לפני שלושה עשורים נולדה לערוץ 2 תוכנית אירוח ובידור בשם "הראשון בבידור" (שהתחילה את דרכה כ"רשות הבידור"), בכיכובו של המנחה הוותיק דודו טופז, ושינתה את חוקי המשחק של הטלוויזיה הישראלית. הכוכבים הכי גדולים בארץ התחילו שם את דרכם, מפורסמים מהארץ ומעבר לה היו מחכים בתור כדי להתארח, הקהל שאג בלייב והעריץ ברחובות, וטופז סיפק סנסציות שזכורות עד היום. הפרק האחרון של התוכנית שודר ביוני לפני 20 שנה בדיוק. "התוכנית הראשונה הייתה מוקלטת, לא בשידור חי, היה חשש מהפה הגדול של דודו", נזכר שוקי לרר במאי התוכנית, שהיה איתה עוד מהרגע הראשון כשלא ממש ידעו איך היא תיראה.
"שנת 94 הייתה ההתחלה של ערוץ 2, ו'הראשון בבידור' הייתה תוכנית הדגל של קשת שבנו עליה הרבה מאוד תקוות", הוא מספר. "מה שמעניין זה שהרמנו הכול מאפס. לא היו אמצעים אז בחרנו באולם הסינרמה שישמש כאולפן, היינו חבורת אנשים שהייתה מסורה לעניין. היו שמות שהצטלמו לפרקים הראשונים ונעלמו מהר מאוד והיו כאלה שהתפרסמו בטירוף".
מה היו התגובות?
"אנקדוטה: כל קשת לא היו מרוצים מהתוכנית הראשונה. ציפו למשהו אחר. הציעו להחליף את כל צוות ההפקה אבל דודו אמר, 'בשום פנים ואופן לא. אם תגעו באנשים אתפטר בעצמי'. הוא עמד כמו סלע איתן. התוכנית השנייה כבר הייתה מאוד לטעמם, הם שמחו מהמוצר והרייטינג עלה".
"הראשון בבידור" עשתה שימוש יוצא דופן בתקופה ההיא בשידור חי בטלוויזיה בישראל, כשטופז היה ממש אמן בתחום. "הנושא של שידור חי או לא העסיק אותנו הרבה", משתף לרר, "אישית הייתי מאוד בעד שידור חי, בעיקר בגלל האינטראקציה עם הצופים ואפשרויות טכניות מלהיבות שקיימות בזה. אבל קשת פחדו מדודו, והוא הוכיח את הפחד שלהם ברמות. בהרבה תוכניות ראו כמה הוא עלול להיות בעייתי. אבל לקחנו את העניין של הלייב כאתגר. היו לנו הצעות נישואים בשידור, נחיתת חייזר בלייב - אלו דברים שלא יעבדו בתוכנית מוקלטת וערוכה. היו לנו אז אינסטינקטים בריאים של איך לנצל את הכוח של המדיה. ודודו נולד לזה. הוא לא הבין בצדדים הטכנולוגיים אבל זרם והעז ולקח את המדיה הזו עד לגבולות הכי קיצוניים".
צפיתם את ההצלחה של התוכנית?
"ממש לא. ברבות השנים, קשת בחנו את העניין הזה של מי הצופים ולמה זה כל כך תופס. הבאנו מספרים מדהימים בעיקר נשים, אנשים מבוגרים, אבל גם נוער. חיפשנו תמיד איך להתקרב לגילים צעירים יותר".
איך אתה מסביר את ההצלחה הזו?
"הסיבות להצלחה של דודו הן סיבות חברתיות. כדי להבין למה טאלנט כמוהו מביא מספרי צפייה כאלה צריך להבין מה זה עם ישראל. הוא ניסה להגיע לישובים מרוחקים, לפריפריה של הפריפריה - והצליח בגדול. הוא היה תופעה. חלק מההצלחה היה גם הבידור, פרופר. דודו הבין מהר מאוד מה עובד על אנשים, מה גורם להצלחה והוא מינן את זה בזהירות".
