אף אחד לא ידע ולא שמע, אפילו לא המרגלים משוודיה, אבל הנציגה שלנו לאירוויזיון איבדה את קולה שבוע בלבד לפני היציאה לליברפול. "פשוט קמתי בבוקר בלי קול", מספרת נועה קירל בנונשלנט. "התקררתי והיה עומס על הגוף. אבל עשיתי בזמן הזה חזרות ריקוד".
אה ברור, מנוחה זה לחלשים.
"זה כן בא מעייפות ומחולשה, והייתה לי גם מסיבת יום הולדת לפני עם מוזיקה ורעש ודיברתי בקול. אז זה היה שילוב של כל הדברים. לא ישנתי הרבה באותם ימים נָחַתִּי בדיוק בארץ מלוס־אנגל'ס, ורצתי להופעה בירושלים".
גם ריאהנה ניסתה לעשות משהו דומה. לא עבד.
"פגשתי לא מזמן את אחד המנהלים שלה, ג'יי בראון, והוא הסביר לי למה הם איחרו לפארק הירקון. הוא סיפר שהם טעו בחישוב השעה בארץ. הם היו במסוק ליוון ולא ידעו שבישראל השעה בכלל אחרת. זה לא היה מזלזול".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות למנויי +ynet:
כמה מלחיץ זה לקום בלי קול?
"מאוד. זה תמיד מלחיץ, כי זו המהות שלי, הקול. אבל זו לא פעם ראשונה שזה קרה ואני כבר פחות נלחצת, אני יודעת מה לעשות באותו רגע. ברור שזה סימן שהגוף מבקש לעצור. אז הוא קיבל. שמרתי על שתיקה במשך כמה ימים, לא שרתי, בקושי דיברתי, והקול חזר לעצמו לגמרי. החלטתי שאני חייבת לישון הרבה, לפחות שבע־שמונה שעות בלילה. ממש להקפיד. אני גם לוקחת כל מיני צמחים טבעיים. עכשיו, גם כשאני עושה בחזרות שירה, אני לא נותנת את הכול. הרגעתי קצת גם לפני ההופעות ביום העצמאות כדי לעלות שם הכי טובה שאפשר. אני לא מודאגת, הגרון שלי חזק. אני עושה פיתוח קול שנים. המיתרים מחלימים מהר ועומדים במצבי לחץ".
הנאמבר שלך מחייב שירה ותנועה אינטנסיבית יחד. זו דרגת קושי גבוהה. יש אוויר בסוף?
"אני ממשיכה באימונים פונקציונליים על דופק מאוד גבוה. עובדת הרבה לקראת האירוויזיון על שיפור סיבולת לב־ריאה, בסיס חשוב להצליח שם. בנינו את הנאמבר בצורה חכמה, כך שאמור להישאר לי אוויר. אני רוקדת במשך השיר ועד הסי־פארט אפשר לומר שמתרכזת טיפה יותר בביצוע הקולי. במאני טיים אני עושה את הריקוד וכבר לא שרה אחרי, אז אני יכולה להתאבד על הבמה".
נשמע מתיש.
"זה קשה לי. יש המון תנועה לימין־שמאל, קדימה־אחורה, והרבה תוך כדי שירה. אבל מצד שני, יש לי ביטחון מההופעה בפארק הירקון. נתתי שם שעה ו־40 דקות עם החלפת בגדים. מה שאני צריכה עכשיו זה לעשות את הנאמבר שוב ושוב ושוב. עד שלמות".
לא נמאס מהחזרות לפעמים?
"אני צריכה להביא את הגוף שלי לשיא היכולת ורוצה שהכול יהיה מושלם, אז שום דבר לא מספיק לי. הסולו ריקוד יהיה קשה. זה ממש על הרצפה. שפגטים, המון גמישות, לפעמים אני לא יודעת איך אני מגיעה לתנועות האלה. כמו שאתה יכול לראות, יש כבר לא מעט סימנים כחולים על הרגליים וגם בכתפיים. זה כואב בלילה".
