יש מעט מאוד תפקידים מלחיצים בטלוויזיה הישראלית כמו לגלם פסיכולוג. מילא שבכל העולם המקצוע דורש רגישות, סבלנות ועדינות - תכונות שבמשך שנים רבות היו מנוגדות למדיום עצמו; ונניח לרגע לעובדה שפסיכולוג ישראלי מתמודד גם עם דילמות ונושאים שלא קיימים במדינות מערביות אחרות; להיות פסיכולוג טלוויזיוני אחרי ש"בטיפול" חוללה מפץ מקומי ובינלאומי, ולא משנה כמה שנים חלפו, זאת לא משימה בלתי אפשרית – אבל גם לא רחוק משם. לרענן כספי, יוצר "טיפול לילי" שעלתה אמש ב-yes, כל זה לא הספיק כנראה - אז הוא גם נשען על גיבור ערבי במדינה שגם לפני 7 באוקטובר לא היו הרבה כאלה על המסך. עכשיו המיינסטרים גם מצפה מהם להיות יוסף חדאד.
אבל לואי, הדמות הראשית אותה מגלם בכישרון הרגיל להכעיס שלו יוסף סוויד, הוא רק פסיכולוג תל אביבי שמדבר עברית ללא שמץ מבטא ושומר את הערבית לשיחות עם אחותו ההריונית מירה (לוסי איוב), שעוברת לגור איתו לאחר משבר עם בן זוגה. עם בנו הבכור ובתו הקטנה הוא מדבר בעברית ועם אשתו היהודייה שרון הוא כבר לא מדבר: היא התאבדה לאחר מאבק ממושך בדיכאון, מה שמותיר אותו לבד בהתמודדות עם צרות היומיום המוכרות פלוס האבל והצער האינסופיים. כדי להיות שם לצד ילדיו ולהתפרנס, וגם כי ממילא היכולת לישון נעלמה יחד עם רעייתו, הוא מתחיל לקבל מטופלים ומטופלות בלילות. כצפוי, האנשים שבאים לשפוך את הלב בשלוש בבוקר עשויים לבוא עם מטענים מעט שונים מהמטופלים והמטופלות של שלוש בצהריים.
כפי שהמעבר התזזיתי בין לואי המטפל ללואי האלמן והאבא מטיל עליו משא כבד ומכריח אותו לגלות גמישות של נערת גומי, כך "טיפול לילי" מקפיצה הרבה כדורים ולא תמיד תופסת את כולם. זה בולט בעיקר בענף הפסיכולוגי של העלילה: בעוד הגימיק של טיפול בלילה מקורי ומרענן, אוסף הדמויות שמגיעות לקבל אותו קצת נוחות מדי מבחינה טלוויזיונית. אם זו הגאונה הצעירה שלא יוצאת מהבית ומנהלת "יחסים" עם גיימר (שירה האס), סוחר סמים עם ביקורים תכופים בשירותים (תומר יוסף) וחרדי שניסה להתאבד בנסיבות עמומות (יעקב זדה-דניאל). רק הרופא האסהול (ירון ברובינסקי), שבמשמרת שלו נרצחה אחות על ידי מטופל ומסרב להכיר בטראומה, מהווה קייס מעט פחות פריך ולכן גם יותר מסקרן. יש לציין כי אוסף כה מרשים של שחקניות ושחקנים לפחות מבטיח שסצנות לא קצרות של אחד-על-אחד יעברו בשלום ואף למעלה מזה.
עם זאת, ניכר שהסדרה נוצרה מתוך כבוד ואחריות כלפי מקצוע הפסיכולוגיה, מעשה ראוי בכלל וגם קונטרה ספציפית להתעללות שהוא עובר ב"חתונה ממבט ראשון": הדיאלוגים אמינים, כמו גם ההתנהלות של לואי ושפת הגוף שלו. מעניינת גם תחושת הבגידה שמרגיש לואי כלפי הפסיכולוג של אשתו המנוחה, היחיד שמעורר אצלו זעם ונדמה שהוא לא רק אישי: זאת גם שליחות חייו, לטפל באנשים, שבגדה בו.
אולם כוחה האמיתי של "טיפול לילי" נובע מתוך תפיסה אמנותית המכונה בלעז "הולסום": יצירות שבהן הקושי והסבל קיימים עד מאוד, אך הם מוקפים באמפתיה, חמלה ורצון עז לשקף גם את הצדדים הנעימים של החיים במקום לשקוע במרה שחורה. אם למשל צריך להרהר באיזו רשת אמריקאית הסדרה יכולה להשתלב – והיא יכולה – האפיון הנ"ל לא ישלח אותה ל-HBO אלא לאפל טי-וי פלוס. את הדוגמה החזקה ביותר לצד הזה של הסדרה ניתן למצוא במפגשים החמודים עם עלות השחר של לואי עם נגה (דאנה איבגי), שעובדת בסופר ליד הקליניקה ומייצגת עליצות ואופטימיות שהוא כבר שכח מקיומן. האמת שהוא לא היחיד.