הבמאי מצביע על תופעה מעניינת שנתקל בה באותה תקופה בתגובות שקיבלה התוכנית: "גרתי אז במרכז תל אביב. אנשים סביבי ידעו שאני קשור לתוכנית. ירדתי למחרת התוכנית לרחוב והרגשתי את הפידבק, אבל המשפט הכי מדהים שנתקלתי בו רבות היה: 'מה זו התוכנית הגרועה הזו? אני בחיים-בחיים לא אראה אתכם, למה הוא מביא את הבלונדינית הזו?', אנשים צפו אבל לא הודו. הם ראו כל פרק ופרק אבל לא היה להם אומץ להגיד, 'אני רואה את התוכנית של דודו'. להודות שאתה צופה בה לא היה 'אין'. זה מראה דברים על העם, על התרבות. זה כמו 'האח הגדול' היום - זו תופעה. צריך לחקור סוציולוגית ופסיכולוגית מה זה העניין הזה".
חיה גרנובסקי, שהייתה העוזר האישית של טופז באותה תקופה, מתארת חוויה דומה. "אנשים היו רואים אותי ברחוב ומזהים אותי מהצוות של דודו", היא מתארת. "ואז תמיד השאלות: 'אני לא רואה דודו טופז - אבל תגידי מה היה מאחורי הקלעים של הפרק של אתמול, ראיתי במקרה'. היו מתביישים להודות בריש גלי שהם רואים את התוכנית אז 'במקרה' הם נפלו רק אתמול על התוכנית. זה היה מצחיק מאוד".
לגורנובסקי, שנשכרה לעבוד אצל טופז קצת לפני עליית התוכנית ושימשה בתפקיד כעשור, היה כנראה את אחד התפקידים המורכבים ביותר בצוות, שכן במסגרת תפקידה היא גם הייתה זו שבעיקר כיבתה את כל השרפות שטופז הצית. "מההתחלה ידעתי שזה יהיה סיפור הצלחה" היא מספרת בהתרגשות. "דודו היה אלוף בלהביא כותרות. הוא המציא את הז'אנר בארץ - מהנשיכה של נטליה עד לאישה שהוא זרק לה את הכדורים לפה - ובאמת הרייטינג שבר אצלנו שיאים.
"הייתי המנהלת האישית שלו, העוזרת האישית, הנני שלו, הבייביסיטר וכדור ההרגעה. האמא, הסבתא והדודה. בהתחלה לא רציתי את התוכנית הזו, לא אהבתי את דודו, חשבתי שהוא מנוכר, אבל התבדיתי. מעולם לא הערצתי אותו אחרת לא הייתי יכולה לעבוד איתו, וידעתי לשים אותו במקומו. היה צריך בערך כל שתי דקות להוריד אותו לקרקע. היו לו רעיונות מטורפים, והוא היה אחד ויחיד בתחומו. בתקופה שהתוכנית הייתה באוויר, הוא לא היה יכול ללכת ברחוב. הוא היה אומר לי, 'בואי לקניון', וזה היה סיוט של חיי. הייתי קוראת לו 'דוד' כדי להשאיר אותו על הקרקע".
"הוא היה אומר לי, 'לא כתבו עליי מזמן – בואו ננשך את נטליה אוריירו'"
אחד הדברים שעשתה "הראשון בבידור" הוא לספק רגעים שלא ניתן להגדיר באופן אחר חוץ מ"סנסציות טלוויזיוניות", ואחת התוכניות שגרנובסקי הכי זוכרת - ואיתה כנראה גם רוב המדינה - זו הנשיכה בלייב של נטליה אוריירו, שבבוקר למחרת גבתה ממנה שעות על גבי שעות של כתיבת תגובות לארגוני נשים מסביב לעולם.
