לפחות לפי יוצרי הסרט שמתעד את הקלטות שיר הצדקה We Are the World, שעלה היום (ב') בנטפליקס, מתואר אותו לילה ארוך ומפרך באולפני A&M שבלוס אנג'לס כגדול ביותר שהיה בתולדות הפופ. כך לפחות לפי שמו - "הלילה הגדול של הפופ". לא בטוח שליל ה-28 בינואר 1985 אכן היה כזה, אך הסיפור שמאחוריו עדיין מרתק - בטח אם גדלתם בשנות ה-80 ונחשפתם בשעתו לארסנל הכוכבים המרשים שהתייצב אז למען הילדים הרעבים באפריקה.
"הלילה הגדול של הפופ" – טריילר
(באדיבות נטפליקס)
הרעיון של מייקל ג'קסון וליונל ריצ'י היה די פשוט: לכתוב שיר קליט ומרגש שיעלה את המודעות סביב המצוקה של תושבי היבשת שסבלו בעת היא מחרפת רעב, ובייחוד באתיופיה. המטרה הנעלה הזו לא הפכה את גיוס המשתתפים, ובהמשך את הקלטתם באולפן, לעניין קל. להיפך. חוץ משלל בעיות טכניות ולוגיסטיות, שני יוצרי השיר, ולצידם המפיק קווינסי ג'ונס וסטיבי וונדר שתרם רבות לשיר (ולמעשה, הציל אותו), נאלצו להתמודד גם עם לא מעט ענייני אגו. בכל זאת, נסו אתם לכנס 50 כוכבי רוק, פופ, סול וקאנטרי תחת קורת אולפן אחד, לחלק להם תפקידים לפי גוון הקול הנכון להם, להכריע מי יקבל סולו, מי בדיוק ישיר אחרי (ועם) מי, ומי רק יעמוד בשורה השנייה של המקהלה ליד המדבקה עם שמו, ויבצע את חלקו בלי לעשות יותר מדי פרצופים או לברוח מהטון הטבעי שלו. ואת כל זה הארבעה האלו היו חייבים להספיק לסיים לפני שהבוקר יעלה.
הכינוס של הסופר-גרופ העצומה הזו תחת השם USA for Africa לא הייתה הפעם הראשונה שבה מוזיקאי-על עשירים ומפורסמים יצאו לרגע מאזור הנוחות שלהם כדי לסייע לאנשים באזורים מוכי אסון. ב-1971, כשנה לאחר פירוק הביטלס, ג'ורג' האריסון וראווי שנקר הצליחו לגייס כמה חברים טובים כמו בוב דילן, אריק קלפטון, רינגו סטאר, בילי פרסטון וליאון ראסל כדי לשיר ביחד כמה שירים למען נפגעי המלחמה בבנגלדש, ובייחוד לילדי הפליטים שסבלו מרעב עקב התנאים הקשים במדינה הענייה ממילא שנאלצה להתמודד - בנוסף לנזקי הקרבות הקשים - גם עם סופת ציקלון אכזרית.
משני הקונצרטים האלו שנערכו במדיסון סקוור גארדן בניו יורק, ותועדו בהמשך גם באלבום משולש ומומלץ, הצליחו לגייס כרבע מיליון דולר. היום הסכום הזה יספיק בערך לכלום, אך בתחילת הסבנטיז היה מדובר בהון לא קטן, בטח כשהוא צריך לסייע למדינת עולם שלישי. חבל רק שלמרות הכוונות הטובות של האריסון ושנקר, העברת הכסף הכה נחוץ התעכבה במשך למעלה מעשר שנים עקב בעיות מיסוי ושלל עניינים משפטים - וגם אז לא כל הסכום הועבר במלואו. את שמות אלו שסירבו להשתתף במחווה פורצת הדרך ההיא של האריסון בגלל אגו ושאר תירוצים עלובים, נשאיר הפעם בחוץ. רמז: הם ניגנו איתו פעם באותה להקה.
קצת אחרי שהכספים האלו הגיעו סוף-סוף ליעדם בבנגלדש, היה זה שוב מוזיקאי בריטי, הפעם בוב גלדוף, שהתגייס להציל ילדים רעבים, עכשיו באפריקה. לגלדוף, אז מנהיג להקת הבומטאון ראטס, כבר היה ניסיון עם מופעי צדקה. ב-1981 הוא היה בין המשתתפים במופע The Secret Policeman's Ball לצד סטינג, פיל קולינס, קלפטון ואחרים שהכנסתיו יועדו לארגון אמנסטי אינטרנשיונל במטרה לקדם את זכויות האדם, כפי שהאו"ם רואה אותן. כמה חודשים לפני שאמני אמריקה התגייסו לשיר למען ילדי אפריקה, גלדוף גייס שורת מוזיקאי-על בריטיים מרשימה לא פחות לטובת השיר Do They Know It's Christmas? שכתב עם מידג' יור, איש אולטרווקס, שהכנסותיו יועדו לילדים שסבלו מהרעב הכבד ששרר אז באתיופיה. תכף גלדוף ימלא תפקיד מכריע גם בשיר האמריקני.
