השד הלבוי, יציר כפיו של יוצר הקומיקס מייק מינולה, ביצע את הופעת הבכורה שלו לפני 31 שנים. שילוב בין בלש פרטי בהשראת ספרות הפאלפ האמריקאית, ותכני גותיקה של שד שחי בקרב בני האדם ונלחם בכוחות רשע על-טבעיים. מראה של שד הכולל גוף גדול וחסון, עור אדום וזנב, יד ימין אדירת ממדים, ומנגד תכונות אופי של גיבור שמוכן לסכן עצמו למען בני אדם. הקרניים המשויפות על ראשו מהוות דימוי הולם לסתירות שעליהן מבוססת דמות זו. "הלבוי" עובד עד כה שלוש פעמים לסרטי לייב-אקשן. שני הסרטים הראשונים הופקו בחברת יוניברסל וביים אותם גיירמו דל טורו ("הלבוי" מ-2004, ו"הלבוי 2: הצבא המוזהב" מ-2008), והשלישי ("הלבוי", 2019) הופק במילניום מדיה וביים אותו ניל מרשל.
"הלבוי: האדם העקום"
(באדיבות סרטי יונייטד קינג)
הסרטים של דל טורו נעשו בתקציב יחסית גדול, והציבו את הגיבור בראש חבורת הסוכנים הביזאריים של "הלשכה למחקר והגנה בעל-טבעי" (BPRD). סרטים שופעי דמיון המפגינים את המשיכה האובססיבית של דל טורו למפלצות. הם היו מוצלחים, אבל התרחקו מהסגנון המאופק-יותר בקומיקס של מינולה. מבחינת קופתית הם הצליחו פחות ממה שקיוו באולפני יוניברסל, בוודאי כשהם נבחנו בקנה המידה (הלא-רלוונטי) של הצלחת סרטי גיבורי-על. התוכנית לסרט שלישי של דל טורו נגנזה.
"הלבוי" של אולפני מילניום היה כישלון. מאבקי כוח מאחורי הקלעים, ועלילה לא קוהרנטית המורכבת מאלמנטים שלקוחים מלפחות חמישה סיפורים שונים. החלום לאתחל את הדמות תחת אולפן חדש, לייצר זיכיון שמעז להיות יותר קודר כסרט אימה-פעולה, נבלם באחת. כשהבמאי ניל מרשל כבר היה פטור מחובתו לקדם את הסרט, הוא לא הסתיר את דעתו השלילית על התוצאה הסופית. הסרט כשל, אבל הזכויות נשארו באולפני מילניום, וכך הדמות של הלבוי מגיעה אל האתחול השלישי והבלתי-נמנע שלה ב"הלבוי: האדם העקום" (Hellboy: The Crooked Man).
למרות מידה מסוימת של הפקת לקחים מהכישלון הקודם, גם "האדם העקום" הוא לא עיבוד מספק. בצד החיובי יש היצמדות לעלילת הסדרה "האיש העקום" (מינולה כתב, האיורים של ריצ'רד קורבן) שנפרשה על פני שלושה גיליונות בין יולי לספטמבר 2008. בכתיבת התסריט מעורבים מינולה יחד עם כריסטופר גולדן (בעצמו שותף לכתיבה של כמה מעלילות הדמות), והם נשארים די צמודים לעלילת הסדרה שזכתה בפרס אייזנר (הפרס של תעשיית הקומיקס האמריקאית). על פניו כל חובב של הדמות אמור להיות מאוד מאושר מכך. אל שני התסריטאים מצטרף הבמאי בראיין טיילור שבעבר כבר גילה עניין בעיבוד דמויות קומיקס למסך - ולכאורה גם זה סימן מעודד. אבל מי שזוכר את הכישלון הביקורתי והכלכלי המוחלט של "ג'ונה הקס" (2010), שטיילור ביים יחד עם מארק נוולדין, יודע שזה לא מבשר טובות.
העלילה מתרחשת ב-1959, תקופה מוקדמת ביחס לעיבודים קודמים של הדמות. עלילת "האיש העקום" (סדרת הקומיקס והסרט) מושפעת מעבודותיו של הסופר מנלי ווייד ולמן שפרסם במגזין הפנטזיה והאימה Weird Tales סיפורים שמתרחשים בטריטוריה של הרי האפלצ'ים ושואבים מהפולקלור המקומי. בפיתוח של הלבוי, מינולה הושפע בעיקר מהדמות שמכונה סילבר ג'ון שנודדת באזור זה, מנגנת בגיטרה ונלחמת במפלצות.