"הוא אהב לנשוך מאהבה, הוא כל היום היה נושך אותי", היא משתפת. "כשהוא עשה את זה בתוכנית - התמוטטתי. הייתי יושבת באולפן ומרימה לו שלטים שיזכור להגיד דברים, כי הוא לא היה מוכן לעבוד עם פרומטר ולא אוזנייה. הוא לא היה מחובר לקונטרול בכלל, רק אני הייתי מחוברת. והוא עשה מה שהוא רוצה - רצה להיות אותנטי. ואני הייתי צועקת לו, 'וואי, וואי' - כמו על נטליה, הייתי קמה מהכיסא בשוק. כל שידור הרגשתי כאילו הטסנו מטוס והנחתנו אותו, כולנו סיימנו מחוסרי כוחות לחלוטין. זה היה פסיכי. הוא עשה מה שהוא רצה - הייתי צועקת לו לצאת לפרסומות והוא היה עונה בלייב, 'בשביל מה? בשביל להראות את התחבושות עם הכנפיים?' היה מצחיק אבל העביר אותנו התקפי לב. חוויה מטורפת. עבדתי צמוד לאיש הכי מפורסם במדינה. זה היה דודו".
איך הייתם מתמודדים כצוות עם הביקורות ופליטות הפה בשידור חי?
"מתמודדים. אין ברירה, ולדודו לא אכפת. הדבר היחיד שהיה חשוב לו שהתמונה שלו תהיה הכי טובה. לא משנה מה כותבים עליו. הוא לא החזיק מעולם איש יחסי ציבור. כשהיה קצת משעמם, הוא היה אומר לי, 'בוז'ה', כך היה קורא לי, 'אני צריך לעשות משהו. לא כתבו עליי מזמן – בואו ננשך את נטליה אוריירו' - ולמחרת עיתונים, הפגנות של ויצו בכניסה לאולפן, והוא נשאר בתודעה. כשהוא נשך אותה אני קמתי מהכיסא ואמרתי בשידור, 'יואו, למה?' כי ידעתי שבאותו לילה לא אשן כי כל העיתונאים יתקשרו אליי לקבל תגובה. נטליה טסה אחרי התוכנית חזרה, והוא התקשר אליה לספר לה על כל ההייפ סביב הפרק ואת לא מבינה כמה הם צחקו. התעלפו מצחוק. אלוף עולם. כשיש מהצד השני אנשים שמוכנים לשתף איתך פעולה אז אין בעיה. היום זה לא היה עובד בעייני".
רגע טלוויזיוני נוסף שהפך לאחד הרגעים הבולטים ביותר בהיסטוריה של הטלוויזיה בישראל הוא, כמובן, נחיתת "החייזרים" בשידור חי. בינואר 1997 שודר הפרק שהאגדה מספרת ששבר את כל שיאי הרייטינג עם 50 אחוזי צפייה - אומנם מדידת הרייטינג באותה תקופה לא הייתה ממוסדת כפי שהיא היום, והתבססה בעיקר על סקרים טלפוניים ולכן קשה לקבוע אם הנתונים אכן מהימנם - אבל אין ספק שבתים רבים בישראל רותקו למסך באותו ערב. הפרק הותיר רושם עמוק גם אצל מי שעסקו בו בזמן אמת.
"מה שהפתיע אותי ברמה מקצועית היה הפרק עם החייזר, עם ציפי שביט", מספר לרר. "ראיתי בעיניים שלי איך עושים טלוויזיה סביב הסופר-סופר-סופר שטות הזו. הבל הבלים. אבל זה לימד אותי איך עושים טלוויזיה בלייב. כל מיני אלמנטים של סאונד, תאורה, הצלם מרעיד את המצלמה בתור אפקט של נחיתה. הדברים האלה היו כל כך הזויים אבל עבדו בצורה מטורפת. וזו שטות - משחקי ילדים. היו תוכניות שלא ישנתי אחרי זה בלילה מרוב מחשבה של 'במה אני מתעסק'. אבל זה השפיע ומשפיע עד היום - יש פועל יוצא של הניסויים שנעשו באותה תקופה. היינו בתוליים לגמרי, המצאנו הכול. בראנו מאפס".
