מה מיוחד כל כך בדמות ההאלק (Hulk) שהופכת אותו לאחד מגיבורי העל המסעירים והאהובים ביותר שיצרו סטן לי וג'ק קירבי? כפי שאפשר להסיק מהכינוי השגור שלו בישראל "הענק הירוק", הוא אדיר ממדים ורב עוצמה, ממש כמו קולוסוס מהאקס-מן והגיבור האגדי הרקולס מהמיתולוגיה היוונית. וכן, הוא גם ירוק, אבל כך גם גומורה מ"שומרי הגלקסיה" ושרק. לא די בממדי גוף וצבע עור יוצאי דופן כדי להציב את האלק במרכז היקום הקולנועי של מארוול, ובנקודת ההתחלה הקולנועית שלו עם הסרט שהוקדש לו ב-2003. התכונה המרתקת ביותר היא המאבק העז שמתחולל בתוך עולמה הפנימי של הדמות, הנקרעת בין המדען ברוס באנר המתון וההגיוני למטמורפוזה המפלצתית והבלתי מרוסנת שלו. מדובר בפיצול אישיות של ממש שמביא אתגרים נפשיים לאדם שמצוי במשבר אקזיסטנציאליסטי קשה, תחת סיכון תמידי של אובדן שליטה ושינוי פיזי ותודעתי. ד"ר באנר וההאלק הם כמו ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד.
שי-האלק: עורכת דין בשירות החוק - טריילר
(דיסני+)
בסדרה החדשה של דיסני+ שעלתה השבוע (ד'), "שי-האלק: עורכת דין בשירות החוק", אנחנו עושים היכרות עם גיבורה חדשה גדולת ממדים וירוקה, ממש כמו ההאלק. אולם בניגוד אליו, המטמורפוזה שלה נמצאת בשליטה מלאה. היא אולי לא בחרה להיות כזאת, אבל עורכת הדין העולצת ג'ניפר וולטרס מחליטה איך, מתי ואיפה תהפוך להיות ענקית ירוקה. וגם - מתי תשוב לגרסת המקור האנושית והחביבה שלה. במיזם החדש של מארוול, הייסורים הנפשיים בעולם הפנימי של ההאלק נדחקים הצידה לטובת הרהורים על המראה החיצוני של הדמות, והיתרונות או החסרונות שלה מול בוסים, נבלים ומאהבים פוטנציאליים. במקום משבר קיומי, מודגשות תקלות לבוש שנגרמות בשל שינויי המידות התכופים בין סמול לאקסטרה-אקסטרה-סופר לארג'. למרות התפיסה השטחית הזו, במארוול צופים לסדרה עתיד מבטיח. שי-האלק, בגילומה של טטיאנה מסלאני, אולי אינה מיוחדת כל כך כמו המקבילה הגברית שלה, אבל היא אישה - וזה מבחינת תאגיד הבידור האמריקני פתיחה נהדרת עבורה.
כך או כך, אין טעם להחמיר עם הסדרה או להתאכזב מחוסר המורכבות של הדמות שבמרכזה, פשוט מכיוון שהיא מלכתחילה נוצרה יותר כקומדיה קלילה מאשר מותחן או הפקת אקשן מהסוג המזוהה עם ז'אנר גיבורי העל. לזכותה של התסריטאית הראשית ג'סיקה גאו ייאמר שעל אף המימיות של העלילה, שלא ממש זורמת, יש בסדרה לא מעט רגעים משעשעים ולפעמים אפילו חצופים. כאלה שמדברים לצופים מבוגרים, לפעמים אפילו תוך מבט ישיר של מסלאני למצלמה (בדומה לראיין ריינולדס בסרטי "דדפול"). די בגישה השובבה הזאת כדי להוות שדרוג ביחס לסדרה הקודמת מבית דיסני+, "מיס מארוול" שעוצבה כדרמת התבגרות ואכזבה רבים. במקרה הנוכחי, רוח שטות שורה על הדמות בגרסתה האנושית כג'ניפר וולטרס או בזו המפלצתית כשי-האלק. מדובר באותה גברת בשינוי אדרת. פעם חיוורת, פעם ירוקה. אבל החלומות נשארים תכלכלים, ואיתם ההתלבטות: איזו הופעה חיצונית עדיפה כדי למצוא שידוך.
הדמות של שי-האלק באה לעולם ב-1980, 17 שנה אחרי הופעתו הראשונה של ההאלק (ברוס באנר) על הנייר, ושנתיים אחרי עליית סדרת הלייב-אקשן המבוססת על דמותו בכיכובו של מר עולם לו פריניו. השראה נוספת לעיצוב הגיבורה על ידי סטן לי וג'ון בושמה הגיעה מ"האישה הביונית" מאמצע שנות ה-70, שהייתה ספין-אוף לסדרה המצליחה "סטיב אוסטין: האיש השווה מיליונים" (Six Million Dollar Man). "שי-האלק: עורכת דין בשירות החוק" היא מעין סגירת מעגל טלוויזיונית שנישאת על גבי הסטרימינג. שלא כמו במקרה של סטיב אוסטין והאישה הביונית ג'יימי סאמרס, שחולקים מערכת יחסים רומנטית (עד כמה שאיברי גופם המכניים מאפשרים זאת), הקשר בין וולטרס לברוס הוא משפחתי. הם בני דודים, קרובים. עם זאת, התכונות העל-אנושיות של ההאלק לא עברו לבת דודתו בתורשה, אלא כתוצאה מתאונת דרכים במהלכה חדר ה-DNA המעוות שלו למחזור הדם שלה (כך אנו למדים בתחילת הפרק הראשון). לתדהמתו של באנר, גופה של וולטרס מסתגל במהירות ובטבעיות. היא חזקה לא פחות, ועמידה אף יותר. וחשוב מהכול, היא שולטת בשינוי הצורה ללא בעיה ואף מצליחה להסתיר את הצד הירוק שלה במשך שנים. כאילו שצבע עור הוא כמו חליפת ספיידרמן של פיטר פארקר שאפשר ללבוש ולפשוט בהתאם למצב.
