התסריטאי-מפיק-במאי סיימון קינברג הוא סימן אזהרה שממנו אסור להתעלם. רוב הקריירה שלו כתסריטאי הייתה בסרטי "אקס-מן" שחמישה מהם הוא כתב. התסריט הראשון היה "אקס-מן 3: המפלט האחרון" (2006), שחירב בפעם הראשונה את סאגת הפיניקס המהוללת מהקומיקס, והאחרון היה הכישלון המהדהד של "אקס-מן: הפיניקס האפלה" (2018) שאותו הוא גם ביים (לראשונה בחייו) – ושבו הוא החריב, בפעם השנייה אם כי בדרך שונה מהפעם הראשונה, את אותה סאגה. הוא כתב לחמישה מתוך ששת סרטי "אקס-מן" האחרונים. הסרט היחיד שהוא לא כתב לו – "אקס-מן: ההתחלה" (2011), היה, בהפרש ניכר, המוצלח שבהם. אולי הוא היה אז עסוק מדי בכתיבת התסריט "לארבעת המופלאים" (2015) שרק אזכור שמו עשוי להעלות את לחץ הדם לחובבי הז'אנר.
יחידה 355 – טריילר
כל זה כדי לומר שקינברג הוא החולי. אדם בעל קריירה משגשגת, משפץ תסריטים המרוויח הון עתק, דמות מרכזית בקולנוע ההוליוודי העכשווי ובעל מקצוע עלוב למדי בתחום שהוא עיקר מומחיותו. לכן יהיה זה הגיוני לגשת למותחן הריגול-פעולה הנשי "יחידה 355" (The 355), סרטו השני כבמאי שבו הוא משמש גם כמפיק ותסריטאי-שותף (יחד עם תרזה רבק),עם מידה רבה של חשש.
החשש הוא לא רק בגלל הדומיננטיות שלו, אלא גם בגלל היות הסרט משתמש במתכונת הפופולרית בשנים האחרונות של סרטי אקשן בכיכובן של חבורות נשים - "אושן 8". "אלמנות" (2018), "קיטצ'ן", "המלאכיות של צ'ארלי" (2019), "ציפורי הטרף: והארלי קווין המהממת" (2020). לא קל לעשות סרטים שכאלו מבלי להסתפק בשכפול עצל של נוסחאות משומשות מסרטי חבורות אקשן של גברים, או, מצד שני, מבלי להפריז בתחושת החשיבות העצמית והשכנוע העצמי אודות ההעצמה אותה הסרט מספק לצופות. במקרה של "יחידה 355", שהוא פחות גרוע מכפי שניתן היה לחשוש, יש קצת יותר מקלישאות אקשן גברי, ויש מידה כמעט מספקת של איפוק בשילוב בין תחושת ההעצמה וצדקנות. לפחות עד 10 הדקות האחרונות של הסרט (שאת המתרחש בהן לא אחשוף).
מלבד קינברג צריך לציין עוד שני מרכיבים בהפקה של "יחידה 355" המשפיעים על התוצאה הסופית. ג'סיקה צ'סטיין, הכוכבת שהובילה את גיבושו של הפרויקט. היא משחקת בתפקיד הראשי – כסוכנת ה-CIA מייסון "מייס" בראון, וחברת ההפקה שלה שותפה להפקת הסרט. ברור שצ'סטיין מנסה לבנות את זיכיון האקשן שבו היא תחזור ותככב בשנים הבאות, תוך שמירה על הערך התזונתי הגבוה של פמיניזם-בלוקבסטרי. ספק אם זה יקרה.
האלמנט השני הוא של שותפות בהפקה מצד חברת "האחים הואיי", ותאגיד "פרפקט וורלד פיקצ'רס" – שתי חברות הפקה סיניות. כאשר מדובר במותחן ריגול בינלאומי, מעורבותן של חברות סיניות מבטיחה לא רק מהלכים עלילתיים בסין, או נוכחות של כוכבים סיניים (במקרה זה השחקנית-דוגמגישה פאן בינגבינג), אלא גם ודאות מוחלטת שנציגי הממסד הסיני יהיו בצד של הטובים.
