השחקן ויליאם ג'קסון הארפר לקח את צ'יקו, הכלב שלו ושל החברה שלו, למתקשרת עם כלבים. לא הייתה לו ברירה. צ'יקו ללא ספק סבל ממשהו. הוא לא נתן להם ללטף אותו וברח כשמישהו התקרב אליו, אבל אף אחד מהווטרינרים שהוא ביקר אצלם לא הצליח להבין מה הבעיה. "באמת שנגמרו לנו הכיוונים", אמר הארפר השבוע בריאיון זום. "וזה הכלב שלי ואני אוהב אותו ורוצה לדעת מה לא בסדר אצלו, אבל לא ידענו מה עוד לעשות". בבוקר שבו הארפר קיבל את ההודעה על היותו מועמד לפרס האמי בקטגוריית שחקני משנה (2020) על תפקידו כצ'ידי בקומדיה "המקום הטוב", הוא היה בטלפון עם המתקשרת. כשהיא התקשרה צ'יקו יצא מהמחבוא שלו, התיישב על הספה האהובה עליו והמתקשרת פתחה בסשן שבו סיפרה להם מה הבעיה.
"זה היה טיפול יקר אבל זה השתלם", הוא מציין. "הייתי מאוד סקפטי אבל אני מבטיח לך שהאישה הזאת, שמתקשרת עם בעלי חיים, פשוט הבינה מה לא היה בסדר עם הכלב שלנו. היא אמרה לנו לבקש מהווטרינר לעשות לו צילום רנטגן - מה שאף אחד מהווטרינרים לא הציע לעשות - ואמרה שהיא חושבת שאנחנו צריכים לבדוק אזור מסוים בצוואר. ביקשנו מהווטרינר לעשות את זה והם באמת מצאו שם משהו. היה לו איזשהו שיבוש שם. אני כבר הייתי מוכן לפוצץ את זה ולגחך על הכול, אבל היא צדקה ואני חייב לתת לה את הקרדיט על זה. אני סקפטי מטבעי, אני לא מיסטיקן משום בחינה. אבל כשזה עובד ויש לך הוכחה, אתה חייב לקבל את זה שיש דברים שאתה לא יודע. וזה מה שאני עושה". צ'יקו קיבל את הטיפול שהוא זקוק לו וגם זכה לחשיפה כשהופיע על מסך הזום בטקס האמי עם שני ההורים שלו, הארפר ובת זוגו, השחקנית אליסון אהן ("מיליארדים", Raising Dion).
הסקפטיות הזאת הקלה מן הסתם על הארפר, שקיבל עכשיו בוסט נאה בהוליווד כשקיבל את ההצעה לגלם את התפקיד הראשי בעונתה השנייה של סדרת האנתולוגיה "סיפור אהבה" (Love Life, שכבר זמינה לצפייה בשלמותה ב-yes VOD). מי שצפה בעונה הראשונה, בכיכובה של אנה קנדריק, כבר יודע למה לצפות: סדרה חכמה, שנונה וריאליסטית על מערכות יחסים במסווה של קומדיה רומנטית. הארפר מגלם את מרקוס, רווק שחור בשנות ה-30 לחייו, פותח את העונה כשהוא נבעט מנישואים רדומים לאישה לבנה, מגלה כמה דברים על עצמו ומסיים אותה - זהירות, ספוילר לפניכם! - עם אישה שחורה. בדרך הוא דוגם שלל מערכות יחסים רציניות יותר ורציניות פחות, כמעט אבהות ואפילו קורונה ו-Black Lives Matter מצליחים להידחק פנימה.