3 צפייה בגלריה
מושפע מעבודותיו של הסופר מנלי ווייד. מתוך "הלבוי: האדם העקום"
(צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג)
בפתיחת הסרט אנו פוגשים את הלבוי (כעת מגולם על ידי ג'ק קסי) יחד עם סוכנת ה-BPRD הצעירה בובי ג'ו סונג (אדליין רודולף), על רכבת שדוהרת בין הרי האפלצ'ים, כשהם מלווים מטען מסוכן של עכביש שנשלט על ידי שד. הפתיחה הזו לא קיימת בקומיקס, והיא מאפשרת לשתול דמות של אישה צעירה, במראה אסייתי, שמתפקדת כדמות מרכזית בעלילה. אני מניח שהיא קיימת כהתפשרות עם גיוון רב-תרבותי נדרש, ופוטנציאל לקרבה רגשית בין הגיבור ודמות נוספת - דברים שבלעדיהם הקומיקס הסתדר היטב. למרות שהדמות נראית כלא-שייכת למקום והזמן זו לא תוספת שפוגעת באופן משמעותי בעיבוד. הבעיות נמצאות במקום אחר.
אותו עכביש דמוני יוצא משליטה. הלבוי וסונג מוצאים עצמם מתהלכים באזור האפלצ'ים - שניהם בולטים בהופעתם יוצאת הדופן. הם נכנסים לעולם של מכשפות וכישופים עם אפיונים ספציפיים לאזור זה. מינולה מכניס לעלילה דמות שתהיה מרכזית לא פחות מזו של הלבוי - תום פרל (ג'פרסון וויט), שמהדהד באופן ישיר יותר את סילבר ג'ון. תום גדל באזור ופותה לעולם הכשפים האפלים על ידי המכשפה אפי קולב (ליה מקנמרה), אך הצליח לברוח משם. כעת, לאחר שנים של נדודים, הוא חוזר לאזור ונתקל בחורבות של החיים שהיו לו שם. הוא מגלה שאימו ואביו מתו, והוא עושה את דרכו לאישה צעירה בשם קורה פישר (האנה מרגטסון) שכוחות הרשע השולטים באזור הפכו למכשפה. הדמות המאיימת והמסוכנת מכולן היא של "האדם העקום" (מרטין בסינדייל), ישות דמונית שמשיגה נשמות עבור השטן, ועל כל אחת מהן מרוויחה מטבע פני.
3 צפייה בגלריה
העלילה נצמדת במידה רבה למקור, אפילו מבחינה ויזואלית. מתוך "הלבוי: האדם העקום"
(צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג)
העלילה נצמדת במידה רבה למקור. אפילו מבחינה ויזואלית האיורים של קורבן הם מקור השפעה על מה שמצולם, ויכול להיות שזה יהיה מספיק לחובבים מושבעים של הדמות. הסרט צולם בבולגריה בתקציב נמוך מזה שנדרש להעמדת ויזואליה של גותיקה אפלאצ'ית מספקת. אחדד: הצילום הדיגיטלי מכוער בדרך המהווה הסחת דעת, וסביבת הטבע המוצגת לא משכנעת כתחליף לטריטוריה האמריקאית הספציפית. גם השילוב בין אפקטים פרקטיים ל-CGI אינו מספק. כפי שקורה ביותר מדי הפקות צ'יפיות של אולפני מילניום וחברות ההפקה המסונפות אליה, האפקטים של אנימציית המחשב חובבניים. אז מצד אחד יש את הפלוס של תחושה פיזית של ריקבון, אבל זו נסתרת על ידי המינוס של צילום כעור ומלאכותי.
קסי מגלם באופן מספק את הלבוי (שבעבר גולם ע"י רון פרלמן ודייויד הארבור), אבל שאר השחקנים דהויים למדי. למרות שהסרט די קצר (99 דקות) הוא מדשדש בין שתי הסצנות "הגדולות" של עימות עם כוחות הרשע. זהו עיבוד שנעשה עם הרבה כוונה טובה, אבל אם היה תקציב גדול יותר, שחקנים עם יותר נוכחות, במאי וצלם מוכשרים יותר, הפוטנציאל היה ממומש. בארצות הברית הסרט לא יראה מסך קולנוע אלא עלה ל-VOD לפני שלושה ימים. בישראל הוא עולה להקרנות בבתי הקולנוע, אך לאור האיכויות הוויזואליות הלא מספקות, גם חובבי הדמות יכולים לחכות עד שיוכלו לצפות בו על המסך הביתי.
