הצייר היהודי פרנק אאורבך, מהאמנים הפיגורטיביים החשובים במאה הקודמת, הלך לעולמו אתמול (ב') בגיל 93. "פרנק אאורבך, אחד הציירים הגדולים של תקופתנו, מת בשלווה בשעות הבוקר המוקדמות של יום שני, 11 בנובמבר, בביתו שבלונדון", מסר ג'פרי פרטון, מנהל הגלריה של האמן. "איבדנו חבר יקר ואמן יוצא דופן, אך אנו מתנחמים בידיעה שקולו יהדהד לדורות".
אאורבך נולד בברלין שבגרמניה בשנת 1931, ובמהלך מלחמת העולם השנייה ניצל בזכות תוכנית קינדר-טרנספורט, שחילצה ילדים יהודים מאדמת גרמניה. אביו, סוכן פטנטים בתחום ההנדסה, ואימו, שהוכשרה כציירת, נרצחו שניהם במחנות הריכוז באושוויץ. הוא למד בבית הספר Bunce Court בקנט, פנימייה לילדים יהודים, שם בלטו כשרונותיו בתחום האמנות והתיאטרון. בשנת 1947 קיבל אזרחות בריטית, ושנה לאחר מכן החל את לימודיו הרשמיים בלונדון. במהלך תקופה זו שיחק בהצגה הראשונה של פיטר יוסטינוב, אך הציור הפך לייעודו האמיתי והוא המשיך בלימודיו בקולג' המלכותי לאמנות.
לאורך קריירה שנמשכה שבעה עשורים, נודע האמן הבריטי-גרמני בזכות הפורטרטים שייצר, וכן בזכות ציורי נופים עירוניים של קמדן שבצפון לונדון, שם היה הסטודיו שלו במשך 50 שנה. הוא נודע גם בזכות השיטה הייחודית שבה יצר את עבודותיו – גירד שוב ושוב את הצבע מגרסאות שלא היה מרוצה מהן ושאותן התחיל מחדש, עד שהעבודה המוגמרת הייתה לעיתים כה עמוסה בצבע שהיא איימה ליפול מהקנבס. הוא העריך ש-95 אחוזים מהצבע שבו השתמש נזרק לפח לבסוף.
בשנת 1956 התקיימה תערוכת היחיד הראשונה של אאורבך בגלריית ביו ארטס שבלונדון. חלק מהמבקרים לא התרשמו מהכמות הרבה של הצבע שהשתמש בה, אך מבקר האמנות דיוויד סילבסטר התרשם וכינה אותה "תערוכת היחיד הראשונה המרגשת והמכובדת ביותר של צייר אנגלי מאז פרנסיס בייקון בשנת 1949".
סיפור הישרדותו של אאורבך השפיע רבות על עבודתו; הוא נהג לשוטט בין אתרי ההריסות של הבירה הבריטית וניסה ללכוד את המראות ולתעד את הטראומה הקולקטיבית של האומה. אאורבך פיתח גם קשרים עמוקים עם המודלים שלו והעדיף לצייר רק מעגל קטן של חברים ומשפחה, בהם אשתו, הציירת ג'וליה וולסטנהולם, הדוגמנית ג'ולייט יארדלי מילס ואסטלה אוליב ווסט, איתה היה במערכת יחסים רומנטית שהובילה לפרידתו מוולסטנהולם.
לאחר שנים של מאבקים כלכליים, הקריירה של אאורבך החלה לפרוח בהמשך חייו. בשנת 1978 הוצגה רטרוספקטיבה של עבודותיו בגלריית הייורד בלונדון, ובשנת 1986 ייצג את בריטניה בביאנלה של ונציה וזכה בפרס אריה הזהב יחד עם האמן הגרמני זיגמר פולקה. בשנת 2015, הוצגה רטרוספקטיבה גדולה של עבודותיו בטייט, והציור שלו "ראש של גרדה בהם" נמכר ביותר מ-5 מיליון דולר בשנת 2022.
אאורבך הרבה להתייחס להיסטוריה של האמנות ביצירותיו ואהב לדון בהשראותיו, הוא המעיט בנסיעות וכמעט ולא עזב את האזור הצפוני של לונדון. בעבר הודה שהוא "מכור לעבודה". בזמן הסגר בעקבות מגפת הקורונה, כשהיה בן 91, הוא צייר פורטרטים עצמיים.
אאורבך הותיר אחריו בן, יוצר הסרטים ג'ייק אורבך, מנישואיו לוולסטנהולם. "אני לפעמים חושב לעשות דברים אחרים", אמר ל"גרדיאן" בשנת 2015, "אבל למעשה הרבה יותר מעניין לצייר".
