בשבועות האחרונים הציבור הישראלי פיתח אובססיה לתנועות ה-WOKE הקולניות בארצות הברית על רקע תמיכתן במחאות הפלסטינים נגד מתקפת צה"ל על עזה, והקריאות להפסקת אש. בעונה החמישית של "פארגו", שעלתה השבוע ב-HOT, אין שום דבר פרוגרסיבי, יפה נפש או תקין פוליטית. היא ערמומית, חצופה ומאוד אלימה על פי המורשת הקולנועית של האחים כהן, וממשיך דרכו הטלוויזיונית נואה האולי. אבל אם ציפיתם אולי שסדרת דרמת הפשע הצינית הזו תבטא את הבוז שחלקכם בוודאי חשים היום כלפי השמאל הליברלי, נכונה לכם אכזבה. צוות היוצרים מתעניינים יותר במפה הפוליטית האמריקנית, הרלוונטית יותר עבורם. ומנקודת המבט שלהם, הסכנה הגדולה ביותר מגיעה מימין. לשם הם מכוונים את החיצים שלהם, כלומר הקליעים החיים, והמתים שבאים בעקבותיהם.
פארגו, עונה 5 – טריילר
(צילום: באדיבות FX)
כרגיל בסדרה, וכמתחייב משמה ומסרטם של האחים כהן מ-1996 ממנו היא שואבת השראה, העלילה מתרחשת בקרבת העיירה פארגו על התפר שבין מדינות צפון דקוטה ומינסוטה, אזור ספר נידח בצפון המיד-ווסט בארצות הברית, שמזוהה כחלק מ"טראמפלנד". אין בסביבה קמפוסים של אוניברסיטאות יוקרתיות והפגנות צבעוניות. הצבע השולט הוא לבן, ולא רק בגלל המרחבים המושלגים העצומים, אלא גם בגלל הנוף האנושי ההומוגני שבו. אפרו-אמריקנים, אסיאתיים ואפילו ערבים הם מראה נדיר במחוזות הללו, שלא לדבר על טרנסג'נדרים. אומנם דמויות שכאלה מופיעות מפעם לפעם במהלך הסדרה לדורותיה, אולם הן לרוב נתפסות כזרים אקזוטיים בעיני התושבים המקומיים, ומתקבלות בחשדנות גזענית מזלזלת. אלו המאפיינים המתקבלים על הדעת בעלילה הסוריאליסטית והמופרכת, כפי שהיא מתפתחת במהלך הפרקים שנפתחים בהערה כי מדובר בסיפור אמיתי מ-2019 - הצהרה שובבה שיש לפקפק בה, כרגיל.
לביקורות טלוויזיה נוספות:
העונה החמישית ממוקמת היטב בזמן ובמרחב, אולם הפעם האולי מוסיף עוגנים חד משמעיים הנוגעים למפה הפוליטית האמריקנית. כבר בפרק הראשון מוצגת בפנינו סצנה שבה אשת עסקים מקומית מהעיירה סקנדיה שבמינסוטה מצטלמת בחברת בני משפחתה כשכולם אוחזים ברובים ומקלעים. זוהי תמונה שאמורה להשתלב בקמפיין הבחירות שלה ולהחניף לתושבים המקומיים שלוקים בפטישיזציה לכלי נשק. את דמותה מגלמת ג'ניפר ג'ייסון, אולם התוכן והקומפוזיציה קורצים ישירות למיצגים סוריאליסטים אחרים מן המציאות - חברי הקונגרס לורן בוברט מקולורדו ותומאס מאסי מקנטאקי, שניים מהתומכים הגדולים של איגוד הרובאים האמריקני הנמנים על הגרעין הקשה של הימין הקיצוני במפלגה הרפובליקנית, הפיצו לפני שנתיים תמונות בחיק משפחותיהם לרגל חג המולד.
