לפני זמן מה שוחחתי עם חברה שאוהבת מוזיקה, שהמלצתי לה להגיע למופע "יוסף ואֶחָיו" של נביאי הקווינטה. "לא!", הייתה תגובתה. "אני לא אוהבת ששרים בעברית בסגנון של מוזיקה מוקדמת". אני לעומתה, זוכר דווקא שחגגתי כששמעתי את היצירה לראשונה לפני כעשור. האוזן של חובב מוזיקה מוקדמת - וישראל משופעת בחובבים כאלה - רגילה לשמוע יצירות ווקאליות של מלחינים איטלקים, גרמנים, אנגלים וצרפתים מלפני 300 שנה ויותר. כששמעתי אותם לראשונה נשביתי בקסמו של צליל הטקסט התנ"כי, עברית שנכתבה לכאורה לפני 400 שנים. מי שחולל את המהפכה בחשיבה הלשונית והמוזיקלית הוא עילם רותם (38), מלחין וזמר ישראלי שחי בשווייץ, בוגר הסקולה קנטורום, בית הספר הנודע למוזיקה בבאזל, שעם בוגריו נמנים כמה מן השמות החשובים בתחום המוזיקה המוקדמת.
2 צפייה בגלריה
"התגובות היו שילוב של סקרנות ועניין. אנשים הופתעו, כי הם לא רגילים לשמוע עברית מקראית מושרת בסגנון שונה". נביאי הקווינטה
(צילום: Mel et Lac)
"אני מתעסק במוזיקה עתיקה כבר הרבה מאוד שנים", רותם מספר ל-ynet. "ההרכב שלי, נביאי הקווינטה, התמחה בביצוע של מוזיקה עתיקה של סלוֹמונֶה רוֹסי, מלחין יהודי שהיה קולגה של קלאודיו מוֹנטֶוֶורדי (יצירתו 'אורפיאו' נחשבת לאופרה החשובה הראשונה בתולדות המוזיקה, י"ש). אני משוכנע שרוסי ניגן באופרות של מונטוורדי. נוסף על העובדה שהוא היה יהודי שהשתתף בפעילות התרבותית של הנוצרים בחצר הדוכס במַנטוֹבָה, רוסי השתמש בידע המוזיקלי העצום שלו וחיבר יצירות בעברית, לרבות תפילות לשבת ולחג. הוא גם הדפיס את המוזיקה שלו וזו למעשה ההדפסה הראשונה של מוזיקה בעברית - אפילו מספרי העמודים הודפסו בעברית - בדיוק לפני 400 שנה, בשנת 1622. כלומר, רוסי לקח טקסטים מן התפילה והלחין אותם לחמישה קולות בדיוק באותו אופן שמלחין נוצרי היה מלחין טקסטים נוצריים דתיים. חשוב לזכור שהיצירות של רוסי נכתבו ונועדו ליהודים ורק ליהודים. בדוכסות במנטובה יהודים היו נגנים, זמרים, שחקנים ורקדנים. ההדפסה נועדה בין היתר להפצה בקהילות יהודיות בכל אירופה, אבל מלחמות הירושה במנטואה שפרצו באותו זמן הביאו לסילוקם והמפעל התרבותי הגדול נעלם כלא היה.
"על רקע העושר התרבותי במנטובה ועל רקע העובדה ששום דבר מאותו אוצר לא שרד, היה לי קל מאוד לדמיין דברים נוספים שנעשו שם אירועים מיוחדים של הקהילה היהודית ושל האחרים. לכן חשבתי על הרעיון להלחין את הסיפור המקראי 'יוסף ואחיו', שמן הסתם היה מוכר לרוסי בסגנונו. כמו שמונטוורדי כתב 'דרמה פֶּר מוזיקה' (כינוי מוקדם לאמנות שמוכרת לנו כ'אופרה', י"ש) חשבתי על הסיפור הזה וכמו רוֹסי להשתמש בטקסט התנ"כי מסוף ספר 'בראשית', כאילו הוא היה טקסט של אופרה".
עוד במדור מוזיקה:
חלוקת התפקידים ביצירה שלך היא כמו באופרה?
"לא בדיוק כמו באופרה, אלא דומה יותר לאורטוריה. כלומר, הטקסט המקראי מחולק בין זמרים סולנים לבין ההרכב כולו והמקהלה, כשהמספר הוא דורון שלייפר, בעל הקול הגבוה בהרכב. הוא מוביל את העלילה".
ההופעה הראשונה של ההרכב התקיימה בבאזל לפני 11 שנים, שנה מאוחר יותר הגיעה היצירה לישראל. "התגובות היו שילוב של סקרנות ועניין. אנשים הופתעו, כי הם לא רגילים לשמוע עברית מקראית מושרת בסגנון שונה. אבל אני חייב לומר שכאשר בודקים את תגובות הקהל לאורך השנים, מגלים שהדבר שנחרט ביותר בזיכרון הוא סיפור 'יוסף ואחיו' והרגשות שהוא מעלה. מבחינתי זה הדבר הנכון. לא מדברים על השירה שנשמעת מוזר, אלא מדברים על סיפור יוסף עצמו". בדומה ליצירה זו, הלחין רותם יצירות מעטות נוספות באותה הסגנון; אלבום של טקסטים מ'שיר השירים', ולפני כמה שנים את 'קינת דוד' לחמישה קולות וכלי נגינה.
