זה כמה שבועות שאזרחי אוקראינה נלחמים על ריבונותם ועל חייהם. ערי אוקראינה נמצאות תחת הפגזות בלתי פוסקות, קולות ירי מתפשטים ברחבי המדינה, מבנים קורסים ורחובות נמחקים. מיליוני אוקראינים הופכים לפליטים ועקורים. מניין המתים עולה מיום ליום. אבל לצד הסכנה הנשקפת לחיי אדם, הפלישה הרוסית לאוקראינה מאיימת גם על חיי הרוח - על התרבות והאמנות במדינה. מורשתה התרבותית של אומה היא עוגן לזהותה, וכשההרס לא פוסח גם על המוזיאונים ועל יצירות האמנות האצורות בהם, צווי הגיוס ההמוניים חלים גם על עובדי ענף התרבות והאמנים, שמחליפים את המכחולים בנשק.
הדיווחים על המתרחש בעולם התרבות מבוססים על עדויות מן השטח והבלבול רב. מאז פרוץ המלחמה גוברים הדיווחים על פגיעה משמעותית באוצרות תרבות חשובים ברחבי אוקראינה, שבה אלפי מוזיאונים ואוספים בגדלים שונים - מאוספים פרטיים קטנים ועד למוסדות אמנות גדולים. במוזיאונים הגדולים, שמעטרים ערי תרבות כמו אודסה, לביב וקייב, שוכנות יצירות של אמנים אוקראינים מכל הזמנים, ולצידן גם יצירות של גדולי האמנים באירופה דוגמת רובנס, ג'ובאני בליני ופרנסיסקו דה גויה (שנודע בציורים המתארים את אימת המלחמה).
ברבים מן המוזיאונים אין מערכות כיבוי אש, ועובדי מוזיאונים, שלא גויסו ללחימה ולא נמלטו, עורכים משמרות יום וליל, וישנים לצד יצירות האמנות כדי להיות שם ברגע האמת. כבר ב-25 בפברואר, היום השני לפלישה הרוסית, דיווח האתר "קייב אינדיפנדנט" על פגיעה ארטילרית ישירה של הכוחות הרוסים במוזיאון להיסטוריה בעיירה איוונקיב הקרובה לעיר קייב. המוזיאון נשרף עד היסוד, ואיתו הרוב המוחלט של היצירות שלו, למעט יצירות בודדות שחולצו על ידי אזרח שזינק בין הלהבות להצילן. בהפצצת המוזיאון באיוונקיב נשרפו כליל 25 מיצירותיה של מריה פרימצ'נקו, ציירת נאיבית איקונית עטורת פרסים ואחת הציירות החשובות שחיו אי פעם באוקראינה. פבלו פיקאסו כינה אותה "פלא אמנותי" וציוריה הנוספים שמורים ברובם באוסף של המוזיאון הלאומי לאמנות פולקלור בקייב, הבירה.
יצירותיה של פרימצ'נקו מתאפיינות במשטחי צבע שטוחים, עזים ובוהקים, ובשילוב של עיטורים ולבוש בסגנון אוקראיני מסורתי ופרחוני. בציוריה ניתן לראות דמויות אנושיות מהיומיום האוקראיני לצד חיות ודמויות פנטזיה סוריאליסטיות. אחת מיצירותיה המפורסמות נקראת "תקולל המלחמה הגרעינית" משנת 1978, ובה מתוארת המלחמה הגרעינית כמפלצת אימתנית בעלת טפרים מעוקלים וארוכים ולשונות עם פרצופים המשתלחות מעומק גרונה. כעת, כשרוסיה כבשה את אתר הגרעין בצ'רנוביל ואת תחנת הכוח הגרעינית בזפוריז'יה, סכנת דליפה רדיואקטיבית נראית כאפשרות מחרידה אך ממשית, והיצירה של פרימצ'נקו מקבלת משמעות מצמררת ולא נראית עוד כלקוחה ממחוזות הדימיון.
מחסנים סודיים, שקי חול ונייר דבק
ההיסטוריה האנושית רצופה בהרס של תרבויות מקומיות במסגרת מלחמות, ומטרתו לפגוע בזהות ובמורשת של האויב. הטקטיקה נהוגה עוד מהעת העתיקה, ולא דילגה על הזמנים המודרניים. כך, למשל, לוחמי דעאש הרסו אתרים היסטוריים ומוזיאונים בעיראק ובסוריה לפני פחות מעשור. מספר שבועות לפני פרוץ המלחמה הפיץ משרד התרבות האוקראיני תדרוך בכתב למוסדות התרבות במדינה, ובו קווים מנחים להתנהלות בנושא שמירה על יצירות אמנות. אלא שהמידע הופץ בימים בהם הפלישה לאוקראינה נראתה כאפשרות לא ודאית, אפילו מעט מופרכת. השלטונות הקפידו שלא לזרוע פאניקה בקרב האזרחים, מה שהוביל לניסוחים מרוככים ולאימוץ חלקי של התקנות וההמלצות של המשרד. שינוע של יצירה אל מחוץ למדינה, למשל, עדיין מצריך התנהלות ביורוקרטית ואישורים מטעם המדינה שקבלתם יכולה להימשך חודשים. כעת העובדים באלפי המוזיאונים, שפזורים במדינה, עורמים שקי חול סביב אנדרטאות, מבנים ופסלים במטרה להצילם מהפגזות.
