קצת כמו נורמה דזמונד, שחקנית העבר הנשכחת בסרטו של בילי וויילדר, "שדרות סנסט", כך גם אמיתי קריב, הסופר שמעולם לא זכה להכרה שהוא היה ראוי לה לדעתו, ממתין לרגע שבו יזכה לקלוז-אפ שלו. וכמו נורמה דזמונד, שמפגש אקראי עם תסריטאי הוליוודי מצית אצלה את אשליית הקאמבק – כך גם אמיתי קריב עולץ נוכח הידיעה שמישהי, גל שנער שמה, דוקטורנטית לספרות מאמריקה, עומדת לפרסם סוף סוף מחקר על יצירתו שיעמיד אותו במרכז הזירה הספרותית. ויש עוד מקום להשוואה בין שתי הדמויות, ההוליוודית והישראלית: אמיתי קריב גר בבית מבודד בלב גן קופים ברמת גן, גן שבו אכן היה כלוב ובו קופים. מקום שקרוי על שם מה שפעם היה בו ואיננו עוד. ב"שדרות סנסט", להזכיר, ישנה סצנה סהרורית ובה מובל קוף, חיית המחמד של דזמונד המתגוררת באחוזה שנדמית נטושה, לקבורה מפוארת. הנה כי כן, מצבו של האמן כפני הקוף.
גן קופים - טריילר
(צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג)
אמיתי קריב הנ"ל, כמו נורמה דזמונד, הוא דמות פיקטיבית, והוא אחד מגיבורי סרטו החדש והמצוין של אבי נשר, "גן קופים". אך כמו נורמה דזמונד, שדמותה התבססה על זו של כוכבת העבר שגילמה אותה, גלוריה סוונסון, גם דמותו שלו נכתבה בהשראת סופר שהיה בישראל. קריב זה, שמגולם להפליא בידי אדיר מילר (שזוהי לו הפעם הרביעית שהוא מופיע בסרט של נשר), שוכר לו מזכירה, מרגו מאי שמה (סוזנה פפיאן), צעירה מובטלת החולמת להיות שחקנית בלוס אנג'לס, ועל אף שאין לה כל זיקה ספרותית היא מגלה להפתעתה שהתקבלה לעבודה. תפקידה הוא להכין את החומרים הדרושים לאותה חוקרת מאמריקה לצורך עבודתה. אבל אז מתברר שגל שנער הנ"ל חלתה ולא תוכל להשלים את המחקר. בצר לו, הוגה קריב הנואש רעיון שיחלץ אותו מתהום הנשייה: היא, מרגו, תתחזה לגל, תבצע את הראיונות עם אנשי הספרות הנחוצים למחקר, וכך ייכתב סופסוף הטקסט המכונן שיהפוך את קריב ממי שהיה למישהו.
לביקורות סרטים נוספות:
הדינמיקה בין קריב ומאי מזכירה במשהו את זו שבין הפרופסור לספרות האלכוהוליסט ותלמידתו הספרית במחזה ובסרט "לחנך את ריטה", שהוא כשלעצמו עיבוד לסיפור פיגמליון. קריב משכן את מרגו בביתו הישן, ומדריך אותה ברזי הסצנה הספרותית כדי שזו תעבור בהצלחה כגל שנער. בהתחלה לא לגמרי ברור מדוע, מבין שאר המועמדות הספורות שהגיעו אליו, הוא בוחר דווקא בה, אבל ב"גן קופים" דבר אינו כפי שהוא נראה וגילויו של הפרט הזה הוא רק אחת מהתעלומות השנונות שהסרט טומן בחובו. דמויות נוספות הולכות וצצות בו: במאי קולנוע ישראלי המתגורר באיטליה (עלא דקה); מבקר ספרות שדמותו היא הכלאה של כמה ממבקרי הסרטים והספרות היותר ארסיים בארץ (ערן זרחוביץ'); חבר ילדות של אמיתי קריב מהקיבוץ (יניב ביטון); ואלמנה טרייה שהייתה ההחמצה הרומנטית וכן המוזה של הסופר הנשכח (שני כהן). התנועה בין כל הדמויות האלה מתבצעת בצורה מיומנת, בעיקר באופן שבו כל אחת מהן נחשפת בפני האחרת.
מתבקש לכאורה לראות ב"גן קופים" את סרטו האישי ביותר של נשר, בעיקר משום שהוא עוסק בחרדה הגדולה של כל אמן באשר הוא: האם הותיר איזשהו חותם בעולם. אפשר אף לטעון שדרך דמותו הזחוחה והיהירה של המבקר, אוריה חרמון, נשר בא חשבון עם דור בביקורת הישראלית שלא עמד על חשיבותו בקולנוע ובתרבות המקומית. אבל קריאה כזו, שיש בה אפילו משהו פאתטי, מחמיצה את העיקר בסרט הזה. שכן "גן קופים" הוא, בראש ובראשונה, סרט על הסתרה וחשיפה, על בדיה מול זהות אותנטית, ועל אותו משהו שחסר שמגדיר כל אחת מהדמויות פה. אפילו שמו של הסרט מתייחס לאתר, גן קופים, שאין בו עוד קופים ושאפילו שמו איננו שמו (גן קופים הוא הכינוי שדבק בגן שאול הרמת-גני על שם שאול טשרניחובסקי).
