כמו כל שירות סטרימינג עם גב חזק, אפל TV פלוס מתמודדת עם צרות של עשירים. כיסים עמוקים שרק מחפשים תוכן להתבזבז עליו. מהבחינה הזאת הטלוויזיה הישראלית היא מתנה שלא מפסיקה לתת. חודש אחרי שרכשה את "טהרן", ענקית הסטרימינג לקחה על עצמה גם את העיבוד האמריקני ל"בשבילה גיבורים עפים" של קשת. סדרת המקור אמנם הסתיימה בארץ בסיום צולע משהו, אבל הגיעה לאפל עם לא מעט קבלות: הסדרה, שעקבה אחרי קבוצת לוחמים למודת טראומות, היוצאת לחיפושים אחר אחותו של אחד הלוחמים ואשתו של אחר, גרפה את הרייטינג הגבוה ביותר לדרמה בערוץ מסחרי לאחר הפיצול. אם זה לא מספיק, היא גם זכתה בפרס הסדרה הטובה ביותר בפסטיבל קאן ונמכרה לנטפליקס בגרסתה דוברת העברית.
Echo 3 – טריילר
ב'אפל' עשו את האדפטציה המתבקשת: את צה"ל הם הפכו ל-CI; לוחמים ישראלים הפכו לחיילי סיירת מיוחדת בצבא ארה"ב. דרום אמריקה, בה נעלמה הדמות הנשית, נותרה דרום אמריקה; ולמשוואה הוכנס גורם מבטיח נוסף: מארק בול, התסריטאי זוכה האוסקר הכפול על הסרט המוערך, "מטען הכאב" מאז, ניסה בול לשחזר את ההצלחה בפרויקטים נוספים, אבל בפחות הצלחה. התוצאה היא Echo 3 (אקו 3), סדרה בת עשרה פרקים (שחמישה מהם נשלחו לביקורת), שעלתה אתמול באפל TV פלוס.
אמבר צ'סבורו (ג'סיקה אן קולינס) היא מדענית שיוצאת למסע בדרום אמריקה במטרה לחקור צמחים וטקסים שלדעתה יכולים לשמש לטיפול בהתמכרות. איפה שהוא בגבול קולומביה-ונצואלה הקשר איתה מתנתק ואחיה, אלכס המכונה במבי (לוק אוונס) ובעלה המבוסס המכונה נסיך (מיכיל הויסמן, "משחקי הכס"), שני לוחמים נועזים עם היסטוריה צבאית משותפת שגם חולקים טראומה אישית, מחליטים לצאת לחפש אותה באופן עצמאי. לשם כך הם צריכים להיאבק לא פעם בבירוקרטיות של הדוד סם, בעיקר של ה-CIA, שיש לו אינטרסים שונים בהתחשב במדיניות החוץ של הממשל בדרום אמריקה. כל זאת מוביל למותחן שמנסה לאכול את הכול בביס אחד – ביקורת פוליטית, מותחן אקשן, נופים מדהימים שלא פעם יגרמו לכם לתהות אם לא לחצתם בטעות על השלט ועברתם לנשיונל ג'יאוגרפיק וקצוות של אמירה על אימפריאליזם וניצול.
לביקורות טלוויזיה נוספות:
קבלות בשפה אחת הן כמובן אינן ערובה להצלחה בשפה אחרת, ולפעמים הן דווקא עומדות בעוכריו בשל העיבוד שמתרחק מהמקור אבל לא מצליח להתאקלם בצורה הרמונית בסביבה החדשה . המקרה של "אקו 3" הוא דווקא אחר. הנושאים שדרמת המתח הישראלית תיקלה, שנגעו לא מעט בפוסט טראומה, אבל ואשמה בקרב לוחמים, רלוונטים מן הסתם גם ללוחמים אמריקנים. אדרבא, מיטב הייצוא של הטלוויזיה הישראלית נע לרוב בגבולות השדה האסוציאטיבי שהגויים אוהבים לתחום אותנו בתוכו – ביטחון, צבא וריגול (כלומר כל מה שיאפשר לאמריקנים לשתול בטקסטים שלהם את מילת הקסם "המוסד"), הסכסוך הישראלי-פלסטיני או חרדים ("שטיסל" וסוגיו). אבל במקרה של "אקו 3", למרבה הצער, גם קיומם של חומרי הגלם הפוטנציאליים, פלוס יכולות משחק ניכרות של השחקנים בתפקידים הראשיים, לא הבשיל לסדרה יוצאת דופן או כזו ששווה את הזמן שלכם.
לאורך חמישה פרקים ארוכים בני שעה, דוברי ספרדית ואנגלית, אנחנו מקבלים סצנות איטיות להכאיב, ארוכות ולא פעם חסרות מיקוד. שלושת הגיבורים המרכזיים פרינס, במבי ואמבר, נעים בין מאצ'ואיזם קלישאתי (במקרה של הגברים) לכאב מייסר (במקרה של אמבר), אבל הדיאלוגים לא מצליחים להעמיד פיגומים שיתמכו במטענים האלה ולעתים קרובות מתפיידים אל שום מקום.
סצנות אקשן (מושקעות להפליא, יש לומר, כל הכבוד למחלקת התקציב) נחתכות לטובת נופים דרום אמריקנים ומוסיקת פסנתר רגשנית - נופים שמקבלים את כל הזמן שבעולם, כלומר הזמן שהסדרה לא טרחה להשקיע ביחסים בין הדמויות. ואיך אפשר בלי המוטיב האהוב על יוצרים בעשור האחרון: דילוגים חסרי-משמעות בין קווי זמן. "אקו 3" היא מפגן מרשים מאוד של אג'נדה שאפתנית והמון קלוזאפים רבי-משמעות, שדחקו הצידה את כל מה שהופך סדרה לטובה: דמויות מורכבות, דיאלוגים חכמים, רצף עלילתי ואמירה בהירה. אנחנו כבר יכולים לנחש מי יציל את אמבר, אבל אני בספק אם מישהו יצליח להציל את "אקו 3".