פרט לגלדוף, יש עוד זמר שלולא הוא We Are the World הבאמת יפה וחשוב לא היה יוצא לאור, או לפחות נשמע אחרת לגמרי - הארי בלפונטה. הזמר ופעיל זכויות האדם הוותיק שהספיק לצעוד לצד מרטין לותר קינג לא רק הבין שהגיע הזמן שגם האמנים השחורים בארצות הברית יתגייסו לעזור לאחיהם שסובלים באפריקה, אלא דאג, לא לפני שרתם לעניין ארבע מוזיקאים אפרו-אמריקאים מוכשרים ומצליחים (ר'יצי, ג'קסון, וונדר וג'ונס), לפתוח את השורות ולצרף ליוזמה גם כוכבים לבנים כמו פול סיימון, בוב דילן, ברוס ספרינגסטין, סינדי לאופר, בילי ג'ואל, בט מידלר, קני רוג'רס וסטיב פרי, סולן להקת ג'רני.
כמה מהרגעים היותר טובים בסרט The Greatest Night in Pop, ויש בו כמה וכמה כאלו, הם אלו המציגים שתיים מהיריבויות הגדולות והמרות בפופ האמריקני של שנת 1984: ג'קסון מול פרינס ומדונה מול סינדי לאופר. בגזרת הגברים: בעוד הראשון כיכב פה, יריבו הודיע שהוא יואיל בטובו להגיע רק בתנאי שייתנו לו לנגן סולו גיטרה, ולאחר שנענה בשלילה העדיף להעביר את הלילה החשוב ההוא במועדון בעיר. בגזרת הנשים: הראשונה לא הגיעה, והשנייה - אז כוכבת לא פחות גדולה מיריבתה, ולמעשה אף יותר - סיפקה את אחד מרגעי השיא בשיר הארוך, לא לפני שנאלצה להסיר את השרשראות הרבות שהרעש שהן יצרו נכנס לסרטי ההקלטה ושיגע את הטכנאים שמאחורי הזכוכית.
4 צפייה בגלריה
מי יקבל סולו? סטיבי וונדר ודיון וורוויק, מתוך "הלילה הגדול של הפופ"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
הכוכב השלישי בשיר ובסרט הוא ספרינגסטין, אז אחרי סיבוב ההופעות הסופר-מצליח של האלבום Born in the U.S.A, שיוצרי השיר חששו שייעדר מההקלטה עקב סופת שלגים שפקדה את צפון ארצות הברית שבה הופיע אז, וייעדו לו תפקיד חשוב בסינגל. כשהבוס התייצב לבסוף באולפן, חבריו - שרובם הגיעו מהבית במכוניות ספורט נוצצות או בלימוזינות מפנקות וארוכות - התפלאו לראות שהוא יוצא מתוך פונטיאק ישנה בצבע צהוב. ספרינגסטין, שהגיע לאולפן באותו לילה כשהוא צרוד ועייף בתום סיבוב הופעות מתיש, נתן את כל כולו בהקלטה, והרגעים שבהם הוא מדבר מסרט, מוכיחים שחוץ מכישרון וכריזמה יש לו בעיקר לב ענק.
המוזיקאי הרביעי שיוצרי השיר התכוונו לתת לו חלק מרכזי לא פחות בשיר היה בוב דילן. למרות שהאייטיז לא בדיוק היו השנים הכי מוצלחות בקריירת שלו, ריצ'י וג'ונס לא התכוונו לוותר על שירותיו באולפן. אלא שדילן, בניגוד למרבית המשתתפים בהקלטת השיר, לא בדיוק מצא את עצמו באולפן. מוקף בצלמים (הקליפ צולם במהלך ההקלטות באותו לילה), באנשי צוות רבים, ובעשרות קולגות, הוא נראה אבוד וסגור. בניגוד לספרינגסטין, ללאופר או לריי צ'ארלס, לדיאנה רוס ולטינה טרנר שהתחבקו עם חבריהם ופיזרו חיוכים לכל עבר, הוא נראה מנותק. כדי להציל אותו - ואת השיר - ריצ'י נאלץ לפנות את האולפן מכל יושביו ועומדיו, ולאחר שוונדר כיוון אותו על הפסנתר (לא לפני שחיקה את קולו המאנפף והצרוד), הוא הצליח להוציא מדילן כמה חיוכים ובעיקר - ביצוע נהדר שנכנס לפנתאון.
