עונה שנייה של סדרה מצליחה היא היין והיאנג של עולם הטלוויזיה. מצד אחד היוצר מגיע אליה עם הביטחון והידיעה שהוא יצר משהו שעבד, שהביא קהל, הצלחה שתזכה אותו גם ביד חופשית יותר מהגוף המשדר. מצד שני - הלחץ לעמוד בסטנדרטים שהוא עצמו הציב, לא לחזור על עצמו, להביא משהו חדש - וכל זה כשהיתרון העצום של אפקט ההפתעה, שמציג הכל באור סלחני יותר, כבר לא עומד לצדו. העונה הראשונה של "שבאבניקים" הציבה רף גבוה למדי בשוק הטלוויזיה המקומי, בין היתר דווקא משום שהיא מיקדה את המהות שלה בנקודה לא גבוהה מדי אלא שמה בחזית את הפאן והקלילות, ובמקום השני את האמירה והדרמה.
התוצאה הייתה באזז מושלם ומוצדק לסדרה על ארבעה בחורי ישיבה, שלושה מהם מנסים למצות את הנאות החיים במסגרת המגבלות של היקום הדתי, ואחד מהם בעל כישורים חברתיים מפוקפקים שמוכן למות באוהלה של תורה. איכשהו הגורל שלהם נקשר זה בזה, ובמקביל גם בטרנטינו ובגאי ריצ'י, כשהם פותחים לצופה - בעיקר החילוני - חלון הצצה לעולמם של בחורי הישיבות. שידוכים, לימודים, כסף, כל הג'אז הזה. אז נכון, האמינות של "שבאבניקים" אולי לא הייתה משהו לכתוב עליו הביתה, אבל הגיבורים שלה היו נהדרים, הסיפורים שלה הכילו את המינון המושלם של רגש והומור, השחקנים היו א גרוייסע מציאה והמיקום של היוצר, אלירן מלכה, כמי שמחובר לשני העולמות - החילוני והישיבתי - ומסוגל לשמש כמתורגמן לשני הצדדים, הוא מושלם.
עכשיו מגיעה העונה השנייה (שהפרק הראשון שלה עלה אתמול, ד', ב-HOT) וכל העיניים נשואות אל אבינועם, דב, מאיר וכמובן גדליה (דניאל גד, עומר פרלמן, ישראל אטיאס ואורי לייזרוביץ', בהתאמה). האם הם יצליחו לשחזר את ההצלחה ולהתנחל בלבבותינו? עזבנו את השבאבניקים כשהם נזרקו מהישיבה המובחרת שלהם ועכשיו הם ינסו להקים ישיבה משלהם, עם בלאק ג'ק ושפנפנות, כדי להתחמק מהגיוס הנורא לצה"ל. באופן נוח למדי, הישיבה נפתחת באמצע הרחוב החילוני האחרון בירושלים, כשבקומה מתחתם ממוקמת ישיבה חילונית של מתרגלי יוגה, טפו, והיפסטרים מתעבי דת. את החיכוך הזה, שלקוח מהיומיום של כולנו, בין אם בחיים האמיתיים ובין אם במעגלי האקטואליה בתקשורת, מלכה צריך להפוך לחגיגה.
והוא מצליח. גם אם לפי ארבעת הפרקים שנשלחו לביקורת נדמה שהחרדי החדש שמסמן את היעד הנוכחי של "שבאבניקים" הוא מעט פחות אמין, או שארבעתם עושים ואומרים דברים שלא נראים לקוחים מעולמם של חרדים אמיתיים (על סמך ניחוש, לצערי. אין לי באמת מושג) ושחלק מהדמויות מוגחכות שלא לצורך (השותפה של דבורה, לצורך העניין), "שבאבניקים" עדיין מקיימת את הציווי הקדוש: ועינגת את צופיך. ארבעת הגיבורים, שנעים על הסקאלה הרחבה של בחורי הישיבות - החל מאבינועם המתפקר שנמשך לעולם החילוני ועד גדליה האדוק שמנסה לשמור על התורה שלא תהיה למרמס - עדיין שובי לב, בין היתר הודות לשחקנים שמגלמים אותם (בעיקר פרלמן ולייזרוביץ', שמחזיקים את העונה).
קווי העלילה ממשיכים את הנרטיבים שהכרנו מהעונה הקודמת (הרומן של גדליה עם דבורה, שמגלמת אשת הקונסול מאיה ורטהיימר), דב מתאהב סוף-סוף, גורי אלפי כשדכן הנוירוטי מקבל עוד בשר ואפילו סבג (אטיאס) מקבל קו עלילה מסקרן, וכל זה עם המשך הקו המקורי - הבנה מקורקעת וארצית של יחסי התן וקח של העולם החרדי, ההיררכיות, סדרי העדיפויות, הפשרות, הפתרונות, הקופסה ומה שקורה מחוצה לה. הקורונה, מה אתם יודעים, אמנם שיבשה את צילומי רוב הסדרות - אבל במקרה הזה היא דווקא הושיבה את מלכה על התחת והפיקה ממנו ארבעה פרקים נוספים, בונוס אמיתי למי שלא שבע מהעונה הקצרצרה המקורית. מדובר בפרקי קונספט, סוג של מיני-פיצ'רים, שיפרקו נושאים מסקרנים כמו היחס לגוף ולמיניות בעולם החרדי. את כל היופי הזה היינו אמורים לקבל בחגים והנה, העונה הוקדמה, כנראה כחלק מהשינוי והריפוי, שכוייח.