני, אל תגיד לי מה אני אהיה'. היו לי סיטואציות לא נעימות מהסוג הזה שאני פחות רוצה להיכנס אליהן, אבל היו לי חוויות לא פשוטות שקשורות למשפחה, לטיפול שעברתי ונתקלתי בו בקיר - מטפלת הנחתה את ההורים שלי להתעלם ממני במשך חודש, אני לא רוצה לפרט יותר מזה. זה היה בלתי נסבל ויצר אצלי התנגדות גדולה".
תלית בסרט תקוות מבחינת קריירת משחק?
"לא. זאת הייתה תקופה של התנסות ולא ידעתי לאן זה יתפתח".
ההורים שלך צפו בו?
"לא. אני רוצה שהם יצפו. הם בטח סקרנים ואני רוצה שיראו איך אני משחקת, אבל זה קצת מוזר בגלל התוכן. זה לא המצב האידיאלי לראות בו את הבת שלך. מצד שני הם לא פראיירים, הם יכולים להתמודד. אני חושבת שהם די התרשמו כשקיבלתי תפקיד שמצריך תעצומות נפש, והם מכירים את הצדדים שלי ויודעים שאני יכולה להתמודד ולהכיל את זה".
ממש לא רק "אחות של"
זאת ככל הנראה לא תהיה ההתמודדות הראשונה של ההורים של קומאי עם תכנים מורכבים. אם היא נראית לכם מוכרת, זה אולי כי היא לא הנציגה הראשונה במשפחה שדוגמת את תעשיית הבידור. אחיה הגדול, אורי, המוכר יותר בשם הבמה דודו פארוק, פרץ אל התודעה הציבורית בסוף 2017. הוא היה תלמיד תיכון שאימץ לעצמו דמות פיקטיבית סאטירית של ערס שוביניסט והלך איתה רחוק. פארוק הוציא שירי ראפ, הופיע, התראיין בתקשורת והפך לדמות מסקרנת, שמצד אחד קסמה ללא מעט בני נוער, ומצד שני הרתיעה והכעיסה לא מעט מבוגרים, בעיקר הורים.
קומאי-פארוק הואשם במיזוגניות, החפצה, אלימות מינית והתמודד עם ביטולים חוזרים של הופעות, עד שבריאיון טלוויזיוני שבו התראיין כאורי הביע חרטה. בנובמבר האחרון הוציא לראשונה שיר תחת שמו האמיתי, "גולני שלה", כמחווה לחיילי חטיבת גולני. בריאיון ב"ידיעות אחרונות", סיפר שדמותו של פארוק שימשה עבורו כנתיב פריקה של טראומה שעבר בצבא, כשאחד מחבריו התאבד בבסיס שבו שירת.
קומאי מעידה שלא הזדעזעה במיוחד כשהפרסונה של פארוק התחילה לתפוס תאוצה. "זה שעשע אותי, אבל לא הופתעתי. אני רגילה לזה מהבית, אלו בדיחות שכל הזמן היו באוויר. לא ציפיתי שזה יתפרסם ככה, זה היה מטורף. גם אני בסוף התחלתי לשיר את השירים האלה, יש בזה משהו מאוד קליט".
הבנת את הביקורת? את ההורים שהתעצבנו?
"הבנתי, כן, ובכל זאת בחרתי ללכת עם אחי ולהגיד, 'פאק אברי וואן. תגיד מה שבא לך. זה מה שבא לך להציג עם הדמות, יאללה'. נכון שיש דברים שהם חוצי גבול, צריך לעשות את זה בטעם, אבל בגדול אני אוהבת שעושים דברים לא פוליטיקלי קורקט ולפי הספר. קצת לעצבן אנשים, זה לא נורא. הכול בסדר".
גדלתם ככה? זאת התחושה שלכם במסגרת המשפחתית?
"כן. לא להתנצל, לא לעשות דברים כי צריך - האמת שלך יותר חשובה. יש לנו פתיחות והומור בבית שמאפשרים את זה. אין דברים שאי אפשר להגיד".