האם הגישה שלך לטקסט המקראי התקבלה או שזו הייתה הבלחה חד-פעמית?
"בעשור האחרון אנחנו מבצעים את היצירה כמה פעמים בשנה - לפחות פעמיים - זו עובדה המדברת בעד עצמה. אין הרבה יצירות שנכתבו בימינו ששבים לבצע אותן בתדירות כזאת".
נראה לך נכון להגדיר את דרך העבודה שלך שאתה לכאורה נכנס ל'עורו' של מלחין מתקופה אחרת, או שזו הדרך שלך לחבר מוזיקה?
"אפשר כמובן להגדיר את התהליך כפי שאתה הגדרת אותו, אבל יש עוד זווית ראייה. זה לכאורה מוזר אבל כשבוחנים ביצועים של מוזיקה עתיקה בכלל, זה לא נראה מוזר. כי מי שמבצע מוזיקה עתיקה מראש שם את עצמו בנעליו של מישהו מתקופה אחרת מפעם, עם השפה המוזיקלית מאז ועם דרכי הביצוע מאותה התקופה. בתוך הקונטקסט הזה ליצור מוזיקה חדשה זה הדבר הכי רגיל שיכול להיות. אנשים עסקו ביצירת מוזיקה כל הזמן. למעשה הקונספט שמוכר לנו שבו אמן הוא רק מבצע של מוזיקה של מישהו אחר שנכתבה פעם, נוצר ופרח במאה ה-20. זה קונספט מאוד-מאוד זר לתקופה המוקדמת. אז השתתפות ביצירה באלתור או בהלחנה היה מהלך מאוד אותנטי. זה אספקט שדי נעלם בסצנה של המוזיקה הקלאסית. נזכור שבאך ניגן באך. הוא התעניין במוזיקה עתיקה יותר, אבל לא ביצע אותה. באופן כללי אנשים לא התעניינו במוזיקה שחוברה לפני זמנם. לכן, כשאנחנו עוסקים בעשייה של מוזיקה, אז חיבור עכשווי של מוזיקה עתיקה הוא דבר מאוד לגיטימי".
ובאשר להכשרה של ההרכב של זמרי ההרכב, האם הוא שונה למשל מהכשרת זמרי אופרה?
"כל המבצעים התמחו בביצוע מוזיקה עתיקה. למעשה כל חברי ההרכב הם בוגרי סקולה קנטורום בבאזל, שם לומדים טכניקות של שירה ושל נגינה ושל כל מה שצריך לדעת על מוזיקה מוקדמת".
2 צפייה בגלריה
"לאנשים שמתעניינים ממילא במוזיקה מוקדמת אין סיבה שלא להתעניין במוזיקה שלנו". נביאי הקווינטה עם תזמורת הבארוק ירושלים
(צילום: יואל לוי)
האם בהסתכלות רטרוספקטיבית אנחנו מדברים על תופעה חד-פעמית?
"דווקא לא. לאורך השנים היו עוד הרכבים דומים אולי לא בסדר גודל כזה, ונראה לי שעם הזמן קמים יותר ויותר גופים. אבל מדובר בינתיים בתחום שהוא עדיין מאוד קטן".
אתה יודע לצפות מה יהיו התגובות?
"בדרך כלל מי שמגיע למופע יודע למה הוא מגיע ולמה הוא מצפה. במקביל יש אנשים שבאופן עקרוני יש להם בעיה עם הסגנון הזה. לא אחת אני שומע תגובות כמו, 'איך אתה יכול להלחין משהו בסגנון של תקופה אחרת? אתה לא מהתקופה הזאת', לאנשים שמתעניינים ממילא במוזיקה מוקדמת אין סיבה שלא להתעניין במוזיקה שלנו. אפשר להתייחס לזה כמו לשפה או לסגנון מסוים ואז אפשר לשמוע שיר חדש, בשפה החדשה או בסגנון המסוים הזה".
רותם מופיע עם ההרכב בקונצרטים בכל העולם. "לפני שבועיים ביצענו את 'יוסף ואחיו' בצפון גרמניה, אנחנו נפגשים לחזרות לקראת הופעות. ולמתעניינים יש לי אתר Early Music Sources שם אני מציב לדיון סוגיות במוזיקה עתיקה. לאתר יש ערוץ יוטיוב עם 80,000 עוקבים".
נביאי הקווינטה הם; דורון שלייפר ודוד פלדמן (קונטרה טנור), ליאור לייבוביצ'י וג'ייקוב לורנס (טנור), עילם רותם (בס וצ'מבלו), ואיתם פיליפה מנסז בלירונה ואורי הרמלין בתאורבו, שיבצעו את "יוסף ואחיו", יצירתו של עילם רותם, עם תזמורת הבארוק ירושלים המארחת אותם בסדרת הקונצרטים שתעלה לראשונה בפסטיבל אילת הבינלאומי למוזיקה קאמרית ב-11 בפברואר. הפסטיבל יתקיים בין התאריכים 8 ל-11 בפברואר, ויארח תזמורות, הרכבים וכ-100 אמנים מרחבי העולם ב-15 קונצרטים. לאחר מכן הקונצרט יעלה ב-12 בפברואר בימק"א בירושלים, ב-13 בפברואר באולם צוקר בתל אביב וב-14 בפברואר בהיכל התרבות בנס ציונה.