9 צפייה בגלריה
"ראיתי בעיניים שלי איך עושים טלוויזיה סביב הסופר-סופר-סופר שטות הזו. הבל הבלים". מתוך "הראשון בבידור"
(צילום מסך: קשת)
גם אסף קמר, כתב מערכת ynet, שהיה במאי כתבות חוץ ומערכונים ב"הראשון בבידור", מתאר את הפרק הזה בתור הרגע הזכור עליו ביותר. "יגאל שילון היה מעורב בזה. הודיעו פתאום שיש חייזרים ודודו ביקש מאנשים לצאת החוצה ולחפש אותם, ובאמת כל המדינה ירדה לחפש חייזרים", הוא נזכר. "פיזרו חלקים נוצצים בכל הרצליה כדי שאנשים ישתכנעו ובסוף ציפי שביט יצאה כחייזר מהעשן. היה שיא רייטינג שנשבר באותו פרק, לא היה דבר כזה".
"הופעתי בתוכנית בשישי, למחרת לא יכולתי ללכת ברחוב"
פרט לאינספור רגעים זכורים, לטובה יותר או פחות - "הראשון בבידור" גם הייתה קרקע פורה לצמיחה של כמה מהכישרונות הבולטים בתעשיית הבידור המקומית, עם סטנדאפיסטים רבים כמו אלי ומראינו, אדיר מילר ונוספים שקיבלו הזדמנות להופיע בתוכנית הנצפית במדינה. הקומיקאי והשחקן אסף אשתר החל גם הוא את דרכו אצל טופז, בד בבד עם כיכוב ב"הקומדי סטור" שעלתה גם היא ב-1994 ("בשלב מסוים הפכנו להיות מתחרים שלו בענייני הרייטינג והוא פגש אותנו מאחורי הקלעים וכאילו כעס עלינו אבל בצחוק"). כיום, הוא מעיד כי מה שזכור לו יותר מכל הוא העיסוק פורץ הדרך של התוכנית בעדות השונות המרכיבות את הפסיפס הארץ-ישראלי. נושאים שעד אז נחשבו מועדים לפורענות הפכו ללחם והחמאה של "הראשון בבידור".
"הייתה פינה קבועה בתוכנית שהוקדשה לעדה מסוימת בארץ, לעלייה שהגיעה, ואותי בהתחלה הזמינו להראות את נוכחותי בפינה על התימנים", הוא משחזר. "היה מרגש לראות שהוא הצליח להפגיש את רוב הזמרים יוצאי תימן על במה אחת, רצה להוכיח שהתימנים מוכשרים בכל רמ"ח איבריהם. היו אצלו רון שובל, איתן מסורי, אייל גולן וכאלה ואחרים ידועים. כל הזמרים הנפלאים שמילאו את כל הבמות. והוא העלה אותי לבמה להצטלם איתם. וזה היה כבוד גדול בשבילי. הוא בעיקר ריגש את כולם, רצה לנסות להוציא את מה שאנחנו לא יודעים אחד על השני. חשף לתרבויות. לא רק זמרים, אמנים, אנשים מפורסמים, אלה גם אנשים שעושים דברים מיוחדים ואנשים מהעם. זה היה יפה מאוד.
"הרגשתי כבוד גדול להיחשף בתוכנית שבאה לכבד אותי בתור אמן לצד עוד אורחים מכובדים כמו אביגדור כהלני וחברי כנסת מהעדה התימנית. היה כיף גדול. אני זוכר לו את זה לטובה עד היום. הרבה התחילו אצלו, גם נאור ציון עם החיקוי הנפלא שלו לרוברט דנירו".
טופז היה מגיע למועדוני סטנדאפ כדי למצוא את הכוכבים הבאים שיזכו לזרוח אצלו בתוכנית, ובסיבוב הבא בקאמל קומדי קלאב הוא ישב בחדר החזרות וצפה בצעירה מצחיקה, שעדיין לא ידע כי היא מגיעה ממשפחה מיוחסת, אבל את הדמות שהמציאה, לימור, הוא היה חייב להזמין להתארח בתוכנית שלו. "היה לי סטנדאפ של חצי שעה שחלקו היה שיחת הטלפון הידועה בין לימור לבין חברה שלה", משחזרת אורנה בנאי. "לימור הייתה דמות של אישה מאוד פשוטה, בשיחה היא מספרת על כל החיים שלה. עשיתי אותה על הבמה ודודו בא אליי בסוף הערב ואמר, 'אני רוצה שתגיעי'. בשישי שאחרי הייתי אצלו. הופעתי לבד, לא היה לי מנהל הצגה או סוכן, כלום. הייתי בת 25, ממש ילדה אחרי בית ספר למשחק.
