אחד מהיתרונות של ריאיון טלפוני על פני מפגש פנים אל פנים, הוא שדווקא הבחירה בנתיב השיחה המרוחק-משהו מזמן לעיתים סיטואציות מקוריות, כמו למשל שהמראיין יושב בביתו הממוזג כשהוא יחף ובטרנינג, אבל המרואיינת - נורית גלרון במקרה הזה - מקיימת את החלק שלה בעודה נוהגת במכונית הממוזגת שלה. במהלך השיחה גלרון מבקשת שנעצור לרגע כדי שהיא תוכל לחנות בלי הפרעות. כעבור דקה וחצי היא חוזרת עם גוון של ניצחון בקולה. "עשית חניה במכה - בלי לחטוף מכה", אני אומר לה. "לא בטוח שהבעל שלי (רפי רשף, א"ש) ישמח לקרוא את המשפט הזה", היא צוחקת.
גם ב-26 ביולי בהיכל התרבות בתל אביב, בסיום המופע החגיגי שלה עם התזמורת הפילהרמונית בניצוחו של אילן מוכיח, יהיו לגלרון כמה וכמה סיבות לחייך. לא כל זמרת ישראלית ותיקה, אהובה ובעלת קאדר שירים כה רחב זוכה לשתף פעולה עם מי שנחשבת לחלון הראווה של המוזיקה הקלאסית בישראל. "יש לפילהרמונית סדרת קונצרטים עם מוזיקה קלה וכנראה שהייתי ברשימה שלהם", פותחת גלרון, "תמיד חשבתי שהרפרטואר שלי יכול להתאים גם לעיבודים פילהרמוניים, אבל אף פעם לא שאלתי את עצמי למה עדיין לא פנו אליי. כשהגיעה הפנייה לפני כמה שנים מאוד שמחתי וכבר נכנסנו לעבודה משותפת על השירים, אבל אז הגיעה הקורונה שעצרה את התוכניות. עכשיו הגיע הזמן להגשים את מה שחלמנו עליו אז".
לא פשוט להרכיב סט שירים לערב שכזה - שגם יצליח לקלוע לטעם הקהל הרחב ויכיל כמה שיותר להיטים, גם יביא לידי ביטוי את המעטפת המוזיקלית העשירה של התזמורת ועל הדרך גם יאיר שירים מוכרים באור חדש. "מכיוון שיש לי רפרטואר רחב אני לא מרגישה שהפסדנו משהו בקונצרט", גלרון מתחילה להסביר את מלאכת ההרכבה המורכבת, "ואחרי שכבר גיבשתי איזה ליין-אפ אני לא מרגישה החמצה של 'למה לקחתי את השיר הזה ולא את ההוא'. לא רק הפופולריות של השיר קובעת בעיניי ולא כל השירים שיבוצעו במופע היו שלאגרים גדולים. חיפשתי גם כיוונים יותר הרפתקניים בבחירת השירים, ויש שירים שלא כל כך שרפו את הרדיו בזמנו, אבל הם נורא מתאימים למפגש פילהרמוני שכזה".
מעבירה דף
גלרון משתדלת שלא להרחיב יותר מדי בעניין המה כן והמה לא יבוצע בקונצרט, כדי לשמור כמה הפתעות לקהל שיגיע לשמוע אותה בהיכל התרבות, אבל היא כן מוכנה לגלות ש"המיסטקנים הסינים" (או "מעביר דף", בשמו הרשמי ששלמה ארצי כתב לה) הלך לכיוון מאוד מעניין ויפה. "יש למשל את 'הוא', שיר שאני שרה בהופעות ולא הקלטתי אותו - שקיבל עכשיו גוון ג'אזי, ויש גם את 'צליל שביר' שהלחין ערן ויץ למילים של נתן זך שקיבל מעטפת נורא יפה בעיבוד הזה".
