כאשר מלחמת העולם השלישית תכחיד את המין האנושי, שני דברים ישרדו: ג'וקים, וההפקה של "מלכודת העכברים" של אגתה כריסטי, שתמשיך לעלות ערב ערב בחורבות הווסט אנד בלונדון. המחזה, המחזיק בשיא בספר השיאים של גינס, עלה לראשונה לפני כ-70 שנה (ב-6 באוקטובר 1952), ומאז המשיך לעלות כל ערב ברציפות עד 16 במרץ 2020, בו הרצף נקטע בעקבות התפרצות מגפת הקורונה. במאי 2021 ההצגה שבה לבמות ולמעמדה כאטרקציה תיירותית נצחית.
תראו אותם רצים - טריילר
עם נוכחות כה משמעותית - ואפשר לומר מיתית - של המחזה בתרבות הפופולרית, אין פלא שהוא הדוגמה המפורסמת ביותר למותחני ה-Whodunit ("מי-עשה-את-זה?"), המנסים להעצים את תפקיד הקוראים או הצופים כשותפים לניסיון הפענוח של הרצח. לשם כך יש לז'אנר כללי יסוד למבנה התעלומה ולפתרונה: הרוצח נמצא או מוזכר כבר בשלבים הראשונים של העלילה; כוחות על טבעיים אינם מעורבים (גם אם זה עשוי להיראות כך); הרצח אינו יכול להסתמך על תחכום יוצא דופן או חידוש מדעי/טכנולוגי שיחייב להציג הסבר מפותל בשלב הפיענוח; הפתרון לא יכול להיות תוצאה של צירוף מקרים יוצא דופן או תאונה משמחת; יש כללים למרחב שבו מתרחש הרצח (למשל, מותר רק חדר או מעבר סודי אחד באתר ההתרחשות); יש כללים לדמות הבלש - הוא לא יכול להיות הרוצח, אין בידיו מידע שלא נחשף גם לצופים ויש לו עוזר שהוא קצת פחות חכם מהקורא או הצופה הממוצע. ההיכרות של יוצרים עם חוקי היסוד של הז'אנר מאפשרת לכופף אותם באופן יצירתי, או אפילו לשבור אותם.
"מלכודת העכברים" מעולם לא עובד בבריטניה לקולנוע או לטלוויזיה. אגתה כריסטי אסרה על תחילת הפקה קולנועית לפני שתחלוף לפחות חצי שנה מירידת ההצגה. אבל גם ללא עיבוד קולנועי בריטי למחזה, הז'אנר עצמו זוכה בשנים האחרונות לפריחה קולנועית מחודשת - העיבודים בבימוי קנת' בראנה לספריה של אגתה כריסטי "רצח באוריינט אקספרס" (2017) ו"מוות על הנילוס" (2022), והמתכונת הישנה שזכתה ללבוש עדכני ב"רצח כתוב היטב" (2019) של ראיין ג'ונסון (סרט ההמשך "רצח כתוב היטב: תעלומה יוונית" צפוי לעלות בעוד פחות מחודשיים בנטפליקס).
כעת, במקום עיבוד קולנועי ל"מלכודת העכברים" עולה למסכים "תראו אותם רצים" (See How They Run), שעשוע קולנועי-תיאטרלי שבמרכזו נמצא המחזה. מותחן Whodunit המתרחש ב-1953, ביום חגיגות של מאה הופעות להפקת "מלכודת העכברים". דקונסטרוקציה קולנועית חביבה של הז'אנר הלוקחת בחשבון את חוקיו, את העלילה של המחזה, ההיסטוריה של ההפקה ואפילו את הרקע לכתיבת המחזה המקורי.
אתר ההתרחשות העיקרי הוא תיאטרון "האמבסדורס" בלונדון שבו עלתה ההפקה. הרצח, שיתבצע כמובן במערכה הראשונה, מתרחש בזמן מסיבה נוצצת שבה משתתפים כל המעורבים בהפקה, לפני ומאחורי הקלעים. לכן גם כולם הופכים לחשודים. אגתה כריסטי לא מגיעה למסיבה אבל שולחת מברק התנצלות ומצרפת עוגה. האם כריסטי בעצמה עשויה להיות חשודה ברצח? חלק לא מבוטל מההנאה שהסרט מספק הוא בתהייה עד כמה תרחיק העלילה במשחק עם חוקי הז'אנר והעובדות ההיסטוריות הידועות.