מוסדות אמנות רבים מעבירים בחופזה את יצירות האמנות שבבעלותם למחסנים סודיים. בשבוע האחרון תיארה ל"טיימס" מנהלת "המוזיאון לאמנויות יפות" באודסה, אלכסנדרה קוואלצ'וק, כיצד העובדים מסתירים יצירות אמנות במרתפים, מאבטחים אותן ומקיפים בגדרות תיל. לטענתה מטרת הפגיעה בתרבות האוקראינית היא לפגוע בלגיטימציה שלה מול התרבות הסלאבית המאוחדת. "אני מאמינה שחלק מההיגיון של הרוסים הוא להרוס אמנות שמציגה את המורשת האוקראינית, שמעידה שיש לנו היסטוריה אחרת, שאנחנו שונים, שאיננו רוסים. מבחינת הפדרציה הרוסית, לאמנות הזאת, האוקראינית – אין מקום. מבחינתם, היא צריכה להיכחד".
ברחבי אוקראינה יצירות רבות בנות מאות שנים, שערכן ההיסטורי והאמנותי לא יסולא בפז. הן זקוקות לתנאי שימור מיוחדים, כמו לחות ואור מבוקרים – שלא מתאפשרים במצב הנוכחי. כך, למשל, במוזיאון לאמנות בחרקיב. המבנה המפואר של המוזיאון עוד עומד על תילו, והאוסף, מהיקרים במדינה, שכולל כ-25 אלף יצירות, בהן עבודות אמנות של מאסטרים מתקופת הרנסאנס כמו אלברכט דירר – ניצל לעת עתה. אלא שחלונות המבנה נופצו, ולא ניתן לשמור על תנאים נאותים של לחות וטמפרטורה. "את הנזק האמיתי נוכל להעריך רק בזמנים שלווים, כשיירגע", מספרת בריאיון לרויטרס מריאנה פילאטובה, ראש המחלקה לאמנות זרה במוזיאון. חלק מהיצירות במוזיאון בחרקיב הוסרו מהקיר והועברו בבהילות למחסן סודי. בין היצירות, למשל, ציור של האמן הרוסי המפורסם איליה רפין. "כעיקרון אסור להזיז את הציור הזה", אומרת פילאטובה. "יש להימנע מכל תנועה. אנחנו מתייחסים לכך בזהירות רבה. זו אירוניה שאנחנו צריכים להציל ציורים של אמנים רוסים מהאומה שלהם. זו פשוט ברבריות".
6 צפייה בגלריה
פינוי מוזיאון Andrey Sheptytsky בלביב. "זו אירוניה שאנחנו צריכים להציל ציורים של אמנים רוסים מהאומה שלהם"
(צילום: AP)
במקביל למוסדות תרבות סגורים שמאבטחים את המוצגים בכל דרך אפשרית, חלק ממוסדות התרבות באוקראינה הפכו למרכזים מאולתרים לפליטים ולפצועים. כך למשל המרכז המוניציפלי לאמנות בעיר לביב, מרכז אמנות עכשווית חדש שנפתח רק בשנת 2020, הפך למרכז לשיכון פליטים שזקוקים לסיוע רפואי ונפשי. מוסדות האמנות עושים מאמץ לשמור על מורל גבוה. רבים מהם החליפו את התמונות ברשתות החברתיות לתמונות של דגל אוקראינה, ושולחים מסרים מעודדים לעוקביהם. מוזיאון מייסטצקי ארסנל (Mystetskyi Arsenal), מוסד התרבות הגדול ביותר באוקראינה, הפיץ טקסט באנגלית ברשתות החברתיות ובתפוצת המיילים. "קולות של פלישה אווירית, טילים, יריות וטבח רועמים ברחובות", נכתב. "אבל בדקות הנדירות של השקט, האוקראינים יכולים לשמוע בבירור את הקול הפנימי שלהם אומר בביטחון: אוקראינה תחזיק מעמד, וכך גם האמנות שלה".
פרט להיותה מעצמת תרבות, אוקראינה היא גם מקום משכנם של מבנים עתיקים בני מאות ואלפי שנים. לא פחות משבעה אתרי מורשת של אונסק"ו יש באוקראינה, ובהם קתדרלת סופיה הקדושה בקייב ומרכז העיר לביב. עיתונאים ואנשי תרבות רבים שנמצאים באוקראינה מבהירים כי הנזק יימדד במלואו רק בסוף המלחמה, ואולם כבר כעת ניתן להרכיב תמונה מטרידה של פגיעוֹת אנושוֹת במורשת התרבותית של אוקראינה, חלקן זמניות. אחרות – בלתי הפיכות.