מלבד נגני הפילהרמונית והמנצח והמעבד מוכיח, יתארח בקונצרט של גלרון גם יוני רכטר, שאיתו הזמרת שיתפה פעולה במספר הזדמנויות לאורך השנים, כמו למשל ב"נגיעה אחת רכה", "שיר באמצע הלילה" ו"השיר על הארץ". "יש בינינו קשר חברי מאוד טוב ויש לנו שפה משותפת גם בחיים. אני אחת מהמעריצות שלו - הוא מוזיקאי ענק. יוני הוא חלק מה-DNA האמנותי שלי ואני לא יודעת איך הרפרטואר שלי היה נשמע בלי השירים שלו. הוא יודע איך לפרש טקסטים עם המוזיקה שלו. כל המלודיות שלו מלאות עומק והוא מאוד אינטליגנטי. אם יש לי טקסט מעניין אני מעבירה אליו, ואם זה מדבר אליו אז הוא נרתם". כשגלרון נשאלת אם יש איזה שיר שהשניים עובדים עליו כרגע, היא ממהרת לענות שהיא "לא בעשייה כל כך אינטנסיבית של שירים חדשים בימים אלו".
לאורך הקריירה המאוד ארוכה שלה, גלרון נגעה בלא מעט סגנונות מוזיקליים. בתחילת דרכה היא הוציאה אלבום ג'אז יפייפה בהופעה חיה (שמשום מה לא זמין בשירותי הסטרימינג), בהמשך, למרות שמותגה כ"זמרת אמצע הדרך" הקליטה גם לא מעט שירים הרבה יותר רוקיים באופיים ("סוס מעץ", "השיר שהוא שר לי בגשם" עם הגיטרה של יצחק קלפטר ו"שיר אהבה"). היא גם הוציאה שני אלבומים קלאסיים. לדבריה אין לזה ז'אנר מועדף או כזה שהיא מרגישה בו יותר בבית. "אני הכול כאילו, הייתה לי לא מזמן הופעת ג'אז בחיפה שהייתה עבורי חוויה מטריפה, ויש לי הופעות רק עם פסנתר שלוקחות אותי למקום אחר וגם את ההופעות עם גיל שוחט שיש להן אופי יותר קלאסי. אין לי העדפה לז'אנר מסוים כי אני נורא נהנית מהסוויצ'ים האלו".
4 צפייה בגלריה
"יש בינינו קשר חברי מאוד טוב ויש לנו שפה משותפת גם בחיים". על יוני רכטר
(צילום: מוטי קמחי)
גם מבלי לתחום אותה לז'אנרים, היא עדיין מאוד נהנית להופיע, בטח לאחר הדממת הקורונה (שהמוזיקאית בעצמה הספיקה להידבק בנגיף ולהחלים ממנו). "יש לי כל מיני סוגים של קהלים, אבל הקהל שר בהופעות והוא רוצה להגיע ומפרגן וזו שמחה לכל הצדדים. בתקופת הקורונה, למרות שהצלחתי ליהנות גם מהשקט ומחוסר המתחים, המשכתי לשיר ולעבוד על מוזיקה. ולמרות שהקהל היה חסר לי ההפסקה הזו גם הייתה לי טובה, כי גם הגעגוע למה שאני עושה הוא משהו".
בקול שלה
בשנה שעברה, במהלך הקורונה, היא הוציאה את האי. פי. "בקול שלי" שהפיק לה עומרי אגמון, ובו ביצעה קאברים בין היתר ל"עומד בשער", "הלא נודע" ו"כשאלוהים אמר בפעם הראשונה". ב-2015 היא הוציאה את אלבום האולפן המלא האחרון שלה, "יקיצה". אחד חדש לא נמצא כרגע בתוכניות שלה. "זו שאלה טובה 'האם אלבום שלם הוא עדיין רלוונטי לימינו?', ואני לא יודעת לענות עליה. יש שירים שאני יכולה להקליט אותם גם בלי להיכנס עכשיו לאמירה של עשרה שירים שיעמדו סביב רעיון מאחד באלבום, ואם בא לי להגיד עכשיו משהו אז אני אוציא אותו".
הדחף ליצירה חדשה יורד עם השנים? כי בשנות ה-80 הוצאת אלבום כמעט כל שנתיים.
"הדחף להקליט - בלי קשר לאם ישמיעו או לא - נשאר, ואני מרגישה שהקהל שלי ממשיך להגיע אליי גם כשאני לא מוציאה שירים חדשים. אבל אני יודעת שאני צריכה לחדש ולרענן, וכשיש לי משהו חדש לעשות, כמו ההפקה הזאת עכשיו עם הפילהרמונית, זה עושה לי טוב. אני כבר לא אלך לשום מקום, אני לא חלק ממלחמת ההישרדות ואני לא בודקת אם וכמה משמיעים אותי. זה כבר לא מטריד אותי, ואני לא מתוסכלת שעשיתי משהו נהדר ואף אחד כמעט לא מודע אליו. היום אני כבר על המדף וגם אם פחות שומעים זה עדיין נהדר בשבילי, ואם יש קהל שאוהב אז זה עוד יותר נהדר. צריך להיות עכשיו משהו שמאוד יעניין אותי כדי שאוציא אותו, אבל אני כן אשמח שהדברים הבאים שאוציא יהיו טובים גם בעיני הקהל שלי".