בשלישי הקרוב תעלה נועה קירל לבמת חצי גמר האירוויזיון בליברפול, עם 'יוניקורן', שיר מספר תשע. החצי הגמר ישודר ב־9.5, והגמר ב־13.5 ב'כאן 11'. פרופורציות תמיד היו הצד החזק של מדינת ישראל באירועים כאלה והציפיות עם הבחירה בנועה קירל נעו בין מקום ראשון למקום ראשון. כולה קומפלט. "אני לגמרי רואה בזה משימה לאומית, לייצג מדינה שלמה, במשלחת רשמית, בטיסה שבה כולנו מגיעים מהארץ. אני מתראיינת הרבה לתקשורת הבינלאומית ומדברת על ישראל. כל זה חדש לי. אלה דברים שלא עשיתי לפני. להיות עם דיפלומטים, שגרירים, נושאי תפקידים, ראיונות לבי־בי־סי, אל על מוציאה טיסה מיוחדת. אז בוא תגיד לי איך לא ארגיש שזו משימה לאומית?"
הספקת להתארח גם אצל הנשיא יצחק הרצוג לפני הנסיעה.
"נפגשתי עם הנשיא ועם מיכל הרצוג. הוא הזמין אותי לארוחת צהריים בבית הנשיא לקראת האירוויזיון והתרגשתי מאוד מהצורה שבה דיבר אליי ומהכבוד שחשתי שהוא נותן לי".
תרצי להיות נשיאה פעם, בגיל מתקדם? הקולגה הוותיק יהורם גאון ניסה.
"כן. זו שאיפה, סוג של חלום. אף פעם לא הייתה נשיאה בישראל. השתעשעתי במחשבה אחרי הביקור אצל הנשיא הרצוג, והוא אמר שהכול אפשרי".
אני בעד. כמה יכאב לך להפסיד במשימה הזאת?
"הכול שאלה של איך מגדירים ניצחון והפסד".
פשוט. מקום ראשון זה ניצחון, לא לעלות לגמר זה הפסד.
"אז אני מגדירה ניצחון בלא רק להיות במקום הראשון אלא גם בלעמוד על הבמה הזאת, לייצג את המדינה שלי בגאווה, להביא את ההופעה הכי טובה שאני יכולה להביא, להיחשף מול יותר מ־100 מיליון איש ברמה שאני מצפה מעצמי. זה הדבר הכי גדול שעשיתי אי פעם ואני גם רוצה להראות לעצמי שאני מסוגלת ויכולה. כמובן שאני מאוד הישגית ותחרותית ורוצה להיות מקום ראשון".
מריח פה שמגיע אבל.
"אבל בסיטואציה של האירוויזיון יש הרבה דברים שלא תלויים בי ואין מה לעשות. אם החשיפה היא גם ניצחון, אז התחילו להזמין ממני הופעות מאירופה, מה שלא היה לפני האירוויזיון. אני כבר ביוני מופיעה במונאקו למשל, במסיבה פרטית".
לא לעלות לגמר יהיה מאוד מבאס, ואני מקווה שזה לא יקרה. עד כמה זה יכאב?
"יכאב מאוד־מאוד, ברור. אבל זו קריירה, יש עליות ומורדות. צומחים מזה".
יש הערכה של המומחים שהמקום שלך בהימורים יעלה בהתאם עם החזרות על הבמות בליברפול.
"שמעתי על זה. מקבלת. הפרפורמנס הוא הפורטה שלי וזה הזמן שלי לתת את הכי טוב ומקווה שזה יהיה ככה, אבל לא בטוח. כלומר, אי־אפשר לדעת. אני עשרה חודשים ברכבת ההרים הזאת. הרי התחלתי בגישה של אוקיי, אני חייבת רק מקום ראשון".
ונזכיר שהיססת אם ללכת.
"בהתחלה חשבתי שאולי באמת לא נכון לי ללכת לאירוויזיון כי אני הרי חייבת תמיד להיות מקום ראשון, ואירוויזיון זו תחרות מאוד קשה. אבל לאט־לאט שיחררתי והבנתי והגדרתי לעצמי מה זה ניצחון בשבילי. הבנתי את הכוח שיש לאירוויזיון, את החשיפה - והבנתי שזה הרבה מעבר ללהיות מקום ראשון".
לא רוצה להלחיץ, אבל שנים שלא שלחנו כזו כוכבת גדולה לאירוויזיון. הגיעו מנצחי ריאליטי.
"ויש יותר ציפיות, אבל זה דבר טוב כי זה אומר שסומכים עליי ומאמינים בי שאני אעשה את זה הכי טוב שאפשר. אני חושבת שזה יפתח דלת לעוד אמנים שלנו לרצות ללכת לאירוויזיון. יכולה להבין שזה מפחיד, יש מה לסכן. יש אמנים שאולי יפחדו כי זו סיטואציה שיש בה מה להפסיד, אבל אולי אחרי האירוויזיון הזה יש כאלה שירצו, כי הם יראו שזה גם תורם לאמן המון. מקווה".