3 צפייה בגלריה
הנבל הראשי של העונה שעוצב בהשראת אחרים שאמונים על שלטון החוק באזורים הנידחים של ארצות הברית. מתוך "פארגו" - עונה 5
(צילום: באדיבות HOT)
לכל דבר יש קונטקסט, ופה היוצרים מסמנים אותו מהתחלה. העלילה, סבוכה ומטורללת ככל שתהיה, מתרחשת בתנאים מהמציאות כפי שהתקיימו בערב האלווין, באוקטובר 2019 (כשנה לבחירות לנשיאות ארצות הברית), ונכונים גם לימינו בסתיו 2023 ערב הבחירות הבאות שיתקיימו בשנה הבאה בנובמבר. קפיטליזם פרוע, זלזול מוחלט ברעיונות החירות והדמוקרטיה בחוקה שנכתבה בהשראתם, התחמשות בלתי מרוסנת, מליציות אלימות ובוז כללי למערכי השלטון וזרועות החוק שמייסדים אותם. כל אלה מניעים את סיפור הרקע ואת הדמויות הפועלות בתוך האקלים הכללי של "פארגו" כפי שהתסריטאים מהוליווד הליברלית רואים אותה על המסך, וכפי שתושבי האזור חיים אותה בשטח ביומיום. עם פוליטיקאים מהזן של בוברט, מאסי, מרג'ורי טיילור גרין ואחרים, או איש החוק מאריזונה ג'ו ארפיו שנודע כ"שריף הקשוח ביותר באמריקה" (הוא נמצא אשם בשלל עבירות של אלימות משטרתית, לפני שטראמפ העניק לו חנינה).
השריף של פארגו, רוי טילמן (בגילומו של ג'ון האם), הוא הנבל הראשי של העונה והוא עוצב ככל הנראה בהשראת ארפיו, ואחרים כמוהו שאמונים על שלטון החוק באזורים הנידחים של ארצות הברית. גם הוא עומד לבחירה לקדנציה נוספת כמפקד המשטרה בעיירה, ואת הקמפיין שלו הוא מקדם באמצעות דימויים סמכותיים, ספק מאיימים שלו, כשהוא לוקח את הנשק, וגם את החוק לידיים. פארגו היא ממלכתו האישית והבלעדית, והוא עושה בה כבשלו לפי הקפריזות שלו. הוא בז לחוק ולמוסדותיו. כשסוכני הבולשת הפדרלית באים לרחרח בנוגע לדרך התנהלותו, הוא מזלזל בהם ובסמכותם. פרוגרסיביים הם לא, אבל מנקודת המבט הקיצונית שלו, הם נתפסים ככאלה עם רעיונות דמוקרטיים בסיסיים של שוויון, איזונים ובלמים, והגבלת הכוח שהם מבקשים לכפות עליו. מבחינתו, הוא הריבון, הוא החוק, והוא זה שיקבע איך ליישם אותו כרצונו.
ההיכרות שלנו עם טילמן נעשית באיחור אחרי שפגשנו בתחילת הפרק הראשון את דורותי ליון (ג'ונו טמפל), המתגוררת בסקנדיה שבמינסוטה עם בנה המבולבל מגדרית, ובעלה התמים (דייוויד רייסדהל), שהוא במקרה בנה של הפוליטיקאית רבת ההשפעה ולא תמימה בעליל לוריין ליון (ג'ניפר ג'ייסון לי). הסתבכות אקראית עם המשטרה מסמנת אותה כעבריינית פוטנציאלית בעיני זרועות החוק, וגם כיעד עבור פושעים מסתוריים שפורצים לדירתה וחוטפים אותה. בזכות תושייתה ומיומנויות לחימה מרשימות, וגם בעזרת שוטר שחור שהזדמן בדרכה, היא מצליחה להיחלץ, לשוב הביתה ולהתנהג כאילו דבר לא קרה. הבעיה היא שגם אם בן זוגה מתאמץ להאמין לה, חמותה חושדת בה כרגיל, וכך גם השוטרת אולמסטד (שאמונה על התיק שלה).