חגגת בשנה שעברה 70, יש איזה תובנות חדשות שמגיעות עם הגיל?
"אני באמת עושה את הדברים עבור עצמי ולא מרגישה שאני נמצאת במרדף וצריכה לעשות דברים מתוך חובה, והמצב הזה מאוד מאוד משמח אותי. אני ממשיכה לעשות פיתוח קול בכל שבוע גם בתקופות שאין לי הופעות. אני אשיר כל עוד ירצו לשמוע אותי. אני לא מרגישה את הגיל אבל כן מרגישה את הבגרות", היא צוחקת.
כמי שביצעה לא מעט שירי משוררים וגם כתבה שירים בעצמה, מה דעתך על השירים שיוצאים היום לרדיו – מבחינת הטקסטים וגם מבחינת המוזיקה?
"מכל צד אתה שומע מוזיקה חדשה ואי אפשר שלא להקשיב לה. יש דברים יותר טובים ויש פחות טובים, אבל בעיקר צריך להבין שהשפה משתנה. אני זוכרת שבתחילת הדרך שלי, כשהשמעתי למשפחה המורחבת שלי את השירים של יעל גרמן מהאלבום הראשון, הם לא ממש הבינו מה אני עושה. השפה משתנה ודור בא ודור הולך, וכשאני שמעתי לפני כמה שנים את הילדים שלי שומעים דברים חדשים, הרגשתי קצת כמו במקום ההוא שהמשפחה שלי הייתה בו כשאני התחלתי. יש דברים מעניינים במוזיקה גם היום, צריך להפנים את זה ואפשר גם להיסחף לתוך זה. ומי שלא רוצה - תמיד אפשר לשמוע משהו יותר מיושן".
ואגב מוזיקה חדשה, גלרון אומרת שיש היום המון זמרות צעירות מצוינות בארץ, שאת חלקן היא גם נוהגת לארח פה ושם בהופעותיה. כשאני שואל אותה אם מישהי מהגל הגדול והמבורך הזה מזכירה לה את דמותה מלפני 40 שנה פלוס, כשהיא הייתה רק זמרת מתחילה, היא לא ממהרת לנדב שמות.
4 צפייה בגלריה
"יש דברים מעניינים במוזיקה גם היום, צריך להפנים את זה ואפשר גם להיסחף לתוך זה". נורית גלרון
(צילום: אילן בשור)
למרות הדימוי של זמרת "אמצע הדרך" המבצעת שירי משוררים (עם קשר עמוק לזך המנוח, אבל לא רק) עם לחנים מורכבים ומאוד מלודיים של רכטר, מתי כספי, שלום חנוך, יהודית רביץ, אילן וירצברג ואחרים, לגלרון היו גם כמה תחנות יותר מחאתיות בקריירה שלה. ב-1983 היא הקליטה את השיר "אמיל" לזכרו של פעיל שלום עכשיו אמיל גרינצוויג שנרצח בידי יונה אברושמי, וב-1989 הוציאה את השיר "אחרינו המבול" שעסק באדישות הישראלית למה שקורה לתושבים הפלסטיניים בשטחים ("אל תספר לי על ילדה / שאיבדה את עינה") וחטפה מכל עבר. למרות שגם היום לא חסרות סיבות למחאה מוזיקלית פוליטית או חברתית, גלרון כבר לא ממש שם. "בשירי ראפ והיפ הופ שיוצאים פה אפשר למצוא המון מחאה וזה מאוד טבעי, לגבי אמנים מהדור שלי? אנחנו כבר אמרנו מספיק".
חוץ ממוזיקה גלרון גם שיחקה בתיאטרון ("קשר אייר"), בקולנוע (בסרטים "מגש הכסף" ו"דרך הנשר" - שניהם לצד גידי גוב) ובטלוויזיה ("רביעיית רן"). וגם באגף הזה היא לא נחה. "אני בדיוק עכשיו עושה תפקיד קטן באיזו סדרה שתעלה בקרוב בקשת שבה אשחק את אמא של רותם סלע", היא חותמת בחיוך.
