קארל רובשואו הוא המחבר של הספר "איך להתמודד עם פין עצום". אפשר למצוא אותו באמזון, על הכריכה שלו מופיע לוגו גנרי של איש עם, ובכן, פין עצום. בעמוד הראשון שלו מצוין ש"עבור חלק זה אולי נשמע כמו ברכה, אבל עבור אלה שבאמת סובלים מהתסמונת הזאת זה עלול להיות נורא (...) המשפט המוכר, 'זה יותר מדי גדול' עדיין רודף את קארל עד היום, אבל עכשיו הוא מוצא נחמה בעזרה לאחרים בהתמודדות עם איבר המין העצום שלהם". אלא שמי שינסה לדפדף בספר יגלה שכל הדפים ריקים. כל הרעיון הוא שמישהו או מישהי שאתם מכירים, גברים חביבים, ייתקל בספר כשהוא מונח בתיק שלכם או על מדף הספרייה הביתית, ויסבור בטעות שאתם סובלים מהבעיה ושמה איבר מין גדול מדי.
גברים שבכל זאת זקוקים לעצה איך להתמודד עם המצוקה האמיתית בהיותם בעלים של איבר מין גדול מדי, אולי יוכלו למצוא נחמה בתוכנית My Massive Cock, שעלה השבוע בערוץ 4 הבריטי (וטרם נרכש לצפייה בישראל), ומתמקד בניסיונם העגום של גברים עם אותה בעיה ממש. כי אם יש מישהו שמסוגל לנהוג בכנות ובטבעיות בטאבו מהסוג הזה, לייצר שעה טלוויזיונית שבה תיחשפו ליותר איברי מין גבריים משראיתם במהלך חייכם, רובם גדולים להדהים, ולצאת ממנה עם דוקו מסקרן ורגיש - אלה כנראה הבריטים. לצורך העניין מדובר בבריטים של ערוץ 4, והתוכנית עולה במסגרת סדרת התוכניות "אמת ותעוזה" (Truth and Dare), שהופקה לרגל חגיגות שנת ה-40 לערוץ.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
אין טעם להעמיד פנים. ברור ש-My Massive Cock מתגרה קצת בצופים שלה כשהיא תוחבת בפניהם איברי מין גבריים לא מטושטשים, בתוך מכנסיים ותחתונים או מחוצה להם (במקרה של הגברים האלה זה בוטה לא פחות). ניכר גם על חלק מהגברים והנשים שמתראיינים לתוכנית שהם נהנים מתשומת הלב (לא שיש עם זה משהו רע), כמו זוג הטרוסקסואלי שנוהג לצלם את עצמו בסיטואציות מיניות כשהאישה מגדירה את עצמה כמי שנמצאת "בחיפוש מתמיד אחרי הפין הגדול הבא" והמפגש של שניהם לשלישייה עם שחקן פורנו. אבל מנגד יש גם גבר בשנות ה-40 לחייו, מופנם וחסר ביטחון, שלא הצליח להתמיד במערכות יחסים או הושפל על ידי בנות זוג בגלל איבר המין שלו, ועכשיו הוא שוקל ניתוח מורכב של הקטנה; או בחור צעיר ולא גבוה, שנכשל בריאיון עבודה אליו הגיע בחליפה כי המראיין הניח ש"התנהגות בלתי הולמת מתרחשת" ושהוא הבליט את הפין שלו, עניין פחות מקובל במקום העבודה.
מלבדם תוכלו למצוא בסרט גם את הבחור שהחברים שלו לא מפסיקים להזכיר לו את המימדים בהם ניחן ואפילו מצלמים אותו בלי ידיעתו ומפיצים את הסרטונים, גברים שמרגישים מוחפצים או כאלה שמתקשים למצוא נשים שיתמידו איתם בזוגיות. "קרוב לוודאי שהייתי עדיין באחת ממערכות היחסים הקודמות שלי אם היה לי איבר מין יותר קטן", מודה אחד מהם. אם בהתחלה זה נשמע כמו שי-לי שינדלר מתלוננת שהיא עשירה, בחירת המרואיינים מנטרלת בסופו של דבר את הצחקוק הראשוני או הנטייה לפטור את התכונה הזאת כיתרון גברי, ועוזרת לצופה להבין שהגברים האלה מתמודדים עם בעיה שבאמת הופכת את החיים שלהם לקשים יותר, לא רק במישור המיני אלא דווקא בחברתי. עד שלא ראיתם את סקוט מתחנן לחבר שלו שיפסיק להפיץ סרטונים שלו אחרי מקלחת בלי הסכמתו או ללחוש לדייטים שלו פרטים על גודל הפין שלו, ונענה בגלגול עיניים והסבר שהם בסך הכול "חוגגים" את הסיטואציה, לא ראיתם גבר אומלל בחייכם.
My Massive Cock אומנם משתייכת – אולי באופן מכוון – לז'אנר השוק-דוק, סרטי דוקו שנועדו לזעזע אותנו, והיא בהחלט מכילה מאפיינים כאלה, אבל באופן מפתיע, אחרי שהשוק הראשוני דועך והעין מתחילה להתרגל, היא מצליחה לעורר אמפתיה גם לחשפן שחור שמתראיין כשבין רגליו מונחת משאבת פין. אז נכון, היא לא מעמיקה במיוחד ולא מספקת הקשר או רקע שיהפוך את הדיון למקיף יותר, אך היא גורמת לצופה לעשות בדיוק את מה שהגברים האלה מקווים לו – להקשיב למה שהם אומרים במקום להוריד את המבט אל החלציים שלהם.