לבאנר (מארק רופאלו, שגילם אותו גם בסרטי "הנוקמים") לקח שנים רבות של מחקר כדי להגיע לאיזון בתור "האלק הפיקח" (Smart Hulk), שמאפשר לו לשמור על מוחו המבריק והמודע במתכונת הפיזית של הענק הירוק. על כל מקרה שלא יבוא, הוא שומר על מרחק מהציביליזציה ומתבודד אי שם במקסיקו. וולטרס לא מוכנה לקבל על עצמה את דרך החיים הזאת ומסרבת לוותר על הקריירה שלה בתור תובעת. היא שבה העירה כאילו לא קרה כלום, וממשיכה בשלה. זאת עד לאירוע פתאומי שמצריך ממנה שינוי צורה על מנת להציל את הקהל בבית המשפט, אליו פורצת אישה זועמת בעלת כוחות על בשם טיטאניה. מהקרב הזה שי-האלק יוצאת כשידה על העליונה, אבל בדיעבד היא מפסידה את עבודתה בהליך מאכזב שכאילו נלקח מ"סמוך על סול". באותה רוח, ואחרי לא מעט קשיים, היא גם מוצאת משרה חדשה בחברת ענק כראש מחלקה ייחודית לטיפול בלקוחות על-אנושיים. הבעיה היא, שתנאי ההעסקה שלה דורשים ממנה להגיע למשרד כשי-האלק, וגם לעדכן את הגרדרובה בהתאם.
זהו סיפור הרקע של הדמות ומכאן ואילך הסדרה מתמסרת לתיקים השונים שעליה מופקדת שי-האלק, וגם לחיים הפרטיים, בהם היא מחפשת לעצמה נוכחות כאישה טבעית אך זוכה להצלחה בעיקר כשהיא "אישה בירוק". קשה להגיד שמתעצבת לה עלילה מהודקת, אולם ברור כי היא תיארג סביב היריבות עם טיטאניה (ג'מילה ג'מיל) שצפויה לספק עוד מפגשים אלימים בהמשך. עד אז, שי-האלק מוצאת את עצמה טוענת בשמו של הלקוח שלה אמיל בלונסקי, שזכור כנבל העיקרי ב"הענק הירוק" מ-2008. טים רות', שגילם אותו אז חוזר לתפקיד (מחווה מעניינת לסרט ההוא, בו התחיל והסתיים השירות של אדוארד נורטון כהאלק), והוא עדיין מאיים באלטר-אגו מפלצתי וירקרק משלו - אבומיניישן.
עבודתה תייעד לה מפגשים משעשעים עם מכשף שרלטן ורשלן בשם דוני בלייז, ברנשים מפוקפקים כמו פרוג-מן והקיפוד, ואפילו דרדוויל, גיבור העל העיוור שייצא מהבוידעם. ויש גם אלפית יוצאת אסגרד שמשנה צורה, מתחזה לכוכבת פופ ומוציאה ממחזריה כספים במרמה (ממש כמו נוכל הטינדר שמעון חיות, רק בלי השיפוטיות). כמו בכל אחד מהיציאות של מארוול לאחרונה, על המסך הקטן או הגדול, גם מכשף העל וונג מקבל מקום של כבוד. הדמות בגילומו של בנדיקט וונג מתבקשת כדי לחבר את כל הדמויות במולטיוורס המסועף שמתגבש לו. הוא המושך בחוטים ביקום הקולנועי (והטלוויזיוני) של מארוול, או לפחות מושך אותם בהוראת קווין פייגי.
"שי-האלק: עורכת דין בשירות החוק" היא קומדיה חביבה שלמען האמת אין לה קשר מהותי לגיבורי על. במהותה היא קרובה יותר ל"אלי מקביל" ומרגישה לא פעם כמו פארודיה על "פרקליטי אל.איי". העובדה שבמקום פרקליטים תזזיתיים וקליינטים מטורללים יש לנו ענקית ירוקה בחליפה ושלל נבלים ערמומיים עם נטיות לאקסטרווגנזה, היא זניחה יחסית. בסדרה, עולם כמנהגו נוהג בבית המשפט, בחדר המיטות ובעיקר באפליקציית ההיכרויות וברשתות החברתיות. אלו מקבלות מקום מרכזי בעלילה ובסצנות משעשעות כאלה ואחרות. חבל שהטכנולוגיה העכשווית המתקדמת לא יושמה גם בעבודת הגרפיקה הממוחשבת בשלב הפוסט-פרודקשן. כבר עם השקת הטריילר, המעריצים התלוננו על התוצאה הירודה, והיא אכן כזו. שי-האלק נראית כמו גרסה מוגדלת של מסלאני באיפור כבד ותספורת מפונפנת כשפרוטזות לגופה. זה לא אמין. דווקא הדמות של ההאלק מעוצבת לעילא, מפורטת ומורכבת בהתאם לסטנדרטים שהורגלנו אליהם בסרטים. היתכן שאפילו פה האישה מופלית לרעה? בהתחשב בכך שהדמות הראשית עסוקה כל כך בהופעה החיצונית שלה, אפשר היה לכל הפחות להשקיע יותר בייצוג הדיגיטלי שלה.
