הבליינד-דייט שלהם נקבע ביום ההולדת שלה, הוא רצה לחגוג את המאורע והזמין לה עוגה - אבל אז התברר כי טרם עברו שש שעות מהרגע שאכלה בשר. היא הודתה על המחווה אבל סירבה בנימוס, כי היא דתייה. הוא קיבל בהבנה והציע לקחת טייק-אווי, כי גם הוא דתי. הדייט של ליאת וגיל הסתיים כעבור שעה מבלי שנגעו זה בזו. והייתה גם הצעת נישואים בלי טבעת כדי שחס וחלילה לא יהיה קידוש שלא כהלכה.
הסצנות הללו שודרו בפריים-טיים הישראלי, בערוץ 13. מי היה מאמין, "ווארט", תוכנית שידוכים על העולם הדתי-חרדי תעלה לשידור ואפילו תתקבל בחיבוק על ידי הצופים שמגיעים בהמוניהם. כמה המונים? אחת התוכניות השבוע הגיעה אפילו לעשרה אחוזי רייטינג, קצת פחות מהתחקיר שהסעיר את המדינה על שרת התחבורה מירי רגב.
מדובר באחת התוכניות החשובות ששודרו בעת האחרונה בישראל, אפילו שמדובר בז'אנר הנחות יחסית - דוקו-ריאליטי. הפורמט מוכר ודומה להרבה תוכניות שידוכים אחרות: נשים וגברים שלא מצאו אהבה, מגיעים לצוות מומחים שייסעו להם למצוא את הנפש התאומה. במקרה הזה לא מדובר בפסיכולוגיים אלא בשדכנים - יקי רייסנר, דמות מוכרת במגזר וממפיקי הסדרה, ושרה פכטר - כפי שנהוג במגזר החרדי-דתי.
בתוכנית הזאת יש משהו אחר. לא סכסוכים. לא סיפורים צהובים. אלא משהו טוב שמראה לנו, החברה החילונית יותר שצורכת את הטלוויזיה המסחרית, איך נראה תהליך חיפוש האהבה במגזר החרדי-דתי. מראה לנו שגם הם יכולים להתאהב, לצפות, להתאכזב, להתרגש, לחפש זוגיות בגיל מתקדם יחסית ולהרגיש את אותה קשת רגשות בדיוק. כי כולנו בני אדם גם אם אנחנו שונים.
כידוע, אחד המתחים הניכרים בחברה הישראלית לאורך השנים הוא זה הקיים בין החברה החרדית לזו החילונית. אין הרבה ממשקים משותפים בין שתי האוכלוסיות והמתווך העיקרי ביניהן לרוב הוא עולם התקשורת ובו גם הטלוויזיה. החילונים מקבלים את רוב המידע שלהם על החרדים מהטלוויזיה, ואילו החרדים מאמצעי התקשורת שהם בעצמם צורכים. נדירים המפגשים הבין-אישיים, כאלה שיראו לשני הצדדים שגם החרדי החרדי ביותר הוא שומו שמיים - בן אדם וגם החילוני ואפילו האתאיסט - הוא למען השם - בן אדם.
בטלוויזיה המיינסטרימית, לרוב יראו לנו את נבחרי הציבור החרדים שכמו במגזרים רבים אחרים לא מייצגים את כולו. אותם נבחרים יגדילו ויאמרו אמירות קשות שירתיחו את הדעת רק כדי לדבר לבייס הפוליטי שלהם. לרוב נראה את הדיווחים על הסוגייה המקוממת של הסירוב לגיוס, תקציבי העתק ומדי פעם יקום איזה מגיש טלוויזיה שיצא לחקור סיפור "יוצא דופן" במגזר החרדי. וזה בסדר. כי חשוב וצריך לדבר על הנושאים האלה.
בשנים האחרונות החל טרנד, איטי אומנם, אבל טרנד שבעיני הוא מהותי ביותר בדרך לבניית גשר בין שתי האוכלוסיות בישראל - סדרות טלוויזיה שמאנישות את החרדים. הופכות אותם לאנושיים. מראה לנו איך נראים החיים שלהם מבפנים, בלי הציניות והשיפוטיות."שטיסל" של yes הייתה הראשונה שהצליחה לגעת בקהל רחב מאוד בישראל, אחריה הגיעה גם "המורדת" של נטפליקס, "שבאבניקים" של הוט וכעת כאמור גם רשת, ערוץ 13 צולל לעולם המרתק הזה.
דייטים שמתחילים בלי אף נגיעה אחד בשנייה, לבוש צנוע, הבדלי מעמדות וזרמים, בלי שאלת הנשיקה בסיום הפגישה, כל אלה מעניקים הצצה די מדהימה לעולם שרובנו רק שמענו עליו. בערוץ 13, שהרימו באומץ רב את הכפפה, הגדילו לעשות ומצרפים גם מילון מושגים לתוכנית - כדי שהצופים יבינו את הסלנג והשפה של המשתתפים. והתוצאה? טלוויזיה שמחברת. טלוויזיה שמבינה את גודל האחריות שמוטלת עליה, וכן, שמעתי כבר את המושג שטלוויזיה מסחרית היא לא טלוויזיה חינוכית, ועדיין.
בתקופת המלחמה שאלת הלגיטימיות של שידור תוכניות ריאליטי בזמן שחיילנו נלחמים וחטופינו בשבי, עולה שוב ושוב. "ווארט" מראה שאפשר לשדר אסקפיזם בלי לעורר מחלוקת. היא לא מבדרת מדי, אלא פשוט חושפת אותנו לעולם אחר, במסגרת האפשר כי עדיין מדובר בריאליטי. ונכון, יש גם דברים מבוימים או לא מאוד מדויקים, אבל בסטנדרטים המקומיים - מדובר בתוכנית ממתק.
התוכנית הזאת יכולה לגרום לכך שהצופים החילונים יתאהבו בדמויות החרדיות מבלי לשפוט. פשוט כי התחברו אליהן. להפוך את השונה לגיבור תרבות אפילו אם זה לעשר דקות תהילה, בעיניי זו אחת המתנה הגדולות שתוכנית טלוויזיה יכולה לתת. בוודאי בעידן הזה שחוסר סבלנות וסובלנות לאחר רק הולך וגדל. "ווארט" היא ההוכחה שטלוויזיה מסחרית יכולה לקרב, יכולה לספר על השונה, לעסוק בטוב, לא במציצנות צהובה ואפילו יכולה להועיל לחברה הישראלית - וגם להצליח ברייטינג. פתאום בזכות תוכנית שידוכים לחרדים ערוץ 13, שאיבד באופן משמעותי מכוחו, גורם למתחרים מקשת להזיע ולשנות שיבוצים לתוכניות שלהם.
אני ממליץ בחום למי שעדיין לא ראה, מזגו לכם איזה כוס יין, עם אוכל טוב, אפילו שרימפס הולך - ותצפו ב"ווארט", כי קצת טוב, תקווה וגשר בין הישראלים לא יזיק בתקופה הקשה הזאת.