בחייו האמיתיים, הארפר בן ה-41 מנהל כבר כמעט עשור זוגיות עם אהן, שחקנית ממוצא אסייתי שהכיר כשגילמו יחד את רומיאו ויוליה במסגרת פסטיבל שנתי המוקדש למחזות שייקספיריים המבוצעים באוויר הפתוח. "אני די יציב בחיי האהבה שלי אז זה מאוד מאוד שונה מהחיים שלי", הוא מודה. "מרקוס צלל אל בלגאנים שאני אפילו לא התקרבתי אליהם. אני מעדיף לשמור את החיים שלי הכי פשוטים שאני יכול, ובאופן מוזר הדבר שנהניתי ממנו בסדרה היתה הנטייה שלו לסבך את החיים, להיות רעיל מדי פעם. אני בן אדם שמנסה להימנע מכל קונפליקט בכל מחיר ולשמור על כולם שמחים, ואני חושב שגם מרקוס מנסה לעשות את זה אבל נכשל בכל פעם שהמציאות דורשת ממנו להפסיק להתכחש למשהו. אז הוא לא תמיד יודע איך לעשות דברים באופן נכון, אבל הוא הולך על זה, וזה משהו שממש נהניתי ממנו כי הוא שונה ממני באופן קיצוני. אני אומנם שחקן, אבל כבן אדם אני מאוד לא דרמטי".
6 צפייה בגלריה
"נהניתי כי מרקוס שונה ממני באופן קיצוני". הארפר עם אנה קנדריק מתוך "סיפור אהבה" - עונה 2
(צילום: באדיבות yes)
איפה אתם דומים?
"יש דבר אחד קטן במרקוס שמתכתב עם אספקטים מהחיים שלי - גם אני הייתי במערכת יחסים מאוד ארוכה בשנות ה-20 לחיי, שהסתיימה בשנות ה-30 שלי - דווקא בתקופה שאתה כבר אמור להיות מיושב יותר. מצאתי את עצמי רווק בשנות ה-30 ואני זוכר שניסיתי לצאת להמון דייטים אבל זה לא עבד בשבילי. הרגשתי כמו אידיוט כל הזמן ודי ויתרתי על זה. זה הכניס אותי להמון מתח. אבל זה הדבר היחיד, בעצם, שהיה לי חיבור מציאותי אליו בדמות של מרקוס. המסע הזה של מרקוס נוצר בחדר הכותבים ומבוסס על חוויות שהם חוו, הדייטים ומערכות יחסים שלהם. הם אלה שגררו את מרקוס דרך כל זה", הוא צוחק.
"אני ממליץ לשחקני תיאטרון לעבוד מול מצלמה כמה שהם יכולים. זה מה שיתמוך בתחביב הבימתי שלהם"
כמי שאמא שלו הכריחה אותו לקחת שיעורים בתיאטרון כדי להפוך אותו לילד פחות מופנם, הארפר בהחלט הפך את הלימונים לקריירת משחק מרשימה. בתחילת העשור האחרון, אכלסו את הרזומה שלו בעיקר הפקות תיאטרון ותפקידי אורח קטנים בסדרות, ברמה שהארפר כבר החליט להשאיר את המשחק מאחוריו ולחפש לעצמו מקור הכנסה חלופי. "חשבתי שאני יכול לנצל את הניסיון הרב שלי במשחק כדי ללמד שחקנים צעירים מה לא לעשות", הוא מגחך.
ואז, כמו באגדות, הגיעה ההצעה לגלם תפקיד מרכזי בקומדיה "המקום הטוב": צ'ידי, פרופסור לאתיקה חרדתי שלא מסוגל לקבל החלטות ומגיע לחיים שמעבר. צ'ידי אומנם היה טיפוס נמנע במהותו, אבל הוא בהחלט היווה את נקודת המפנה בקריירת המשחק של הארפר. אחרי ובמקביל ל"המקום הטוב" הגיעו ליהוקים קצת יותר משמעותיים, בסדרה המוערכת "מחתרת המסילה" ובסרט האימה המדובר "מידסומר". ב"סיפור אהבה" הארפר היה אמור לגלם את אחד המאהבים של דארבי (קנדריק) בעונה הראשונה, אבל לבסוף הוא הוסלל לג'וב הנוכחי שלו, שהוא גם הפעם הראשונה שבה הארפר מגלם תפקיד ראשי ומוביל סדרה שלמה על כתפיו. "זה היה מפחיד", הוא מודה בראיון ל"TV אינסיידר", "לא הייתי בטוח שאני מסוגל לעמוד בתפקיד הזה, הרגשתי שוב כמו איש צעיר. אבל מצד שני, לקחתי את התפקיד כי אני רוצה לעשות כל מה שאני מפחד ממנו".
