מרגע לרגע הדוקו "המיליונים של גונתר" נראה יותר ויותר מוזר. כלב שירש מאות מיליוני דולרים מרוזנת גרמנייה ועכשיו חי חיי פאר, כשעל קרן הנאמנות שלו ממונה פרופסור איטלקי, נצר לבעלי מפעל תרופות שהתעשרו. גונתר רוצה הרבה דברים - ובניגוד לרובנו גם יש לו את הכסף לממן אותם. הוא אוהב לשוט בים, ולכן נרכשת עבורו יאכטה ענקית. הוא אוכל בשר מובחר שמכין עבורו השף הפרטי שלו. לגונתר יש כפיל מטעמי ביטחון ו-DAMN, הוא אפילו רכש אחוזה קטנה במיאמי שפעם הייתה שייכת למדונה. גונתר לא עצר שם. הוקמה עבורו להקת פופ, שהוציאה שיר בביצועו. חברי הלהקה - אנשים צעירים, יפים ומיניים - הם חלק בלתי נפרד מקרן הנאמנות של הכלב ולמעשה רשאים לגור בכל בית שבו יתגורר. אה, והם לוקחים חלק במחקר התנהגותי על אושר, שכולל המון סקס חופשי בבית מרושת במצלמות. או-או.
המיליונים של גונתר – טריילר
(באדיבות נטפליקס)
בלא מעט מובנים "המיליונים של גונתר", סדרת דוקו שעלתה השבוע בנטפליקס, הוא אחיו המוטרף במקצת של "הג'ינקס". גם פה יש לנו עסק עם גיבור אקסצנטרי ומעט תימהוני, מאוריציו מיאן, שמנהל את האימפריה של גונתר, כלבה האהוב של הרוזנת, שקרוי על שם בנה האהוב לא פחות שנטל את חייו בגיל 26. גם פה לצד העריכה הקומית הולכת ונחשפת, שכבה אחרי שכבה, המציאות שמאחורי השיגעון, השקרים, הפנטזיות, שיגעון הגדלות. גרסה שתחתיה גרסה נוספת ומתחתיה עוד אחת, עד הגרעין. זה לוקח פרק-שניים (מתוך ארבעה) עד שמתבררת האמת הצפויה למדי - גונתר הוא בעצם הכלב הראשון בעולם שמעלים מס במדינת ליכטנשטיין שבמרכז אירופה, ומאוריציו מיאן הוא למעשה גאון מוזר או, אם תרצו, אדם סובל שמנסה למצוא מזור לפצעי הנפש שלו. אבל הדרך לשם (ומשם עד הסוף) בהחלט מהנה למדי.
לביקורות טלוויזיה נוספות:
בניגוד לדוקואים שערורייתיים אחרים של נטפליקס כמו "נוכל הטינדר" או כל סוגת הדוקו-חתוליים למיניה, "המיליונים של גונתר" לא נשענת על גילויים מזעזעים עד אימה או טיפוסים מחרידים. הרגעים הכי עגומים שתיחשפו אליהם במקרה הזה – מבלי לזלזל חלילה – הם אלה שעוסקים בכלבים שמוחזקים בתנאי מחיה גרועים או, להבדיל, באנשים שמוחזקים באחוזה מפנקת ומתבקשים לקיים אורח חיים הדוניסטי וחסר דאגות, ואם אפשר כזה שיכלול הרבה סקס פרוע ויש שיאמרו אף מופקר, לטובת המדע.
בשורה התחתונה מדובר בסיפור מינורי על איש עשיר שהעלים מס, אלמלא הצד הפנטסטי של כל המעורבים בדבר, השאיפות המגלומניות שלהם, ויש להודות - גם היצירתיות. יוצר הסדרה אורליה לוטרג'י השכיל לתת מקום של כבוד לקומדיה של הסיפור. עריכה נהדרת, כולל קטעי שיחה עם המרואיינים שלא היו חלק מהריאיון, והבנה מפוארת של ארסנל הדמויות הקומי ולא פעם ההזוי שעמד לרשותו, וכמובן, האופן בו כל המרואיינים האלה התבטאו, הופך את "המיליונים של גונתר" לדוקו מענג גם אם לא סנסציוני. או כמו שהגדיר את זה המומחה להעלמות מס שסיקר את האופן שבו התרחשה מזימת המס הלא מורכבת של מיאן: "הכול קומדיה ברמה נמוכה מאוד".
מאוריציו מיאן הוא מסוג האנשים שאתה לא יודע אם הם צוחקים איתך, צוחקים עליך או בכלל מתקיימים ביקום אחר, אומלל למדי, המקביל לשלך. כשהוא מספר על "13 הדברות של הרוזנת", ביניהן ההנחה שמין אקראי ומופרז גורם לאושר, ומספר שניסה לבצע ניסוי חברתי שיצור גזע חדש של אנשים מאושרים, או חשב ש"לגרום לאנשים לעשות דברים שמשמחים אותם ולהתבונן בהם" יעזור לו לפתור את בעיות הדיכאון שלו עצמו, אתה מבין שאין לך עסק עם הרשע הערמומי הרגיל הנפוץ בדוקו מהסוג הזה.
2 צפייה בגלריה
המרואיינים מתקשים להסתיר פרטים שיסגירו אותם, קטע איטלקי כזה. מתוך "המיליונים של גונתר"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
מאוריציו ושאר המרואיינים נוטים לספר למצלמה את האמת ומתקשים להסתיר פרטים שיסגירו אותם, אולי זה קטע איטלקי כזה, ומאוריציו גם מתנדב לספר לבמאי שחלק מהפרטים הוא ממציא לטובת יצירת עניין. כשמאוריציו מספר על הרצון שלו ליצור גזע אנושי עליון הוא מודע להקבלות הלא מחמיאות שהוא עלול לחשוף את עצמו אליהן אבל מבטיח ש"הצענו לאנשים להיפגש למטרות מדעיות, לא למטרות חברתיות נאציות". הוא ממשיך להתלבט בקול על ענייניו גם כשהוא עדיין מחובר למיקרופון עד שהמראיין מציין בפניו "אני שומע כל מה שאתה אומר".
כל אלה ואחרים הופכים את "המיליונים של גונתר" לקונטרה נהדרת לסדרות דוקו על מניפולטיביות מדכאת ופתלתלה שמכווצת את הלב וגורמת לצופה לאבד אמון באנושות. פה הכול על השולחן ואף אחד לא באמת מנסה להסתיר שום דבר. אז נכון, מבחינה מסוימת מדובר בעוד תעודת עניות לעולם שבו העשירים מתעשרים מדי ואין להם מה לעשות עם הכסף, אבל היי, לפחות במקרה הזה גם אנחנו נהנים.