נדמה לי שכדי להבין זאת צריך להתייחס לסצנה, לכאורה אגבית, שאינה מופיעה בסרט. בסצנה הזו, המתרחשת בקיבוץ שבו חיו קריב ושני חברי ילדותו שמגלמים ביטון וכהן (השלישייה הזו נדמית כמו הגרסה הבוגרת והמלנכולית של גיבורי "דיזנגוף 99"), מצטרפת מרגו אל האלמנה, שהיא גם אם ששכלה את בנה בצבא, לביקור אצל אמה של האחרונה, קשישה סנילית המתגוררת עדיין בקיבוץ ואינה יודעת דבר על גורל נכדה. באופן משונה, כאמור לכאורה, הסצנה הזו של הביקור בבית האם אינה נמצאת כלל בסרט. אבל היעדרותה רק מנכיחה את האובדן שנמצא בבסיס הסרט הזה. לא רק אובדן של הבן שנושא משמעות אישית מצמררת עבור נשר, אלא גם הממד המלנכולי שנלווה לביקור בקיבוץ, שהיה אחד ממקורות ההשראה לכתיבתו האבודה של קריב (במהלך השנים הוא כתב לפרנסתו ספרי מתח זולים בכריכה פושטית עליהם חתם בשמות בדויים – עוד ביטוי למוטיב הזהויות שבסרט).
המהלך המעניין ביותר בסרט מתרחש דווקא בחלקו האחרון שבו, מבלי לחשוף, צופות הדמויות בסרט קולנוע איטלקי שביים הבמאי הישראלי שמגלם בכישרון רב עלא דקה. זהו לא רק הרגע בסרט שבו חלקי הפאזל מצטרפים זה לזה – לפעמים נדמה "גן קופים" לסרט בלשי נוסח אגתה כריסטי, שבו בכל רגע עתיד להתרחש רצח וכל אחת מהדמויות המעורבות בו תהיה בחזקת חשודה – אלא גם זה שבו יחסי הכוחות בין קריב ומרגו מתהפכים. שוב היא לא הצעירה התמימה השואפת להפוך לכוכבת הוליוודית ואינה יודעת להגות את המילה פרדוקסלי, אלא דמות חזקה שבאמצעות הבדיה הקולנועית סוגרת חשבון עם קריב ואף מאיימת עליו. לייזה דוליטל נהפכת לפאם פאטאל הוליוודית.
2 צפייה בגלריה
קצת כמו סרט בלשי נוסח אגתה כריסטי. מתוך "גן קופים"
(צילום: זיו ברקוביץ', באדיבות סרטי יונייטד קינג)
"גן קופים" מתרחש בין השנים 1989 ו-2003. הרוב המכריע של סרטי נשר מתרחש בנקודה כלשהי בעבר, על פי רוב בעלת משמעות היסטורית, אבל הפעם נדמה שהדמויות מתקיימות במנותק מההיסטוריה. דבר ממה שקרה סביבן, בארץ ובעולם, אינו חודר אל הסרט (קריסת מסך הברזל, רצח רבין, מפנה המילניום), והתחושה על כן היא שהדמויות כולן, ממש כמו קריב, חיות בבידוד הזה, מה שהופך אותן לדמויות עצובות, אולי העצובות שכתב נשר מאז השדכן ואהובתו ב"פעם הייתי" שגילמו מילר ומיה דגן. בכלל, יש משהו מאוד מלנכולי בסרט, מפוכח, כזה שאינו מבטיח גאולה וגם לא בדיוק הפי אנד.
כמה מהכתבות המקדימות על הסרט הציגו אותו כסרט הפרידה של נשר מהקולנוע הישראלי. יש לקוות שאין זה כך, אבל בסרט אכן ישנה תחושה של סיכום. קשה להסביר ממה נובעת התחושה הזו – אולי משום שהסרט עוסק ישירות ביוצר, אולי משום שיש בו רצון להכרה ממסדית, אולי משום שלהבדיל מסרטיו הקודמים של נשר הוא לא עוסק בנעורים וגם לא בדיוק בחבורה, ואולי משום שגם הסרט הזה עוסק בדרכו ביצירה ספרותית שהיא קרוב לוודאי האחרונה, גם אם זה נעשה באופן אירוני ואפילו פאתטי. כתמיד, כל שחקניו של נשר עושים עבודה מצוינת, במיוחד מילר הנוגע ללב ופפיאן שמביאה עמה את החן והרעננות שנלוו לצפייה בתגליות העבר של נשר – נטע גרטי, לירז צ'רכי וג'וי ריגר. שבחים מגיעים גם למוזיקה הנהדרת של אבנר דורמן ולעריכה המדויקת של יצחק צחייק. "גן קופים" הוא סרט מצחיק-מריר על איש עצוב, ונותר רק לקוות שזהו לא אקורד סיום אלא צליל פתיחה ליצירה חדשה.