כדי להחזיר את התחרות האירופית לישראל, קירל תתמודד מול מתחרה במשקל אירוויזיוני כבד, נציגת שוודיה לורן שמדורגת ראשונה באופן יציב ופער גבוה בסוכנויות ההימורים עם השיר Tattoo. לורן מחזיקה ביתרון נוסף על קירל, היא כבר הייתה שם, זכתה בתחרות בבאקו ב־2012 עם השיר Euphoria, אחד האהובים בתולדות האירוויזיון. מצד שני, לא כולם ג'וני לוגן האירי שזכה פעמיים בתחרות. אבל קירל לא נבהלת מלורן. "גם אם היא תזכה שוב, הכול בסדר. שוודיה היא מעצמת אירוויזיון, אבל כשאתה בא מאימפריית אירוויזיון כזו, לפעמים יש משהו טכני בשירים שאתה מביא. ישראל תביא נשמה. אל תשכח שכבר יש לה קהל ותמיכה. היא זכתה באירוויזיון עם אחד השירים הכי חזקים שיצאו אי פעם, אחד השירים שאני הכי אוהבת מהתחרות. אני יכולה להבין למה היא מועמדת כל כך חזקה לזכייה ולגיטימי שתדורג במקום הראשון. זה כמו שנטע ברזילי תחזור לתחרות נגיד. מי לא יהמר עליה כראשונה?"
מלחיץ שיש פייבוריטית לזכייה או דווקא מרגיע?
"לא מלחיץ. היא זו היא והיא מביאה את עצמה ואני את שלי. אני מפרגנת ללורן, בהחלט זמרת מדהימה, ושוודיה זו שוודיה. שיהיה בהצלחה. הלכתי לפני כמה ימים לאכול במסעדה, והגיעו חבורה של בחורים שהיו מאוד חמודים והצטלמתי איתם והם אמרו בהצלחה. ואז אחד מהם אמר לי אחרי, 'נועה אני שרוף עלייך אבל שוודיה זוכה'. זה היה מצחיק".
"הפוליטיקה עלולה להשפיע ולפגוע בניקוד שלנו. אני מתראיינת כבר ארבעה שבועות לתקשורת זרה, כמעט בכל יום. הם לא שואלים על פוליטיקה בכלל. יש לי הוראה מהשב"כ בכלל לא לדבר אם יש הפגנות מולי, וזה מובן וזה מה שאעשה. אם תהיה פרובוקציה? מחייכים יפה וממשיכים הלאה"
שבוע לפני, את מסתכלת בהימורים? בדירוגי המומחים?
"ממש לא. לפעמים אומרים לי מה קורה, אבל ברגע שאתה מתעסק בזה, חבל על הזמן. אני כל הזמן בחזרות גם ככה. ברגע שאתה מבין שזה לא משהו שאתה יכול לשלוט בו, אז למה לבזבז את האנרגיה? עוד הרבה לפני שנדע מה התוצאות, יש כבר לו"ז מפוצץ בהופעות חדשות קדימה, כולל הפסטיגל".
מה תעשי אם תזכי באירוויזיון? תצטרכי לבטל תוכניות.
"שאלה טובה, לא יודעת. אפשר לומר שהלו"ז העתידי שלי לא הכי בנוי לזכייה, ונצטרך להחליט. גם אם אזכה, לא נדפוק ברז למי שסגר איתנו על הופעה".
קירל נוסעת לאירוויזיון עם המשלחת של 'כאן 11' בתקופה לא פשוטה לישראל, כשהתקשורת הזרה מדווחת בהרחבה על ההפגנות נגד הרפורמה המשפטית. ראש הממשלה בנימין נתניהו עדיין לא הוזמן רשמית לבית הלבן מאז הבחירות. נציגי ישראל בחו"ל לא נהנים מפופולריות בדרך כלל וההפגנות מלוות אותם ליעדים כמו ברלין, ניו־יורק או לונדון. זה לא שישראל נהנית גם ככה מדוז פואה אוטומטי על בסיס יציב, אבל הפעם נדמה שתחושת החמיצות הבינלאומית כלפינו גבוהה מתמיד. "לא יודעת עד כמה זה משפיע באמת, אבל אני מניחה שכן. שיש השפעה פוליטית גם סביב האירוויזיון. אנשים צריכים להבין שזה המצב ושבלי קשר להופעה שלי, הפוליטיקה תשפיע ועלולה לפגוע לנו בניקוד. זה חשש שעובר לי בראש".