יש פה גלריה מכובדת ומגוונת של דמויות, במדים ובבגדים אזרחיים, והאולי נותן לכולם משקל ונפח, וגם קווי עלילה צדדים. אולם המרכזי שביניהם מפלס שביל שאמור לקשור איכשהו בין דורותי לשריף טילמן. השניים חולקים עבר משותף, שעשוי להיחשף בהווה. לצורך כך קרוב משפחתו גייטור טילמן (ג'ו קיני), שרק במקרה מכהן גם כסגנו, נשלח מעבר לגבול בין המדינות, כל הדרך לסקנדיה הרחוקה, כארבע שעות נסיעה מפארגו. המשימה שלו היא להתערב בחקירת השוטרים המקומיים, להעלים ראיות, ואם יש צורך, גם אנשים. כך העניינים מתנהלים באזורים האלה, זרועות החוק ארוכות וחמקמקות ולפעמים נוגעות במקומות אסורים. בלי ביקורת שיפוטית, או ביקורת בכלל. הצינורות המקובלים מנוצלים על ידי השריף וסגנו כדי לעשות דברים ממש לא מקובלים לטובת סגירת המעגל האישי שלו בנוגע לדורותי. הבעיה היא שבדרך לסגירת המעגל, הוא פותח אחד אחר מול מתנקש להשכרה, פסיכופת תימהוני שנחוש לנקום בו (סם ספרול).
3 צפייה בגלריה
"גבר שמרני, נבזי, מושחת, וגזעני שחולם לכבוש את אמריקה". מתוך "פארגו" - עונה 5.
(צילום: באדיבות HOT)
פסיכופתים קרי מזג, לרוב תימהוניים, היו לא מעט בקורות הסדרה לדורותיה, שהתשתית העלילתית שלה מלכתחילה נוגעת למפגש של גורמים זדוניים ורצחניים אלה עם אנשי חוק מנומנמים ותמימים מעיירות נידחות מהסוג של פארגו (או טווין פיקס המדומיינת לפניה), שלא באמת יודעים איך להתמודד עם אכזריות מתוחכמת שכזו. העונה החמישית ממשיכה את המסורת הזו אבל נוקטת עמדה פוליטית יותר מתמיד כשהיא משלבת את הסיפורים האישיים באווירה הכללית בחברה האמריקנית על הזרמים שמבעבעים תחתיה ומתפרצים לעתים קרובות באירועי ירי המוני של מפגעים בודדים וחמושים, אלימות משטרתית בלתי מרוסנת (ובראשם רצח ג'ורג' פלויד במינאפוליס השכנה), ומליציות שמבקשות לכפות עצמן בכוח על אמריקה הדמוקרטיה. שריף טילמן עצמו מחמש קבוצת עליונות לבנה שכזו מהסוג של הכנופיות שהסתערו על גבעת הקפיטול בהשראת טראמפ, או כאלו שעלולות לפעול באופן דומה בשירות השר לביטחון לאומי של ישראל.
אחרי העונה הרביעית המאכזבת, "פארגו" חוזרת למסלול המוצלח שלה עם סיפור רקע אקטואלי, שמאכלס עלילה סוריאליסטית סבוכה ודמויות אקסצנטריות שמשתלבות היטב באילן היוחסין של הסדרה. התפנית החדשה מבטיחה אבל לא נטולת סיכונים עבור היוצרים. להתעסק בפוליטיקה זה תמיד פוטנציאל לצרות, בטח כשהימין הקיצוני צובר תאוצה במאבקו להשבת טראמפ לשלטון. ניחא. אבל האתגר הגדול ביותר שהאולי לקח על עצמו הוא להמר על ג'ון האם בתפקיד ראשי. שמונה שנים אחרי ירידת "מד מן" משידור, השחקן בן ה-52 השיל מעצמו מזמן את תדמית הגבר הנחשק. הוא לא הצליח למצוא לעצמו אף תפקיד משמעותי לפרוח איתו על המסך הקטן והגדול (כולל בסרט הכושל של האולי "לוסי בשמיים" מ-2019). דון דרייפר מאחוריו, אבל ההופעה הנוכחית שלו כשריף טילמן מוכיחה שהוא יכול לעשות את זה. כגבר שמרני, נבזי, מושחת, גזעני שחולם לכבוש את אמריקה, הוא חוזר למרכז הבמה, לפחות בממלכה של "פארגו".
