הונאת הנדל"ן הנפוצה ביותר היא מכירה כפולה של דירות מגורים. אבל מה שבדיני מקרקעין הופך אותך לפושע, בטריטוריה הטלוויזיונית הופך אותך לסופרסטאר. ולראייה: הרלן קובן, מחבר ספרי המתח הנמכר להדהים והמפורסם למשעי, כותב כבר יותר מעשרים שנה את אותו הספר ובעשור הקודם חתם עם נטפליקס על חוזה גרנדיוזי, לפיו 14 ספרים שלו יעובדו לסדרות מתח בעיבודים טרנס-גלובליים, מה שאומר שבגדול נטפליקס יפיקו את אותה הסדרה 14 פעם. ריספקט, קובן.
הפעם זה "תישאר קרוב", רב המכר של קובן שיצא ב-2012, אשר מקום ההתרחשות שלו הוסב מניו ג'רזי, עיר הולדתו של קובן שמככבת ברוב ספריו, לממלכה הבריטית שבה הופקה הסדרה. שמונה פרקים של הפורמולה הקובנית שכוללת את כל מה שטוב - או רע - בנוסחה, תלוי את מי שואלים. את הסיפור הפעם מניעה היעלמותו של צעיר מקומי שמובילה למפגש בין שלושה אנשים - מייגן (כוש ג'מבו, "הטובות לקרב"), חשפנית לשעבר שבנתה לעצמה חיים חדשים ומהוגנים בפרברים, וחוששת שמישהו עומד לחשוף אותה ולפגוע במשפחה שלה; חוקר משטרתי (ג'יימס נסביט, "רגליים קרות") בעל אובססיה למקרה היעלמות אחר, שחושד בקשר בין המקרים וצלם פפראצי (ריצ'רד ארמיטאג', "צפון דרום"), שסובל מזיכרון פגוע והיסטוריה רומנטית עם החשפנית לשעבר.
אל הליהוק הזה, שכולל את מיטב בנותיה ובניה של עילית המשחק הבריטית, אפשר להוסיף את הקומיקאי הג'נדרפלואידי, אדי איזרד, בתור עורך הדין שמסייע לחשפניות, ושרה פאריש ("בנקרופט"), שמגלמת את המנהלת במועדון החשפנות. כל אלה משמשים את קובן, שחוגג ממש היום את יום הולדתו ה-60, במיש-מש הרגיל שלו: דמות שמנסה להסתיר את עברה האסור, היעלמות מסתורית, עלילה מושהית שתגרה את הצופים עם האיזון המדויק בין השארת המסתורין מחד והשלכת פרטים קמצנית מאידך, באופן שיגרום להם להישאר מול המסך. מסביב לזה מפוזרות דמויות נטולות עומק או מוטיבציה, שמונעות באופן תזזיתי מכוחה של עלילה רנדומלית, דחוסה ולרוב לא הגיונית. כמו שאומרים, חג שמח למי שחוגג.
קובן כבר הודה בעליזות בריאיונות אינספור שהוא פה כדי לבדר את הצופים ושאין לו יומרות אמנותיות מעבר לזה. הוא רוצה שתצפו בסדרה שלו בבינג' תוך יומיים. אם הצפייה תתפרש על פני שבוע, הוא מתאכזב. לפיכך הוא שכלל את יכולות הטווייה הסיפוריות שלו באופן שיציג התקדמות עלילתית במקביל לחשיפה מינימלית של פרטים, עד לקתרזיס הסופי שיפרום את התעלומה. להשאיר את הצופה מסוקרן אך לא מתוסכל - זאת המומחיות שלו. אולי רק בהסתייגות אחת: העלילה המושהית של קובן, גם ועל אחת כמה וכמה ב"הישאר קרוב", הצופה מתבקש להשהות בעיקר את ההיגיון. צופה שלא ניחן בכישרון הזה יתקשה מאוד ליהנות מהצפייה.
נדמה שמייגן גרה בשכונה שממוקמת חמש דקות נסיעה ממקום העבודה הקודם שלה כחשפנית, ובכל זאת היא הצליחה, בעידן הדיגיטלי, למחוק את עברה לחלוטין ולבנות לעצמה חיים חדשים מבלי שאף אחד יזהה אותה. כשהמנהלת שלה מוצאת אותה היא נדהמת. היא הצליחה תוך 17 שנה להביא לעולם שלושה ילדים - הגדולה שבהם בת 17, מה שלעניות דעתי מרמז על ציר זמן מאוד גמיש. הצלם המוכשר מגבה את הצילומים שלו בענן ומדפיס אותם במדפסת דיגיטלית, אבל אז תולה אותם על חבל בחדר חשוך משל היו פיתוחי תשליל. המשטרה זוכה לתסריט רשלני להדהים, זירות פשע לא נחקרות ולא נסגרות, חיפושים לא נעשים וראיות בגודל של פלנטה נעלמות מעיניי החוקרים, ואלו רק דוגמאות כלליות מחמת סכנת הספוילרים.
קובן חתום לחוזה של חמש שנים עם נטפליקס - והשנה הנוכחית, 2022, תהיה האחרונה. מה יהיה איתו הלאה? עוד אין לדעת, אך למוצר שלו יש ללא ספק מקום בטלוויזיה המסחרית הנוכחית והוא בתמורה נהנה בעיקר מתקציבי הענק של ענקית הסטרימינג (שמאפשרות הפקה מלוטשת ומכובדת), ומהאפשרות שלה להפיק אותו בשלל תרבויות ומיקומים שונים בעולם, מה שמגוון את הנוסחה אבל עדיין משאיר את האלגוריתם על תילו. אין פה שאלה של איכות, אלא של קהל יעד. רוצים בינג' דל קלוריות ומוכנים להניח את ההיגיון שלכם בצד כדי לנקות את הראש? קובן מחכה לכם בזרועות פתוחות. רק להדליק את הטלוויזיה, לכבות את המוח וליהנות מהנסיעה.