לפני כעשור החל טד דנסון לתהות לגבי העתיד. הוא התקרב לגיל 70 וחשב שאולי הגיע הזמן להאט. למרות שרעמת השיער הלבן נותרה מפוארת, הגוף התחיל להרגיש את הגיל וכל תפקיד חדש הכניס אותו לחרדות גדולות עוד יותר. אבל אז ראה את ג'יין פונדה באחד משפע הפרויקטים שהיא עדיין משחקת בהם בשנות ה-80 לחייה, עובדת בלי הפסקה, אקטיביסטית, אפילו לא חושבת לעצור. "פתאום כל מחשבה שהייתה לי להתחיל להאט נראתה מטופשת", סיפר דנסון לאחרונה, "אמרתי לעצמי 'כן טד, אתה תמות מתישהו, אבל אל תבזבז אפילו שנייה בהכנות לזה. יש לך את העבודה הכי טובה בעולם, כל מה שמבקשים ממך זה לגרום לאנשים להרגיש משהו, מאיפה החוצפה לוותר על זה כשאתה עוד נושם'".
"האיש שלי בפנים" - טריילר
(באדיבות נטפליקס)
מהתובנה הזו יצא טד דנסון, שבסוף דצמבר יהיה בן 77 ורעמת השיער הלבן שלו עדיין מפוארת, לאחד העשורים הפורים בקריירה שנמצאת בעשור השישי שלה ובמהלכה לא הפסיק לעבוד לרגע. אבל העשור הזה כן שונה קצת מאלה שקדמו לו. בין "המקום הטוב" האהוב ללהיט הנטפליקסי הנוכחי, "האיש שלי בפנים" - השחקן שפרץ כקריקטורה משעשעת של גבר אבוד ואנוכי ב"חופשי על הבר", מתעסק עכשיו באושר ואהבת אדם ואופטימיות, דווקא כשכבר כמעט אין מקום לכל הנרות על העוגה. והוא עושה זאת עם אותו קסם ישן, רק בתוספת קמטים.
ב"האיש שלי בפנים", שייצר המפיק המגה-מוכשר ועוד יותר מגה-מצליח מייקל שור ("המשרד", "מחלקת גנים ונוף", "האקס", "המקום הטוב", "ברוקלין 99"), מגלם טד דנסון את צ'רלס, אלמן מכופתר שמתקשה להתאושש ממות אשתו. בתו לוחצת עליו למצוא תחביב, אבל היא לא התכוונה שהוא יהפוך לחפרפרת של חוקרת פרטית בבית אבות. זה בדיוק מה שקורה והמשימה שלו היא למצוא תכשיט שנגנב מאחת הנשים במקום, או כך לפחות טוען הבן הבלתי-נסבל שלה.
"זה בעצם מבוסס על סרט תיעודי מצ׳ילה", סיפר דנסון, "הסרט הסתיים בכך שבית האבות הוא מקום נהדר והאדם שהגיש את התלונה בכלל לא הלך אף פעם לבקר שם את אמו, והיא מתה מבדידות. אני מניח שהמסר 'לא לשכוח את ההורים רק כי הם בבית אבות' לא נשמע כמו בסיס לקומדיה, אבל בית האבות הזה שלנו מאוד מצחיק. להזדקן זה לא נוח, אז חוש הומור הוא דבר קריטי".
לקח לדנסון הרבה זמן להגיע למצב שבו הוא יכול לצחוק על נושאים שתמיד הפחידו אותו. הוא נולד וגדל באריזונה, בנם של זוג אקדמאים מוערכים, שחינכו אותו על אידיאלים. הוא ינק הכול, ופה ושם הגזים. בגיל 11 הוא וחבריו חיבלו בשלושה שלטי חוצות מכוערים על כבישים מהירים. "חשבנו שאנחנו עושים טובה לאנושות ולא נתפסנו", נזכר דנסון שנים אחר כך. כיאה לבן אקדמאים הוא הלך לאוניברסיטת סטנפורד, אבל החליט שהוא רוצה להיות שחקן ועבר לאוניברסיטת קרנגי מלון בפיטסבורג, שם השיג תואר ראשון בדרמה. ב-1978 הגיע ללוס אנג'לס וארבע שנים אחר כך הוזמן לאודישן לסדרה קומית על שחקן בייסבול לשעבר בשם סאם מאלון, שפותח בר בבוסטון.