העלילה עוסקת במקגאפין האלמנטרי של העידן החדש – מתקן פלאים לא גדול שמאפשר לפרוץ בשניות לכל מערכת מחשב בעולם. מאפשר להפיל בשניות מטוס מהשמיים, לנתק את החשמל לעיר שלמה, או להפיל שווקים שלמים בדרך לגזירת רווחים בהיקף שאותו לא ניתן לדמיין.
בתחילת הסרט המכשיר נמצא בידיו של הסוכן לואיס (אדגר רמירס), מי שערק מסוכנות הביון של קולומביה, בעודו מנסה למכור אותו לכל המרבה במחיר. הסוכנת בראון נשלחת למשימת החילוץ של המתקן יחד עם הסוכן ניק פלאוור (סבסטיאן סטן). השניים מיודדים שנים רבות, אך נראה שניק מעוניין ביותר מידידות. הם צריכים להתחזות לזוג נשוי, ולשם כך הוא עונד על אצבעה טבעת נישואים. מפה לשם הסוכנת מייס מחליטה לתת לקשר רומנטי ביניהם צ'אנס לפני היציאה לעיר האורות.
אך בפריז הדברים משבשים. הסוכנת מארי שמידט (דיאן קוגר), בשליחות של סוכנות הביון הגרמנית ה-BND, מנסה גם היא להשתלט על המכשיר. כולם מאבדים אותו, במחיר חייו של הסוכן פלאוור. קלאסיקת הרמה להנחתה, שכעת מציידת את "מייס" במוטיבציה נוספת, ובחשבון פתוח עם הסוכנת שמידט.
לאחר תחקיר קצר בידי הבוס שלה ב-CIA בראון תחזור למשימה, אבל תצרף אליה חברה ותיקה: חדיג'ה (לופיטה ניונגו), סוכנת בדימוס מסוכנות הביון הבריטית MI6 עם כישורי-על בתחום המחשבים. במקביל, בפריז, מגיעה גרסיאלה (פנלופה קרוס), פסיכולוגית נטולת כישורי לחימה מסוכנות הביטחון הקולומביאנית, כדי ליצור קשר עם הסוכן הקולומביאני שערק. בסוף המערכה הראשונה כל ארבע הנשים תתאחדנה.
אין טעם לצפות ליותר מדי היגיון בעלילה. אפילו ברמת התיאור המאוד כללי של המערכה הראשונה ניתן לתהות מדוע פסיכולוגית מגיעה לבדה למפגש עם סוכן עריק שכל העולם ואחותו רוצים לתפוס/לחסל, וכיצד היא יודעת איפה הוא נמצא? או מהיכולת של הסוכנת מייס לחזור לארה"ב, לעבור תחקיר, לעלות שוב על מטוס לפריז, כשבפריז, כך נראה, לא חלפו יותר משעות ספורות. וכמובן מכשיר הקסם המשתלט על כל מחשב, שהוא קופסת פלאים שנדמה כי בכל מותחן ריגול שני משתמשים בו.
סצנות האקשן עשויות באופן מספק, אך בכל הקשור לקשר בין הדמויות, להפוגות שבהן הן אמורות להכיר אחת את השנייה, ואנו להכיר אותן כבני אדם, קשה לומר שיש הרבה מעבר לסקיצות. בנוסף, ישנו גם הממד הפוליטי של ביקורות כלפי הסוכנויות השונות שמנוהלות על ידי גברים, ואשר חבורת הנשים מהווה נוגדן נדרש לחולשות הגבריות המגולמות בהן. כל זה פחות רלוונטי לסוכנות הביון הסינית, שלפי הסרט היא הסוכנות היחידה בעולם שלא צריך לחשוש אם ימצא ברשותה מכשיר שמסוגל לפצח בזריזות כל הגנה על כל רשת מחשבים בעולם. ברור.
"יחידה 355" יכול היה להיות יותר גרוע, אבל גם יכול היה להיות הרבה יותר טוב. זה שהוא פחות גרוע מעבודות קודמות של קינברג, לא מצדיק צפייה בסרט.