מנהלה של קירל, רוברטו בן שושן, מבקש להתערב בשיחה: "מדינות שמתחרות כמו שוודיה או פינלנד לא יקבלו אפס נקודות, כמו שלישראל ייתנו בכוונה אפס נקודות. הרי יענישו אותנו על מה שקורה במדינה".
קירל את מסכימה? זאנשים בעולם שתופסים כרגע את ישראל כמדינה שבדרך לדיקטטורה. ואת הנציגה שלה.
"הפוליטיקה עלולה להשפיע ולפגוע בניקוד שלנו, אבל מה שמדהים באירוויזיון זה שאני אמנית ולא פוליטיקאית, ובאה לייצג את ישראל עם המוזיקה שלי".
מה תעני שם על שאלות לגבי המצב במדינה סביב הרפורמה המשפטית?
"אני מתראיינת כבר ארבעה שבועות לתקשורת זרה, כמעט בכל יום. הם לא שואלים על פוליטיקה בכלל. פעם אחת שאלו בנושא שאפשר לקרוא לו מדיני, וזה היה על אוקראינה. יכול להיות שבמהלך האירוויזיון עיתונאים ישאלו אותי על מה שקורה בארץ, ואני מכינה את עצמי. יש לי עזרה, מתייעצת עם מומחים אסטרטגיים".
מה תוכנית המשחק?
"הרעיון הוא שלא נכנסים לזה. אני לא מלכת יופי עם הכרזות על שלום עולמי. אני מייצגת את המדינה בגאווה ואני אומרת שאני לא פוליטיקאית".
ואם ינסו פרובוקציות? פעילי BDS בדרך כלל מגיעים להפגין נגד המשלחת הישראלית.
"זה בטוח יקרה, אם להסתמך על השנים האחרונות. יש לי הוראה מהשב"כ בכלל לא לדבר אם יש הפגנות מולי, וזה מובן וזה מה שאעשה. אם תהיה פרובוקציה? מחייכים יפה וממשיכים הלאה".
אז בואי ננסה לייב. מה דעתך על הרפורמה המשפטית, שחלק גדול מהעם רואה בה הפיכה משטרית?
"אני מאוד מייחלת לתקופה טובה, רואה מה קורה ברשתות וברחובות. לפוליטיקה אני לא אכנס. לפחות אפשר לומר שהשיר 'יוניקורן' והנסיעה לאירוויזיון שיחררו איזו אנחת רווחה, ויש משהו גם בשיר וגם באירוויזיון שלרגע מאחד את העם בתקופה כזו. אז כיף לי מאוד שיש לי חלק בזה".
קירל מדברת על כיף, אבל קשה שלא להבחין שהיא נמצאת במרוץ מטורף שתבע מחירים, אם נפשיים, אם פיזיים. כמו איבוד הקול או חולשה שהביאה אותה לאשפוז קל בפסטיגל קודם. יצא לי ללוות אותה כמעט מתחילת הקריירה, אי שם ב־2015. שיאים רודפים שיאים ומוצאים את קירל מתחילה הכי חזק שלה, ואז מגבירה. האתוס שלה, אם אפשר לדבר כבר על אתוס בגיל 22, משתרע על כמה וכמה יסודות: להיות תמיד מקום ראשון, הכי חזקה, הכי טובה, הכי יפה, הכי חדשנית. מצד אחד, זה כמובן הדלק שמניע אותה לרמת הישגיות יוצאת דופן. מצד שני, המרדף המלחיץ עלול לפרק את ההנאה ואת שמחת החיים מהדרך. "זה יכול לקרות", היא מהנהנת. "אני ממש לומדת לעשות את האיזון הזה וכל הזמן חושבת על ליהנות. זה נכון גם לגבי ליברפול עכשיו. אני עובדת מאוד קשה על עצמי כדי כן ליהנות מהדרך".
מה עושים כדי לדעת ליהנות?
"עד לפני שנה, ידעתי פחות ליהנות, הייתי רק במיינד של עבודה. אבל העבודה על עצמי נתנה לי להסתכל אחרת על דברים. היום, כשאני לוקחת פרויקט חדש, נניח הפסטיגל, אני חושבת איפה יהיה פה כיף. באה ליהנות מהעבודה. ואם לא מוצאת שיכול להיות כיף, אולי לא אקח פרויקט כזה".