5 צפייה בגלריה
"כל הדברים המצחיקים בסדרה יצאו מהגרעין העצוב של סאם: האלכוהוליסט, המכור למין, הגבר שחושב שהוא מתנת אלוהים'". טד דנסון
(צילום: NBC Television/Getty Images)
ב-30 בספטמבר 1982 העלתה רשת NBC לאוויר את הסדרה Cheers ("חופשי על הבר"), שאומנם היה לה שיר פתיחה נצחי, אבל הייתה אמורה להיות עוד חוליה בפס ייצור של סיטקומים נשכחים. מבלי שאף אחד יחזה זאת, הפכה "צ'ירס" לא רק לאחת הקומדיות הטובות ואהובות בכל הזמנים, אלא גם ללהיט הגדול האחרון לפני עידן הסרקזם בקומדיה הטלוויזיונית - אנשים ישבו מסביב לבר ודיברו על החיים בלי קמצוץ ציניות. למרות הפשטות היסודית שלה, "חופשי על הבר" עשתה מהפכה בדרך שבה מפיקים סיטקום, זכתה ב-28 פרסי אמי, כולל שניים לדנסון השחקן הטוב ביותר, והייתה מפלצת רייטינג. היום אי-אפשר בכלל לדמיין סדרת טלוויזיה שב-11 עונות היו לה 26 מיליון צופים בכל שבוע.
מאידך, 11 עונות זה הרבה גם ללהיט שהיה תופעה תרבותית והעונות האחרונות של הסדרה כבר נעו מכוח האינרציה. "העונה הבאה" תמיד הייתה תלויה בדנסון. אם הוא רצה עוד אחת, אז הייתה עוד אחת. ב-1992 הודיע דנסון, שהיה מסובך בפרשה צהובה שמיד נגיע אליה, כי זהו, הוא לא רוצה עוד אחת. "במשך כמה שנים כולנו אמרנו, 'האם אנחנו הולכים לעשות את זה לנצח'", הוא סיפר, "חיפשנו דרך לצאת ואז שינינו את דעתנו. באופן אישי הייתי בתקופה כל כך מבולבלת ופומבית, שהרגשתי שאם אני באמת רוצה לטלטל את הסירה שלי ולעשות שינויים בחיי ובמי שאני, זה אומר גם להשאיר את 'צ'ירס' מאחור. אני לא חושב שזו הייתה איזו החלטה בוגרת, העליתי את הבית באש ואז אמרתי 'אני חייב לעזוב'".
5 צפייה בגלריה
"לא חושב שזו הייתה איזו החלטה בוגרת, העליתי את הבית באש ואז אמרתי 'אני חייב לעזוב'". איחוד "חופשי על הבר"
(צילום: Kevin Winter/Getty Images)
ב-20 במאי 1993, ראו 40 מיליון איש את הפינאלה של "צ'ירס", שסיימה את הסיפור בערך כפי שהתחילה - סאם והאהבה האמיתית היחידה שלו: הבר. "הילד שלי שהיה אז בן שש חשב שקראו לי לא סאם מאלון אלא סאם אלון (Sam Alone, 'סם לבד')", סיפר דנסון, "בלי כוונה זה שם די מבריק, כי כל הדברים המצחיקים בסדרה יצאו מהגרעין העצוב של סאם: האלכוהוליסט, המכור למין, הגבר שחושב שהוא מתנת אלוהים'".
ואז הגיעה וופי
דנסון יצא מהבר כשהוא כבר סופרסטאר, אבל טובע בכותרות צהובונים. הוא היה נשוי 16 שנה למפיקה קסנדרה קואטס, כשב-1993 פגש את וופי גולדברג על סט הסרט Made in America. הכימיה על המסך עברה לחיים האמיתיים. כשהרומן התפוצץ, הגישה קואטס בקשה מהירה לגירושים שעלו לדנסון 30 מיליון דולר, והם מהגירושים היקרים בהיסטוריה של הוליווד.
מאותו רגע נראו דנסון וגולדברג המאוהבים בכל מקום, אבל כזוג בין-גזעי באמריקה של תחילת שנות ה-90, היה עליהם עוד יותר לחץ והם עוררו אנטגוניזם. במהלך תכנית בסגנון "על הגריל" שהוקדשה לגולדברג, הופיע דנסון בבלאק-פייס. המהומה הייתה גדולה. גולדברג הגנה על דנסון ואמרה שזו הייתה בדיחה פרטית בין השניים, אבל הציבור האמריקאי - שמרגיש תמיד בעלות על זוגות סלבריטאים - שנא אותם עוד יותר. בסוף הלחץ הכריע והם נפרדו אחרי שנה וחצי. וופי גולדברג עדיין סוחבת את הצלקת. "זה היה ממש כואב ומאוד פומבי", אמרה שנים אחר כך, "הוא ואני לעולם לא נוכל ללכת סתם לשתות. אני חברה של כמעט כל מי שיצאתי איתו, חוץ מהגבר הזה".