הדמויות בסרט הן מקבץ שכולל את אלו שהיו חלק מההפקה ההיסטורית עם דמויות נוספות שהומצאו עבור עלילת הסרט. הדמויות "האמיתיות" הן של מפיק המחזה ג'ון וולף (ריס שירסמית'), השחקן ריצ'רד אטינבורו (האריס דיקינסון) - שגילם את דמות המפקח בהפקה המקורית - אשתו של אטינבורו השחקנית שילה סים (פרל צ'נדה), השחקנית אדנה רומני (סיאן קליפורד), וגם אגתה כריסטי (שירלי הנדרסון) ובעלה השני סם מלוון (לוסיאן מסמאטי). לקבוצה הזאת מתווספות הדמויות המומצאות: המנהלת של תיאטרון האמבסדורס פטוליה ספנסר (רות וילסון), התסריטאי המתנשא שאמור לכתוב את התסריט להפקה ההוליוודית של המחזה, מרווין קוקר-נוריס (דייויד אוילאו), ובימאי אמריקאי שתיין וגס רוח ששמו ליאו קופרניק (אדריאן ברודי) המשמש גם כמספר הציני המתדרך את הצופים בתחילת העלילה.
רצח מתבצע, ולמרות שהדבר מתרחש ברבע השעה הראשונה של הסרט, לא אחשוף את זהות הנרצח/ת. על מפקח הסקוטלנד יארד סטופארד (סם רוקוול עם מבטא בריטי) מוטלת חקירת הרצח. סטופארד הוא אדם בעל מראה מרופט, חיבה לטיפה המרה, צליעה הקשורה לעברו במלחמת העולם השנייה ופרידה מאשתו שממנה טרם התאושש.
השם "סטופארד" מזכיר מיד את תום סטופארד, המחזאי והתסריטאי הבריטי המהולל – וזה לא במקרה. אחד המחזות הראשונים שכתב היה "המפקח האונד האמיתי" (1968), בו כבר בוצע רעיון מאוד דומה לזה של הסרט הנוכחי: הצופים מסתכלים על מחזה בתוך מחזה, כשהעלילה של המחזה הפנימי משחקת עם - וחושפת את - פרטי העלילה של "מלכודת העכברים". אם כוונותיו של המחזאי סטופארד נבעו מעניין אינטלקטואלי המשולב בלא מעט חוצפה מתריסה, הרי ש"תראו אותם רצים", שאינו מתכחש להשפעתו של סטופארד עליו, אינו מתיימר לדבר מלבד בידור קליל.
אל המפקח סטופארד מצורפת, חרף מחאותיו, השוטרת הצעירה סטוקר (סירשה רונן), מתלמדת המגלה שקדנות נלהבת ונטייה משעשעת לפענוחי אינסטנט פזיזים. רונן כבר הפגינה את כישרונה כשחקנית קומית ב"מלון גרנד בודפשט" וב"ליידי בירד", וגם כעת היא לא מאכזבת. חלק גדול ממה שהסרט מציע - אולי חלק גדול מדי - בנוי על הדינמיקה במערכת היחסים המקצועית בין המפקח סטופארד והשוטרת הזוטרה סטוקר, שניהם בעלי מבנה אישיות מאוד שונה.
קורטוב התחכום ב"תראו אותם רצים" מכוון בעיקר לחובבי התיאטרון, חובבי הז'אנר ואלו המכירים את "מלכודת העכברים". הוא יסב הנאה גם לחובבי השחזור התקופתי המציג גרסה מלוטשת למדי של לונדון בשנות ה-50. יש שימוש ב"ליהוק עיוור צבעים" (Color-blind casting), המשלב שחקנים כהי עור לתפקידים שפחות סביר שהיו ממלאים בלונדון של אמצע המאה הקודמת, אבל זה נעשה בגבולות הסביר. למעט מקרה אחד, כל הדמויות המבוססות על אנשים "אמיתיים" שומרות על צבע עורן המקורי.
זהו הפיצ'ר הראשון של הבמאי טום ג'ורג, אך יש לו ניסיון עשיר בבימוי לסדרות קומיות בריטיות ("This Country", "Defending the Guilty"). יחד עם התסריטאי מארק קמפבל הם יוצרים סרט שלא לוקח את עצמו ברצינות יתרה. החלק שקצת פחות עובד הוא עצם העניין בתעלומת הרצח, שהולך ופוחת במחצית השנייה של הסרט. בנוסף, בקאסט של שחקנים מיומנים המגלמים דמויות צבעוניות יש תחושה שהפוטנציאל הקומי לא מוצה. כל זה לא אמור לפגוע משמעותית בהנאה של הצופים האנגלופילים.