זה גם אומר שאת מקדישה יותר לחופשות על חשבון עבודה?
"זה לא כזה נכון, אבל כן יש בי משהו שרוצה יותר לקחת לפעמים חופשות מאשר לפני שנה־שנתיים. פעם לא הייתי עושה כמעט סופ"שים בחו"ל, נגיד. היום זה קורה. הייתי ביוון עם חברות לפני חודש, וזה משהו שלא עשיתי בחיים. לא הייתי עד היום עם חברות בחו"ל, רק עם בני זוג או משפחה".
"לא ידעתי שיבוא האירוויזיון. ברור שאני עדיין מכוונת לקריירה בינלאומית וזה אומר גם אירופה. זה להרוויח עוד הרבה קהל שימשיך איתי. דברים גם נעצרו בארצות־הברית כי החלפתי את כל הצוות האמריקני מבחינת הניהול. דרושה הרבה סבלנות כדי להצליח בשוק האמריקני, צריך לעשות את הדברים שם אחרת"
את שרה ב'פנתרה': הם אומרים שאני מוזרה, אני אומרת שהם רגילים. מי אמר לך שאת מוזרה?
"ומי אמר שזה אסור? אף אחד. אני אמרתי".
במה את מוזרה? יותר מלכת כיתה מצליחה בטירוף ועוד אהובה ונטולת רשע. מאיפה התחושה של האאוטסיידריות?
"בתחילת הקריירה הייתי עבור הרבה אנשים עוף מוזר, חד־משמעית. הרוב מסביבי היה שלילי, לא באמת קיבלו אותי. הרי הייתי צריכה לעבוד קשה כדי להוכיח את עצמי. אמרו שאני גימיק חולף, שאני לא יודעת לשיר, שלא אחזיק הרבה זמן. היה שיח סביב המשקל שלי והערות ועוד הערות. אבל לצד זה הגיעו ההישגים, שבאו מעבודה קשה והתחילו לקבל אותי. אבל גם בנקודה הזאת כל הזמן הייתי צריכה להוכיח את עצמי. אז כן, הרגשתי מוזרה בשטח של המוזיקה. אני גם לא ילדה בת 22 נורמטיבית. עשיתי דברים בצורה שונה ממה שבני גילי עושים. אז גם זו המוזרות".
הקריירה הבינלאומית של קירל עשויה לקבל בוסט משמעותי עם הופעה טובה בליברפול, גם ללא זכייה בתחרות. ב'אטלנטיק רקורדס', הענקית האמריקנית שבה חתומה קירל, תמכו בהשתתפותה באירוויזיון מהסיבה הזאת בדיוק. ההזמנה של ענקית נוספת, 'קוקה־קולה', לייצר פחיות עם החתימות של קירל, מהלכים ששמורים לגדולות כמו מדונה או טיילור סוויפט, הראתה חלק מהפוטנציאל הטמון בהצלחה כזו. "הייתי עכשיו בלוס־אנג'לס, הקלטתי שלושה שירים. עבדתי עם ג'וני גולדשטיין על אחד מהם. 'אטלנטיק' היו מאוד בעניין של האירוויזיון מההתחלה, כי הם יודעים שזה אירוע פותח דלתות. לא שהם אלה שהיו צריכים לשכנע אותי לנסוע, אבל הם כן מאוד תמכו. היה לזה משקל בהחלטה שלי, כי מאוד חשוב לדעת שהם בעד המהלך".
לא תפנית שחזית לקריירה הבינלאומית.
"לא ידעתי שיבוא האירוויזיון. ברור שאני עדיין מכוונת לקריירה בינלאומית וזה אומר גם אירופה, אבל לא חשבתי שזה בכלל יצוץ, ומדהים שכך יצא. זה להרוויח עוד הרבה קהל שימשיך איתי. דברים גם נעצרו בארצות־הברית כי החלפתי את כל הצוות האמריקני מבחינת הניהול, גם מסוג הדברים שקורים בקריירה. תשמע, דרושה הרבה סבלנות כדי להצליח בשוק האמריקני, צריך לעשות את הדברים שם בשקט וגם אחרת".
באיזה מובן?