דילן נשאר עד לסוף ההקלטות, אבל היו לפחות שניים מבין 50 המוזיקאים - שלהם ואל מנהליהם נשלחה קלטת הדמו של השיר - שחתכו הביתה באמצע. הראשון היה מוזיקאי קאנטרי שבחר לעזוב לאחר שוונדר הציע שהם ישירו כמה שורות בסוואהילי. השנייה היא שילה אי, אז בת טיפוחיו של פרינס, שהבינה די מהר שהיא הוזמנה לאולפן בעיקר כדי לגרום שהפטרון המפורסם שלה יגיע. קשה שלא להתרגש מהכנות שבה היא מתארת היום את תחושת העלבון הקשה שהייתה אז מנת חלקה.
4 צפייה בגלריה
איפה הקוף באבלס? מייקל ג'קסון וליונל ריצ'י, מתוך "הלילה הגדול של הפופ"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
לאורך הצפייה בסרט, הולכת ומתבררת ההבנה ש-We Are the World היה מעין נס חד-פעמי. ריצ'י, המרואיין העיקרי בסרט - עדיין עם השפם כמו ב-1985, אבל לפחות כבר בלי האפרו עם המולט - מספר בחן רב על הדרך שבה הוא וג'קסון עבדו על השיר. הרגעים שבהם הוא מתאר את ערמות הקסטות שעליהן ג'קסון הקליט את התפקידים המוזיקליים שהוא כתב לכלי הנגינה (מכיוון שג'קסון לא ידע לנגן הוא המהם אותם בקולות שונים), או הקטעים שבהן חיות הבית שהסתובבו אחוזה של מלך הפופ המנוח רבו, ולבטח התיאור של הנחש הענק שזחל פתאום בחדר העבודה שבו הם ישבו, הם מהדקות היותר מעלות-חיוך פה.
אבל למרות החיוכים היום, והחיבוקים שפיזרו רבים ממשתפי השיר אז איש על אחיו, יש פה גם לא מעט רגעים רציניים. רגע לאחר שכולם התכנסו באולפן באותו לילה והחלו לעבוד, גלדוף נעמד וסיפק להם קריאת השכמה קודרת, כשהחל לתאר את עומק המצוקה שבה שרויים הילדים הרעבים באתיופיה. והכוכבים, שמתועדים בהמשך הסרט בולסים המבורגרים וכנפי עוף ולוגמים בירה, הבינו את המטרה שלשמה הם התכנסו והתאפסו על עצמם. לאורך הסרט אפשר להבחין בו בפינות שונות באולפן, ובעיקר בפניו המודאגות וחמורות-הסבר. בכל זאת, הוא כבר באפריקה וראה מקרוב את ממדי האסון, הם רק שרו קצת בתקווה לקנות עוד כמה שקי קמח לילדים עם בטן נפוחה מרוב רעב.
4 צפייה בגלריה
אחד לא מצא את עצמו, השני המהם. בוב דילן ומייקל ג'קסון, מתוך "הלילה הגדול של הפופ"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
ריצ'י, המארגן אז והמספר היום, הצליח בענק במשימת חייו שהיא השיר הזה. לאחר שסיים להנחות את טקס פרסי המוזיקה האמריקנית בראשית אותו הערב (שבו גם לקח הביתה כמה פסלונים), הוא עשה משהו חשוב בהרבה – הוא וחבריו יצרו והקליטו שיר פופ אדיר שנמכר עד היום ב-20 מיליון עותקים וגרף 63 מיליון דולר (במושגים של ימינו זה הרבה יותר). כמה חודשים אחרי הלילה הארוך והחשוב ההוא של הפופ, שבו זרמו רבים ממשתתפי הטקס הנוצץ היישר אל האולפן הדחוס והמיוזע בלוס אנג'לס, כמה מהם גם התייצבו ללייב-אייד, קונצרט הצדקה האמריקני-בריטי שגלדוף יזם ואירגן, בשנה האחת ההיא שבה כוכבי הפופ הכי גדולים רתמו את שמם, פרצופם וקולם למען מטרה טובה באמת.
פורסם לראשונה: 08:13, 29.01.24
