לפעמים נדמה שהדרך שעוברת הקהילה הלהט"בית, בדרכה לנרמול בכל החזיתות, היא בעצם תמונת המראה לזאת של הסטרייטים הפריווילגים. הניצחונות הקטנים שהם חוגגים כשהם תוקעים דגל בעוד תחנה סטרייטית סאחית, מעלים לא פעם את התהייה למה הם, האנשים שהחיים במובן מסוים חילצו אותם מהמלכודות האלו, שועטים אליהן בכזאת חדווה. טקסי חתונה הם הדוגמא הקלאסית, ולאט לאט מצטרפים אליהם עוד מראי מקום. "אדום, לבן, וכחול מלכותי", הסרט החדש שעלה באמזון השבוע, הוא ההוכחה החיה שגם לגייז מגיע שתהיה להם קומדיה רומנטית צפויה, מיינסטרימית, מהנה לפרקים ובעיקר מורכבת מטלאים של קלישאות ואנשים יפים לשטוף איתם את העיניים. ופייר? הם לובשים את זה לא פחות טוב.
"אדום, לבן וכחול מלכותי" - טריילר
(צילום: באדיבות אמזון פריים )
טיילור זקאר-פרז הוא אלכס, הבן הכריזמטי והשובב של נשיאת ארצות הברית הראשונה, שמגלמת אומה תורמן בתצוגת משחק מוזרה למדי, ומבטא דרומי שיהפוך אתכם לחרשים. הוא עושה את הפדיחה שלו בטקס החתונה של הנסיך הבריטי פיליפ, כלומר, שותה לשוכרה וגורם לתקרית דיפלומטית שמערבת את אחיו הצעיר של פיליפ, הנרי (ניקולאס גליצין), ועוגת חתונה עצומה. כשאלכס מתפכח הוא נשלח לבקרת נזקים בלונדון, מה שאומר שהוא והנרי צריכים להעמיד פנים שהם למעשה חברים ותיקים, למרות שהם לא סובלים אחד את השני, להלן נקודת הזינוק הנפוצה ביותר של קומדיות רומנטיות באשר הן.
לביקורות קולנוע נוספות:
אלכס הוא אמריקאי להדהים. הוא רוצה להיות שותף בקמפיין הבחירות של אמא שלו, ויש לו חושים פוליטיים מפותחים. הנרי הוא בריטי עד לקצה הזרת, הוא אמנם מטיל מדי פעם ספק חלוש בחשיבות קיומו של בית מלוכה במאה ה-21 ותוהה אם הם באמת משנים משהו למישהו, אבל לרוב הוא מקבל בהכנעה את ייעודו כמשרתו של העם ומסיק שנטייה חד-מינית היא לא משהו שישתלב טוב בטקסים הרשמיים של בית המלוכה. אבל האהבה החושנית והיפה של הנרי ואלכס מנצחת את הכול. אחרי כמה פיתולי עלילה אדישים ואפויים למחצה הנרי נחשף, ולא רק יוצא מהארון אלא מגלה שהעם הבריטי מאחוריו. אפילו סבא שלו, המלך סטפן פריי, נאלץ להשלים עם הזמנים שהשתנו.
"אדום, לבן וכחול מלכותי", המבוסס על רב מכר של קייסי מקוויסטון שיצא בשנת 2019 עם אותו השם (Red, White & Royal Blue), הוא לא הדרך הגרועה ביותר להעביר שעתיים מול המסך. הכימיה בין גליצין וזקאר-פרז אולי לא מצדיקה את המשיכה החייתית שהתסריט הצמיד להם, אבל בסך הכול שניהם אנשים שנעים להביט בהם, ורפליקות שנונות במידה ("הוא תפס את השיער שלי באופן שגרם לי להבין את ההבדל בין רוגבי לפוטבול", מצהיר אלכס) הופכות של הזמן שלהם יחד לסביר למדי. מפתה היה לומר שהעובדה ששני מושאי האהבה הרומנטית של הסרט הם גייז מצילה את "אדום, לבן וכחול מלכותי" מלהיות משעמם לחלוטין, אבל האמת היא שגם העובדה הזאת לא מושה אותו לחלוטין מהשלולית שבה הוא משכשך.
2 צפייה בגלריה
העירום הגברי הבוטה ביותר שמופיע בו הוא טוסיק. מתוך "אדום, לבן וכחול מלכותי"
(צילום: באדיבות אמזון פריים)
גם קטעי הסקס הארוכים והמפורטים מהספר, שהומרו בכמה סצנות סקס חושניות לא מצליחים להקנות לו נופך שערורייתי, ורבים הרימו גבה כשהסרט זכה לדירוג R, למרות שהעירום הגברי הבוטה ביותר שמופיע בו הוא טוסיק (הוועדה המדרגת נשבעה שלנטייה המינית של הדמויות אין קשר לדירוג). גם סיפור היציאה מהארון של הנרי, נרטיב שאורב בפינה של כמעט כל סרט או סדרה שעוסקים ברומן חד-מיני, ואמור לפחות להכניס עומק או מורכבות כלשהם, לא בהכרח הופך אותו למרגש או נוגע ללב באמת. ולא שזה מחויב המציאות - הסדרה "עוצר נשימה" הוכיחה שאפשר בהחלט לספר סיפור אהבה הומוסקסואלי נוגע ללב מבלי לחתור תחת החוקים החברתיים. "אדום, לבן וכחול מלכותי" לא מגבה את המהלך הרגשי של הדמויות שלה, אבל היא מבדרת במידה, והיי - לפחות הם לא משתגלים עם חזייה.
