איך הופכים יצירה שמכרה בקושי 5,000 עותקים ללהיט שמכר עשרות מיליוני עותקים? את התשובה סיפק בשעתו אריאל רמירז מחברה של המיסה קריאולה; התמהיל הנכון של מוזיקה ארגנטינית עממית שמבוצעת על ידי מקהלה, סולן או סולנית כובשי לב ומבחר כלי נגינה מקומיים. זה עובד כמעט 60 שנה. זו גם נחלה משפחתית - המלחין אריאל רמירז, מחבר המיסה ומי שהופיע כמנצח על היצירה במשך עשרות שנים, הלך לעולמו לפני כעשור ואת מקומו תפס בנו פָקוּנדוֹ בן ה-57 שיגיע לישראל בראש תזמורת של כלי נגינה עממיים. כאן הם יחברו למקהלת האיחוד ולמנצח רונן בורשבסקי, שכבר צבר בעצמו קילומטרז' רציני עם המיסה הארגנטינאית, זו שהקהל בישראל מאוד אוהב, והופיע באולמות גדולים ברחבי העולם.
היסטורית מדובר במעין מהפכה. עד תחילת שנות ה-60 של המאה שעברה, הכנסייה הקתולית התירה לשיר את המיסה בכנסיות רק בלטינית. "בשנת 1963 חיבר רמירז למיסה בתרגומה הספרדי, מוזיקה עממית ארגנטינית", אומר בורשבסקי בריאיון ל-ynet. "הכנסייה לא התנגדה. יתרה מזאת, הוועידה האקומנית שהתכנסה באותו זמן בוותיקן התירה לשיר את המיסה בכנסיות בשפות אחרות, ומכאן החלה ההצלחה. אגב, היו עוד ניסיונות של מיסות אחרות אבל מכולן רק הקריאולה נשארה כחלק מן הרפרטואר העולמי".
המוזיקה מוכרת, מדובר בלהיט. האם היא נחשבת ליצירה קלאסית או ליצירה עממית?
"הייתי קורא לזה עממי עם נקודה; לא הייתי מסווג אותה כמוזיקה קלאסית. למעשה זו מוזיקת עולם, כשהמילה מיסה קושרת את היצירה לעולם הקלאסי. מוזיקה קליטה ונעימה, זה הכיוון שבו הלך רמירז. מבחינה זאת רמירז צעד בדרך מוכרת. ציטוט מוזיקה עממית והפיכתה ליצירה אמנותית היה [קיים] מאז ומעולם. למשל, אחד הכוראלים (שיר תפילה של הכנסייה הלותראנית, י"ש) הראשונים המוכרים של המלחין היינריך איזאק, מן המאה ה-15, חובר על פי שיר עממי שיר פרידה מאהוב ומעיר, שיר שנקרא 'אינסברוק, עלי לעוזבך!'. אחריו באך ואחרים הלכו באותה דרך, שיר עממי מוכר היה בסיס לכוראל דתי שהושר בכנסייה. בין השיר העממי הגרמני והכוראל ההבדל מצומצם. לעומת זאת, אצל רמירז במיסה קריאולה ההבדל הוא בעיבוד ובעיקר בשימוש בכלי נגינה שלא מוכרים כלל במוזיקה הקלאסית. הצבע והטעם שונים לחלוטין".
3 צפייה בגלריה
"אין כאן 'יראת קודש' של לעשות ככתבו וכלשונו. כאן המגמה הפוכה - 'תעשו! תשנו!'". רונן בורשבסקי
(צילום: איריס יעיש)
איך אתה מתפקד כמנצח כאן? הרי אתה למעשה מנצח על תזמורת של כלים עממיים שמנגנת בדרכה.
"נכון יהיה לומר שיש לי כבר ניסיון מצטבר. ניצחתי על היצירה הזאת עשרות פעמים עם הרכבים שונים. עם ההרכב הזה זו תהיה פעם שנייה. הפעם הראשונה הייתה לפני כארבע שנים (טרום קורונה) פקונדו רמירז הפנה את תשומת לבי לשינויים בצליל, בהטעמה, בקצב או בסולם שהשתנה כי הסולן שלנו רגיל לשיר את היצירה בסולם אחר. הכול נעשה בהתאמה, אין כאן 'יראת קודש' של לעשות ככתבו וכלשונו. זה למעשה תהליך הפוך מן המסורת של היצירות הקלאסיות שאסור לשנות צליל, כאן המגמה הפוכה - 'תעשו! תשנו!'. זה עוד התחיל עם אריאל רמירז בעצמו. הבן עושה את היצירה בדרכו וזה שונה מן המקור. אבל זה לא רק כאן, כשאני בודק את אותה מיסה שראתה אור בהוצאות תווים שונות אני מוצא שינויים בשפע: תיבה יותר, תיבה פחות; יש קטעים שכתובים בשלושה קולות במהדורת אחת ובשני קולות במהדורות אחרות. גרסאות שונות ממש. הרבה חופש שמקנה העממיות של היצירה זה יותר easy going".