6 צפייה בגלריה
התפקיד שהיווה נקודת מפנה בקריירה שלו. הארפר עם קריסטן בל מתוך "המקום הטוב"
(צילום: יחסי ציבור)
זה מה שהיית מלמד שחקנים צעירים אם היית עושה בסוף הסבה?
"מממ... אני חושב שהייתי ממליץ להם, בעיקר לאלה שרוצים לעשות תיאטרון כמו שאני רציתי, שיעבדו מול מצלמה כמה שהם יכולים ושינסו למצוא דרך ליהנות מזה, כי זה הולך להיות הדבר שיתמוך בתחביב הבימתי שלהם - המשכורת שתאפשר להם לא לקחת כל עבודה שמציעים להם בתיאטרון", הוא צוחק. "אני רציתי לעשות תיאטרון ועשיתי הרבה ממנו, ועדיין חייתי מהיד לפה בהרבה מובנים, וגם לקחתי הרבה תפקידים ופרויקטים שלא באמת נהניתי מהם רק כי הייתי חייב.
"אם להיות כן, יש תחושה קצת סנובית בקרב שחקנים כלפי משחק מול מצלמה, כי התהליך שונה. אין חזרות אמיתיות, אין ארבעה חודשים שבהם אתה מפרק את המחזה והדמויות ומרכיב אותם מחדש. מול המצלמה אין את המותרות האלה. אתה מתאמן לבד והיו לא מעט פעמים שהגעתי למסקנה שעבודה מול מצלמה היא לא בשבילי, שאני לא רוצה לעשות את זה. אבל ככל שאתה עושה את זה יותר, אתה מוצא עוד דרכים להפוך את זה למעניין. אני מסתכל על עבודה מול מצלמה כסוג של סדנה. אתה מצלם כמה ניסיונות של הסצנה ואולי אתה גם טועה, לא מוצא את הטון הנכון, אבל אתה תמיד יכול לעשות את זה שוב ולהשתפר - מה שלא קיים בתיאטרון. אם אתה מבין את זה אתה יכול להרגיש הרבה יותר משוחרר".
6 צפייה בגלריה
"ככל שאתה מתאמן יותר מול מצלמה - אתה מוצא עוד דרכים להפוך את זה למעניין". ויליאם ג'קסון הארפר עם קאסט "המקום הטוב"
(צילום: AP)
למה מלמדים שחקנים שתיאטרון הוא נעלה יותר? טלוויזיה נוגעת באנשים לא פחות.
"אני לא חושב שמישהו באמת מלמד אותנו להיות יותר סנובים בנוגע לתיאטרון, אני חושב שזה פשוט אני. אני אוהב את התיאטרון כי אתה עושה סצנות ארוכות יותר ואתה הולך עד לקצה העולם עם הפרטנרים שלך, ולעבוד מול מצלמה זה לעשות חלקים קטנים כל פעם, ואין חזרות ארוכות עם אף אחד. חוויית המשחק עבור השחקן מאוד שונה בין התיאטרון והטלוויזיה, והצופה לא תמיד מודע להבדלים האלה. בתיאטרון המשחק הרגיש יותר נוכח עבורי וזה מה שרציתי, ואז סגרתי את עצמי לעבודה מסוג אחר".
"רציתי לעשות קומדיה רומנטית יותר אנושית ופחות אסקפיסטית טהורה ומתוקה"
אל הנוסחה היפה של האנתולוגיה "סיפור אהבה", שעוקבת אחר גיבור אחד במשך עונה שלמה ומעניקה לצופה מבט רחב ומלא תבונה על מערכות היחסים שחווה בחייו הצעירים, נוספה העובדה שמרקוס הוא אדם שחור בניו יורק הדי-לבנה. את האספקט הזה ביקש היוצר, סאם בויד, לשלב באופן אורגני במערכות היחסים של הגיבור שלו עם נשים ואנשים מסביבו. לצורך העניין קיבץ בויד, שאינו אדם שחור, צוות כותבים אפרו-אמריקנים וזז הצידה כדי שהם יעשו את הקטע שלהם. הזהות האתנית של מרקוס לא מוטחת בפרצופו של הצופה כסוג של אמירה אבל היא נוכחת בכל שלב בסדרה - החל מהחיבור הראשון שלו למיה (ג'סיקה ויליאמס), שמתלוננת שהיא מרגישה שאנשים לבנים בוחנים אותה כשהיא רוקדת, ועד לפרק האחרון, האקטואלי יותר.