9 צפייה בגלריה
"הוא הציג אותי כ'מישהי שאני יודע שיום אחד אגיד - אני הראשון שהביא אותה לטלוויזיה'". אורנה בנאי כלימור, מתוך "רק בישראל"
(צילום מסך: קשת)
"הוא הציג אותי בתוכנית, 'עכשיו אני רוצה להזמין לכאן מישהי שאני יודע שיום אחד אגיד - אני הראשון שהביא אותה לטלוויזיה'. עשיתי את הקטע של שיחת הטלפון והיו לזה 90 אחוז רייטינג. למחרת לא יכולתי ללכת ברחוב. לא הייתה לתוכנית הזו תחרות, לא היו עוד אפשרויות. זה היה פסיכי ומשם הכול היסטוריה".
בנאי המתרגשת מספרת על טופז כי "הוא סלל לנו דרך. לא היה אחד שלא הכיר אותו. הוא היה מארח כישרונות צעירים, התחילו אצלו גם 'מה קשור' ועוד המון מוכרים. הוא היה מגיע לקאמל קומדי קלאב כדי לצוד מישהו או מישהי חדשים שיבואו להתארח בתוכנית וכולנו התרגשנו מזה שהוא מגיע. ידענו שהוא הולך לקחת מישהו לתוכנית, כל אחד רצה לתת את הכי טוב שלו, שאולי הוא יזכה"
איך את מסבירה את ההצלחה?
"הוא המציא משהו מאפס. והיה בו את השילוב של אדם מוכשר, יוצר, מפוצץ בחן ויופי, בחור יפה תואר. עם הומור אמיתי. מאוד חרוץ. רעב להצלחה. והוא ידע לעשות את זה. כשאני חושבת על זה, הוא סלל את הדרך להמון באים אחריו".
פנינה רוזנבלום, שהייתה בתקופת התוכנית בשיא הקריירה שלה והתארחה בתוכנית פעמים רבות בפינות שונות, מחזיקה דווקא בהשערה אחרת בנוגע לסוד ההצלחה - צהוב עולה! "אנשים אוהבים רכילות", היא מסבירה, "אוהבים להתחכך עם מפורסמים, אוהבים לדעת עליהם, כל מה שעושה עכשיו 'גיא פינס' וחדשות בידור למיניהן - זה מה שדודו עשה כבר אז ב'הראשון בבידור'. חוץ מזה הוא גם היה נראה טוב, ואנשים אוהבים את זה, עבר מסך מצוין. הוא היה מצחיק וחכם - בקיצור כוכב, וכולם אוהבים כוכבים. במיוחד כאלה שהיו נגישים ושהזמינו קהל להתארח אצלם לצד האנשים הכי מפורסמים בארץ. מי שהתפרסם אצלו היה הופך לכוכב. רק חבל שהיה לדודו סוף כל כך טרגי".
9 צפייה בגלריה
"מה שעושות היום חדשות בידור למיניהן - זה מה שדודו עשה כבר אז ב'הראשון בבידור'". דודו טופז ופנינה רוזנבלום
(צילום: ענת מוסברג)
זה היה מצליח גם היום באותה צורה?
"העולם של האינטרנט שינה את הדברים מאוד. פעם הייתה רק טלוויזיה, היום הרשתות החברתיות יותר חזקות מהכול, ואנשים פחות רואים טלוויזיה. אבל עדיין, כמו שאת רואה, נמאס לאנשים לראות בכל מקום רק שחור, ובגלל זה טוב לראות תוכניות כמו של דודו ולהרגיש קצת אבק כוכבים".