בנו של אריאל, פקונדו רמירז, מוזיקאי, מנצח, שחקן ובמאי מגיע לישראל בפעם השנייה. "הייתי כאן לפני חמש שנים והופענו בתל אביב ובחיפה", הוא מספר. "את היצירה אני כמובן מכיר מאז שהייתי ילד. כמו הרבה ילדים גם אני התחלתי בלימודי פסנתר. אני לא זוכר מתי שמעתי את המיסה קריאולה בפעם הראשונה, אבל היא נכחה בבית בהקלטות הראשונות. אני לא זוכר מתי שמעתי אותה בפעם הראשונה בביצוע חי. אני בטוח שזה היה כשהייתי ילד".
ללמוד מוזיקה זה משהו שאתה ביקשת או שההורים לחצו עליך?
"לדעתי אי אפשר לכפות. לא משנה כמה ההורים רוצים שהילדים ילכו בדרך שהם התוו. אנחנו מדברים כאן על ייעוד, וייעוד קשור לרצון העמוק של בני האדם. לי היו שני מקצועות שראיתי אותם כייעוד: מוזיקה ותיאטרון. אילו ההורים שלי היו רוצים שאהיה רופא, הם ככל הנראה לא היו מצליחים. המשאלה שלי הכתיבה את הדרך שבה הלכתי. למדתי פסנתר, הרמוניה, קומפוזיציה ותזמור. ניגנתי בפסנתר מגיל ארבע. התיאטרון הופיע בשלב מאוחר יותר. שיעורי משחק ראשונים היו לי כשהייתי בן 13 בערך. הופעתי כשחקן על במה שבע שנים אחר כך ולביים התחלתי כשהייתי בן 40".
מה על הכנות לקראת הופעות כמו אלו המתוכננות כאן, יש זמן להכנות?
"לא תמיד יש זמן, לפעמים אתה עושה יותר חזרות מאחרים. בכל מקרה אני תמיד סומך על היכולת המקצועית של האמנים השותפים להופעה. עם המיסה קריאולה, המקהלות הכינו את עצמן כבר מקודם. כל זמר עבד לבד וגם המקהלה כולה נפגשת לעבודה. מה שבעצם אנחנו עושים במפגש המשותף זה לאחד את החלקים, לעבוד על מקצבים, על דקויות, ניואנסים.
אתה מרגיש חובה ליישר קו עם הגרסאות המוקדמות המוכרות של היצירה?
"אני לא מזדהה או חש צורך להזדהות עם הנוסח של לוס פרוֹנטֶזירוֹס (ההרכב המקורי של המיסה, י"ש). אם מזכירים נוסחים קודמים אז גם מרסדס סוסה וגם זמר האופרה חוזה קארראס יצרו גרסאות בלתי נשכחות, כל אחד בדרכו".
3 צפייה בגלריה
"כל ביצוע של המיסה מייצר ציפיות גדולות ותגובות מרגשות באמת בכל העולם. אין אדישות ליצירה הזאת". פקונדו רמירז
(צילום: יאיר דורי הפקות)
כבמאי קולנוע שילבת את המיסה קריולה או יצירות אחרות של אבא בסרטים שלך?
"עד עכשיו מעולם לא השתמשתי במוזיקה שלו בהצגות שלי. אבל בארצי, במאים רבים מאד הזמינו מאבא מוזיקה לסרטים שלהם. גם היום אפשר לשמוע את המוזיקה של אבא בסרטים עלילתיים וסרטים קצרים בחלקי עולם שונים".
ולקראת ההופעות בישראל יש התרגשות, הכנות מיוחדות?
"הקהל בישראל אוהב את המיסה קריאולה. ולא רק בישראל. כל ביצוע של המיסה מייצר ציפיות גדולות ותגובות מרגשות באמת בכל העולם. אין אדישות ליצירה הזאת. היא הפכה לנכס ברפרטואר המוזיקה הבינלאומי. אני כבר יכול להגיד לך שמתוך ההיכרות עם הקהל בישראל החלטנו לבצע גם את 'אלפונסינה והים'. אני יודע שאם לא אשיר אותו אצלכם אני בצרות. אבל אני לא הולך להגיד לך מתי במופע נבצע את השיר, זו תהיה הפתעה. ואם אתה רוצה לדעת מה יהיו קטעי ההדרן, אומר לך בכנות שעוד לא חשבתי עליהם. יש לי די זמן".
לקראת המופעים בישראל, שיתקיימו ב-14 בינואר במשכן לאמנויות הבמה באשדוד, ב-15 בינואר בהיכל התרבות בתל אביב, וב-16 בינואר בהיכל התיאטרון בקריית מוצקין, רמירז הוסיף גם בדבר העבודה המשותפת עם בורשבסקי. "רונן מנצח פנטסטי. מוזיקאי גדול. יש בינינו הבנה. בהתחלה חשבתי שאולי תהיינה בעיות עם השפה, אבל זה לא קרה. בקונצרט הקודם שלנו לפני ארבע שנים הכול זרם בטבעיות. ואני מאוד שמח שהוא מוביל את הביצוע".
אחרי ביקורך האחרון, מה הייתה תגובת הקהל הישראלי בקונצרטים הקודמים?
"רק מילות תודה. הקהל במופעים שלנו חם, שופע ונוגע ללב. זה נכון לא רק למיסה שהיא להיט בישראל, כל הרפרטואר של המוזיקה הארגנטינית התקבל בחום בלתי רגיל".