6 צפייה בגלריה
"העובדה שמרקוס הוא אדם שחור קשורה לכל אספקט בחיים שלו". מתוך "סיפור אהבה" - עונה 2
(צילום: באדיבות yes)
"העובדה שמרקוס הוא אדם שחור קשורה לכל אספקט בחיים שלו, כולל החיים הרומנטיים", מבהיר הארפר, "הוא מבין את זה במהלך הסדרה, זה הופך להיות חלק מתהליך גיבוש הזהות האישית שלו, ואני שמח שהצלחנו לעשות את זה אותנטי ומדויק".
בציוץ הנעוץ בחשבון הטוויטר שלו חושף הארפר הנזעם זיכרון ילדות טראומטי. "אני זוכר איך שומר בחדר כושר קהילתי כמעט כיוון אל אבא שלי אקדח מול העיניים שלי", הוא משחזר, "הוא ניסה להיכנס למשחק כדורסל של חברי הכיתה שלו בקולג', כולם היו לבנים. הייתי בן חמש או שש. אני זוכר את השומר עם היד על האקדח, מתקרב לפנים של אבא שלי ואת אבא שלי לא נסוג. אני זוכר שבכיתי והתחננתי לאבא שלי שנלך, ואת השומר אומר לו משהו כמו 'כדאי שתקשיב לילד שלך'. הייתי הרוס, אז אבא שלי הסכים ללכת משם. זה היה נראה כאילו השומר מוכן לירות בו בגלל משחק כדורסל, או לכל הפחות להשפיל אותו מולי", הוא מסכם את הציוץ, שעלה סביב אירועי המחאה בעקבות מותו של ג'ורג' פלויד במאי 2020. "אז אני מבין את הזעם, את התסכול, אני מרגיש אותם. אני נושא אותם איתי בכל יום. אני כועס, אני עייף מלכעוס, אני עייף מלהסתיר את הכעס כדי לעבור את היום, אני עייף מהאנשים ש'המומים' מזה שדברים כאלה קורים ושטוענים ש'אלה לא מי שאנחנו'".
חשבת על האירוע הזה במהלך הצילומים?
"זה לא שאתה מסתובב וחושב על גזענות כל הזמן", הוא מבהיר, "אבל אני ללא ספק חושב על זה, במיוחד כשבעונה הזאת התמודדנו עם הרעיון שכשאדם שחור עובר דרך חללים של אנשים לבנים, יש סוג של שריון שאתה עוטה עליך. ואני חושב שמרקוס לבש את השריון הזה כל הזמן וחלק ממנו נעשה כל כך רגיל ללבוש אותו, שהוא לפעמים שכח שדברים השתנו ושהוא צריך להתמודד עם אנשים שלא באמת מבינים אותו אבל חושבים שהם כן.
"מרקוס, למשל, תמיד דמיין שהוא יתחתן עם בחורה שחורה ובסוף הוא התחתן עם אישה לבנה. אני חושב שיש לו צורך חזק שאנשים יאהבו אותו וזה אחד הדברים שהפרידו בינו ובין אמילי (אשתו הלבנה, ממנה נפרד, ס"ש), ובמקום לדבר איתה על זה ולהתמודד הוא פשוט התרחק ושתק ובנה עוד שכבה מעל. ובמובן מסוים זה באמת מרקוס עצמו שהביא את עצמו לשם. מעניין מה היה קורה אם הוא היה נפתח בפני אמילי לגבי הניואנסים שהוא הרגיש או דברים שהיא אמרה, ומה זה עשה ליחסים שלהם".
זה היה עוד אלמנט שהעלה את "סיפור אהבה" רמה אחת מעל לשבלונה של הקומדיה הרומנטית המוכרת.