4 צפייה בגלריה
"אמרתי לו 'פאק אברי וואן. תגיד מה שבא לך'". קומאי על אחיה כדודו פארוק
(צילום: יובל חן)
לקחת ללב ביקורות שהוא קיבל? או למדת משהו מהאופן שבו הוא התמודד עם ביקורת?
"לא כל כך התרגשתי מהביקורות. זה לא נעים כשנכנסים לדברים אישיים או מדברים לא יפה, אבל באופן כללי ציפיתי לביקורת עליו, לא חשבתי שיגידו, 'איזה חמוד'. החומרים שלו קיצוניים, אני חושבת שגם הוא ציפה לזה", היא עוצרת רגע לחשוב, "אני לא יודעת איך אני מתמודדת עם ביקורת. נראה לי שפחות טוב", היא צוחקת, "גם ככה יש הרבה פעמים ספקות כלפי עצמי, ואם מישהו בא וחוזר עליהם - זה פחות נעים".
קומאי ואחיה עוברים תהליך די דומה מהבחינה המקצועית. שניהם התחילו ממשהו מאוד פרונטלי וחשוף - אצלה זו הייתה קריירת הדוגמנות ואצלו, כאמור, הדמות של דודו פארוק. כעת הם עושים שינוי שלוקח צעד אחורה ומנסה להביא משהו יותר אותנטי לקדמת הבמה. "נכון", היא מסכימה. "אורי אומנם התפרסם מאוד מהר, אבל הוא לא כיוון לשם אף פעם, זה קרה לבד בקטע מטורף. יום אחד הוא מחק את כל התמונות שלו באינסטגרם והעלה מלא סרטונים מצחיקים שלו, אני לא יודעת אפילו להסביר למה הוא עשה את זה. לא נראה לי שמישהו יודע. זאת הייתה דמות מאוד מסוימת ועכשיו הוא עדיין משחק בתוך דמויות, אבל יש שם יותר גוונים".
את ידעת על הטראומה שלו מהצבא?
"כן, הוא סיפר על זה בבית. אני מרגישה שזה השפיע עליו בעיקר בתקופה שאחרי, הוא היה די בשוק ומאוד בשליטה ומחוזק. הבנתי שהדמות של פארוק היא מגננה, שזה משרת משהו, אבל לאחרונה זה יצא ממנו עם עוד חוויות קשות שהיו לו".
אמרת בעבר שאת לא רוצה לרכוב על הפרסום של אחיך כדי להתקדם, אבל את מרגישה שהוא בכל זאת סלל לך איזושהי דרך?
"בסוף, גם אם הוא יסלול לי אלף דרכים, אני צריכה לעשות משהו והוא יצליח או לא יצליח. אם אני אעשה משהו מעפן, זה לא משנה כמה דרכים הוא יסלול לי. אני גם מכירה הרבה אנשים שיכולים לעזור לי להתקדם, אנשים בעלי השפעה, אבל אני לא יכולה לעשות צעד אחד אם אני לא מאמינה שאני עושה משהו טוב".
לקחה הפסקה מהרשתות
אם תיכנסו לחשבון האינסטגרם של קומאי, שכיום משקיעה את זמנה בעיצוב ובתפירת אופנה ומתפרנסת ממלצרות, לא תמצאו שם הרבה תמונות או K עוקבים. הסיבה העיקרית היא שחשבון האינסטגרם המקורי שלה נפרץ לפני שנה, כשלחצה על לינק שנשלח אליה ברגע של היסח דעת. כמה דקות מאוחר יותר החשבון ננעל והיא קיבלה דרישה כספית שלא הייתה לה כוונה למלא. היא ניצלה את ההזדמנות כדי לקחת הפסקה של חצי שנה מרשתות חברתיות, "לא פשוט כשאת רגילה לשבת שלוש שעות ביום על האינסטגרם", היא מחייכת, ואז פתחה חשבון חדש שהיום מכיל בעיקר ציורים שלה ותמונה של בגד שעיצבה.