"אני חצי אוסטרית וחצי מרוקאית, ואני חושבת שהצבעים האלה צריכים להיות במוזיקה שלי, כלומר פחות ללכת על פופ כללי אלא יותר על מוזיקה שתבטא אותי ואת הייחודיות שלי. זה תהליך לא פשוט של עבודה, למצוא את הסאונד הזה. וזה גם ממש מעניין. פתאום אני יושבת עם מפיק בארה"ב שעשה שירים לסלינה גומז ואני אומרת לו, 'יו הב טו פוט היר דרבוקה'. ואותו מפיק אומר 'וואט?' הוא נגנב. ואני מסבירה שאני חצי מרוקאית ואני רוצה להשתמש בזה במוזיקה שלי, והוא הוסיף את הדרבוקה. זה למשל משהו שלא עשיתי עד היום במוזיקה שלי שם".
מתחרטת שכך?
"לא. כשאתה חתום בחברת תקליטים מאוד גדולה, אז אתה רגע נותן להם להביא את עצמם ולעשות את מה שהם יודעים וזה תהליך של חיפוש. אוקיי, עכשיו אני מרגישה שבא לי להביא יותר את התרבות שלי והתהליך הוא מדהים. זה לחקור ולגלות ולשלב. הקלטתי הרבה סקיצות בווייב שלא שמעו עד היום".
את חוזרת לפסטיגל השנה. זה לא צעד אחורה למגרש הארצי?
"למה צעד אחורה? זה המופע הכי גדול בישראל שיש היום. חד־משמעית".
לאמנים אחרים כן. לא קטן עלייך אחרי ארבע פעמים?
"לא מסתכלת על זה ככה. זו חוויה שאני מאוד אוהבת. אני נהנית שם, וזה לשמור על הקשר עם הקהל הצעיר והישראלי לצד הניסיון לפתח קריירה בינלאומית. הפסטיגל זה הבית שלי".
עשו עניין מזה שגם אנה זק תופיע שם.
"כן אבל מה העניין?"
תגידי לי את.
"זה מופע שמשתתפים בו הכוכבים הכי גדולים בארץ. אז איזה מדהים שכולם על במה אחת ושאני חלק ממנו".
את אמורה להופיע בחגיגות 30 לגלגלצ. גם מרגי מופיע שם.
"נו ומה? אפילו לא ידעתי על זה. למי יש זמן להתעסק בזה? זה לא רלוונטי. הכול טוב. אני אופיע והכול בסדר. אנחנו לא בקשר, אבל ברור שנגיד שלום יפה".
מה שלום בן זוגך תומר הכהן?
"היום ראה את הנמאבר ובכה, הלך לצד להוריד דמעות. הוא מאוד התרגש, זה היה ממש חמוד".
יש דיבור על לעבור לגור ביחד?
"פחות רלוונטי כרגע, כי אני עסוקה באירוויזיון, אבל כן. יש מחשבות על זה".
מה אומרים ההורים?
"מפרגנים ואומרים שיבואו לגור באותו בניין".
ברצינות?
"מבחינתי כן. אם הם יסכימו בסוף? לא יודעת".
איך נשאר לך זמן לבלות כשומעת חופשית בחוג לפסיכולוגיה ברייכמן?
"עובדה. כבר היו עשרה שיעורים, כולל בזום, מאז שהתחלתי בחודש שעבר. אני ממש מתמידה, אבל עכשיו באירוויזיון קצת פחות. בסוף זה שעתיים בשבוע וכשרוצים משהו, הכול אפשרי. קצת נורמליזציה. לא יודעת עדיין לגבי תואר ראשון, אבל כרגע זה להעשיר את הידע. תואר כבר ידרוש הרבה יותר".
רגע לפני התחרות, מה מעודד אותך?
"יש דבר חמוד בזמן האחרון. יותר ויותר מופיעות בסביבה שלי הספרות 1 ו־2 או צירופים שלהם, אם אני נגיד עוצרת שיחה, אז הצג של הטלפון יהיה על דקה ו־11 שניות או 2 דקות ו־2 שניות או דברים דומים שקורים בווייז עם זמנים. שמע, זה מטורף. סיפרתי לדורון מדלי על זה והוא הסביר לי שזה נקרא מספרי מלאכים ומתברר שגם הוא רואה את זה, וככה גם אנשים בצוות שלי. נשברה לי אתמול קערה כשהשעה הייתה 11:22".
כל זה אומר שננצח?
"זה אומר שאני במקום הנכון, בזמן הנכון, ומסמן שזה נכון שאני עושה את האירוויזיון".
