פסטיבל קאן ה-77, שמתרחש שנה אחר שנה בריביירה הצרפתית, ננעל הלילה (שבת) בטקס פרסים שהתנהל באווירה אמריקנית עם ההכרזה על זכייתו של הסרט "אנורה", בבימויו של שון בייקר, בדקל הזהב. את הפרס היוקרתי, העניק לו ג'ורג' לוקאס, יוצר "מלחמת הכוכבים", שרגעים ספורים לפני כן התכבד בעצמו בפרס מפעל חיים מטעם הפסטיבל על תרומתו לקולנוע, ברגע מרגש שהתקבל בתשואות נלהבות של הקהל וגם במפגש מרגש על הבמה עם חברו ושותפו הוותיק ליצירה פרנסיס פורד קופולה. האירוע הנוצץ הרעיף אהבה והערכה גם על מוחמד ראסולוף, הבמאי האיראני שהצליח לחמוק מזרועות משטר האייתולות ולהתייצב לבכורת סרטו החדש "זרע התאנה הקדושה" בקאן, ועליו זכה בפרס מיוחד מטעם השופטים.
ג'ורג' לוקאס בפסטיבל קאן
(צילום: אמיר בוגן)
"אנורה" של שון בייקר מלווה צעירה בניו יורק שמסתבכת מרצון ומתוך תאוות בצע ברומן לוהט עם נער רוסי מפונק, ואחר כך מסתבכת שלא מרצון עם הבריונים ששלחו הוריו האוליגרכים כדי לפרק את הזוגיות המיידית שלהם. למרות שגיבורת הסרט אנורה (מיקי מדיסון) היא חשפנית שמסכימה לקיים יחסי מין בתשלום עם הלקוח הילדותי שלה, ואף מוכנה להינשא לו לצורך רווחה כלכלית, הטיפול של הבמאי האמריקני בן ה-53 מלא חמלה ונטול שיפוטיות. על כך הוא זכה לשבחים מראש חבר השופטים גרטה גרוויג שהיללה את "האנושיות של הסרט". אחרי שהשתחווה על הבמה לעבר ג'ורג' לוקאס שהעניק לו את הפרס, נשא בייקר נאום שבו הוקיר תודה לדייויד קרוננברג ופרנסיס פורד קופולה שהיו עבורו דמות לחיקוי. את דבריו סיים באמירה מהדהדת: "הפרס הזה מוקדש לעובדות המין בעבר, בהווה ובעתיד".
להכרזה על זכיית "אנורה" בדקל הזהב, קדם כאמור המפגש המרגש בין לוקאס, שחגג בשבוע שעבר 80, למורו ורבו פרנסיס פורד קופולה בן ה-85, שדידה לעבר הבמה כדי להעניק לחברו הוותיק את פרס דקל הזהב למפעל חיים. "אני זוכר שהוא סיפר לי שלא רצו לתת לו את הזכויות לעבד למסך את פלאש גורדון, הדמות שהוא גדל עליה, ואז הוא אמר שהוא יעשה פלאש גורדון משלו ויקרא לו 'קרב הכוכבים' או 'מלחמת הכוכבים' או משהו כזה", אמר קופולה. לוקאס עצמו נראה קצת מובך מכל הסיטואציה אך סיפר כיצד חברו, אחיו היצירתי והמנטור שלו הביא אותו לאן שהוא היום, ונזכר גם בהקרנת הבכורה של THX-1138, סרטו הראשון (שהפיק קופולה) במסגרת שבועיים של במאים בקאן ב-1971. אגב, כחלק מהמחווה ללוקאס, נפתח הטקס במגילה מהסוג המזוהה כל כך עם סרטי "מלחמת הכוכבים" ואשר פותח כל אחד מהם.
הבמאי מוחמד ראסולוף שנחשב למועמד המוביל לזכות בדקל הזהב על הדרמה הפוליטית הנוקבת שלו "זרע התאנה הקדושה", נאלץ להסתפק לבסוף בפרס מיוחד של השופטים שביקשו להביע הערכתם על אומץ ליבו בעמידה מול השלטונות האיראניים שאף גזרו עליו שמונה שנות מאסר בגלל היותו "סיכון לביטחון המדינה". ראסולוף הצליח להימלט והתייצב לבכורת סרטו יחד עם השחקניות הצעירות מהסה רוסטאמי וסטארה מאלקי, ועלה על השטיח האדום כשבידיו תמונות של שחקניו סוהיילה גולסטאני ומיסאג זארה, שיציאתם מהמדינה נאסרה. "זרע התאנה הקדושה" מספר את סיפורה של משפחה בטהרן, שהדינמיקה הפנימית שבתוכה משתנה בעקבות קידומו של האב לתפקיד שופט חוקר על רקע הפגנות תנועת הנשים המקומית. בעוד שתי הבנות נסחפות עם המחאה, האב מקצין את עמדותיו וכשהאקדח שלו נעלם, הדיכוי הציבורי הופך לאינטימי בחיק המשפחה.
הדרמה המוזיקלית "אמיליה פרז" של הבמאי הצרפתי ז'אק אודיאר גם היא בין המנצחים הגדולים של הטקס עם זכייה בחבר פרס השופטים, וגם בפרס השחקנית שהוענק לאנסמבל כולו. השחקנית הטרנסית קרלה סופיה גסקון, שמגלמת ברון פשע מקסיקני שמתחיל חיים חדשים כאישה, עלתה לקבל את הפרס מטעם צוות השחקניות שכולל את זואי סלדנה, סלינה גומז ואפשר להגיד שגם את שירז צרפתי הישראלית שמופיע לרגע קצר בסרט כאחות. בפרס המקביל לשחקן הטוב ביותר זכה ג'סי פלמונס האמריקני על הופעתו בשלוש דמויות שונות ב"סוג של חסד" של יורגוס לנתימוס. בפרס הגדול של הפסטיבל (גרנד פרי) זכתה פיאל קפדיה על בכורת הבימוי שלה "כל מה שאנחנו מדמיינים כאור", שעוסקת ביחסי שלוש נשים הודיות שמתומרנות אחת נגד השנייה.
הבמאית ההודית היא אחת מארבע קולנועניות בסך הכול שהשתלבו בתחרות הרשמית השנה שמנתה 22 סרטים. קורלי פארז'ה הצרפתייה התכבדה גם היא בפרס התסריט על מותחן האימה הנשי שלה "החומר", בו דמי מור ומרגרט קוויילי מככבות כגרסאות מתבגרת וצעירה של אותה אישה ומוצאות עצמן נאבקות על אנרגיות החיים המשותפות שלהן.