דנסון פגש אחר כך את השחקנית מרי סטינברגן, וזו שינתה אותו ואת חייו. "לא התבגרתי רגשית עד שהייתי בשנות ה-40 לחיי", סיפר ל-NPR, "התחלתי לעבוד על עצמי ברצינות כדי לא להיות אותו אדם שהסתיר את רגשותיו. הלוואי שלא הייתי שקרן ולא יצאתי מהדלת האחורית", אמר על סוף הרומן שלו עם גולדברג מבלי להזכיר אותה בפירוש, "הלוואי שזה לא הייתי אני, אבל אפילו לפצעים שלך יש לך חיבה. אם עברת אותם ועשית את התיקון, אז אתה מחבק אותם. אני נבוך להחריד בגלל הרבה דברים בעברי, אבל אלה החיים שלי".
דנסון וסטינברגן התחתנו ב-1995 ומגלמים כבר 30 שנה זוגיות מושלמת. "סיפרתי לה הכול בדייט הראשון. אמרתי לעצמי שאני לא מסוגל להיות בנישואים או מערכת יחסים כי אני אקלקל את זה, והיא אמרה את אותו הדבר לעצמה ושנינו נתקענו, אבל מהרגע שנפגשנו החיים שלנו יחד ריקים מסודות. אם יש אפילו רגע אחד שבו לא בדיוק אמרתי את האמת, אני מיד עוצר ואומר, 'אני חייב לדבר איתך'. זה לא אומר שאנחנו לא מתמודדים עם דברים קשים, אבל החיים המשותפים שלנו מלאים בצחוק ובשמחה".
השחרור מסודות מתבטא גם במעורבות של דנסון בקמפיינים לתמיכה בסובלים מפסוריאזיס, מצב בריאותי שאיתו הוא מתמודד מאז שהיה בן 25. "עד לפני כ-15 שנה זה די ניהל את חיי", סיפר דנסון, "זה היה לא נוח. זה היה לא יפה. זה גרם לי להרגיש פחות ממה שאני, שיש לי סוד שאני חייב להסתיר. אבל סודות זה דבר לא טוב, להתבייש בעצמך זה לא טוב".
"אני בטוח שיגיע הרגע להשתחוות ולעזוב, אבל הרגע הזה הוא לא עכשיו"
לדנסון לא הייתה עוד הצלחה בסדר הגודל של "חופשי על הבר", אבל זה רף שכמעט בלתי-אפשרי להגיע אליו שוב ועם השנים הוא למד להפסיק לרדוף אחריו. הוא עשה בין היתר גם תפקידים דרמטיים נהדרים בסדרות כמו Damages, CSI ו"פארגו", וטבל את האצבע בקולנוע בתפקיד קטן ב"להציל את טוראי ריאן".
5 צפייה בגלריה
"הסדרה הזו החזירה לי את הרצון להיות בסביבה של יצירה מצחיקה. אני חייב הרבה מאוד ללארי למרות שהוא קוץ בישבן". לארי דייויד וטד דנסון
(צילום: Vince Bucci/Invision/AP)
בשנים האחרונות גילם את "טד דנסון" בעולמו של לארי דייויד ב"תרגיע", תפקיד שאף לו יש חלק בפריחה הנוכחית שלו. דנסון כבר לא היה בטוח שהוא עדיין מצחיק, כשדייויד הציע לו לגלם גרסה מופרכת של עצמו. כל כך מופרכת עד שהוא ומרי סטינברגן המאושרים בחיים האמיתיים, הם זוג גרוש בסדרה. "לארי דייויד החולדה עשה אותנו גרושים, כעסתי עליו כל כך", צחק דנסון בריאיון למגזין Parade באפריל האחרון, "אבל הסדרה הזו החזירה לי את הרצון להיות בסביבה של יצירה מצחיקה. אני חייב הרבה מאוד ללארי ואני אוהב אותו למרות שהוא קוץ בישבן. עכשיו אני לא יכול לדמיין פרישה. אני מאוד נהנה. אני בטוח שיגיע הרגע להשתחוות בחן ולעזוב, אבל הרגע הזה הוא לא עכשיו".