לפני שנתיים הפסיקה לדגמן, והמשחק היה מבחינתה חוויה ניסיונית שהיא לא תתנגד לשחזר אם תיפול הזדמנות לפתחה, אבל היא לא דוחפת לכיוונה. "הבנתי שאני יותר בעניין של עיצוב ובגדים", היא מסבירה. "הרגשתי שהלכתי לדגמן כדי ללבוש בגדים שאני מאוד אוהבת, אז למה שאני לא אתפור את הבגדים האלה לבד ואצטלם איתם?". קומאי לקחה כמה קורסים כדי לקבל כלים ראשוניים ומאז, בסטודיו קטן בביתה שביפו, היא מעצבת ותופרת. את הסגנון שלה היא מגדירה כ"נוטה ליפני, קצת בגדי עבודה. קצת קוואי, מאוד אוהבת הרבה כיסים, בטנות, דברים שמבחוץ הם אפורים ומבפנים ורודים, אני מאוד אוהבת בגדים שמעצימים".
באיזה מובן מעצימים?
"קשה קצת להסביר, אבל נגיד כשאת מעצבת חלק שהוא פתוח או חשוף - אבל באופן שהוא קשוח קצת, באווירה של שריון ולא של מחוך - זה משהו שגורם לך להרגיש יותר מלכה. לדוגמה עכשיו הכנתי בגד שהוא מחוך והוא פתוח לגמרי ואת לובשת אותו עם חזייה. יש משהו בללבוש חזייה כבגד, שנראה קצת בגד עבודה ומצד שני חשוף לגמרי, יש בזה משהו מעצים".
אחיך לובש מה שאת מעצבת?
"כן, אני גם עובדת על דברים בשבילו, האמת. אני מעצבת לו בגדים להופעות, הוא לבש איזה וסט שהכנתי לו וממש עף עליו, אז אנחנו ממשיכים משם".
היא מתגוררת עם שני החתולים שלה בדירה ביפו, כשההורים במרחק דילוג ב"קיבוץ מעוז אביב", לדבריה, בצפון תל אביב. "בתחילת המלחמה היה נדמה לי שכולם עוזבים, אבל אני מאוד אוהבת לגור פה, מרגיש לי שכונתי ובטוח לגמרי", היא מציינת. כמעט בכל ריאיון או אזכור של האחים קומאי מצוינת העובדה שאביהם, עודד קומאי, הוא אחד ממקימי חברת הסייבר "פורסקאוט", שנמכרה לפני ארבע שנים ב-1.9 מיליארד דולר, מה שמוביל באופן בלתי נמנע לדימוי של צמד האחים כילדי שמנת שיכולים להרשות לעצמם אקספרימנטים אמנותיים כי יש להם לאן ליפול כלכלית. "זה לא באמת ככה", היא מסייגת. "אפילו מבחינה טכנית אין שם עושר ברמה שיכולה לפרנס גם אותי. אז מבחינת החינוך והיכולת, עם כל זה שיש להם, זה לא ברמה כזאת, ואפילו לא הייתה לי את האופציה הזאת בראש. לא בגיל צעיר ובטח לא עכשיו. אני אוהבת את העובדה שהעיצוב והתפירה הם לא רק לכיף, אני ארגיש טוב אם הם גם יפרנסו אותי יום אחד".
היום העולם הולך לכיוון של "תהנה ממה שאתה חי ממנו".
"זה נכון, אבל יש שם גם סתירה. יש את מה שההורים שלך אומרים, שמצד אחד שמים אותך בחוגים ואומרים לך שאת תופרת יפה ומציירת יפה, ואז זה 'למה את לא רופאה?'. זה מסר שמגיע מהעולם וגם מההורים שלי ספציפית. זה מבלבל ובגלל זה קשה לי ללכת בלב שלם רק בדרך של מה שאני אוהבת".
