בוקר טוב, גרנדמייזרים חתוליים שכמוכם. אמש (שבת) כמעט נפרדנו מאלית, האישה שנקלעה לסיטואציה איפשהו בתחילת העונה ומאז היא מסרבת להתפנות, למרות שאלוהים יודע שאין לה שום תרומה וואט סו אבר למשחק. היינו כל כך קרובים, השם המפורש כבר נרשם על הפתקים, בזבזנו כבר את כל האמפתיה או האמפתיה המדומה שלנו על הפריקוול "מאיה וטל: נקמת המודחת", והנה הגיע הרגע לשחרר את אלית בטבע ולראות אם היא מצליחה להסתדר בכוחות עצמה. אבל לא. אבן הגורל הבלתי נשרפת הייתה חייבת ליפול דווקא לידיים שלה. באמת הפקה יקרה, מכל המתמודדים דווקא היא עם אבן לא מתכלה? איפה הנדסת המשחק המפורסמת שלכם?
"הישרדות" 25.03
(באדיבות רשת)
אם ידה של ההפקה בדבר, אני מניחה שמישהו הניח שאלית מן הסתם תודח באחת ממועצות השבט הראשונות, ורצה לתת לה עוד צ'אנס. איש לא שיער אז שחוץ מלעצבן את מאיה או לספק לשיקר תעסוקה בלתכנן איך למנוע את ההדחות שלה, אין לאלית שום משמעות במשחק. אף אחד לא חשב שהיא תצליח להתמקם מתחת לרדאר, תטחן שם קוקוסים, תקטר מדי פעם ואנחנו נתעורר בוקר אחד ונגלה שעוד רגע אנחנו סוגרים את הבאסטה ואלית עוד פה. עכשיו ההדחה שלה בוטלה והיא חוזרת לשבט. עם המזל שלנו היא גם תיקח משימת חסינות ותשב בגמר, ודוקטור, בשלב הזה הכול נהיה שחור ומאז אני לא זוכר כלום.
משהו שאני בטח גם לא ארצה לזכור זאת הסאגה של טל ומאיה במועצת השבט. מעולם לא הוקדש זמן רב כל כך, להדחה זניחה כל כך, על ידי אנשים מלאי חשיבות עצמית כל כך. אני, ממרומי קשישותי, זוכרת שלאורך העונה מאיה וטל נשבעו להפריד את המשחק ממערכת היחסים שלהם ונשבעו שיקבלו בהבנה הדחה הדדית אם לא תהיה ברירה, ושבמילא עוד שבועיים הכול נגמר וניפגש בטיילת של שרונה ואחר כך נלך לקנות חטיפים בתחנת דלק ונעשה דייט א-לה אבירן.
אבל איפה. כל האימונים של קייסי וטל על דף מסרים לא עזרו כשמאיה הגיעה לספסלים באיפור דרמטי ושמלה שנועדה להוציא עיניים, כולה קורבנות וסיפורי מורשת קרב (לא הסתכלתי במראה שלושה ימים!), ואז הכריזה שהכול היה זיוף ושהיא נוצלה ושעכשיו היא מתנצרת ועוברת לגור בגנים הבהאיים, כי היא איבדה את האמון באנשים ולעולם טל לא יראה אותה שוב. ביץ' פליז. איך בדיוק נוצלת? אם כבר רכבת עם האין משחק שלך על טל, שרכב על גל עד לשלבים מתקדמים של המשחק, וקיווית שהאהבה שלכם, שאיני מזלזלת בה לרגע, תספיק כדי שהוא יישא אותך על כפיים לגמר. אם כבר, את ניצלת. ניצלת מהדחה הרבה קודם. כי יקירתי, אם מתמודדים אחרים ניסו להוציא דרכון שוודי כדי לפלס את דרכם לגמר, את הקמת שם שגרירות. אז בואי. קחי אוויר.
שבוע אחד לפני הגמר ומריחים כבר את הסוף. אבירן וטל מרדימים האחד את השני בשארית כוחותיהם. סהר מחייך כמו צ'שייר על עוגת גבינה כי ההחלטה היחידה שהוא הצליח לקבל סוכלה והוא שומר על רקורד נקי מהחלטות. המשפחות כבר הביאו אספו את החבילות מהדיוטי, אבירן מרח קרם הגנה, סהר מפסיד ברגיל במשימת החיים והמוות ומחפש את המתמודד הכי שרוף (קל, זה אבירן), גל לוקחת עוד חסינות וקייסי שוב מנתחת את המשחק נהדר אבל אז זונחת את שולחן הניתוחים באמצע התהליך, זורקת את האזמל ומוותרת על ההובלה. אם הבנתי נכון בגמר ישבו ארבעה שורדים, אחד יודח במעמד שליפת העצם ונישאר עם שלושה. אם אני מתעלמת כרגע מהנטייה האישית שלי (לקייסי) ומהקווים המנחים של המושבעים שיקבעו את ההצבעה שלהם (נקמנות ותיגמול "ערכים"), ונצמדת להיגיון והגינות, מי שצריכה לקחת את העונה הזאת היא גל.
הסבירות שזה יקרה זהה לזו שביבי יישאר בסוף השבוע הבא בגבולות הקו הירוק, אבל בתכלס גל עשתה הכל: היא הניעה מהלכים, שינתה מערכי כוחות, זכתה בחסינויות ונשארה תמיד על המשמר. הבעיה העיקרית עם גל, שהתבררה לי השבוע ברגע של הארה, היא שהיא מאמינה בקלישאות של עצמה על עצמה. הקלות שבה היא נפלה בחנופה של אבירן, בלעה את הפיתיון על כך שהיא "אישה חזקה" ומיהרה להמשיך את המומנטום ולהחמיא לעצמה, על חשבון אלית או נטשה וכל אחד אחר, מעידה בדיוק איפה עוברים גבולות המודעות העצמית שלה.
גל מניעה בוחרת להדיח את האנשים הנכונים ואז מספרת לעצמה ולכל מי שמוכן להקשיב שהם התנהגו בצורה בעייתית, במקום פשוט להודות שהם מפריעים לה להגיע לגמר. היא כל כך מחויבת לאגדה שהיא בראה על עצמה, של אמא לששה ילדים שהגיעה לאן שהגיעה כנגד כל הסיכויים, אותה אגדה שהיא הייתה צריכה לשמור עליה ומקסימום לספר אותה בצניעות במעמד הגמר, ולא לצעוק אותה בריש גלי לאורך כל העונה. היא כל כך בטוחה שזה מגיע לה שזה מונע ממנה לראות את המשחק דרך העיניים של המושבעים, ולכן גם ימנע ממנה, להערכתי, את הניצחון. בפרק הבא: יצור הכלאיים הבזוי מכל, משימת הדחה. תהיו חזקים.