"אהבו אותו ברמה של ביבי"
"הראשון בבידור" לא רק שברה שיאי רייטינג יוצאי דופן, אלא גם מיצבה את טופז בתור הכוכב הגדול ביותר בארץ שהיה משגע את המעריצים. "היו מחכים לו מתחת לבית עם שלטים: 'דודו תעזור לי', 'תתחתן איתי', 'תעשה לי ילד'. המולה מטורפת מתחת לבית. כצוות היינו נפגשים אצלו ומפלסים את הדרך בין המעריצים לקומה שלו", משחזר קמר. "עבדתי אצלו הרבה שנים. בהתחלה ב'רשות הבידור' ואחרי זה ב'הראשון בבידור' וגם אחרי הרבה שנים עבדתי ב'הכל זז', זו הייתה חוויה מוזרה לצפות בתהליך שדודו והתוכניות שלו עברו, הוא לימד אותי המון על איך לעבוד עם רגש. לעבוד אצלו הייתה חוויה מטורפת כי זה היה ממש לגעת בזוהר. בשיאו הוא היה הגיבור של ישראל, סמל מין ועשה את הרייטניג הכי גבוה". קמר מוסיף כי במסגרת התוכנית "הוא עזר להמון אנשים שאהבו אותו ברמה מטורפת. אהבו אותו ברמה של ביבי נתניהו, למרות שבמשך שנים הוא נחשב האויב בגלל פליטת הפה שלו בשידור על ה'צ'חצ'חים' (ערב הבחירות ב-1981 אז כינה כך הבדרן את בוחרי הליכוד, ל"א). הוא מאוד אהב את הקהל שלו".
9 צפייה בגלריה
"בשיאו הוא היה הגיבור של ישראל, סמל מין ועשה את הרייטניג הכי גבוה". דודו טופז
(צילום: יריב כץ)
ההערצה חסרת התנאים, וגם הגבולות לא פעם, היא משהו שזוכר היטב גם עומר טופז, אחד מבין שלושת הבנים של דודו (שנולדו כל אחד מנישואים אחרים) שזוכר את "הראשון בבידור" מעיניים של ילד בן שמונה, היחיד שאבא הסכים שייכנס לחדר בזמן שהוא מתכונן לשידור, וזה שיושב בשורה הראשונה בכל תוכנית. "התחושה בשבילי כילד הייתה שזה מובן מאליו שדודו טופז הוא אבא שלי", משתף טופז שהיום בעל מכון כושר, רחוק מעולם הבידור. "הילדים מבית ספר היו רוצים שאזמין אותם לקהל והיו מדברים איתי על זה, אבל השיא היה בתקופת 'קטנטנות', הוא היה היחיד שהם התאחרו אצלו. הבאתי את כל הכיתה לצפות בשידור וגם אח שלי הביא. קמילה נתנה לי נשיקה בלחי שתביני את סדר הגודל של אבא. אי-אפשר היה ללכת איתו ברחוב", הוא ממשיך, "הוא היה מאוד-מאוד נגיש. תדמיתית לפחות היה נתפס כמישהו מהעם שאפשר לפנות אליו ולכתוב לו. זה גרם למצב שאי-אפשר היה להסתובב איתו ברחוב".
מה הרגע שאתה הכי זוכר?
"היה אמור להיות מיזם בשם 'דודו-לנד' שהוא רקם בזמן התוכנית - לונה פארק מטורף בדימונה. העסקה נפלה בסופו של דבר, אבל כן היינו בהנחת אבן פינה, גם פנינה רוזנבלום הייתה וכל ההכי מפורסמים. לא היה אפשר לצאת משם כי היה קהל מטורף של אלפים שחסמו את הדרך. נסענו בדרך בין האנשים על שני קמ"ש - ויש עשרות מאבטחים בחוץ. אבא שלי נוהג, מלפנים אורן, המאבטח האישי שלו שהוא העלה למשימה באחת התוכניות ונשאר המאבטח הצמוד שלו וחבר קרוב, ומאחורה אני, חבר שלי מהכיתה ויונתן אחי. פתאום, בלב ההמולה בן אדם מבוגר פותח את הדלת ומתיישב עליי. רצה לתת לאבא מתנה ולקבל חתימה. הסיטואציה הזו היא התמצית של מה שחווינו בתקופה ששודר 'הראשון בבידור'".
