בוקר טוב, תנינים רדופי-ספקות שכמוכם. כן, זה בוקר של ברית נשים (ולא ברית בנות, מר זו-ארץ. שמישהו ילחש לו כבר באוזנייה). אודליה על המרמור המפוברק, אלה על ההקרבה העצמית, די.ג'יי ג'קי על הדציבלים ושירה, כרגיל, על הלא לעשות כלום. וכשמגיע מגיע, ומה ששלהן שלהן, ובלי להיכנס לדיונים על העצמה נשית ומי-טו, הן לקחו את זה למקום בו כף רגלה של האישה האשכנזיה או המזרחית לא דרכה בה מעולם. בלי תחרות, זה היה הפרק הכי טוב בעונה הזאת סו פאר.
תרבות – הדחה הישרדות VIP 20.2.2022
(באדיבות רשת)
אולי אני מדברת מפוזיציה מגדרית, אבל אני מאמינה בכל ליבי שהעונג שהסב לי המהלך הזה מקורו בעובדה שמדובר במהלך מורכב ומרשים, שכלל הרדמה נאה של כל מי שנמצא מחוץ למעגל הברית, ובליינדסייד מהמם ביופיו של האדם הנכון, בהתחשב בהיצע. דןדן, האיש עם הערכים והמילה, שמשתוקק לשבת בגמר ומצא לעצמו דרך עוקפת בוץ מאוד מעניינת להגיע לשם, הוא ופעמונו פינו את המחנה ועברו לבקתה, וזה קרה בלי שאף אחד מהגברים יחשוד שמשהו מתרחש מאחורי הגב הגברי שלהם. נכון, זאת לא כזאת חכמה גדולה לשטות בדודו, זוהר או אפילו דןדן, אבל הנה, הורמה פה הפקה מושקעת שכללה ביף מבוים של ג'קי ואודליה, הפסד מכוון (אם כי לא הכרחי) של אלה ובסוף הצבעה משותפת. אם הנשים היו פותחות קופות, סביר להניח שהן היו סולד אאוט.
אני מודה שלא החזקתי בעבר מברית הנשים – ההכרזות האלו תמיד התנפצו בסופו של דבר ברגע ההצבעה עצמו, ואני גם לא חסידה גדולה של השאיפה הפומפוזית של ג'קי להצדיק את המהלך שלה ביומרה "לעשות פה משהו חשוב", ולקדם את המין הנשי באמצעות משחק אסטרטגיה מסחרי. אני לא מאמינה לג'קי, אני עדיין נדחית על ידי הסגנון האלים שלה ואני לא עיוורת לניסיון ההפקתי להכשיר את השרץ. אבל התגובה הגברית לא הוסיפה לזכרים כבוד. למרות שהנטייה הראשונית שלהם היתה להודות שמדובר במהלך יפה, איש מהם, ככה נדמה, לא הצליח לבלוע את העלבון. זוהר, האיש שמעריץ את הפורמט וטופח לעצמו על השכם בכל פעם שהוא ממצמץ וממציא שם למהלך חדש, החליט שמדובר בצעד "נבזי", דודו לא הפסיק להשמיץ את ג'קי ורק דןדן, האיש עם הערכים והמילה, הלך בשקט יחסי אל הבקתה בתקווה לחזור.
כל זה כמובן לא נגמר – אינספור משתנים עלולים להפר את מאזן הכוחות בסיבוב הבא: דןדן מן הסתם לא יהיה יהונתן והוא יבחר באחת הנשים לדו קרב, שיש לו סיכוי גבוה לנצח (משימה שתלויה במצב הרוח שההפקה תקום איתו בבוקר) ולקחת לה את הקול. אחת הבנות עלולה להגיע אחרונה במשימת החסינות, וקול עם שמה יחכה בכד ההצבעות. זוהר עוד יכול לזכות בחסינות אישית (טוב, בואו, לא סבירות גבוהה במיוחד) ודודו עדיין יכול לצלצל בפעמון. האישה היחידה שעוד לא ניצלה את הפעמון שלה היא ג'קי, וחוקי הפעמון לא מסבירים עד מתי זה אפשרי (פסלוני חסינות לא ניתן לנצל במועצת השבט האחרונה או בשתיים האחרונות לפני הגמר). בקיצור, אם הנשים מעוניינות לנצח במשהו שאינו תחרות פלוצים ובאמת להיות רשומות על מהלך היסטורי, כמה פרפרים צריכים לעוף מעל כמה מדינות, רצוי לא מעל אוקראינה או רוסיה.
הוויכוח המר בין הורה 1 להורה 2, כלומר ג'קי ודודו, גרם לי להבין מה כמעט ולא קיבלנו במהלך העונה ובאופן מוזר נכח דווקא בפרקים האחרונים. הדינמיקה בין ג'קי ודודו, שיחות האסטרטגיה שלהם, האופן בו הם משלימים אחד את השני – דודו מרגיע את ג'קי וג'קי חושדת בכולם או הוגה מהלכים בשביל שניהם – היה משהו שלא ידעתי איך הוא מתנהל עד לשיחה האחרונה שלהם. חבל, כי זאת בכל זאת ברית חשובה שעברה כציר לאורך כל המשחק וניתבה חלקים לא קטנים ממנו. בריב שלהם במועצת השבט דודו לקח את הקרדיט על כל ההדחות שהצמד ביצע במהלך העונה. ברור לי ששום דבר מזה לא הגיוני, לא כשדודו ממשיך להתעקש שהוא רוצה להגיד את האמת לכולם כל הזמן, שמילה וערכים הם הסטייק והממרח שוקולד שלו, ועשה ליהונתן דיגי דיגי בגב ממש עד הרגע שהוא עזב לווילת המושבעים. ובכל זאת, בחכמת הבדיעבד, הייתי שמחה לקבל קצת יותר מהשניים האלה בשיחות אישיות ולהבין איך באמת התנהלה הרכבת הזאת כל הדרך אל הכמעט-גמר, גם אם זה על חשבון דקות חשובות כמו אודליה קוראת תהילים או גדי משווה אנשים לחיות.
בפרק הבא: דודו מדבר עם אבא שלו זכרונו לברכה ואומר לו. תהיו חזקים.