"נכון. ואני שמח כי אני מאמין שזה חשוב שנשתעשע עם הז'אנר הזה. עבור הרבה אנשים קומדיה רומנטית היא סוג של אסקפיזם, שיש לה מקום, וזה נהדר. אבל מה שבאמת שאב אותי לסיפור היה שבויד השתמש בז'אנר כסוס טרויאני בשביל לעסוק בדברים אחרים. אני חושב שאחד הדברים שאנחנו רגילים אליו מסדרות כאלו הוא שהדמות הראשית היא תמיד כל כך סימפטית ולעולם לא באמת טועה, וזה מאוד מעניין לראות אנשים אמיתיים ופגומים, מלאים בתסביכים, שמנסים למצוא את הדרך אחד לשני ולהתמודד עם הדילמות שלהם. זה עניין אותי למצוא דרך לעשות את זה אנושי ופחות אסקפיזם טהור ומתוק".
"סיפור אהבה", עונה 2 – טריילר
זה אסקפיסטי במובן שזה משעשע ושנון, אבל זה גם גרם לי לחשוב על מערכות היחסים שלי ולא להימלט מהן.
"אני מקווה שאנשים יוכלו באמצעות הסדרה להסתכל גם על החסרונות של עצמם, על דברים שהם לא אוהבים או טעויות שעשו. כשיחסים רומנטיים מתמוססים לעתים רחוקות זה עניין נעים, ואני חושב שבחלק גדול מהמקרים שני הצדדים טועים באותה מידה, ולפעמים דווקא האדם שיוצא מהמערכת שבור הלב הוא זה שהביא לסופם מלכתחילה. זו לא תמיד חלוקה נקייה בין אדם שבור לב ואדם ששבר לו את הלב, ופה יש ניסיון מעניין להתמודד עם שאלות כמו מה באמת סיים את היחסים האלה, ולא להישאר במקום הבנאלי. לפעמים זה מגעיל ומורכב".
יש בעונה הזאת גם המון סצנות עירום וסקס. אמרת בעבר בריאיון שזה היה החלק הכי קשה מבחינתך בצילומים.
"ותודה לאל על מתאמת האינטימיות. זה מקום מאוד פגיע וזאת באמת הקלה עצומה לדעת שלא יהיו שום הפתעות או גבולות שנחצו כי הכול הוסכם מראש. אתה רוצה מצד אחד להביא למסך את החושניות והריאליזם של הסקס אבל בסוף זאת עבודה מוזרה, להיכנס לחדר מלא אנשים ולשחק כאילו הם לא שם".
6 צפייה בגלריה
"זאת עבודה מוזרה להיכנס לחדר מלא אנשים ולשחק כאילו הם לא שם". מתוך "סיפור אהבה" - עונה 2
(צילום: באדיבות yes)
לאיזה ניואנסים מגיעים בתיאום אינטימיות?
"כל דבר קטן היה תלוי כוריאוגרפיה. כל חפינה, כל דחיפה, כל נגיעה. הכול היה מדובר ברמה מאוד מדויקת עם הסכמה שמתבקשת ומתקבלת על כל צעד קטן שאנחנו עושים, ואם צריך לשנות משהו כדי לוודא שלכולם יהיה נוח ושאף אחד לא ירגיש לחץ לעשות משהו שהוא לא רוצה, אז משנים. מדברים על הכול כדי שכולם ידעו בדיוק מה הולך לקרות ושלא נמצא את עצמנו באזורים אפורים. עצה מצוינת לחיים בכלל, אגב".
ולסיום, השלב הישראלי בריאיון, אתה אוהב חומוס?
"אני מאוד אוהב חומוס. אני אוכל חומוס כל הזמן".
מצוין! אתה מתכוון להגיע לישראל כדי לאכול חומוס?
"אה... לא יודע. לא היו לי תכנונים ספציפיים להגיע לישראל כדי לאכול חומוס, אבל אם משהו ייקח אותי לשם אני אהיה יותר משמח לאכול חומוס בישראל. מי יודע? דברים מפתיעים יותר מזה כבר קרו אז אני לא פוסל את האפשרות".
