הבמאית הצרפתייה סלין סיאמה פרצה מסצינת הפסטיבלים אל התודעה הציבורית הרחבה לפני יותר משלוש שנים, עם סרטה המוערך-יתר-על-המידה, "דיוקן של נערה עולה באש", שעלילתו מתרחשת על אי קטן במאה ה-18, ומגוללת את מערכת היחסים האינטימית שמתפתחת בין ציירת דיוקנאות צעירה לכלה מיועדת המסרבת להיעתר למבטה. ההתלהבות הביקורתית הסוחפת לה זכה הסרט אחרי הקרנת הבכורה שלו בפסטיבל קאן בשנת 2019 הפכה את סיאמה לשם החם בקרב קהילת הקולנועניות, והסרט עצמו סומן כמרכיב הכרחי בכל סילבוס של קורס תיאוריה פמיניסטית שמכבד את עצמו.
אימא קטנה – טריילר
עתה מגיעה סיאמה עם סרטה העלילתי הארוך החמישי, שהוא טוב ומעניין יותר מקודמו המלא-הכרת-ערך-עצמו. שמו, "אמא קטנה" (Petite Maman), נישא כמו חידה אך גם צופן בחובו משהו מטריד. מה שכובש בו מלכתחילה הוא הצניעות שלו, כמעט בכל קנה מידה. ראשית לכל, אורכו, 72 דקות בלבד, שמגדירות אותו כמעט כמקבילה קולנועית לנובלה. שנית, העובדה שסך המשתתפים בו, כולל דמויות משנה, קטן מעשרה. ושלישית, הוא מתרחש במרחב מוגבל הנע בין שני בתים שהם למעשה אחד והיער שביניהם. מתברר שבמסגרת המצומצמת הזו, כפי שהוכח לא פעם, אפשר ליצור קולנוע נפלא.
לביקורות סרטים נוספות:
עלילת "אמא קטנה" מתרחשת על קו התפר שבין מציאות ופנטזיה, במעין מרחב אל-זמני שבו אמירה כמו "את באה מהעתיד" נמסרת כציון עובדה שאינה מרעישה במיוחד. העובדה שסיאמה מנתבת את סרטה בין המישורים השונים – התודעתי והזמני – באופן כל-כך טבעי, מעוררת הערכה. הסרט אינו גורם לנו להיעצר ולחשוב מה בעצם אנחנו רואים עכשיו, ופשוט סוחף אותנו לתוך עולם שנע בין נאיביות ילדותית ותחושה של גילוי שיש בה מן ההתפכחות.
הסרט נפתח כאשר נלי בת השמונה (ז'וזפין סאנז) נפרדת מהקשישות המתגוררות בבית האבות שבו נפטרה זה עתה סבתה. מחדרה הריק של הסבתא היא נוטלת את מקל ההליכה שלה. היא מצטרפת לאביה ואמה שעוזבים את המקום בנפרד, ונוסעת עם אמה לבית סבתא השוכן, כמקובל באגדות, בלב יער קסום. זהו המקום שבו גדלה האם, מריון (נינה מריס), ועתה הגיעה העת לפנות אותו ולהגיד שלום לזיכרונות הילדות הנושמים בין קירותיו. במהלך שיטוטיה ביער פוגשת נלי בילדה בת גילה, הדומה לה להפליא, ששמה מריון (גבריאל סאנז, אחותה התאומה של ז'וזפין), ומתגוררת עם אמה הנכה בבית הדומה להפליא לבית ילדותה של אמה של נלי. לא לוקח זמן רב, לנו ולה, להבין שחברתה החדשה היא למעשה אמה כשהייתה בגילה.
הקשר בין שתי הילדות נושא ממד של אגדה, וככזה קיימים בו אלמנטים נאיביים אך גם קודרים ואפלים. זה קורה, למשל, כאשר נלי מתוודעת למצבה הרפואי של מריון - אמה הקטנה, או כאשר היא מתעוררת בבוקר ומגלה שהאם נעלמה בנסיבות שאינן ברורות והותירה אותה לבדה עם אביה (סטפן ורופן). ההיבט הזה של האם הנעדרת-מתה-חולה, הדמות האבהית שנדחקת אל השוליים, וכמובן התשוקה אל האם, שקיים בה אף יסוד של משיכה מינית (נלי ומריון מדמיינות שיש להן תינוקת משותפת) – הופכים את "אמא קטנה" ליצירה בעלת אופי מלנכולי העוסקת בהתגבשותה של זהות מינית מתוך מקום של אובדן וכמיהה. מהדיאלוגים התמימים בין השתיים אנו לומדים, למשל, שמריון ילדה את נלי בגיל צעיר, אולי צעיר מדיי, ומתוך כך עולה, מבלי שהדברים יאמרו מפורשות, מידה של כאב הנובע מהבנה-בדיעבד. מריון היא אם לא מאושרת.
בצד משחקי ילדות ביער, כמו בניית בקתה מענפים, מקבלת הדינמיקה בין שתי הילדות ממד טעון יותר. במעין גרסה ילדותית של סרט בלשי – שהזכירה לי קצת את סרט הגנגסטרים על טהרת שחקנים-ילדים של אלן פרקר, "באגסי מאלון" (1976) – מגלמת האחת בלש פרטי והאחרת את דמות ה"פאם פטאל". המשיכה בין שתי הדמויות המומצאות הללו, מוטיב מוכר מסרטי "פילם נואר", שיש בה ממד של פיתוי וסכנה, מעניקה לסיפור האגדה הזה את היסוד המפוכח והאפל. אם נלי היא סיאמה עצמה, ודבר בסרט לא מצביע אחרת, אזי מבטה הפרספקטיבי בדמותה מלווה בניסיון לפענח את משמעות המפגש הממשי-מדומיין הזה. מה שיפה בסרט הוא שהכול נותר בו ברמה של רמיזה קלה, הרהור חולף, תובנה לא מחייבת. הצופה מוזמן לקרוא אותו כרצונו.
"אמא קטנה" נפתח ברגע של פרידה מהאם-סבתא בבית האבות. חדרה ריק, וכל מה שנותר לנלי מסבתה, כאמור, הוא מקל ההליכה שלה. זהו אותו המקל שאוחזת אמה של מריון הקטנה. העובדה הזו מדגישה אף היא את הממד האל-זמני שמתקיים בסרט, המחבר בין שלושה דורות בדרך יוצאת דופן. מתוך הצניעות בה מתנהל סרטה של סיאמה בוקעת יצירה ייחודית על קשר סימביוטי בין אם ובתה החיות בעולם נשי ופרטי משלהן. סרט על פרידה מעולם הילדות, אך גם על נוכחותו שהינה הרבה מעבר לזיכרון.
