פעם היה הרבה יותר פשוט לכתוב קומדיית נעורים תיכוניסטית. לוקחים בחורה לא מקובלת, מצמידים אליה בתירוץ שקרי כלשהו את הבחור הכי מקובל בתיכון וגורמים להם להתאהב. מוסיפים משבר זהות, כמה לוקרים, ארוחה רומנטית בדיינר ובחורה בלונדינית נבזית שמנסה להפריד ביניהם. מקנחים במייקאובר שבו הבחורה הלא פופולרית מתגלה כיפהפייה מהממת. לבסוף, הזוג נכנס לרכב (לא משנה מאיזה מותג, היברידי או לא), מתנשק וזהו. יש לנו את זה.
Do revenge
אבל היום מסכת הייסורים שתסריטאי צריך לעבור כדי להוציא תחת ידיו תסריט היא אינסופית. הגיוון האתני, באדי שיימינג, מי טו, משבר האקלים וסתם אנשים שנעלבים כשאתה מניח את המגדר שלהם, הם רק חלק מהאלמנטים שסרטי נעורים לדור ה-Z צריכים לקחת בחשבון, אם הם מעוניינים להפיק קומדיה שתעמוד בתקן של קהל היעד. הסרט "עושות נקמה", שעלה היום (ו') בנטפליקס, הוא קומדיית נעורים שחורה-לייט, שמצליחה לצעוד בין הטיפות ותעביר לכם בכיף יחסי שעתיים מהחיים.
דראה טורס (קמילה מנדס, "ריברדייל") היא תלמידת תיכון "רוזהיל", שאומנם לא מגיעה מבית עשיר כמו החברים שלה ללימודים, אבל בשנים של עבודה קשה ומדויקת היא הצליחה לבנות לעצמה מעמד חברתי מושלם כולל זוגיות עם הבחור הכי מבוקש. כל זה כדי שאחרי הלימודים היא תוכל להתקבל לאוניברסיטת ייל ואז ללמוד משפטים בהרווארד, כיאה לנערה שאפתנית ומנפצת תקרות זכוכית. ברגע של הורדת מגננה היא מסכימה לשלוח לחבר שלה מקס (אוסטין אייברמס, מהסדרה המתוקה "דאש ולילי" ו"אופוריה") סרטון אינטימי של עצמה. למחרת הוא כמובן מודלף ודראה, שחושדת בבויפרנד, נותנת לו אגרוף בחצר בית הספר. המהלך הזה מסכן את המלגה שלה לייל וגורם לה לאבד את מקומה בפסגת ההיררכיה החברתית.
2 צפייה בגלריה
מעין טייק-אוף על הסרט של היצ'קוק. מתוך "עושות נקמה"
(צילום: באדיבות נטפליקס, Kim Simms)
במחנה טניס שבו היא עובדת היא פוגשת את אלינור (מאיה הוק, "דברים מוזרים") האאוטסיידרית, שמתוודה בפני דראה על טראומה שחוותה בגיל 13, כשנערה שבה התאהבה במחנה קיץ הוציאה אותה מהארון והעלילה עליה שניסתה לנשק אותה בכוח. הבנות מחליטות לקחת כל אחת על עצמה לנקום את נקמתה של השנייה, כך שאף אחת מהן לא תעורר חשד. את המזימה הזאת הן מקדמות עם פסקול מתוק ועכשווי ברקע ותלבושת בית ספר שעוצבה בהשראת מדים של תיכונים בדרום קוריאה אבל עם עידון והמרה לצבעי פסטל, ובדיוק כשנדמה שהסרט הופך להיות ארוך מדי ללא הצדקה, מגיע הטוויסט.
לביקורות סרטים נוספות:
הסרט של היוצרת ג'ניפר קייטין רובינסון הוא מעין טייק-אוף על "זרים ברכבת" של היצ'קוק 1951, בו גיבורי הסרט מבצעים "החלפת רציחות" כדי לא להיתפס. כשרובינסון עבדה על הסרט הראשון שלה, הקומדיה הרומנטית "לילה בניו יורק" (Someone Great), היא נקלעה עם אחד המפיקים לשיחה על סרטי תיכון, ז'אנר שהיא פיתחה אובססיה לגביו. הם החלו לנתח את סרטי הקאלט של הניינטיז – "קלולס", "עשרה דברים שאני שונאת אצלך", "משחקי פיתוי", "למות מצחוק" – וזיהו את החוט המקשר של קאמפיות וסאטירה ואת העובדה ששלושה מהם נשענו על יצירות קלאסיות אחרות. רובינסון ציינה בפני עצמה שסרטים כאלה כבר לא נעשים יותר, ו"עושות נקמה" נועד למלא את החלל.
פייר, זה עובד לא רע. הסרט "עושות נקמה" הוא גרסת ה-2.0 למצוקות ההתבגרות המוכרות מסרטי תיכון מוקדמים יותר, והוא עושה את זה בקלילות ושנינות מהנים. התוצאה היא סינתזה לא מאולצת מדי של שלל תובנות, חלקן משומשות ואחרות הרגע יצאו מהניילון, על חברות אמת ועל נרקיסיזם, על ההשלכות של שמועות ועל החלמה מטראומה. כל אלו בשפתו של הדור הנוכחי ועם הרפרנסים ההולמים (ל"מלכות הכיתה", "צעקה" ושאר אבות המזון של הז'אנר).
ההתאמה לתקופה אומרת שגם העלבונות שהמתבגרים מטיחים אחד בשני הם מאוד לא פוגעניים - לא תשמעו שם לעג על מראה חיצוני, גזע או מעמד כלכלי. העצמה נשית, מסתבר, רלוונטית גם כשאת מחפשת דרך לנקום באקס שלך וללמד אותו לקח. למעשה כל הדמויות זוכות לרגעי חסד כאלה או אחרים, ולכולן יש "רגעי גיבור" ו"רגעי נבל" כך שהגבולות די מטושטשים. זהו מסר נוסף שרובינסון רצתה לשים עליו דגש: כולנו טועים ולכולנו מגיעה הזכות לכפר על הטעויות שלנו ולהתבגר מהן (כן, תרבות הביטול, אנחנו מסתכלים עלייך). הסרט לא ישכנע אתכם לחזור לתיכון אבל הוא בהחלט סוגת הקומדיה הקלילה והעדכנית שנטפליקס הוא הבית הטבעי שלה.