"הוא נשאר בדיוק כמו שהוא היה, אבל המדינה התקדמה הלאה"
"הראשון בבידור" ירדה מהאוויר כאמור ביוני 2004, ברקע קריאות מחאה שנשמעו בתעשיית הטלוויזיה, שגרסו כי טופז הוסר מלוח השידורים כדי "לנקות את המסך" מהתכנים שהציג, שנחשבו פרובוקטיביים ורדודים. "בשלב מסוים הוא נשאר בדיוק כמו שהוא היה, אבל המדינה התקדמה הלאה, הוולגריות פחות התאימה, הערכים שהוא שידר לא התאימו יותר וזה הפך לבעיה בשביל קשת", מספר קמר.
"היחס שלו לנשים בגלל שנהיה מבוגר נראה צורם לעין, הוא הגזים וביטלו לו את התוכנית וזו הייתה מכה מטורפת. אחרי כמה שנים הוא עשה תוכנית דומה ברשת 'הכל זז עם דודו טופז', והוא הצליח, היה לו רייטינג טוב ממש. והפעם הוא יצא החוצה מהאולפן, הוא שינה פורמטים, התאים עצמו. ב'הראשון בבידור' הוא פיצח את הסוד, פיצח את המכנה המשותף בתוך עם ישראל - ימין, שמאל כולם ראו אותו. גם מי שלא אהב אותו. והוא אהב את אהבת הקהל יותר מהכול".
9 צפייה בגלריה
"איך אדם בעיניי רגיל ונורמטיבי, הופך להיות שונא ושנוא". דודו טופז וצ'יצ'ולינה
(צילום: ענת מוסברג)
אסף אשתר: "אני זוכר שהערכתי את דודו כאישיות מוכשרת מאוד בטלוויזיה הישראלית המתגבשת, אישיות בימתית ואחר כך טלוויזיונית מהמפורסמות בארץ. יודע להצחיק ומאוד אינטליגנטי. משהו באישיות שלו, בצורה שהוא מדבר ופונה לקהל - גם על במה וגם מול מצלמה - הקסים אותו, היה בזה משהו מאוד יפה. לא בכדי הוא כונה הראשון בבידור. צריך לחקור איפה הייתה נקודת המפנה שהוא התחיל לקבל ביקורות קשות על רמתה של התוכנית. כי היא התחילה כתוכנית מצוינת".
שנים לאחר ירידת התוכנית, טופז הואשם בפרשת תקיפת אנשי תקשורת בכירים, ובאוגוסט 2009 שם קץ לחייו בתא המעצר שלו. הסוף המצער הכה גם את שותפיו לדרך בתדהמה. "נכנסתי לפרק קשה בגלל מה שקרה לדודו בסוף", משתף לרר. "איך אדם בעיניי רגיל ונורמטיבי, הופך להיות שונא ושנוא. מרוב שהשאלות האלו לא הניחו לי פרשתי מעסקי הטלוויזיה והלכתי לחקור את זה. הוא היה בעיניי איש ראוי מאוד, היו לו יכולות, תכונות, היה בן אדם. כמובן שהיו יציאות שלא מצאו חן בעיניי, אבל להפוך את הדמות הזו למישהו שמחפש להרביץ כל הזמן? זה העיף אותי מהמדיה והלכתי ללמד, לא יכולתי לחזור לזה יותר".
גרנובסקי מעידה גם היא שעזבה את עולם הבידור לאחר מכן, "אחרי דודו אי-אפשר להמשיך", היא אומרת. "אתה עובד עם הטופ של הטופ ומקבל הרבה הצעות, אבל את לא יכולה לשמוע. עזבתי את התחום".
